אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק כל הבשר › דף קה.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק כל הבשר · דף קה.

דף קד:

גמ' אלא הא דא"ר זירא אין קנוח הפה אלא בפת כמאן כב"ש ויש להקשות לפי שיטת רש"י ותוס' דהפירוש מדיח הדחת פה א"כ מאי פריך הגמ' דלמא ברייתא דב"ש וב"ה מיירי לתירוץ קמא של תוס' דלעיל שאוכל גבינה ואח"כ בשר רותח דב"ש ס"ל דקנוח עדיף מהדחה וב"ה ס"ל דהדחה עדיף מקנוח ומש"ה צריך ברותח הדחת פה אבל באכל גבינה ואח"כ בשר צונן ס"ל לב"ה דסגי בקנוח וא"כ לק"מ אר"ז דדלמא ר' זירא איירי בצונן וכמו כן קשה לפר"ת דאליבי' מיירי ברייתא בבשר ואח"כ גבינה א"כ דלמא ברייתא דב"ש וב"ה מיירי שאוכל אח"כ הגבינה רותח ור"ז מיירי בצונן וצ"ע אין להקשות דהו"מ למפרך נמי מברייתא דאגרא דדוקא עוף וגבינה נאכלין בלי נטילה ובלי קנוח אבל גבינה ואח"כ בשר לתירוץ תוס' קמא בעי נטילה וקנוח וא"כ קשיא מב"ה דס"ל דווקא מדיח ולא סגי במקנח וכמו כן קשה לפר"ת דמיירי ברייתא דב"ש וב"ה בבשר ואח"כ גבינה וכמו כן דייקינן מברייתא דאגרא בשר ואח"כ גבינה וא"כ קשה מב"ה אברייתא דאגרא ז"א דמציל דאגרא אתא לאשמועינן היתירא בעוף ולומר בעוף וגבינה כ"ע מודים דלא בעינן אפי' קנוח הגרוע מהדחה לב"ה אבל בגבינה ואח"כ בשר לתירוץ קמא של התוס' ולפר"ת בבשר ואח"כ גבינה פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש צריך קנוח ולב"ה צריך הדחת פה וק"ל:

גמ' וב"ה אומרים מדיח וה"ה למקנח הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ט' מהלכות מ"א הלכה כ"ו וצריך שידיח ידיו ויקנח פיו בין הגבינה ובין הבשר וכתב הכ"מ ע"ז ז"ל ופי' רש"י דמדיח היינו הדחת פה וכן נראה מדברי תוס' ורא"ש אבל רבינו מפרש דמדיח דקתני היינו הדחת ידיו ויש סמך לפירוש זה מדאמרינן גבי עוף בלא נ"י ובלא קנוח הפה ולא הזכיר הדחת פה ויש לפקפק קצת על הוכחת כ"מ דדלמא הדחת פה עדיף מקנוח כמ"ש התוס' ורש"י ז"ל אליבא דב"ה ואגרא אתא לאשמועינן כח דהיתירא בעוף דאפי' הכשר קל דהיינו קנוח לא בעי בעוף וגבינה ומכ"ש דלא בעי הדחת פה ונראה לי ליישב דברי רמב"ם הכי דמצ"ל דקשיא לי' לרמב"ם קושית תוס' בד"ה אילימא ב"ש אומרים מקנח כו' שהקשו ועוד אמאי דחיק לאסוקי דלא פליגי לימא דלב"ש עדיף קנוח וב"ה סברי נמי דבקנוח סגי אבל אף בהדחה לחודא סגי כמו בקנוח לחודא ואזי לק"מ אר"ז ותירוץ התוס' דפשיטא לי' למסדר הש"ס דלכ"ע הדחת פה עדיף מקנוח לא נראה לרמב"ם כלל דא"כ קשה קושית התוס' דהו"ל למפרך תיכף א"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אלא וודאי דמצ"ל דהדחה עדיף ומצ"ל קנוח עדיף תו קשי' לי' לרמב"ם דהו"ל לשנוי דפליגי דב"ש תרתי בעי ונקט מקנח וה"ה דבעי מדיח בהדי' וב"ה סברי דסגי בחד או מדיח או מקנח כמ"ש התוס' לבסוף ומה שתירצו התוס' על זה דא"כ הו"ל לב"ה למינקט מקנח דהוי רבותא טפי דגרע ממדיח לא נראה לי' לרמב"ם דמצ"ל הכי ומצ"ל הכי כנ"ל ומכח ב' קושיות אלו הוכיח הרמב"ם דמדיח דקאמר ב"ה פירושו הדחת ידים וה"פ הגמ' בש"א מקנח ולא בעי מדיח דבעינן הכשר פיו ולא הכשר ידים וב"ה ס"ל מדיח דתליא בהכשר ידים ולא בעי הכשר פיו ואזי לק"מ קושית התוס' שהקשו ועוד אמאי דחיק לאסוקי דלא פליגי לימא דלב"ש עדיף קנוח וב"ה סברי דאף בהדחה לחודא סגי דמה ענין הדחת ידים לקנוח הפה וא"כ היאך סברי ב"ה אי ס"ל לב"ה דצריך קנוח הפה והדחת ידים א"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אלא ודאי דס"ל לב"ה דסגי בהכשר ידים דהיינו הדחת ידים ולא בעינן כלל הכשר פיו קנוח א"כ קושית הגמ' אלא הא דאר"ז וכו' כמאן כב"ש במ"ע וממילא מתורץ ג"כ לפ"ז קושי' ב' של התוס' דהוי לי' לשנויי דלעולם פליגי וב"ש תרתי בעי ונקט מקנח וה"ה מדיח בהדי' וב"ה סברי דסגי בחד או מדיח או מקנח דלדעת הרמב"ם הנ"ל לא מצ"ל הכי דב"ה סברי דסגי בחד או מדיח או מקנח דלא קרב זה אל זה דאי בעינן הכשר ידים איך יכול הכשר ידים לפטור קנוח שהוא העשר פה או איך יכול הכשר פה לפטור הדחת ידים אי בעינן הכשר ידים גם לא מצ"ל דב"ה אית לי' רק הכשר ידים ולא הכשר פה כלל א"כ הדרא קושיא לדוכתא אר' זירא מש"ה צ"ל דלב"ה כמי תרתי בעינן הכשר ידים והכשר פה ודוק:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה