מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק השוחט · דף לח.
תוס' ד"ה רבא אמר פרכוס שאמרו וכו' והא דלא חיישינן דלמא בתחילת שחיטה זינוק משום דלא שכיחא שיהי' זינוק אלא בסוף דברי התוס' דחוקים דהו"ל להש"ס לדחות הכי דברי ר' נחמן בר יצחק דלא שכיח שיהי' זינוק אלא לבסוף וגם דוחק לומר שאמוראי' אלו רנב"י ורבא פליגי בזה דלרבא לא חיישינן לזינוק משום דלא שכיח ולרנב"י צריך לומר דזינוק בתחילה שכיח ונראה לתרץ קושי' התוס' והא דלא חיישינן וכו' דהנה מצ"ל דמוכח משמואל דקאמר לעיל איצטריכא לי' לאבא לאזוזי אוני דס"ל לשמואל כרנב"י דפרכוס שאמרו בתחילת שחיטה דאל"כ מאי קאמר איצטריכא לי' וכו' דלמא מש"ה קאמר גועה וכו' שהוא פרכוס חזק משום דהך פירכוס חזק מהני אפי' בתחילת שחיטה וכדמתרץ לקמן אזינוק שאני זינוק דעדיף דמהני אפי' בתחילת שחיטה משא"כ הך פירכוס קל דשמואל דפשוטה וכפפה לא מהני אלא לבסוף א"ו מוכח דלשמואל מהני כל פירכוס אפי' פשוטה וכפפה בתחילת שחיטה דזהו הוי סימן דאין נשמתה יוצאת אלא לאחר גמר שחיטה לפ"ז מצ"ל דשמואל לשיטתו אזיל דגמרא גמר לי' מרבי' דהפירוש דמתני' כותלי בית השחיטה הוא אזי קשה ניחוש דלמא בתחילת שחיטה זינקה וכדמפרש רש"י א"ו מוכח כרנב"י דכל פירכוס אינו אלא בתחילת שחיטה אבל רבא אינו מוכרח לפרש המתני' כשמואל אלא מצ"ל דס"ל לרבא דהפירוש במתני' כותלי הבית דאזי מצינו לידע אם הוא בתחילה או בסוף כמ"ש רש"י ואז לא קשה מידי קושי' תוס' והא דלא חיישינן כו' על רבא דהא יש היכר אי זינקה בתחילת שחיטה או לבסוף אח"כ מצאתי שהרשב"א נמי כתב כן דמצ"ל דרבא לא ס"ל כשמואל אלא מפרש כותלי הבית אך הרשב"א כתב בהך אופן כגון שבתחילה היתה הבהמה מונחת רחוק מן הכותל ובסוף שחיטה סמוך לכותל ע"ש וק"ל:
גמ' אמר רבא מנא אמינא לה דתנא שור או כשב וכו' יש להקשות מנ"ל לרבא להוכיח מברייתא דשור או כשב מדבעינן חיותא דסוף לידה דלמא שאני הכא לענין פירכוס דאי חזינן דמפרכס באמצע שחיטה לר"ג ביד וברגל ולחכמים ביד או ברגל וזו שתקשקש בזנבו אזי ידעינן שיש בה חיות אפי' לבסוף וכדמתרץ לעיל שאני זינוק דעדיף דמה שזינקו בתחילת שחיטה הך פירכוס מהני אפי' לבסוף ובפרט אי אמרינן דפרכוס יד או רגל הוי פירכוס טפי מזינוק וצ"ע ואפשר לדחוק ולומר דרבא לשיטתי' דס"ל בזבחים דף ל' דאינו לשחיטה אלא לבסוף נראה לי' לומר מסברא דתחילת שחיטה או אמצע שחיטה לא מקרי שחיטה כלל ואזי נראה לו לרבא דבעיקר שחיטה דהוא לבסוף צריך שתהא סימן של הפרכוס ניכר אבל למימר דסימן הפרכוס בתחילת שחיטה או באמצע מוכיח אסוף שחיטה זה לא נראה לו כלל דשאני סוף שחיטה מתחילה או מאמצע שחיטה וק"ל:
הנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו הך דינא דשמואל וסוברים דאם פשטה ידה וכפפה אח"כ בשעת שחיטה פסולה ומתמה ע"ז הרב ב"י בי"ד סימן י"ז דהא איתא בגמ' שם אמר ר"ע לדידי מפרשי לי מגי' דמר שמואל היתה ידו וכו' מאי קמ"ל תנינא וכו' אי ממתניתן ה"א דוקא דכייפה ופשטי' והדר כייפי לה כו' קמ"ל אלמא ס"ל לשמואל דאפי' רק פשטי' וכייפי' בשעת שחיטה כשירה ותירץ הב"י דמשמע להם זאת מרבא דאמר לקמן הלכתא כהא מתניתא בהמה דקה שפשטה ידה וכו' ולא קמפרש דאפי' פשוטה כבר וכייפי' בשעת שחיטה דמהני א"ו דצריך להיות דוקא כייפי' ופשטי' והדר כייפי' ואי לאו פסולה וכתב מהרש"ל ביש"ש דזה לאו הוכחה היא כלל דאדרבה מנ"ל מדלא פירש רבא כלל דכשרה דסמיך עצמו אדיוקא דברייתא דוקא שפשטה ידה ולא החזירה פסולה הא החזירה כשרה והשיב ע"ז התבואת שור בסימן הנ"ל דמדיוקא דברייתא לא מוכח מידי דמצינן לפרש כתירוץ הגמ' דלעיל אי ממתני' ה"א דכייפי' ופשטה והדר כייפי' כו' ותירץ בס' פרי מגדים דדברי רש"ל נכונים דלעולם מדיוקא מוכח דפשטה וכפפה לחודא מהני אלא דלעיל מתרץ הגמ' שפיר דממתני' ה"א דפשטי' וכפפי' פסולה דצריך דוקא לכוף ולפשוט ואח"כ לכוף היינו משום דשם איכא למימר דלכך נקט פשטה ידה ולא החזירה לאשמועינן דוקא דברגל אפי' לא החזירה אבל בידה מצ"ל דדוקא כייפי' ופשטה והדר כייפי' כשרה אבל פשטה ולא כפפה לא ולכך צריך שמואל לאשמועינן היתה ידו כפופה וכו' כשרה אבל בברייתא שהביא רבא ליכא למימר דרוצה לאשמועינן דיוקא אפי' לא החזירה הרגל כשרה דהא קתני בברייתא בהדיא דבמד"א ביד אבל ברגל וכו' וא"כ אי איתא דפשוטה וכפפה לחוד פסולה הו"ל לאשמועינן בברייתא רבותא טפי דאפי' היתה פשוטה וכפפה פסולה א"ו דפשוטה וכפפה כשרה ונראה לתרץ דאדרבה מצ"ל שיש הוכחה אחרת להפוסקים הנ"ל להוכיח דהיתה פשוטה וכפפה לחודא פסולה דאל"כ מה פריך הגמ' מאי קמ"ל כולהו תנינהו בהמה דקה וכו' דלמא רבא רוצה לאשמועינן דאפי' היתה פשוטה וכופפה לחוד כשרה דאי ממתני' ה"א ה"ה אפי' החזירה פסולה והא דנקיט לא החזירה לאשמועינן דיוקא דרגל כנ"ל ולכך אתי רבא לאשמועינן דהלכתא כהך ברייתא וכדיוקא דדוקא פשטה ידה ולא החזירה פסולה הא החזירה כשרה דשם ליכא למטעי דאפי' החזירה פסולה ונקט לא החזירה לאשמועינן דיוקא דרגל דהא רגל בהדיא קתני לה אלא ע"כ מוכח שנ"ל להמקשה דס"ל לרבא דאפי' פשטה וכפפה פסולה עד דכייפי ופשטה והדר כפפה דאל"כ הוה לי' לרבא לפרש בהדיא הברייתא דדוקא לא החזירה הא החזירה ידה כשרה דהיא איכא למטעי דהברייתא מפרש למתני' ומיירי ג"כ בכה"ג דמתני' דכייפיה ופשטה והדר כייפיה גם כראה דדברי הפר"מ מעיקרא דחוקים הם לומר דלכך נקיט המתני' פשטה ולא החזירה פסולה לאשמועינן דיוקא דרגל דברגל אפי' לא החזירה כשרה דודאי אי ביד אפי' החזירה פסולה הו"ל יותר לאשמועינן עיקר דין במאי דקמיירי והיינו ביד דאפי' החזירה פסולה דאי כדברי הפר"מ מאי פריך הגמ' לרבא כולהו תנינא וכו' דלמא אי ממתני' ה"א דלעולם ברגל נמי פשטה פסולה והאי דקתני יד לאשמועינן דיוקא דבגסה אפי' פשטה ידה ולא החזירה כשרה או מצ"ל דלעולם בגסה כמי פשטה יד פסולה והא דקתני דקה לאשמועינן דיוקא דברגל פשטה ולא החזירה אפי' בדקה כשרה אלא דלא נראה לי' לומר כלל דנקט כן משום דיוקא ודוק: