מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק השוחט · דף לג:
רש"י בד"ה הכניס ידיו וז"ל כשנטלן וטהרן מטומאת סתם ידים עכ"ל משמע לרש"י זאת מדקאמר הגמ' לרבנן דכידים דעלמא שוינהו רבנן דמשמע דהידים בעצמן טהורין הן רק רבנן שוינהו כסתם ידים ואין להקשות דל"ל להש"ס לומר הכי דהא מצ"ל דמיירי בסתם ידים שלא נטלן וה"פ וחכמים אומרים ידים שניות לפי דקאמר ר' עקיבא שהידים תחלות הוצרכו רבנן לומר שאינם תחלות אלא דנשארו שניות. ז"א דא"כ לא הוצרכו החכמים לומר ידים שניות דכבר ידעינן גזירת חכמים דסתם ידים שלא נטלן הן שניות אלא הו"ל להחכמים לומר אין ידים תחלות א"ו דחכמים אתו לאשמועינן דאע"פ שנטלן נעשין שניות משום שהכניסן לבית המנוגע וק"ל:
גמ' וליהויין נמי שניות דהא שמעינן לי' לר' עקיבא דאמר שני עושה שלישי בחולין יש לדקדק דמשמע דלא פריך אלא מידים דבית המנוגע הא הוי מצי למימר בל"ז דלא קשיא מידי קושי' הגמ' הא אין שני עושה שלישי בחולין דמצ"ל דמתני' אתיא כר' עקיבא דס"ל שני עושה שלישי בחולין ואפשר ליישב ולומר דבל"ז בוודאי ידע לחלק דיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן דבגזירת סתם ידים שתקנו רבנן לא החמיר ר' עקיבא כ"כ אבל בידים דבית המנוגע הטעם דגזרינן ידיו אטו גופו דהוא דאורייתא כראה לו להמקשה דלענין שני עושה שלישי נמי ראוי להחמיר כמו בגופו ואעפ"כ משני הש"ס דבהך דרבנן נמי לא החמירו וק"ל: