מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק השוחט · דף לז.
גמ' לא ס"ד דכתיב וכי ימות מן הבהמה וכו' א"ל הא מצינו כמה וכמה נבלות מחיים כגון נשברה מפרקת ורוב בשר עמה או ניטלה ירך וחלל שלה ניכר או עשאה גיסטרא דהוו נבלות מחיים ז"א דעכ"פ מוכח מיתורא דקרא מדכתיב וכי ימות מן הבהמה דלא הו"ל למיכתב אלא והנוגע בנבלת בהמה אשר היא לכם לאכלה ול"ל וכי ימות אלא לאורוי דדוקא לאחר מיתה קריא רחמנא נבלה אבל מחיים לא מיקרו נבלה והנך הנ"ל נמי נקראין מתין וכדאמרינן לעיל וכי מתה עומד ומולק אע"פ שמפרכסין הרי הן כזנב הלטאה שמפרכסת וק"ל:
גמ' מדאמר רחמנא נבלה לא תיכול מכלל דמסוכנת שרי' וכו' לפי' רש"י דנבלה מיקרי לא מיחסרא יש ליישב מה שי"לד על התרצן דמה ס"ד למימר הכי הא איצטריך לאו דטרפה לעבור עליו בלא תעשה דמצ"ל דהוכחת הגמ' הכי דאיסור עשה מוכח ממסוכנת ודעובר בלא תעשה אטרפה מוכח מלאו דנבלה דהשתא נבלה דלא מחסרא עובר בלא תעשה מכ"ש טרפה דמחסרא ע"ז מקשה דלמא היינו טרפה היינו מסוכנת דלא מוכח מידי מנבלה דאיצטריך לאו דטרפה לעבור עליו מחיים בלא תעשה ע"ז משני א"כ נבלה דכתב רחמנא ל"ל השתא מחיים קאי עלי' בלאו ועשה בדלא מחסרא דהא היינו טרפה היינו מסוכנת לאחר מיתה מיבעי' אך הא קשי' הא איצטריך לא תעשה דטרפה לחייב עליו מלקות דאי מק"ו דלא מחסרא הוי ילפינן בתורת קולא וחומרא הוי אמרינן אין מזהירין מן הדין בשלמא לעיל גבי נבלה דקאמר מדאמר רחמנא נבלה לא תאכל מכלל דמסוכנת שרי' דאל"כ למה לי נבלה דהא איכא ק"ו השתא מחיים אסירא לאחר מיתה מיבעי' א"ש משום דסתם נבלה היא מסוכנת קודם מיתתה ואזי איסורא להיכא אזיל דמיתה מי שריא לה אבל אמאי דס"ד השתא למילף לאו דטריפה בתורת קולא וחומרא דהא למאי דס"ד השתא מסוככת לאו היינו טרפה שפיר הוי אמרינן ע"ז אין מזהירין מן הדין וצ"ע:
בתוס' ד"ה שאינה חי' לא תיכול כו' והיינו לפי המסקנא דשמעתין דלא מתוקמא במסוכנת עכ"ל משמע למאי דס"ד דליכא קרא ע"ז מ"ל דטרפה חיה לפ"ז קשה מאי מתרץ הגמ' אלא מדקאמר רחמנא טרפה לא תיכול מכלל דמסוכנת שרי' וכו' הא לא מצינו למילף טרפה ממסוכנת דמ"ל דטרפה חיה ואזי היא בכלל זאת החי' אשר תאכלו מש"ה איצטריך למיכתב טרפה והנה רש"י בד"ה מיבעי' כתב דהך טרפה נמי אינה חיה כדי ליישב קושי' זו אבל אכתי קשה ג"כ ארש"י למ"ד טרפה חיה מנ"ל דמסוכנת שרי' ואפשר לדחוק ולומר דלמאי דס"ד ס"ל דאע"ג דטרפה חיה אעפ"כ אינה בכלל זאת החיה דלא מקרי חי' דרוב טרפות מתנוונין והולכין ומתין וחשיכין במסוכנת וק"ל:
תוס' ד"ה השתא מחיים כו' אפ"ה איצטריך לאסור נבלה משום דטרפה מחסרא וכתב המהר"ם ע"ז דהתוס' הו"מ לסתור זה מטעם דנבלה נמי כיון דמתה אין לך חסרון גדול מזה אלא דבל"ה דחו לה שפיר עכ"ל אין לומר הא תוס' כתבו מקודם כדפי' בקונטרס ואזי מצ"ל דמה שכתבו התוס' אבל אין לפרש וכו' כתבו ג"כ לשיטת הקונטרס לפמ"ש רש"י לקמן דנבלה מיקרי לא מיחסרא. ז"א דע"כ כתבו התוס' הך אבל אין לפרש וכו' לשיטתם ולא לשיטת רש"י דלשיטת רש"י לא דחו התוס' מידי הא דקאמרו דא"כ אמאי פריך במסקנא דלמא אתי קרא להך נבלה כגון שעשאה גיסטר' דהא לשיטת רש"י לקמן דגיסטרא עדיין היא דמפרכסת והוי קירוב מיתה לק"מ דפריך שפיר דגיסטרא נמי הוי קירוב מיתה וליכא ק"ו וכמ"ש המהרש"א לקמן א"ו דהתוס' כתבו זאת רק לשיטתם וא"ש דברי המהר"ם וק"ל:
תוס' ד"ה ודילמא היינו טרפה היינו מסוכנת וכו' וק"ק דלעיל דפריך היינו נבלה היינו מסוככת לא קאמר לעבור עליו בעשה ולא תעשה כדאמר הכא עכ"ל ואפשר ליישב קושי' התוס' דמצ"ל דלעיל אינו צריך לזה למימר לעבור עליו בעשה ולא תעשה דבל"ה איכא נפקה מיני' אי אמרינן דמסוכנת הוי נבלה מחיים אזי הוא מטמא מחיים וגם אם חתך ממנו אבר אינו חייב עלי' משום אבר מן החי דאינו חייב על נבלה משום אמ"ה משא"כ בטרפה דאינו מטמא וחייב עלי' משום אמ"ה וכדאיתא לקמן דף ק"ג ע"א מש"ה צ"ל גבי טרפה הך נפקא מיני' לעבור עליו בעשה ולא תעשה וק"ל: