אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק השוחט › דף לט.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק השוחט · דף לט.

דף לח.

גמ' ואי אתמר בהך בההיא קאמר ר' יוחנן וכו' יש להקשות הא לר"ל כמי איצטריך לאשמועינן הך בבא דהא צריך לאשמועינן דמותר באכילה ולאפוקי מקושית הרשב"א הכא דהיא קושית התוס' דלעיל דף י"ד ד"ה השוחט בשבת דאיך שחיטתו כשרה הא הוה מומר ותירצו דהתם בפרהסיא והכא בצנעה א"נ דבפעם אחת לא חשיב מומר הרי לפי תירוץ ב' דתוס' הוצרך לאשמועינן זאת דמותרת באכילה דלא חשיב מומר ואפשר לומר במאי דקעביד צריכותא הוא לפי המסקנא מה דקאמר ר"ל הייתור לשון דלא גמרינן חוץ מבפנים דהוה לי' למימר כשרה ותו לא דהא מאי דקאמר דלא ילפינן חוץ מפנים דוקא ז"א דהא אפי' פנים מפנים לא יליף וצריך לומר כמו שמפרש המהרש"א דבע"ז מלתא דר"י צריכא וקאמר ר"ל לבתר דשמע מר' יוחנן כדמסיק הש"ס מש"ה קאמר לא ילפינן חוץ מפנים איידי ואזי שפיר קעביד צריכותא אליבא דר' יוחנן וק"ל:

והנה הרשב"א מתרץ על קושי' זו הנ"ל דהא הוי שחיטת מומר באופן אחר דמיירי שישראל מחשב בשעת שחיטה שיזרוק הנכרי לע"ז והנה הש"ך מסיק בסימן ד' ס"ק ד' דבכה"ג יש להתיר עכ"פ בהנאה וכתב ועוד שמהרשב"א גופי' שם ובקצר משמע לכאורה דלא אסור אלא באכילה ולפ"ד א"ש מה דנקט ר' יוחנן פסולה דהו"ל למימר, אסורה בהנאה וכדמקשה הגמ' לקמן פסולה אין זבחי מתים לא וכו' אבל השתא דמוכח מכח קושית הרשב"א דמיירי שישראל מחשב בשעת שחיטה שיזרוק הנכרי הדם לע"ז דזה אינו אסורה בהנאה אלא באכילה כדברי הש"ך הנ"ל שפיר נקיט ר' יוחנן פסול' וק"ל. תו הו"מ הש"ס למעביד צריכותא בהך אופן ע"פ מה דמקשה בזבחים דף י' מתקיף לה רבא בר אהילאי מה לחוץ לזמנו שכן כרת ומסיק רב אשי דגמרינן משינוי בעלים ואזי אכתי תקשי לר' יוחנן דקאמר בהדיא דגמרינן ממחשבת פגול וצ"ל דר' יוחנן סמיך עצמו אשינוי בעלים דמצ"ל שנוי בעלים יוכיח שאינו בכרת ואפ"ה מחשבין מעבודה לעבודה ואזי הו"מ למעביד הש"ס צריכותא הנ"ל אליבא דר' יוחנן דאיצטריך למתני הך בבא דפנים דהיינו שלא לשמה דילפינן שלא לשמה ממחשבת פגול אע"ג דעל זה איכא פירכא מה לפגול שכן חייבין עליו כרת אעפ"כ ילפינן שלא לשמה מפגול משום דמצינו למימר שינוי בעלים יוכיח וק"ל:

גמ' הא מקמי דשמע מר' יוחנן הא לבתר דשמע מר' יוחנן וכתב המהרש"א פי' רש"י בזה דחוק וכתב הוא ז"ל לולי פירש"י הי' נראה לי' משום דאיכא לאוקמא מתני' בפיגול אלא דא"כ לא הו"ל לר"ל למימר סתם ולא גמרינן חוץ מפנים דאמורא צריך לפרש דבריו היכא דאיכא למטעי כו' הכא דמתני' סתמא קתני דמשמע נמי חטאת שלא לשמה עכ"ל ואין להקשות דלמא ר"ל סמיך עצמו על מימרא אחרינא שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו דקאמר ר"ל שם בהדיא דלא גמרינן שלא לשמה ממחשבת פיגול ואזי ליכא למטעי ז"א דדלמא אמר ר"ל הך בבא דשחטו לזרוק דמו שלא לשמו מקמי' דשמע מר' יוחנן דפליג עלי' ואח"כ כששמע דר' יוחנן פליג עלי' הדר בי' ר"ל וס"ל כר' יוחנן דשלא לשמו נמי פסולה וא"כ איכא למטעי ולא הו"ל לר"ל למימר סתמא דחוץ מפנים לא ילפינן ומפרש המהרש"א הא לבתר דשמע מר' יוחנן קאי ע"ז דאמר ר' יוחנן תחלה חוץ מפנים לא ילפינן ונקט כמי ר"ל הך לישנ' איידי דר"י ע"ש וצ"ל לפ"ד המהרש"א מה דקאמר הא מקמי דשמע מר"י פירושו לתרץ דברי ר"י דקאמר בשלא לשמה דגמרינן ממחשבת פגול הא הוא מלתא דלא צריכא דהא קאמר ר"י דאפי' חוץ מפנים גמרינן ומכ"ש פני' מפני' מש"ה קאמ' הא דשלא לשמה מקמי' דשמע מר' יוחנן פירוש דר"ל אמר תחילה דלא גמרינן שלא לשמה ממחשבת פגול ואזי הוצרך ר' יוחנן לאשמועינן דגמרינן פנים מפנים לידע דפליג עלי' דר"ל וק"ל:

ולפענ"ד אפשר לפרש הך תירוץ הגמ' הא מקמי דשמעה הא לבתר דשמעה באופן אחר דהנה הקשו התוס' בד"ה אלא זביחה דע"א תימא אי חשיב פגול אף במחשבה בלא דבור א"כ משכחת זביחת ע"א דמתסרי בדבור וכו' ואפשר לדחות קושית התוס' א"כ היכי מצי ר"י למילף חוץ מפנים הא איכא למיפרך דמה לפיגול שכן ישנו במחשבה משא"כ בחוץ לא פסלי מחשבה כלל אלא מוכח דס"ל לר' יוחנן דליכא חילוק כלל בין חוץ לפנים לענין מחשבה לפ"ז מצינו לפרש הכי הא מקמי' דשמע מר' יוחנן דמקמי' דשמע מר' יוחנן דיליף חוץ מפנים דחוץ ופנים שווין הוה ס"ל לר"י דאין מחשבה פוסלת כלל בחולין אלא בדבור כקושית התוס' ואזי א"צ לפרש המתני' שהמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה אלא הפי' כפשוטו דבקדשים פוסלת המחשבה באותו העבודה ובחולין לא פסלה המחשבה כלל ואזי לק"מ לר"ל ממתני' והא לבתר דשמע מר' יוחנן פי' לבתר דשמע מר' יוחנן דיליף חוץ מפנים אזי מוכח מדבריו דאין חלוק בין חולין לקדשים לענין מחשבה ובזה לא פליג ר"ל אר' יוחנן ואזי מוכח דהפי' במתני' שהמחשבה פוסלת מעבודה לעבודה בשלא לשמה אזי הדר בי' ר"ל מדבריו וס"ל נמי כר' יוחנן דגמרינן פנים מפנים מש"ה קאמר גבי בבא דע"א לא ילפינן חוץ מפנים ולא קאמר לא גמרינן חוץ מפגול ודוק:

תוס' בד"ה פנים קשיא לרשב"ל כתב המהרש"א וז"ל ויש להקשות לר"ל נילף שלא לשם חטאת מק"ו מה פיגול ושינוי בעלים דאילו באותו עבודה ואפ"ה איתנהו מעבודה לעבודה וכו' וכתב המהרש"א ואפשר דאיכא שום פירכא להאי ק"ו עכ"ל ע"ש והנה לפמ"ש התוס' בזבחים דף י' ד"ה והדר בי' רבה וכו' דק"ו דרב אשי משינוי בעלים היינו אליבא דרבנן אבל לר"ש במנחות דף ב' דס"ל שינוי קודש אינו נוהג במנחות ליכא ק"ו דאיכא למיפרך מה לשינוי בעלים שכן נוהג במנחות לפ"ז מצינו למימר דלק"מ אר"ל דמצ"ל דר"ל ס"ל כר"ש ואזי לא מצינו למילף כלל מפגול ושינוי בעלים דמה להנך שכן נוהגין במנחות אך מצ"ל דקושי' המהרש"א אליבא דר' אילא בזבחים שם דמותיב שם לסיוע לר"ל לא תאמר בזריקה ותיתי מק"ו מבינייהו וכו' וע"ז מתקיף לה רב פפא ודלמא דמחשבין מעבודה לעבודה ומשני רבי אילא א"כ לישתוק קרא מיני' ותיתי מק"ו דרב אשי אלמא לרבי אילא ס"ל לר"ל ק"ו דרב אשי ואזי לא ס"ל כר"ש אלא כרבנן ואזי מקשה המהרש"א שפיר לר"ל דעל הקושי' לא תאמר דזריקה איכא למדחי' כתירוץ ר' יוחנן דמה להנך שטעונה צפון וכו' דהתירוץ השתא מיהת בשלמים קיימינן הוא קצת דחוק וטפי הו"ל לר"ל למילף שלא לשמה מפיגול ושינוי בעלים דע"ז ליכי דיחוי כלל לפ"ז מצינו ליישב דברי רש"י בפסחים דף פ"א גבי סוגי' דהפסח ששחטו שלא לשמו שכתב רש"י דהפי' והיינו בעיא דרב פפא מאי דפריך רב פפא בזבחים דלמא דמחשבין מעבודה לעבודה דלכאורה תקשי הא דחה שם קושית רב פפא דא"כ לשתוק קרא מיני וכו' אך מצ"ל דרב פפא לא נראה לו הך דיחוי דלשתוק קרא מיני' ותיתי מק"ו דרב אשי דהא לר"ש איכא למיפרך אק"ו דרב אשי או מצ"ל דנראה לי' לרב פפא כתירוץ ר' יוחנן דלק"מ לא לכתוב בזריקה וכו' דמה להנך שכן טעונה צפון וכו' והתירוץ השתא מיהת בשלמים קיימינן נראה לו דוחק וק"ל:

גמ' אלא זביחה דע"א דמתסרי היכי משכחת לה יש להקשות לפי מאי דקאמר הש"ס לעיל דף י"ג ע"א אליבא דר' יוחנן דבעי קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה וקאמר הש"ס דקמבעי לי' מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון דקיימא עולה בדרום ואתיוהו בצפון ושחטו ומסיק שם דיש להן מעשה מדאורייתא וכתב רש"י בד"ה אבל היפך בהן וז"ל דמעשיו מוכיחין אע"פ שלא פירש מחשבתו הואיל וניכר שדעתו לכך וכו' דאי בשפירש מחשבתו בשעת מעשה לא איצטריך ר' יוחנן לאשמועינן דהא בהדיא תנן דיש להן מעשה ומסיק שם דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בקטן מדאורייתא אין לו ומדרבנן יש לו ע"ש וא"כ בגדול כה"ג אי קיימא בהמה ברוח זה במקום רחב שיוכל לשחוט שם בהרחבה הרבה דאזי לא מצ"ל דהמקום לא אתרמי לי' והביאה לצפון לשחוט שם בוודאי מהני הך מעשה אפי' מדאורייתא ולפ"ז מאי עריך הגמ' זביחה דע"ז דמתסרי היכי משכחת לה הא מצינו לאשכוחי' כה"ג כגון דקיימא הבהמה בצפון במקום רחב שיוכל לשחוט שם ואתיוהו לדרום ששם הי' הע"ז ושחטו לפני ע"א זהו הוי זביחה דמתסרי מדאורייתא וצ"ע:

גמ' אלא חוץ קשי' לר' יוחנן הנה הש"ך הביא סימן ד' דעת הרא"ה ז"ל וכ"נ דעת הת"ח דאם שחט ישראל על מנת לזרוק הנכרי לע"א דמותרת באכילה ויש להוכיח מסוגיא דהגמ' דלא כדעת הרא"ה והת"ח דהנה כ' הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ב' אין המחשבה מועלת אלא במי שהוא ראוי לעבודה כיצד אחד מן הפסולין לעבודה שקיבל הדם או הוליך או זרק וחישב בשעת העבודה מחשבת המקום או מחשבת הזמן לא פסול במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה וכו' אבל אם חשב הפסול בשעת שחיטה פסול במחשבתו שהשחיטה כשרה בפסולין כגון בור וכמ"ש המשנה למלך שם לפ"ז מוכח מדברי הרמב"ם דאם חישב בשעת שחיטה לזרוק אחר הדם חוץ לזמנו דפסול דהא כתב ואם חישב הפסול בשעת שחיטה על שאר העבודות דפסול במחשבתו והרי שאר עבודות אינן אלא בכהן דהוא אחר א"ו דאפי' באחר פסול לפ"ז אם איתא כדעת הרא"ה ז"ל דבע"א אם חישב בשעת שחיטה שיזרוק אחר הדם לע"א מותרת באכילה מצי ר' יוחנן לפרש דברי ר' יוסי הכי ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אפי' אם חישב על אחר לזרוק הדם שלא לשמו אפ"ה אין הכל הולך אלא אחר העובד דהיינו שהשוחט עצמו צריך לחשוב הכי מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין דהיינו אם חישב בשעת שחיטה לזרוק אחר הדם לע"ז דאינו פוסלת כלל ומותר באכילה לפי דעת הרא"ה ז"ל אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט דהשוחט עצמו צריך לחשוב שיזרוק הוא עצמו הדם לע"ז א"ו מוכח כדעת הרשב"א דאפי' אם שחט לזרוק אחר הדם לע"א כמי פסולה וק"ל:

תוס' ד"ה חוץ קשי' לר' יוחנן וא"ת ולימא דקאי ר' יוחנן כרבנן וכו' ואפשר לומר דלא ניחא לי' לתרץ הכי כי היכי דלא סתרי הלכתא אהדדי דהא הלכתא כר' יוסי כדאמר לקמן והלכתא כר' יוחנן לגבי ר"ל ואזי ניחא לי' טפי לומר דר' יוחנן ס"ל כר' יוסי וק"ל:

תוס' ד"ה מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין פירוש בקונטריס וכו' וקשה לריב"א דבזריקת הדם לע"א לא מתסר בשר כדמוכח לקמן גבי הנך טייעא וכו' דברי התוס' אינן מובנין לי דדלמא לעולם אם מחשב הישראל עצמו בזריקת דם לע"ז מתסר בשר ומההיא דלקמן אינו ראי' כלל דהתם לא חישב הישראל כלל אלא דהנכרי חישב אל זריקת הדם לע"ז והוה זה מחשב וזה עובד דלא אמרינן וצ"ע:

ברש"י ד"ה חולין לענין ע"א שאין מחשבה פוסלת בהן בד' עבודות אלא בשנים בשחיטה ובזריקה וכו' לפי פי' רש"י זה דאין הפי' בדברי ר' יוסי לענין מחשבין מעבודה לעבודה אזי מתורץ נמי קושית הגמ' מה דקאמר פנים קשי' לר"ל אבל לפמ"ש המהרש"א בתוס' לפרש דברי רש"י וכן לפי הפי' בעל המאור דאזי איירי לענין מחשבין מעבודה לעבודה עדיין אינו מתורץ הקושי' פנים קשי' לר"ל וצ"ל כדקאמ' לעיל בשלמ' וכו' וק"ל וק"ק לפי מה דמתרץ הגמ' אליבא דר' יוחנן דהפי' אין מחשבה פוסלת בע"א אלא בב' עבודות תקשי איך מצי ר' יוחנן למילף חוץ מפנים דמחשבין מעבודה לעבודה הא איכא למיפרך מה לפנים שכן פסול בכל ד' עבודות מה שאין כן בע"א שאין פסול אפי' בזריקה אלא בשחיטה וצ"ע:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה