אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק השוחט › דף לב:

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק השוחט · דף לב:

דף לב.

גמ' אמר לי' ב' תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא והנה באמת י"לד על תירוץ רבא האיך מצא ידיו ורגליו לומר כן הא שפיר פריך דהיינו קמייתא ואפשר ליישב הכי דהשתא לפי תירוץ רבא דמגיה וקאמר אימא וכבר שחט את הושט מצ"ל דרישא וסיפא שוים דברישא נמי הכי פירושו שחט את הושט ופסק את הגרגרת כבר וא"כ ה"א דדוקא אם נפסקה הגרגרת כבר אזי הוי נבלה כדינו דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוא נבלה משא"כ בסיפא דנשחט הושט כבר ה"א דאין טריפות לחצי חיות ואפי' באכילה מותר כדעת ר' זירא לקמן קמ"ל סיפא דלא זו שאסורה באכילה אלא אפי' נבלה נמי הוי משום כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכמי שאין לה אלא סימן אחד מש"ה הוי נבלה וק"ל:

גמ' ומי אמר ר' שמעון בן לקיש הכי כתב המהר"ם שמקשין העולם אהא דפריך ומי אמר רשב"ל הכי וכו' דבל"ז הי' לו להקשות אמימרא דרשב"ל ממתני' כיון דאמר כמאן דמנחא בדיקולא דמיא א"כ האיך קתני במתני' דהוי טרפה והא אין סימן אחד מוציא מידי נבלה ותירץ המהר"ם על זה וז"ל דאין זה קושי' כלל דבל"ז הוי סבירא לן דמתני' דאלו טריפות ס"ל דאפי' בשחיטת סימן א' מוציא מידי נבלה אבל השתא דרמינן מתני' דאלו טרפות אמתני' דהכא ואתא רשב"ל לשנויי דתרווייהו ס"ל דאין מוציאה מידי נבלה כ"א בשחיטת ב' סימנין ומתני' דהכא איירי כגון ששחט במקום חתך ולכך היא נבלה כיון שלא שחט כ"א סימן א' ומתני' דא"ט איירי ששחט שלא במקום חתך דמקרי שחט ב' סימנין ולכך פריך דז"א כיון דאמר ר"ל כמאן דמנחא בדיקולא א"כ ה"נ אפי' כששחט שלא במקום חתך לא מקרי ב' סימנין והנה תירוצו דחוק דמנ"ל להמקשה לומר דהטעם כששחט במקום חתך דהוי נבלה כיון שלא שחט כ"א סי' א' דילמא לעולם ס"ל מתני' דא"ט דסימן א' מטהר מידי נבלה והטעם דהוי נבלה אם שחט במקום חתך משום דנפסלה בשחיטה כדקאמר ר"ל בהדיא שחט במקום חתך נפסלה בשחיטה היא ולפע"ד יש לתרץ קושי' העולם דבל"ז לא הוי יכול להקשות ממתני' דא"ט אר"ל דהו"מ לתרץ כתירוץ דרבא דבאמת הוי נבלה ואלו אסורות קתני יש מהן נבלות ויש מהן טרפות ולא הוי ק"מ אבל השתא דמשני רשב"ל תירוץ אחר כאן ששחט במקום חתך וכו' ולא כתירוץ דרבא משום דנ"ל דוחק לפרש אלו טרפות אלו אסורות דאזי הפי' אלו טרפות ולא כבלו' פריך הגמ' הכי ומי אמר רשב"ל הכי הך תירוץ כאן ששחט במקום חתך וכו' הא ע"כ צ"ל כתירוץ דרבא דאלו אסורות קתני דאל"כ קשי' אאידך דר"ל דאמר שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ממתני' דא"ט דלמה הוי טרפה הא הוי אפי' נבלה א"ו צ"ל כתירוץ דרבא אלו אסורות קתני וא"כ למה מתרץ ר"ל תירוץ אחר וק"ל:

הנה יש להסתפק לדינא בעוף שנתעקם גבה וראינו שנשברה השדרה בלא רוב בשר ובלא פסיקת החוט וחזר ונקשרו השברים יחדיו ובכל רוחב השדרה יש בבשר שינוי מראה אי אמרינן כדעת הט"ז בי"ד סימן כ"ז דנשברה השדרה ורוב בשר עמה ולא נפסק החוט כשרה או כמשמעות התשובה מאחיו הגאון מהר"י הלוי ז"ל דנשברה השדרה ורוב בשר עמה בלא החוט לכ"הפ הוי טרפה ואת"ל דלא כדעת הט"ז אלא דנשברה השדרה ורוב בשר עמה בלא החוט הוי טרפה עכ"פ יש להסתפק אי אמרינן בנ"ד שנשברה השדרה בלא פסיקת החוט ובלא רוב בשר דאעפ"כ יש להטריף מספק דחיישינן שמא נקרע רוב בשר והבריא ונתרפא מטעם דחזינן דאיכא ריעותא בבשר או

ולפענ"ד יש להשיג על התשובה הנ"ל ואשיב על ראשון ראשון על מה שהשיב הגאון מהר"י הלוי הנ"ל וז"ל תמה אני דהא וודאי אי הוי נשבר רוב בשר עם המפרקת לא הי' לו אפשרות להחיות כדאמר זעירא נשבר מפרקת ורוב בשר עמה נבלה ואם הי' לו אפשרות להחיות לא הוי לי' נבלה אלא טריפה בעלמא וגם איך יהי' אפשרות לנבלה מתה שתחזור שבריה יחד ותתרפא הבשר ותחי' אח"כ ע"כ לא ידעתי צדיק מה פעל בזה דהא אכתי יש להטריף דדלמא נשבר השדרה ורוב בשר עמה בלא פסיקת החוט דבזה כראה דעת מהר"י הלוי ז"ל דהוי עכ"פ טרפה וכמ"ש הט"ז עצמו משמו וז"ל ואע"ג דמדברי אחי הנ"ל משמע דנשברה מפרקת ורוב בשר טרפה בלא החוט נלע"ד כמ"ש ע"כ דאזי דהוי רק טרפה אפשר שתחזור שבריה יחד ותתרפא ותחי' אח"כ וא"כ איכא למיחש בנ"ד דאיכא שינוי מראה בבשר דשמא נקרע רוב בשר וחזר ונתרפא דאזי הוי טרפה לפי הדעת מהר"י הלוי ז"ל ותו דהנה כתב הרמ"א ז"ל לקמן סימן כ"ה בנשבר הרגל דהמנהג שלנו להטריף כל שבירה בעצם במקום שאם נחתך אף אם עור ובשר מקיפין אותו מכל צד כו' מה"ט דילמא יצאה השבירה פעם אחת מחיים אך אם חזר ונקשר נוהגין להכשיר וכתב על זה הש"ך ס"ק י"ד דאפי' בלא נקשר שא"ש י"י יש להכשיר כשעור ובשר שלם ואין ניכר ריעותא כלל וגם מהרי"ק גופי' דאסר לקמן עד שיתקשר שא"ש י"י היינו דוקא כשיש ריעותא בבשר אבל לא כשעור ובשר יפה ואין ניכר ריעותא כו' ומ"מ יש להחמיר בזה לעצמו עכ"ל הש"ך א"כ משמע מלשון הש"ך דדוקא בדליכא ריעותא כלל אבל היכא דאיכא ריעותא אפי' רק בבשר חיישינן שמא נקרע הבשר ונתרפא דהשינוי בבשר מורה דאיכא לקותא בבשר דהא כתב הרמ"א בסימן נ"ה הנ"ל כל מקום שנשתנה מראית הבשר אינו מציל גם בסימן מ"ח סעיף ה' כתב הרמ"א וז"ל דאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גורדו ולכן כל מקום שנשתנה מראית הבשר דינו כניטל ע"כ ולכאורה הוי מצינו לחלק לפי מ"ש הרא"ש ז"ל גבי ישב לו קוץ בושט וז"ל ואפשר דרב אלפס ז"ל הי' מחלק משום דעובי בית הכוסות הוא עב ולא חיישינן בי' שמא הבריא וכן כתב הש"ך בסי' מ"ח ס"ק ל"ח גבי מחט שנמצאת בקורקבן דלא חיישינן בקורקבן דשמא הבריא ונתרפא דעורו עב כמו כן הו"מ לחלק הכא דאינו דומה בשר המקיף הרגל לבשר המקיף השדרה דבשר המקיף השדרה רחב טפי מבשר המקיף הרגל ואזי לא חיישינן ג"כ לשמא הבריא אמנם אין הנדון דומה לראי' דהתם בבית הכוסות ובקורקבן לא נזכר כלל שהי' ריעותא בבשר משא"כ בנ"ד דחזינן ששלט הלקותא השינוי מראה בכל רוחב הבשר המקיף השדרה שפיר יש להחמיר למיחש שנקרע רוב בשר עמה ומה שהבי' שם דעת השואל שהביא ראי' להטריף אף בלא בשר מדנקט רב חסדא בלשונו וא"א דטרפה הוי ולא קאמר וא"א לאו נבלה כו' א"ו שכך הוא הדין בכל מקום דראוי להיות נבלה הוי נבלה ושאין נבלה הוי טרפה עכ"פ יש לדחות ראי' זו דרש"י כתב שם בדברי רב חסדא ד"ה וא"א נשברה מפרקת ורוב בשר עמה טרפה וז"ל והא מליקת סכין כיון דלאו מליקה היא הוי כשובר מפרקתו וכשמגיע לסימנין וחותכין בסכין הרי זו כשוחט את הטריפה וקיי"ל בהעור והרוטב טרפה ששחטה אינה מטמאה ואע"ג דבשל מוקדשין אמרינן התם דמטמאה והאי עוף נמי דקדשים היא. ההיא מדרבנן היא ובהמה אבל טומאת בית הבליעה דעוף דמדאורייתא היא לית לה וכו' לפ"ז מ"ל דא"ש מה דקאמר וא"א דטרפה הוה וה"פ דע"כ מוכח כזעירא דהוי נבלה דאת"ל דטרפה הוי ואזי לא קשה מידי משום דבשל מוקדשין טרפה ששחטה מטמאה ז"א דעכ"פ בעוף תיהני לה סכין לטהרו מידי נבלה משום דטומאת בית הבליעה בעוף מדאורייתא ומדאורייתא אינה מטמאה תו מ"ש מהר"י הלוי ז"ל וז"ל ומ"ש כת"ר בשם התוס' פ"ק דעירובין דף ז' בד"ה כגון שדרה כו' דנפסקה השדרה טרפה אף בלא פסיקת החוט וכו' וזהו דלא כמ"ש רש"י בריש אלו טרפות דבנשבר השדרה אינה טרפה אלא בפסיקת החוט ע"כ תורף דבריך ומזה הי' קצת ראי' שגם במפרקת שנשברה טרפה בלא רוב בשר ובלא פסיקת החוט עכ"ל לא ירדתי לסוף דעתו כלל דאיך מצא ידיו ורגליו לומר הכי הא משנה ערוכה היא לקמן דף נ"ה ואלו כשרות וכו' דקתני נשבר השדרה ולא נפסק החוט כשרה ואת"ל דהך מתני' מיירי דנשברה השדרה בלא רוב בשר א"כ איך כתב מהר"י הלוי ז"ל דמדברי התוס' דעירובין הי' קצת ראי' דמפרקת שנשברה טרפה בלא רוב בשר ובלא פסיקת החוט תו מ"ש מהר"י הלוי ז"ל וז"ל ואי תימא דטרפה הוי אף בלא רוב בשר עמה הוי לי' להש"ע לכתוב לפחות דין זה לא להשמיט כל הענין בכללו ועוד שהרמב"ם טרח ומנה כל הטרפות שאפשר להמצא וכתב שהם במנין שבעים ע"ש בפרק ג' מהלכות שחיטה ולא זכר כלל טרפות זה דנשברה מפרקת בלא רוב בשר והא דלא מנה התם בנשבר רוב בשר עמה משום דהוי לי' נבלה וכבר מנה הרמב"ם תוך הני ששה נבלות עכ"ל לא הבנתי דבריו לפמ"ש הט"ז משמו הנ"ל וז"ל ואע"ג דמדברי אחי הנ"ל משמע דנשבר מפרקת עם רוב בשר טרפה בלא החוט וא"כ לדידי' נמי תקשי דהו"ל להש"ע לכתוב דין זה דשבירת המפרקת בלא חוט עם רוב בשר הוי טרפה וגם הרמב"ם ז"ל הו"ל למנות זאת תוך הטרפות גם על מ"ש וראי' מבוררת לדברינו מדלא פריך בריש אלו טרפות אברייתא דתדבר"י אמאי לא חשיב נמי טרפות זה דנשברה המפרקת בלא רוב בשר דגם לפי המסקנא דהתם לא מתרצא האי וכו' ע"ז ג"כ קשה ולטעמיך לפמ"ש הט"ז הנ"ל דמשמע מדבריו דנשברה מפרקת ברוב בשר בלא החוט טרפה א"כ נמי תקשי דהו"ל להש"ס להקשות אתנא דבר"י אמאי לא חשיב נמי הך טרפות דנשברה מפרקת ברוב בשר בלא החוט גם מ"ש מהר"י הלוי ז"ל ועוד אי הוה טרפה בלא רוב בשר טפי הו"ל לזעירא לאשמועינן האי דינא בפירוש מלאשמועינן דהוי נבלה ברוב בשר עמו וכו' ג"כ תקשי לנפשי' לפי מה שמפרש הט"ז הנ"ל דבריו דהו"ל לזעירא לאשמועינן בהדיא דנשברה מפרקת ורוב בשר בלא פסיקת החוט דטרפה אך זה הוא אפשר לדחות דהא זעירא סתמא קאמר ולא הזכיר כלל פסיקת החוט אזי מצ"ל דאיירי בכל גוונא בין עם פסיקת החוט בין בלא פסיקת החוט דהיינו רוב כל בשר עם פסיקת החוט הוי נבלה ובלא פסיקת החוט הוי טרפה ולא רצה להאריך לחלק הכי והוצרך לומר נבלה משום הך דין דנפסק החוט עמה ולחומרא לא דק משא"כ הך דין בלא רוב בשר דמזה לא איירי זעירא כלל ע"ז שפיר יש להקשות קושיתו דטפי הו"ל לזעירא לאשמועינן האי דינא בלא רוב בשר טרפה בהדיא מלאשמועינן דברוב בשר הוי נבלה:

והנה כתב הט"ז על דברי אחיו וז"ל יפה כוון אחי הגאון הנ"ל להלכה דאין טריפות כלל בנשברה המפרקת והחוט קוים ויש ראי' מגמ' ערוכה פ' השוחט דף כ"ח דאמרינן נהי דא תבר לה שדרה ומפרקת הו"ל טריפה והך שדרה פירושו חוט השדרה ואי ס"ד דבשבירת המפרקת בלא החוט יש ג"כ טרפות וכו' לא הו"ל למימר אלא נהי דבשבירת המפרקת טרפה וכו' ע"כ ולפע"ד יש לדחות ראייתו דהא רש"י מפרש שם ד"ה נהי נמי דכי תבר שדרה ומפרקת וז"ל בלא רוב בשר כדאמרן בפ"ק הוי טרפה דרצונו ליישב בזה דמאי פריך תיהני לי' סכין הא המליקה אינה אלא בשבירת המפרקת עם החוט עד שמגיע לסימנין וא"כ אי הוי המליקה ברוב בשר לא ק"מ תיהני לי' סכין דהא הוי נבלה קודם שמגיע לסימנין לזה כתב רש"י ז"ל דהא המליקה היא בלא רוב בשר ואזי אינה נבלה מקודם א"כ מצ"ל דמש"ה נקט שדרה ומפרקת דאי הוי נקט דכי תבר לה מפרקת הוי טרפה לא הוי פריך מידי תיהני לה סכין וכו' דהוי מצינן למדחי דבאמת דבשאירת המפרקת לחוד הוי טרפה אך המליקה אינה אלא בשבירת המפרקת עם פסיקת החוט קודם שמגיע לסימנין ואזי הוי נבלה קודם שמגיע לסימנין ולא מהני הסכין מידי מש"ה קאמר אע"ג דכי תבר השדרה דהיינו חוט השדרה ומפרקת אפ"ה לא הוי אלא טרפה משום דמולק קודם הסימנים בלא רוב בשר:

תו כתב הט"ז וז"ל וגדולה מזו כ"ל להקל דאפי' בנשבר המפרקת ורוב בשר עמו והחוט קיים דכשרה דהא כתבו התוס' בפרק השוחט דף ל"ב בד"ה וליחשוב וא"ת וליחשוב נמי דזעירא וכו' וי"ל דאינה נבלה אח"כ נפסק נמי החוט והא תני לה דנפסק חוט השדרה לחוד אסור הרי מוכח דאפי' טרפה אינו בלא החוט דאל"כ לא מתרצא קושי' התוס' למה לא חשיב כפסק השדרה בלא חוט דטרפה וכו' עכ"ל הנה על זה השיג שו"ת שבות יעקב ותשובה זו אינה בידי רק ראיתי שהבאר היטב בסימן כ"ז הביא שו"ת שבות יעקב הנ"ל וז"ל ובשבות יעקב שאלה כ' סותר ראי' של הט"ז במה שמוכיח מתוס' דחולין ד"ה וליחשוב וז"ל דלפי מסקנת התרצן כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים אבל נבלה דמטמא מחיים לא קתני א"כ לא קשה מההיא דזעירא אע"ג דמיירי כפשטא שלא נפסק החוט מ"מ לא קשי' וליחשוב דזעיר' משו' דהוי נבלה דמטמאה מחיים ודעת התוס' לפ"ד המקשה וק"ל ועוד סתיר' לפ"ז ממתני' דף נ"ד ע"א ואלו כשרו' וכו' נשבר' השדרה ולא נפסק החוט ולא קתני רבותא טפי נשבר' השדר' עם רוב בשר ולא נפסק החוט דכשר א"ו כה"ג הוי טרפ' ונבל' לזעירא עכ"ל ולפע"ד דברי השבות יעקב דחוקין לפרש דברי התוס' הכי דמשמעות התוס' דהוא מלתא פסיקא אפי' למסקנא דלפ"ד הו"ל להתוס' לומר דס"ד דהמקשה דאינו נבלה אא"כ נפסק החוט וכ"כ הכר"ופ דאין להוציא דברי התוס' מפשטן תו יש לתרץ קושי' א' מה שהשיג השבות יעקב על הט"ז דהנה הקשה הרשב"א ז"ל לעיל דף כ"א ד"ה אמר לי' כהבדלת עולת העוף לר"א בר"ש וז"ל איכא למידק אמאי לא אקשו לזעירא ולשמואל מהאי מתני' דהותזו ראשיהן דאינהו מטמאה אפי' במפרקת ורוב בשר והכא קתני הותזו ראשיהן וכו' ותירץ על זה דיש לומר דזעירא ושמואל מפרשי הותזו ראשיהן היינו שנשבר המפרקת ורוב בשר אע"פ שלא הותזו סימנין כלל עכ"ל והנה תירוצו דחוק לפרש הכי הותזו ראשיהן עוד הקשה הרשב"א ז"ל בא"ד וז"ל לריש לקיש ולרב אסי תקשי ברייתא דלעיל דקתני כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר וכו' אלמא דוקא מפרקת בלא רוב בשר הא ברוב בשר נבלה ולאחר שמתה אינו עומד ומולק וכו' ע"ז תירץ שיש לומר דאינהו ברייתא דכיצד מולקין חטאת העוף לא שמיע להו ומסיים והילכך דר"ל ורב אסי ליתנהו מקמי ברייתא אלא כזעירא וכשמואל והנה תירוץ זה ג"כ דחוק לומר דלא שמיע להו הך ברייתא ונלפע"ד ליישב ב' קושיות הרשב"א ז"ל וא"צ לומר כלל דר"ל ורב אסי פליגי אזעירא דלעולם זעירא ס"ל כמי דהמשמעות הותזו ראשיהן הוי עם הסימנין אך דמתני' נקט הותזו ראשיהן מה"ט משום דאתי לאשמועינן שמטמאין מחיים אע"פ שמפרכסין אבל זעירא מצ"ל דאתי לאשמועינן רק דהוי כנבלה דעובר על אכילתו בלאו דנבלה אבל אינו מטמא מחיים כשהוא מפרכסת כמו שמחלק הכר"ופ רוש סימן ל"ג ס"ק ב' ע"ש דאיסור נבלה וטומאה אינן שוים דלענין טומאה בעינן מיתה גמורה וכ"כ התבואת שור בסימן ל"ג ס"ק ד' דלהרמב"ם נהי דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוי נבלה מחיים היינו דלקי עלי' משום נבלה ולא דמטמא מחיים וא"כ לא קשה מידי קושי' א' של הרשב"א כנ"ל דזעירא נמי ס"ל דהפירוש הותזו ראשיהן עם הסימנין כר"ל או כרב אסי לענין טומאה וקושי' ב' של הרשב"א נמי לק"מ דלעולם ר"ל ורב אסי שמיע להו הך ברייתא דכיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר וס"ל נמי הך דזעירא דנשבר מפרקת ורוב בשר הוי נבלה ומש"ה מולק בתחלה שדרה ומפרקת בלא רוב בשר משום דברוב בשר הוי נבלה מחיים וכדעת הרמב"ם בנקיבת הושט ופסוקת הגרגרת דהוי נבלה מחיים אבל לעולם אינה מטמאה מחיים כל זמן שמפרכסת עד שתמות וזהו דקשי' לי' לרבא וכי מתה עומד ומולק דאע"פ דאיכה מטמאה מחיים אעפ"כ נבלה הוי מחיים וחשיבא מתה ולפ"ז מתורץ קושי' א' של השבות יעקב על הט"ז מ"ש דלפי המסקנא לק"מ וליחשוב משום דהך דין דזעירא הוי נבלה מחיים ונבלה דמטמא מחיים לא קתני דלפ"ד מוכח מב' קושיות הרשב"א הנ"ל דהך דזעירא נבלה מחיים לענין אכילת נבלות דהוי כמתה אבל לענין טומאה אינה כן דאינה מטמאה מחיים ולפ"ז שפיר הוכיח הט"ז דנשבר המפרקת ברוב בשר בלא חוט אינה טרפה דאל"כ תקשי אפי' להמסקנא למה לא חשיב השבר השדרה ברוב בשר בלא פסיקת החוט תוך הטרפות ודוק. ולפ"ד הנ"ל דזה הוא ברור דבנשברה השדרה עם פסיקת החוט ברוב בשר הוי נבלה מחיים וחשיבא כמתה לענין אכילה אבל בנשבר השדרה עם פסיקת החוט בלא רוב בשר הוא ברור דאינו אלא טרפה וכמו שהוכחתי לעיל מדברי רש"י דף כ"ח ד"ה נהי נמי דכי תבר לה שדרה ומפרקת יש ליישב קושי' הרשב"א ז"ל לעיל דף כ' ד"ה הא דקאמר רבא אי קשי' הא קשי' לי וכי מתה עומד ומולק וז"ל קשה דהא מעיקרא לא אקשי מידי אהא דזעירא ומה שייך לומר אי קשי' הא קשי' לי שאינו רגילות לומר כן בשום מקום בתלמוד אלא בזמן שהקשו ותירצו ואח"כ אומר אי קשי' הא קשי' לי עכ"ל גם המהרש"א דחק עצמו לתרץ קושי' זו גם יש לדקדק על תירוץ רבא אמר רבא אימא וכו' דל"ל מלת אימא ויש לתרץ הכי דלכאורה קשה ארב חסדא דקאמר אף אנן כמי תנינא ומייתי סייעתא ממליקה וא"כ ס"ל דמליקה הוא ברוב בשר כהך דזעירא דאכתי לא ידע מהך ברייתא דכיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר א"כ קשה מנ"ל לרב חסדא זאת ומאין הוכיח זה דמליקה הוא ברוב בשר ודלמא זעירא אתי לאשמועינן הך דין דאינה נבלה אלא ברוב בשר דממליקה לא הו"מ להוכיח מידי וי"ל דרב חסדא סמך עצמו אקושית התוס' לעיל דף כ' ע"א ד"ה לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה שכתבו להך מ"ד דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה דנחירה מיהא בעי בסימנין והקשו התוס' והא דנקט בהתכלת גבי נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים דאיצטריך סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבלה פירוש דקשי להו הא איכה נבלה אלא טרפה דהא מולק המפרקת וחוט השדרה ואח"כ נוחר הסימנין ותירצו התוס' שם דנבלה לאו דוקא דלא הוי נבלה אלא כלומר טרפה וקרא נקט נבלה אגב טרפה והנה מצ"ל דתירוץ התוס' נראה לרב חסדא דוחק למימר בקרא הכי דנקט נבלה אגב טרפה ואזי קשה לי' לרב חסדא אהאי תנא ר' אליעזר הקפר בריבי דמייתי הש"ס דף כ"ח דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה איך מצא ידיו ורגליו למדרש קרא דיחזקאל דקרי לי' למליקה נבלה מכח קושי' זו הוכיח ר"ח דמליקה אינה אלא ברוב בשר ואזי כשמולק המפרקת ברוב בשר וחוט השדרה הוי נבלה תיכף קודם מליקת הסימנים ואז אין מועיל נחירת הסימנין כלום אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה לפ"ז דעיקר הוכחת ר"ח מכח קושי' הנ"ל דלהך תנא דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה איך כתיב נבלה א"ש מה דקאמר רבא אי קשי' הא קשי' לי וקאי אמאי דקאמ' רב חסדא אף אכן נמי תנינא וה"ק אי קשי' הך קושי' להך תנא דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה אשר מזה מוכח דמליקה הוא ברוב בשר ואזי לק"מ נגד זה הא קשי' לי קושי' אחרת אם היא ברוב בשר וכי מתה עומד ומולק דהא ברוב בשר מחיי' הוי נבלה וחשיבא כמתה על זה מתרץ רבא אימא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ומש"ה נקט מלת אימא כלומר אימא דלא כר"ח דמליקה הוא ברוב בשר אלא אימא הכי דהוא בלא רוב בשר וא"ל איך מפרש רבא קרא דיחזקאל דנקט נבלה הא המליק' היא בלא רוב בשר והרי תירוץ התוס' דחוק מאוד לפרש בקרא הכי דנקט נבלה אגב אפשר לומר דלרבא לא קשי' לי' קושי' התוס' כלל דהא מצ"ל דהך תנא ר' אליעזר הקפר ס"ל כר' יוסי בזבחים דף ס"ט דמלק בצפורן כדינו ונמצאת טרפה דאין מליקה מטהרת מידי נבלה וכמ"ש התוס' לעיל דף כ"ח ע"א בד"ה תיהני לה סכין לטהרו מידי נבלה וז"ל הך פירכא ליתא לר' יוסי דאמר בזבחים דף ס"ט גבי מלק ונמצאת טרפה דאין מליקה מטהרת מידי נבלה דדוקא שחיטה מטהרת בבהמה אלא לר"מ פריך. וכתב המהרש"א על זה וז"ל ונחירה דהכא אע"ג דזו היא שחיטתו בעוף מ"מ אין מטהר מידי נבלה מה"ט גופי' דקאמר התם דיו כנבלת בהמה כו' עכ"ל וכמו כן נימא להך תנא דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה אע"ג דנחירתו היא שחיטתו זה הוא דוקא אי לא הוי טרפה מקודם משא"כ במליקה אע"ג דמולק המפרקת בלא רוב בשר עכ"פ נשברה השדרה עם פסיקת החוט הוי טרפה קודם נחירת הסימנין ואזי כשנוחר הסימנין אח"כ אין המליקה מטהרת מידי נבלה ומ"ש עוד השבות יעקב ועוד סתירה לפ"ד הט"ז ממתני' דאלו כשירות דלא קתני רבותא טפי נשברה השדרה ברוב בשר ולא נפסק החוט דכשר מצינו למדחי הכי ע"פ מ"ש התוס' ריש פא"ט בד"ה ניקב הלב לבית חללו דסיפא נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה איצטריך לפרש הרישא דאי מהכא ה"א או הא או הא א"נ ה"א דבעי תרתי קמ"ל דבחוט תליא מלתא א"כ אי הוי תני הכי כמ"ש השבות יעקב נשברה השדרה ברוב בשר ולא נפסק החוט דכשרה אכתי פירושא דסיפא אינו מספיק דעדיין מצינו למטעי' דרישא וסיפא מיירי בחד גוונא דנשברה השדרה ברוב בשר והוי מצ"ל דדוקא נשברה השדרה ברוב בשר ונפסק החוט אזי הוא טרפה אבל נשבר השדרה ונפסק החוט בלא רוב בשר כשרה להכי תני בסיפא סתמא נשברה השדרה ולא נפסק החוט כשרה דמיירי בכל גוונא דאפי' ברוב בשר כשרה אם לא נפסק החוט והסיפא מפרש לי' לרישא דהרישא נמי מיירי בכל גונא בין ברוב בשר בין בלא רוב בשר דאפי' בלא רוב בשר טרפה אם נפסק החוט דהכל תלוי בפסיקת החוט. אך לפע"ד יש לדחות הוכחת הט"ז באופן אחר. מה שרוצה להוכיח דנשברה השדרה ברוב בשר ולא נפסק החוט דכשרה דאל"כ קושי' התוס' במ"ע וליחשוב דזעירא בתוך הטרפות איכא למדחי על זה דהך טרפה אתיא בזה הכלל וכמו שהקשו התוס' אח"ז וא"ת אמאי קשי' לי' דניחשוב דחזקי' וכו' משום דאתיא בזה הכלל דעל נבלה תירצו שפיר דלא משמע לי' לרבוי נבלה וכו' אבל טרפה שפיר מצ"ל דאתיא בזה הכלל אח"כ מצאתי כמו כן בספר פרי מגדים סימן כ"ז ד"ה תשובה שהביא ט"ז וז"ל ואף דעל המשנה לא קשי' די"ל כיון דלא הוי נבלה כ"א טרפה אתיא בזה הכלל מ"מ על ברייתא דר' ישמעאל תקשי אמאי לא קחשיב נשברה מפרקת ורוב בשר עמה דהוי טרפה עכ"ל ולפע"ד מברייתא דר' ישמעאל נמי לק"מ לפמ"ש התוס' רפא"ט ד"ה אפיק חדא ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמי' חסרון וכו' צ"ל דהך סוגי' כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז ע"ש אזי מצ"ל דזעירא מוקי לה כרבנן ואעפ"כ הוי י"ח דס"ל דקחשיב באמת נשברה השדרה ברוב בשר בלי פסיקת החוט בתוך הי"ח טרפות ושפיר הוי י"ח או מצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' דף מ"ב ד"ה הנך דאפקת ועוד קשה למ"ד נקרע רוב החיצונה זהו בשר החופה את רוב הכרס חסר להו חדא ע"ש ואזי מצ"ל דזעירא ס"ל כהך מ"ד וקחשיב נשברה השדרה ברוב בשר בלי החוט תחת זה והנה עיינתי בשו"ת חכם צבי שאלה כ"ח וראיתי שהשואל ג"כ רוצה לדחות הוכחת הט"ז כנ"ל דלק"מ דליחשוב תוך הטריפות דמצ"ל דאתיא בזה הכלל וע"ז השיב הח"צ די"ל דעכ"פ קשי' אתלמודא רפא"ט אמאי נקט והא איכא בסגר וכו' ולא נקט הך דנשבר השדרה ורוב בשר בלי החוט ולומר בשלמא לתנא דידן אתיא בזה הכלל ע"ש ואפשר לדחות דבריו הכי דאין דרך המקשה להקשות אלא ממה דאיתא בהדיא והרי זעירא לא מזכי כלל טרפה אלא נבלה וס"ל להמקשה כמ"ש התוס' דה דקאמר זעירא דהוי נבלה הפי' עם פסיקת החוט אבל הדין דנשברה המפרקת ורוב בשר בלי החוט דטרפה לא נזכר כלל מש"ה לא פריך מזה תו מצינו למדחי הוכחת הט"ז הכי לפמ"ש רש"י ז"ל במתני' דא"ט ד"ה נשברה השדרה ונפסק החוט טרפות דידה משום חוט ונשברה השדרה דקתני אורחא דמלתא נקיט דעסיקת החוט ע"י שבירת השדרה היא אזי מצ"ל דלעולם דאם נשברה השדרה ורוב בשר עמה הוי טרפה ומה"ט שע"י ששולט האויר בחוט נתקלקל החוט והוי לקותא ואזי סופו לפסוק החוט ואז הוא טרפה משום דסופו לפסוק החוט וכדמצינו בכמה טרפות הטעם משום דסופו ליפסוק ועיין בתוס' ד"ה הנך דאפקת הנ"ל שכתבו שטעמא דחסרון הגרגרת דהוי בכאיסור משום דסופה ליפסוק וא"כ לק"מ קושי' הט"ז דא"א דנשבר השדרה ורוב בשר בלי החוט הוי טרפה הו"ל למיחשב זאת בהדי שאר טרפות דלפ"ד הנ"ל אין הטרפות מצד עצמו אלא משום דסופה ליפסק החוט וכבר תני במתני' נפסק החוט דטרפה תו מצ"ל דיש קצת ראי' לדברי השבות יעקב לפי דעת התוס' לשיטתם דמ"ש דאינה נבלה אא"כ נפסק החוט הוא רק למה דס"ד של המקש' אבל לפי המסקנא להך תירוץ כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים כו' אין אנו צריכין לזה דס"ל להתו' דהך דזעירא כמי מטמא מחיים דהא כתבו התוס' לעיל דף כ"א ע"א בד"ה הותזו ממש וז"ל נראה דפליגי אזעירא דלעיל דסגי לי' במפרקת ורוב בשר לחוד דעל זה קשי' מנא להו דפליגי דלמא מש"ה קאמר ר"ל הותזו ממש ורב אסי א"ר מני כהבדלת עולת העוף משום דקתני במתני' אע"פי שמפרכסין טמאין דמטמאין מחיים משא"כ הך דזעירא נשברה המפרקת ורוב בשר אינה מטמאה כשעדיין מפרכסת א"ו דס"ל להתוס' דהך דזעירא נמי מטמא מחיים וא"כ לא קשה קושי' התוס' וליחשוב דזעירי לפי המסקנא דהא אהך דזעירא כמי מצינו לתרץ הכי דנבלה דמטמא מחיים לא קתני ואזי מוכח דמ"ש התוס' וי"ל דאיכה נבלה אא"כ נפסק החוט הוא רק למה דס"ד כדעת השבות יעקב:

מסקנא דמלתא לפ"ד הנ"ל דנדחין הוכחות הע"ז יש להחמיר כדעת אחיו הגאון מהר"י הלוי ז"ל דנשברה השדרה ברוב בשר בלא פסיקת החוט דטרפה הוי לפחות דאפי' את"ל דהך תירוץ התוס' וי"ל דאינה נבלה וכו' קאי אפי' להמסקנא הרי נקטו התוס' בלשונם דאינה נבלה אא"כ נפסק החוט אבל שפיר מצ"ל דדעת התוס' דנשברה שדרה ברוב בשר בלא פסיקת החוט הוא טרפה וא"כ בנ"ד דיש שינוי מראה בבשר בכל רוחב השדרה יש להחמיר משום דאיכא למיחש שמא נקרע רוב בשר עמה ונתרפא ואיכא למיחש ג"כ דלמא הוי נפסק החוט והבריא ונתרפא ואינו ניכר דהא עור החוט הוא דק כן נלפע"ד ודוק:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה