מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק השוחט · דף מ.
תוס' ד"ה לפני ע"ז כו' אי נמי כיון דלפני ע"ח הוא מסתמא לשם ע"א מכווין אע"פ שלא פירש וכגון שהוא ישראל מומר וכתב המהרש"א וז"ל צ"ל דהאי תירוצא למאי דמשני לקמן לרב נחמן דהאי דשנים אוחזין והמנסך איירי באית לי' שותפות בגווי' אבל לאידך אוקימתא דאיירי במומר דמודה רב נחמן ע"כ רב הונא לא איירי הכא במומר דא"כ לא הוי רב נחמן פליג עלי' לפ"ז מצ"ל לפי הך תירוץ של התוס' דאיירי רב הונא במומר ורב נחמן פליג אפי' במומר דדוקא במומר קאמר רב הונא כששחט לפני ע"א דאוסרה משא"כ שאר ישראל ששחט בהמת חברו לפני ע"א מצ"ל לרב הונא דלא אוסרה דאיכא למימר לצעורי' קא מכויין כדקאמרינן לקמן אליבא דרב נחמן אי מיירי במומר לפ"ז קשה מאי פריך רב נחמן מהשוחט חטאת אשחוטי חוץ לא ליחייב דמחתך בעפר הוא דילמא הברייתא לא איירי במומר אלא בשאר ישראל ששחט חטאת דאזי מצ"ל דלצעורי דכהנים קאמכווין דהיינו דיודע שהבהמה נאסרת אבל לא ידע דחייב כרת העובד ע"א בפרט דאיירי כאן אליבא דר' יוחנן ור' יוחנן לשיטתי' ס"ל בשבת בפרק כלל גדול דיכול להיות שוגג בכה"ג ששגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו וא"כ מצ"ל דידע שהעובד ע"א עובר בלאו ומקרי זבחי מתים ואסרה אבל לא ידע דחייב כרת ואזי חייב חטאת בשוגג וא"ש בזה ג"כ הא דנקיט חטאת ולא זבח דשלמים נאכלין לבעלים דע"ז לא מצינו למימר דלצעורי קא מכווין וצ"ע:
תוס' ד"ה חייב שלשה חטאת לא נחית למניינא דא"כ לתני ארבעה וכגון שהוא י"הכ אלא בהני אשמועינן חדוש וכו' עכ"ל ויש להקשות לפי מה דמסיק הגמ' לקמן דף ק"א ע"ב על הברייתא שבת ויה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בעצמו וע"ז בעצמו דאמרינן איפוך דר"ע ס"ל דחייב שתים על שבת ועל י"הכ ורי"הג ס"ל דאינו חייב אלא אחת וכדמפרש אביי דאיסור שבת הוא תחלה ואין איסור י"הכ חל על שבת משום דקביעא וקיימא א"כ הקושי' במ"ע דהו"ל לאשמועינן שבת וי"הכ דמחייב שתים ולאפוקי מרי"הג א"ו צ"ל דהך ברייתא דהשוחט אתיא כרי"הג ודלא כדברי התוס' לפ"ז יש להקשות קושי' עצומה דהא לקמן דף ק"א ע"א מסיק רבא דרי"הג לית לי' איסור חל על איסור אפי' בכולל אפי' באיסור קדשים והרי מסיק רבא לעיל דף כ"ט דלמאן דאמר אין לשחיטה אלא לבסוף אינו חל איסור דשחוטי חוץ עד גמר שחיטה א"כ מאי פריך הגמ' לקמן ארב נחמן מאי אריא חטאת עוף אפי' חטאת בהמה נמי והו"ל למנקט עולה כמ"ש רש"י הא לפ"ד הנ"ל אתיא הברייתא דהשוחט חטאת כרי"הג ואזי מצ"ל דס"ל לרב נחמן אין שחיטה אלא לבסוף דאז לא חייל איסור שחוטי חוץ אלא בגמר שחיטה וא"כ לא מצי למנקט חטאת בהמה או עולת עוף דצריך ב' סימנין ואזי לא מצי חל איסור דשחוטי חוץ על איסור שבת וע"א דע"א ושבת הן איסור כולל ואיסור מוסיף ואם אין אומר דבגמר זביחה עובדה חל איסור ע"א תיכף וגם איסור שבת הוא בתחילת שחיטה דמחמת ששורט הושט אפי' כל שהוא הוה נטילת נשמה דעוש' אותה טרפה ואיסור שחוטי חוץ לא אתא אלא לבסוף ולא מצי חייל עלייהו בפרט ללישנא בתרא דרש"י סבר השתא דאתיא כרי"הג כמ"ש התוס' וא"כ לק"מ אליבא דרי"הג מש"ה צריך למנקיט דוקא חטאת עוף דאזי מצי חיילו שבת וע"א ושחוטי חוץ בבת אחת בחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וצ"ע: