מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק השוחט · דף ל.
גמ' אא"א אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט בי' פורתא אדחי לי' מפסח אידך כי קאשחיט שלמים וכו' וקשה הא למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף נמי קשה כיון דחתך בעור אדחי' לי' מפסח דאין לך מום גדול מזה וכמ"ש התוס' לעיל ד' כ"ט ד"ה אתא כו' ואזי כשמתחיל לשחוט בסימנין שלמים קא שחיט ואפשר לדחוק ולומר דעור שאני דאף שנחתך העור יכול להיות שנתרפא אח"כ עד שנתחבר העור יחד הטיב ולא ניכר שום רושם דאזי שפיר חזיא אח"כ לפסח שני או מצ"ל דעל אידך מ"ד לא רצה להקשות מחתיכת עור דשפיר ידע דיש לתרץ דחזיא עכ"פ לדמי פסח דהא שייך בה העמדה והערכה דהא לא נחתך אלא העור והסימנים שלימים אבל אהך מ"ד דאינה לשחיטה אלא לבסוף עיקר קושיתו קושי' ב' והא בעי העמדה והערכה וק"ל:
תוס' ד"ה השוחט בב' או ג' מקומות וכי פריך משנים אוחזין וכו' יש לתרץ מ"ש התוס' וכי פריך משנים אוחזין דמצינו לפרש דברי רש"י הכי דס"ל לרש"י דשמואל אינו אוסר מדאורייתא ומה דקאמר ר"ל מקרא דחץ שחוט וכו' הוא רק אסמכתא דהא שמואל יליף ע"ב מהך קרא דחץ שחוט דדרסה פסול דמה חץ במשיכה ומצ"ל דמה"ט ל"ל לרבא הך דרשא דחץ שחוט והא דקאמר שמואל דבעינן שחיטה מפורעת מפרש רש"י דהוא מטעם חומרא דהנה יש להבין לדעת מה זה שכתבו התוס' אליבא דרש"י הטעם דבשנחתך הסימן למעלה או למטה אע"ג ששחט הרוב כהלכתו פסול משום דבכה"ג בית השחיטה לא מרווח ואינה מפורעת מה בכך הא לאחר שחיטה יכול לפרוע בית השחיטה להגביה עור הסימן מה שמכסה החתך ולהניחו אצל החתך ואזי הוי שחיטה גלוי ונראה לעינים לכל ואע"ג דבשעת השחיטה אינה מגולה מה בכך הא לאחר השחיטה הוא גלוי ונראה לכל דלא יהא אלא כשוחט בלילה אע"ג דבשעת שחיטה לא יוכל לראות אם נשחט הרוב אעפ"כ כשרואה אח"כ ביום שנשחט הרוב שחיטתו כשירה אך מצ"ל דנ"ל לרש"י דמה"ט החמיר שמואל מטעם חלדה דאיכא למיחש שהרואה שבית השחיטה לא מירווח והוא שוחט יהי' בעיניו כחלדה ששוחט תחת העור הסימן הנחתך ויטעה לומר שחלדה מותר ואזי ליכא חלוק דאפי' כ"א שוחט הרוב אסור מה"ט ולק"מ וק"ל: