מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק כל הבשר · דף קד:
גמ' שמא יעלה באילפס ראשון פירש"י שמא יעלה בשר בהמה עם הגבינה בתוך אילפס רותח דהו"ל בישול עכ"ל יש לפרש דברי רש"י מ"ש דהוי לי' בישול משום דאזי הוי איסור דאורייתא משום בישול ב"בח ומש"ה כתב רש"י זאת כדי ליישב דאזי לא הוי אלא חדא גזירה דלא פלוג רבנן דכשנתיר העלאת צונן אזי לא יחלק כלל בין העלאה להעלאה וממילא יעלה ג"כ בשר עוף רותח ואזי איכא למגזר שמא יעלה בשר בהמה באילפס רותח דהוא איסור דאורייתא משום איסור בישול ב"בח ואביי לא קאמר אלא גזירה שמא יעלה באילפס אבל לא רצה לאוקמי מתניתן הכי דהפירוש ואסור להעלות היא דמיירי מתניתן באילפס רותח משום דמתניתן סתמא קתני דמשמע אפי' בצונן אסור אמנם משמעות רש"י ז"ל במתניתן אינו כן שכתב רש"י על הבבא ואסור להעלות דלמא אתי למכלינהו כי הדדי דקא נגעי ובלעי מהדדי דמדכתב רש"י דלמא אתי למכלינהו כי הדדי משמע דלא גזרינן אלא משום אכילה אבל משום גזירה דבישול לא אסרינן העלאת עוף לפי שהוא דרבנן וכדעת המחבר בסימן פ"ז דבשר עוף לפי שהוא מדרבנן מותר בבישול ולא מקרי גזירה לגזירה דמצ"ל דהעלאה ואכילה כולה חדא גזירה היא וכמ"ש הריטב"א ז"ל וק"ל:
תוס' ד"ה עוף וגבינה אין וכו' והא דנקט הכא בשר וגבינה לא דק וכו' וכתב המהר"ם לובלין מקשין העולם לפי זה דמנ"ל למקשה להקשות דלמא הא דתלי אגרא עוף וגבינה לאשמועינן דבעוף אפי' עוף תחילה ואח"כ גבינה מותר ע"ש באורך ותירץ המהר"ם דא"כ הו"ל לאגרא למתני סתמא בקיצור עוף וגבינה נאכלין וצ"ל באפיקורן לאשמועינן דלא בעי נטילה וקינות דמה"ת ס"ד למימר דבעי נטילה וקינוח כיון דלא הוזכר מעולם גבי שאר בשר וכו' דברי המהר"ם תמוהין דאי לא הוי תני אלא עוף וגבינה נאכלין ה"א דברייתא דאגרא אתי' כרי"הג והפי' דנאכלין הוא הכי דנאכלין אפי' יחד וכמו דהפי' במתניתן גבי עוף דאינו נאכל דפירושו יחד כמו כן הפירוש בברייתא דאגרא נאכלין יחד מש"ה איצטריך למתני באפיקורן ואפשר לומר בדוחק דהכי מתרץ המהר"ם דא"כ הו"ל לאגר למתני בריית' שלו אמתני' דב"ש אומרים העוף עולה ואינו נאכל וב"ה אומרים וכו' והול"ל בקוצר ע"ז אבל נאכלין זה אחר זה דמה"ת לומר דבעי נטילה וקינוח כיון דלא הוזכר גבי שאר בשר וק"ל:
תו כתב המהר"ם וז"ל אלא שעדיין יש להקשות לפירוש התוס' דלמה הקשו לר' יצחק מברייתא דאגרא ולא הקשו לו מברייתא דבסמוך דב"ש אומרים מקנח וה"ה מדיח ובה"א מדיח וה"ה מקנח וי"ל וכו' אח"כ כתב אלא שלפי דברי הספר שם דמדיח דב"ה היינו הדחת ידים כמ"ש הר"ן קשיא ע"ש באורך ולענ"ד אפשר לומר דאיצטריך לאתויי הך דאגרא דמברייתא דב"ש וב"ה לא הוי קשה מידי דמצ"ל דהך ברייתא דב"ש אומרים מקנח וכו' קאי אמתניתן דב"ש אומרים עוף עולה עם הגבינה וא"כ דקאי הברייתא אעוף וגבינה מצינו לפרש דאם אוכל עוף תחלה ואח"כ גבינה אזי מדיח דבכה"ג צריך כ"י אבל בגבינה ואח"כ בשר מצ' דלא צריך הדחת ידים כלל וא"כ לא הוה קשה מידי אר' יצחק מש"ה איצטריך לאתויי ברייתא דאגרא דקתני בהדיא עוף וגבינה נאכלין בלי נטילה ואזי באמת נמי קשיא מברייתא דב"ש וב"ה אמנם השתא דאיצטריך לאתויי ברייתא דאגרא ממילא מקשו נמי מברייתא דאגרא:
בדרך אחר מצינן לתרץ קושית מהר"ם על הר"ן דהפירוש מדיח הדחת ידים הכי דהנה מצ"ל מדמייתי הגמ' עובדא דר' יצחק ברי' דרב משרשיא סתמא ולא קאמר מעשה שהי' איך הי' דמייתי לי' בשר רותח דהוי רבותא טפי דהא בשר רותח בוודאי בולע קצת מהידים מלוכלכות בגבינה וכמ"ש רש"י במתניתן על ואסור להעלות דקא נגעי ובלעי מהדדי אלא ודאי דמסתמא איירי בבשר צונן אבל בבשר רותח בוודאי צריך נ"י דלא סגי דלע בלע קצת מליכלוך הידים לפ"ז תקשי מאי מקשו לר' יצחק מברייתא דאגרא דלמא ברייתא דאגרא מיירי בעוף וגבינה רותח ואזי א"ש הדיוק דדוקא עוף וגבינה שהוא מדרבנן נאכלין בלי נטילה אבל גבינה ואח"כ בשר רותח צריך כ"י אבל גבינה ואח"כ בשר צונן כעובדא דר' יצחק לא בעי כלל כ"י וצ"ל דהך תירוץ קמא של התוס' ס"ל דזהו ליכא סברא כלל דוודאי לא פליג אגרא אב"ה דמתניתן דכמו דס"ל לב"ה דעוף לא עולה עם הגבינה מטעם כמ"ש רש"י במתניתן ד"ה ואסור לעלות דלמא אתי למכלינהו כי הדדי דקא נגעי ובלעי מהדדי דזה הוא שייך ברותח דקבלעי מהדדי כמו כן אסור לאכול עוף בלי בטילה רותח מטעם גזירה ולמה קאמר אגרא דבגבינה ואח"כ בשר רותח דלא סגי דלא בלע הבשר רותח קצת מליכלוך הידים רלא בעי נ"י אלא וודאי דאגרא מיירי כמי בצונן כעובדא דר' יצחק דאזי לא בלע כלום וס"ל לאגרא דמתניתן דבה"א גבי עוף לא עולה מיירי ברותח ואזי פריך הגמ' שפיר מברייתא דאגרא ארי יצחק לפ"ז מתורץ קושית מהר"ם דהו"ל להקשות מברייתא דבה"א מדיח הדחת ידים אר' יצחק דע"ז שפיר מצינו לתרץ דברייתא זו מיירי בגבינה ואח"כ בשר רותח ועובדא דר' יצחק מיירי צונן אבל מבריית' דאגרא פריך שפיר כנ"ל. ועפ"ז מצינן לתרץ מה שהקשה מהר"ם אחר זה בד"ה ור"ת מפרש וז"ל ועל פירוש ר"ת יש להקשות מהא דאמר לקמן בסמוך בעי רב אשי מר' יוחנן כמה ישהה וכו' ולא כלום ופריך איני והא"ר חסדא וכו' ומאי פריך הלא הא דאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא קנוח והדחה אבל בקנוח והדחה אה"נ דא"צ לשהות כלום ואין לומר דמש"ה פריך משום דמשמע מדאמר ר' יוחנן ולא כלום דאפי' קנוח והדחה נמי לא בעי דא"כ מאי צריך למפרך לי' מדרב חסדא הו"ל למפרך מברייתא דאגרא ומברייתא דב"ש וב"ה דקתני מקנח ומדיח ולכל הפחות מיירי באוכל בשר ואח"כ גבינה עכ"ל דלפ"ד לק"מ דלעולם מצ"ל דקושית הגמ' הוא מדאמר ר' יוחנן ולא כלום משמע דלא בעי קנוח והדחה והא דלא מקשה לר' יוחנן מברייתא דאגרא דמצ"ל דר' יוחנן מוקי ברייתא דאגרא שאוכל אח"כ הגבינה רותח ואין לומר כנ"ל דבוודאי לא פליג אגרא אב"ה דמתניתן דקאמר גם עוף לא עולה כנ"ל דלפירוש ר"ת שכתב בתחלה ודוחק להעמידה כב"ש ואח"כ כתב ומיהו אשכחן נמי לר' אלעזר בר' צדוק דתניא בתוספתא כב"ש משמע דמצ' דאגרא ס"ל כר"א בר' צדוק דס"ל כב"ש א"כ שפיר מצ"ל דר' יוחנן מוקי ברייתא דאגרא ברותח וכר"א בר' צדוק וכמו כן לק"מ אר' יוחנן מברייתא דבה"א מדיח דמצ' דמוקי ג"כ הך ברייתא בבשר ואח"כ גבינה רותח אבל ר' יוחנן דאמר ולא כלום מיירי בצונן ואין לומר דא"כ לא פריך הגמ' נמי מרב חסדא מידי דדלמא רב חסדא נמי מיירי ברותח ז"א חדא דאמורא צריך לפרש דבריו דהו"ל לרב חסדא לפרש בהדיא דאסור לאכול אח"כ גבינה רותח אלא וודאי דמיירי אפילו בצונן ועוד הא לר"ת ליכא חילוק כלל בין בשר ואח"כ גבינה ובין גבינה ואח"כ בשר לענין נ"י דאפילו בגבינה תחלה נמי בעי נ"י וא"כ ס"ל לר"ת דגבינה נמי נדבק בידים כמו בשר ואם איתא דרב חסדא מיירי ברותח למה קאמר בגבינה ואח"כ בשר רותח דמותר בלא נטילה הא אם הגבינה נדבק בידים לא סגי דלא בלע הבשר רותח קצת מהגבינה אלא וודאי דרב חסדא נמי מיירי בצונן ופריך הגמ' שפיר אך הא קשיא לר"ת דלפ"ז מאי מתרץ אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר הא לר"ת ס"ל לבי רב אשי דליכא חילוק בין בשר ואח"כ גבינה לגבינה ואח"כ בשר לענין נטילת ידים וא"כ איך אמר ר' יוחנן ולא כלום דמשמע דלא בעי קנוח ולא נטילה וצ"ל בדוחק דהש"ס מוקי לדר' יוחנן דלא ס"ל כרבנן דבי רב אשי ודוק:
אך יש להקשות לתירוץ קמא של התוס' דאזי מיירי ברייתא דב"ש וב"ה בוודאי בגבינה ואח"כ בשר דבבשר ואח"כ גבינה אפי' בנטילה וקנוח לא סגיא עד סעודה אחריתא א"כ מאי פריך הגמ' אלא הא דאמר רבי זירא אין קנוח הפה אלא בפת כב"ש דלמא ברייתא דב"ש וב"ה מיירי שאוכל אח"כ בשר צונן דאזי לא בעי לב"ה קנוח אבל באוכל גבינה ואח"כ בשר רותח מצ"ל דמודה ב"ה דבעי קנוח משום דבשר רותח בולע בפה קצת מליכלוך הגבינה וא"כ לק"מ דמצ"ל דהא דאמר רבי זירא אין קנוח הפה אלא בפת מיירי בגבינה ואח"כ בשר רותח דזהו אפי' לב"ה בעי קנוח ולפירוש ר"ת תקשי בלאו הכי אפי' אם איירי ר' זירא בצונן דלר"ת בבשר ואח"כ גבינה צריך קנוח ובגבינה ואח"כ בשר לא בעי קנוח א"כ מאי פריך הגמ' אר' זירא הא וודאי הברייתא דב"ש וב"ה מיירי בגבינה ואח"כ בשר דאל"כ אלא בבשר ואח"כ גבינה מודים ב"ה דבעי קנוח א"כ דלמא הא דאמר ר' זירא אין קנוח הפה אלא בפת מצי איירי בבשר ואח"כ גבינה דבזה מודה ב"ה ואז לק"מ אר' זירא וצ"ע אח"כ מצאתי שהלח"מ מקשה זאת ותירץ דלר"ת לא מסתבר לי' לומר להש"ס דבגבינה תחלה צריך הדחת פה או קנוח דמשמע דאפי' בלא הדחת פה וקנוח סגי ע"ש:
הנה הרמ"א הביא דעת המרדכי והג"א והג"מיי בי"ד סימן פ"טוז"ל וי"א דאין צריכין להמתין ו"שעות רק מיד אם סילק ובירך ברכת המזון מותר ע"י קנוח והדחה א"כ הנך פוסקים לא ס"ל כר"ת דבבשר ואח"כ גבינה סגי בנטילה וקנוח אלא כתי' קמא של התוס' דבבשר ואח"כ גבינה בעי שהיי' מסעודה לסעודה לפ"ז להנך פוסקים קושית התוס' במ"ע דהיכי פריך אגבינה ואח"כ בשר מבשר ואח"כ גבינה ואזי אין לומר כתירוץ התוס' דהכי פריך ה"ד אי בשר תחלה אפי' בנטילה וקנוח לא סגי עד סעודה אחריתי דלמא לעולם מיירי בבשר תחלה והכי דייקינן עוף וגבינה א"צ כלום אבל בבשר ואח"כ גבינ' בעינן תרתי שהיי' מסעודה לסעודה וגם נטילה וקנוח אבל בגבינה ואח"כ בשר לא בעינן כלום וצ"ע: