מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק השוחט · דף כט:
גמ' ה"ק יכול יהא פסול מדרבנן יש להקשות לפ"ז דבבא דרוב אחד בעוף וכו' אתי לא לאשמועינן דמדרבנן כשר א"כ מנ"ל להש"ס להוכיח דר"ל מוקי רישא בחולין דלמא מוקי כולה מתניתן בקדשים ויתורא דסיפא אתי לאשמועינן דאפי' מדרבנן כשר ואפשר לומר דמסתבר לי' טפי דמיירי בחולין משום דהכא עיקר המס' בחולין ולא אתי אלא להוכיח דסיפא איירי בקדשים וק"ל:
תוס' ד"ה א"כ הו"ל עבודה באחר הו"מ נמי למפרך א"כ הו"ל שחיטה בשנים כיון דאם לא מירק פסול ואין שנים שוחטין זבח אחד כו' ע"ש ואפשר ליישב קושית התוס' דלא רצה למיפרך מכח שלא יהא שנים שוחטין זבח אחד משום דזהו רק לכתחילה וכמ"ש התוס' למטה ד"ה תרי גברא בחד זבחא וז"ל תימא הא ע"כ שלא יהא שנים שוחטין זבח אחד היינו לכתחילה וא"כ כיון דצריך מירוק ואי אפשר בענין אחר הוי כדיעבד ודיעבד כשר אבל מעבודה באחר פריך שפיר דנ"ל דאפי' בדיעבד פסול מקראי דאהרן וחוקה ולמסקנת התוס' פסול עכ"פ בדיעבד מדרבנן תו י"ל קושי' התוס' דמצ"ל דלא מקרי שנים שוחטין זבח אחד אלא עד שחיטת הרוב אבל לאחר שנשחט הרוב דכבר נפיק חיותין והרי בחולין א"צ אלא הרוב ובקדשים דצריך מירוק הטעם משום דם וכבר נשחט הרוב ואזי לא מקרי עוד שנים שוחטין זבח אחד אבל עכ"פ מקרי עבודה משום דם ופריך שפיר א"כ הו"ל עבודה באחר תו י"ל על קושית התוס' דהא בסוף העמוד קאמר אביי על ההיא ברייתא שלא יהיוב' שוחטין זבח אחד אמר לי' אביי לאו איתמר עלי' אמר רבה בב"ח אמר ר"י זו דברי ר"א בר"ש סתימתאה אבל חכמים אומרים ב' שוחטין זבח א' מש"ה ניחא לי' למפרך טפי הקושי' דהו"ל עבודה באחר דבזה ליכא פלוגתא דתנאי וק"ל:
תוס' ד"ה כגון ששחט סימן א' בחוץ פי' בקו' בעוף קדשים ע"ש ונרא' לפרש דמש"ה מפרש רש"י דוק' בעוף קדשי' דאל"כ הו"ל לרבא למימר דפליגי כמי במיעוט סימנין א"ו מדנקיט רבא דוקא כגון ששחט סימן א' בחוץ מוכח דאין לפרש למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמי על מיעוט סימנין אלא דקאי דוקא כששחט סימן א' ע"ז הזהיר' התורה משום שחיטת חוץ דזהו נקרא בשם שחיטה ואיכא הכשר שחיטה בחוץ בעוף בסימן א' דאזי פסול משום שחיטת חוץ אבל כששחט מיעוט סימנין בחוץ לא מקרי שחיטת חוץ דאין שם שחיטה עליו ואזי פליגי דוקא בעולת עוף דר"י ס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואזי חייב משום שחיטת חוץ לפי שהכשר שחיטת עוף בסימן א' ור"ל פוטר משום דאינה לשחיטה אלא לבסוף אע"פ שהכשר שחיטת עוף בחולין בסימן א' לא גמרינן קדשים מחולין וכדברי וכי תימא שכתב הרשב"א ז"ל אלא אזלינן בעולת עוף בתר דין מליקתו שהוא בב' סימנין אבל בבהמה שהכשר שחיטתו דוקא בב' סימנין אפי' ר"י מודה דאינו נקרא שחיטת חוץ אלא לבסוף משום דהכשר שחיטת הבהמה בב' סימנין וכמו כן מ"ל לרש"י אליבא דר"י דמה דקאמר כששחט סי' א' בחוץ דמחייב שהרי עשה בו מעשה חטאת עוף זה דוקא בעולת עוף משום דזהו הכשר שחיטה בעוף ומקרי שחיטת חוץ אבל בבהמה לא דאין אנו מדמין בהמה לעוף אבל הא דקאמר לא נחלקו אלא במיעוט סימנין וודאי כוונתו בין בעוף בין בבהמה ולפ"ד אלו לק"מ קושית התוס' על רש"י ז"ל דקושי' א' של התוס' לרבה ורב יוסף לא קשי' כמ"ש ג"כ הרשב"א הנ"ל דמהכשר שחיטה בחוץ אין ראי' דלא גמרינן קדשים מחולין וקושי' ב' של התוס' יש לתרץ הכי ויתורץ בזה מה שי"לד דרב יוסף נקיט בתחילה לשון פסול ואח"כ בלשון חיוב דלכתחילה אמר היכא ששחט סימן א' בחוץ נמי פסול ואח"כ קאמר לא נחלקו וכו' למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב דמ"ל דכוונת ר"י דאין לחלק בין היכא דמלק סימן א' למטה וסימן א' למעלה להיכא דשחט סימן א' בחוץ וסימן א' מבפנים דכמו דאמרינן במליקת עולת עוף למטה דפסול משום דעשה בה מעשה חטאת עוף למטה כמו כן פסול כששחט עולת עוף סימן א' בחוץ וסימן א' בפנים שהרי עשה בה מעשה חטאת עוף בחוץ ומש"ה נקיט בלשונו מלת נמי כלומר כמו דשם פסול כמו כן כאן פסול מש"ה א"ש דנקיט לשון פסול דהא כשמלק סימן א' למטה לא שייך בי' לשון חיוב אבל בולא נחלקו נקיט כפשוטו לשון מחייב ולפ"ז דנקיט לשון פסול משום דומיא דמליקת עולת עוף למטה בסימן א' לק"מ קושי' ב' שהקשו התוס' על רש"י דודאי בב' בפנים פסול ור"י אתי לאשמועינן היכא דשחט סימן א' בחוץ דפסול דלא למטעי לומר כרבה דלמ"ד אינה לשחיטה אל לבסוף כשר מש"ה קאמר הלשון פסול ולפ"ז צ"ל דקושית ר' זירא מפרה אדומה הוא דוקא לרב יוסף דקאמר דמיירי נמי בבהמה אבל לרבה דקאמר דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף רק בעוף פסול לק"מ מפרה ודוק:
בא"ד וא"ת ובסוף פרקין גבי הא דתניא וכו' והקשה המהר"ם וז"ל מקשין לרש"י נמי תקשי אמאי נקיט חטאת עוף ולא נקיט עולת עוף ונ"ל דלפירוש רש"י א"ש משום דלא מחייבי בעולת עוף בסימן א' אלא משום שהרי עשה בה מעשה חטאת עוף בחוץ לכך נקיט חטאת עוף גופי' וכו' ע"ש דברי המהר"ם אינן מובנין לי דהא סוגי' דגמ' דלקמן אליבא דעולא אר"י הוא דס"ל דבמעשה כל דהוא אדם אוסר דבר שאינו שלו ור"י לשיטתו ס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואזי אפי' במיעוט סימנין חייב משום קדשים בחוץ כדמוקי לה רב יוסף וא"כ הקושי' במ"ע לר"י הו"ל למנקיט עולה ואזי לא שייך תי' המהר"ם דנקיט חטאת משום דהטעם הוא שהרי עשה בה מעשה חטאת עוף דהא לר"י דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואינו צריך הטעם שהרי עשה בה מעשה חטאת עוף דאפי' אי שחיט בעולת עוף מיעוט סימנין בחוץ חייב ואזי מצי למנקט עולת עוף כששחט מיעוט ושט דאזי ע"א ושחוטי חוץ בהדי הדדי קאתיין תו מצ"ל דהא בלא"ה קשי' דאכתי על התוס' דס"ל דבעולת עוף הטעם משום דהכשר שחיטת עוף בסי' א' ולא משום שהרי עשה בה מעשה חטאת עוף הקושי' במ"ע לפי תירוץ התוס' דל"ל למינקט חטאת עוף ליתני עולת עוף וכקושית מהרש"א א"ו צ"ל כתי' המהרש"א דלל"ק של רש"י דלקמן א"ש דמש"ה נקיט חטאת לאשמועינן הדין של ר"ה דמצי אסיר דחברא אפי' במעשה כל דהוא משא"כ בעולת עוף איכא למטעי משום דבעי בסימנין וא"כ קושית המהר"ם מעיקרא לק"מ על רש"י ז"ל וק"ל:
הנה הרמב"ם פסק בפ"ד מהלכות שחיטה התחיל הנכרי לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל פסול דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכתב הלח"מ וז"ל ותימה על רבינו איך תלה הדבר מפני שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הא כששחט הנכרי מיעוט ושט הרי עושה אותה טרפה ובודאי פסולה אפי' למ"ד אינו לשחיטה אלא לבסוף ומתרץ הלח"מ דהרמב"ם ז"ל סובר כששחט הנכרי חצי ושט וגמרה ישראל והשלימו דהשלמת הרוב הוה כאילו שחט הכל וכו' ומסיים שם כשאמר ר"י בגמ' לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנין בחוץ ה"ה דבשחיטה מצי למימר הכי דהיכא דשחט הנכרי מיעוט ושט וגמר ישראל נמי פליגי וכו' ע"ש באורך. ולענ"ד אפשר לומר דמשמע לי' להרמב"ם זאת מדנקיט רבא דוקא היכא דשחט סימן א' נכרי ולא נקיט רבא רבותא טפי מיעוט ושט דאי משום דרוצה לאשמועינן אפי' בקנה הא ידוע הוא ממתניתן דפסוקת הגרגרת ברובה א"ו כששחט נכרי מיעוט ושט וגמר ישראל כשר ואין להקשות על מ"ש הלח"מ כשאמר ר"י לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנין מבחוץ דה"ה דבשחיטה מצ"ל הכי היכא דשחט נכרי מיעוט ושט וגמר ישראל וכו' עכ"פ תקשי לרבא דהו"ל למנקט דפליגי בששחט נכרי מיעוט ושט וגמר ישראל ז"א מדנקיט רבא דוקא היכא ששחט סימן א' נכרי כדמשמע לי' להרמב"ם ז"ל מש"ה ניחא לי' לרבא טפי לאשמועינן דפליגי כששחט סימן א' מבחוץ משום דה"א דמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף מודה כששחט סימן א' בחוץ דמחייב משום דהכשר שחיטה בעוף בסימן א' או משום דעשה מעשה חטאת עוף בחוץ מש"ה קמ"ל רבא דפליגי ודוק: