אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק השוחט › דף לא.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק השוחט · דף לא.

דף ל:

ברש"י ד"ה אבל הכא דלא מכוון דאי לאו דאשמועינן רבא לא הוי דייקינן מיני' הא הפילה הוא כשרה וכו' והיא גופי' איצטריכא לי' לאשמועינן מה שאתה זובח אתה אוכל דבעינן שחיטה מכח אדם וכתב המהר"ם וז"ל דברי רש"י תמוהים דמה אמר דהיא גופי' איצטריכא לאשמועינן הא תקשה לך דליתני דאפי' הפילה פסולה ואנא אמינא דכ"ש נפלה מעצמה ועוד וכו' ע"ש שמתרץ בדוחק ולפע"ד אפשר ליישב הכי דמה דס"ד ורבא מחולקין בב' תירוצים דגמ' דלעיל דף י"ו ע"א דפריך הגמ' על השוחט במוכני שחיטתו כשרה והתניא שחיטתו פסולה ל"ק הא בסרכא דפחרא הא בסרכא דמיא ואב"א הא והא בסרכא דמיא ול"ק הא בכח ראשון והא בכח שני ופירש"י בד"ה בכח ראשון וז"ל מיד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל לגלגל ובתחלת גלגולו שחט מכח אדם שנטל הדף בכח שני לאחר שגלגלו המים את הגלגל פעם ראשונה ושנייה לפ"ז מצ"ל הכי דלמאי דס"ד ה"א כתי' ראשון לעיל דבסרנא דמיא ליכא חלוק כלל בין כח ראשון לכח שני דדוקא בסרנא דפחרא כשר אבל בסרנא דמיא בכל גוונא פסולה וה"א דמתני' דנפלה סכין מיירי ע"י כח ראשון דמים נפלה ואזי מצ"ל דלעולם הפילה הוא פסולה והא דנקט נפלה לאשמועינן מה שאתה זובח אתה אוכל דדוקא שחיטה מכח אדם בעינן אבל כשנפלה מכח המים אע"פ שהוא כח ראשון דהוי כאלו באה מכח אדם וגם מצ"ל דזהו מקרי כוונה דהא הניח הבהמה שם כדי לשוחטה וגם נטל הדף מה"ט אפ"ה פסולה ואתא רבא לאשמועינן דהדין הנכון כתי' ב' דלעיל דאם נפלה הסכין ע"י כח ראשון דמים ודאי כשרה דזהו שפיר מקרי כח גברא וא"כ לא מצי איירי מתני' דנפלה סכין ע"י המים בכח ראשון אלא לאחר גלגל ראשונה ושנייה דזה לא מקרי מה שאתה זובח וגם לא איכוין באותו פעם לאחר גלגול ראשונה ושנייה מש"ה פסולה ואזי דייק רבא שפיר הא הפילה הוא כשירה דהפילה מסתבר טפי דבאה מכח אדם וא"ש דברי רש"י ז"ל וק"ל:

ומה שהקשה המהר"ם בתוס' ד"ה ואי אשמועינן הפילה וז"ל ומפירש"י משמע דמדמה הפיל לזרק דתרווייהו מקרי לא נתכוין לחתיכה וכו' ואם כן לא יתישב הצריכותא לפירושו באופן זה אלא צ"ל דה"ק וכו' ולא היינו מודים לדברי רבא דלעיל דמוקי מתני' כר' נתן לכך איצטריך רבא לדייק ממתני' דהכא הא הפילה כשרה והשתא מוכרחים אנו לומר ע"כ דתנא דמתני' ס"ל כר' נתן עכ"ל ותירוצו דחוק דהא אכתי מצ"ל דאין אנו מודים לדברי רבא דהכא דדייק הא הפילה הוא כשרה דהא למאי דס"ד לא הוי דייקינן הא הפילה הוא כשרה ויש לתרץ קושית המהר"ם על רש"י דהכה יש לתרץ קושית המהר"ם ברש"י ד"ה אבל הכא דלא מכוין אפי' לחתיכה שהבאתי לעיל שכתב דדברי רש"י תמוהים ומ"ל הכי דמאי דס"ד ורבא מחולקים בב' שיטות שהביא הרשב"א ז"ל דשיטה ראשונה ס"ל דהפי' כפלה סכין דוקא כשנפלה ע"י רוח והפי' הפילה הוא שנפלה מידו שלא במתכוין דכשרה ושיטה ב' ס"ל דמתני' דנפלה סכין כולל הכל אפי' נפלה מידו לפ"ז מצ"ל דלמאי דס"ד אי לאו דאשמועינן רבא לא הוי דייקינן מיני' הא הפילה הוא כשרה דה"א דפסולה והיא גופא איצטריכא לאשמועינן מה שאתה זובח אתה אוכל דבעינן שחיטה מכח אדם והכי פירושו דה"א דנפלה סכין כולל הכל אפי' הפילה מידו ואפי' זרק הסכין דהפי' מה שאתה זובח הכי דדוקא בשעת זביחה או בשעת חתיכה צריך כח גברא וכוונה ומש"ה האריך רש"י ז"ל בלישני' למיכתב לאשמועינן מה שאתה זובח וכו' דבעינן שחיטה מכח אדם דהו"מ רש"י לקצר ולומר לאשמועינן דבעינן שחיטה מכח אדם אלא ודאי דמש"ה נקיט רש"י לאשמועינן מה שאתה זובח אתה אוכל דייקא דדוקא בשעת זביחה וחתיכה בעינן כח גברא אבל רבא כ"ל דהדין הנכון כשיטה א' של הרשב"א ז"ל דהפי' נפלה דוקא ע"י רוח אבל נפלה מידו או זרק ואינו מתכוין לחתיכה כלל הוי כח גברא דאל"כ לא ה"ל למתני נפלה סתם דהא איכא למטעי דנפלה אינו כולל הפילה מידו או זרק אלא ודאי מדלא קתני הפיל או זרק מוכח דבהפיל או זרק כשירה לפ"ז מתורץ קושי' המהר"ם על רש"י וה"פ דאי אשמועינן התם משום דקא מכוין לשום חתיכה בעולם דהא התם מיירי זרק לנועצה בכותל דהוי מכוין לחתיכה משא"כ הכא דמיירי דזרק בעלמ' דלא איתכוין לנועצה בכותל ה"א דפסולה מש"ה איצטריך רבא לאשמועינן דכשרה וק"ל:

תוס' ד"ה ואי אשמועינן הפילה וז"ל השתא הך צריכותא לא הוי דומי' דאידך וכו' אלא אמתני' גופי' עביד צריכותא אמאי איצטריך ע"ש והנה פי' התוס' דחוק ולפע"ד יש לפרש דקאי הצריכותא הב' נמי על רבא לפי מ"ש רש"י לעיל דףי"ב ע"ב ד"ה זאת אומרת אין מוסרין להם חולין וז"ל כלומר אפי' חולין לכתחילה ואפי' אחרים עומדין על גבן וכתבתי לעיל דדקדק רש"י לפרש ואפי' אחרים עומדין על גבן ולא כתב אחרים רואין אותן סתם משום דקשי' לי' לרש"י למה מוקי רבא הסיפא וכולן ששחטו וכו' דוקא כר' נתן הא מצינו לאוקמי' ג"כ כרבנן והפי' דאחרים רואין אותן שעומדין על גבן דאזי מקרו חש"ו בני כוונה וכמו שכתבו התוס' שם מש"ה מפרש רש"י על מה שאמר רבא ז"א אין מוסרין להן חולין לכתחילה ואפי' אחרים עומדין על גבן דאתי לאשמועינן דאפי' באחרים עומדין על גבן דאזי מקרו חש"ו בני כוונה אפ"ה אין מוסרין להן חולין לכתחילה שמא יקלקלו דאזי מוכח דהסיפא וכולן ששחטו ואחר"א מיירי דאחר"א בעלמא ואינך עע"ג דאל"כ תקשי למה לי' רישא דמתני' שמא יקלקלו לאשמועינן דאין מוסרין להן חולין לכתחילה הא מסיפא שמעינן לה מוכלן ששחטו וכו' וכמו שהקשו התוס' לעיל דף ב' ד"ה שמא יקלקלו אלא ודאי דברישא אשמועינן רבותא דאפי' בעע"ג לכתחילה לא ובסיפא אשמועינן רבותא דאפי' אינן עע"ג אלא רואין אותן בעלמא נמי שחיטתן כשרה לפ"ז אם אחרים עע"ג דאזי הוי חש"ו בני כוונה מקרי דאתי מכח בן דעת לפ"ז א"ש הצריכותא הב' אליבא דרבא וה"פ דאי לאו דאשמועינן רבא לעיל דהסיפא וכולן ששחטו ואחר"א אתיא כר' נתן הומ"ל דאתיא אפי' כרבנן והפי' דאחר"א שאחרים עע"ג דאזי מקרי דאתי' מכח בן דעת ולא הוי דייקינן שמא יקלקלו וכמ"ש התוס' לעיל דף ב' בד"ה שמא יקלקלו וי"מ דגרס לקמן רבה אבל רבא לא דייק בין יקלקלו לקלקלו אבל באחרים רואין אותן בעלמא דאזי חש"ו לאו בני כוונה נינהו וא"כ לא אתי מכח בן דעת ה"א דשחיטתן פסולה דמתני' מיירי דוקא בעע"ג מש"ה איצטריך רבא לאשמועינן לעיל דאפי' באחרים רואין אותן בעלמא דאזי אינן בני כוונה אשמועינן סיפא דמתני' דשחיטתן כשירה דאתיא כר' נתן וא"ש הצריכותא הב' אליבא דרבא עצמו ודוק:

גמ' ומנא תימרא דתנן גל שנתלש וכו' קצת קשה לפי מה דמפרש רב נחמן דטעמא דרב משום דחולין לא בעי כוונה דמוכח מגל שנתלש הא לתרומה ולמעשר בעי כוונה א"כ למה תני בגל שנתלש טהורין סתם דאיכא למטעי דטהורין לכל. תו קשי' על מה דקאמר וכ"ת ביושב ומצפה מאי למימרא דילמא אתי לאשמועינן ביושב ומצפה דכוונה לחוד מהני בלא מעשה דה"א דצריך להיות דווקא טבל והוחזק כדס"ד דרבא לפרש הברייתא טבל לחולין והוחזק לחולין קמ"ל דכוונה לחוד מהני:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה