מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק השוחט · דף לז:
רש"י בד"ה כגון שעשאה גיסטרא כו' כתב המהרש"א וז"ל גם התוס' שהקשו לפי' רש"י דמאי פריך הא גיסטרא א"ש מק"ו לא מהאי ק"ו דקירוב מיתה קאמרי אלא מק"ו דמטמא כמ"ש הר"ת עכ"ל פי' דבריו דבשלמא לעיל בתוס' ד"ה השתא מחיים כתבו התוס' שפיר דא"ל דדייק מדאסר רחמנא מסוכנת משום דקרובה למיתה דא"כ מאי פריך במסקנא דלמא אתי קרא להך נבלה שעשאה גיסטרא דהא בגיסטרא נמי איכא הך ק"ו דקירוב מיתה. זה הוא לפי שיטתם שאינם סוברים כפירש"י דמפרכסת הוי קירוב מיתה משום דמפרכסת היא כחיה אלא נראה להו דאע"ג דמפרכסת הוי כמתה וכזנב הלטאה שמפרכסת אבל הכא שהקשו התוס' הך קושי' מגיסטרא על רש"י וא"כ לק"מ על רש"י דהא רש"י מתרץ זאת ע"י מ"ש דגיסטרא עדיין היא מפרכסת דהוי נמי קירוב מיתה וכמ"ש המהרש"א מש"ה מפרש המהרש"א קושי' התוס' באופן אחר דמה פריך מגיסטר' דהא אעפ"כ איכא בגיסטרא ק"ו אחר מכח דמטמא וק"ל:
עוד כתב המהרש"א בא"ד וליכא לאקשויי דא"כ אמאי שביק ר"ת בפירושו ק"ו דקירוב מיתה ונקט ק"ו דטומאה דהא לפי' ר"ת דפרכינן שכן מחיים מצינן הכי לפרושו בק"ו דקירוב מיתה די"ל דנקט ק"ו דטומאה משום דנקט לה נמי תלמודא בפ' חטאת העוף גבי נבלה עכ"ל יש להקשות דאכתי הקושי' במ"ע על התוס' דלעיל ד"ה השתא מחיים שכתבו לפי שיטתם דא"כ מאי פריך במסקנא וכו' הא בגיסטרא נמי איכא הך ק"ו הא לפמ"ש המהרש"א ליכא ק"ו בגיסטרא משום דאיכא פירכא דמה לטרפה שכן חל מחיים ויש לדחוק לתרץ הכי דזה הוא ההמשך בדברי התוס' דא"כ מאי פריך במסקנא דדלמא אתי קרא להך נבלה שעשאה גיסטרא דע"ז צ"ל דשפיר פריך הגמ' דבשלמא נבלה היא מסוכנת מחיים אבל גיסטרא ליבא למילף מק"ו משום דאיכא למיפרך מה לטרפה שכן מחיים א"כ הכא ג"כ ליכא למילף ק"ו ממסוכנת מכח הך פירכא דמסוכנת חל מחיים וזה הא שכתבו אח"כ אלא פשיטא דאין זה ק"ו דאיסור מסוכנת חמיר דחל מחיים ודוק:
תוס' בד"ה ומה מאיים כו' וכתב המהרש"א על מה שהקשו התוס' בסוף דבריהם על רבינו גרשום ועוד אפי' כי אמרת דמסוכנת אסירא ואיכא מיגו בנבלה לא שייך למילף מק"ו דטרפה כיון דאיכא למיפרך וכו' וכ' המהרש"א וז"ל ר"ל דוודאי ר"ג שפירש כן דהוי הק"ו מכח מגו ולא ניחא לי' ק"ו דטומאה משום דבהאי ק"ו דמיגו פריך שפיר בגיסטרא דליכא ק"ו כלל כיון דליכא מגו ואהא הקשו וכו' ע"ש לא ידעתי מי הכריחו לפרש כך דהא מ"ל בפשיטות דנ"ל לתוס' דמש"ה ממאן ר"ג לפרש כפי' ר"ת משום זה שכתב ר"ת וז"ל ואפי' אם נאמר שלא יהא מסוכנת אלא איסור עשה לא שייך למיפרך מה לטרפה שכן מחיים בלאו כיון דמ"מ איסור נבלה מחיים שפיר הוי ידעינן לה שיחול איסור חלב מק"ו דטרפה דמ"ל דזה נראה לר"ג דוחק דודאי מצינו למיפרך כן דמה לטרפה שכן מחיים בלאו משא"כ נבלה דלא מקרי חל מחיים שאינו מחיים בלאו ואזי הקשו התוס' שפיר ועוד אפי' כי קאמרת דמסוככת אסירא ואיכא מגו בנבלה וכו' פי' לפי מה דנ"ל לר"ג דנבלה לא מקרי חל מחיים כיון דאינה מחיים בלאו א"כ מעיקרא דדינא פירכא איך מצינו כלל למילף ק"ו נבלה מטרפה כי איכא מגו בנבלה הא אכתי איכא למיפרך מה לטרפה שכן מחיים בלאו וק"ל:
בא"ד הקשו על פי' ר"ג ועוד איכא למיפרך דאיכא נמי מגו בטרפה דחייל נמי אאיסור שאינו זבוח ולמ"ד בפרק גיד הנשה דף ק"ג בהמה בחיי' לאברים עומדת חייל כמי טרפה אאיסור אמ"ה ואיכא מגו פי' כוונת התוס' על תי' ג' של אביי ואב"א דכ"ע בהמה בחייה לאברים עומדת וכגון שנטרפה לאחר מכאן ובמיתי איסור טרפה חייל אאיסור אבר קמפלגי מר סבר אתי וחייל לזה כיוונו התוס' דא"ל דכוונת התוס' אמסקנא דגמ' ואיבעית אימא דכ"ע בהמה בחייה לאיברי עומדת ובמיתי איסור טרפה ומיחל על איסור אבר קמפלגי מ"ס אתי וחייל מיגו דהוה אחלב וכו' דלהך מ"ד כיוונו התוס' ז"א דזהו דוקא לבתר דידעינן מקרא דטרפה חל אחלב אזי אמרינן מגו דחל אחלב חייל נמי אאבר אבל לא מצ"ל דמש"ה חל טרפה אחלב משום דחל אאבר דאזי איכא מגו דא"כ תקשי היא גופה מנ"ל דאיכא מגו דאמ"ה דדלמא לא חל טרפה אאמ"ה וק"ק דהו"מ התוס' להקשות לפי' רש"י ג"כ להך תירוץ ג' דאביי הנ"ל דלקמן דף ק"ג להך מ"ד דס"ל אי לאברים עומדת דחל עריפה אתבר מן החי א"כ מנ"ל למילף הק"ו מה מחיים חל טרפה אחלב לאחר מיתה מיבעיא דלמא שאני מחיים דאיכא איסור אמ"ה אזי אמרינן מיגו דחל טרפה אאמ"ה חל נמי אחלב דהא מצינו לקמן דאמרינן מיגו וא"כ דלמא דוקא אי איכא איסור אמ"ה דאזי חל טרפה אאיסור חמור דאמ"ה דהוא איסור מוסיף לבני נח כמ"ש התוס' לקמן דף צ' בד"ה קדשים דאיסור כרת מי שמעת וכו' גבי ביד מש"ה חל נמי אאיסור חלב דבכרת משא"כ נבלה דלא שייך בי' איסור אמ"ה רק איסור שאינו זבוח שאינו חמור איסורו כ"כ דאינו נוהג בבני נח דהא לבכי נח מותר בנחירה או מתה מאלי' אזי לא מצי נמי חל אחלב דהוא חמיר בכרת: