אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק העור והרוטב › דף קכ:

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק העור והרוטב · דף קכ:

דף קכ.

תוס' ד"ה לכתוב בשרצים כו' ושמא לא הייתי אומר אלא לענין איסור אכילה עכ"ל לפ"ז הומ"ל הש"ס לעיל דמה"ט לא מצינו למילף נבלת עוף טהור מהנך משום דלא הייתי אומר אלא לענין איסור אכילה אבל לענין טומאת נבלות עוף טהור לא דהא לפי האמת בלא"ה צ"ל כן מכח קושית תוס' אך קשה וכו' וק"ל:

רש"י ד"ה החדש קודם שקרב העומר ועושה שכר מן השעורין עכ"ל ויש להקשות לפי פירש"י קושית המהרש"א באופן הלז במ"ע איך מצינו למילף חדש מהנך מחמץ וכו' הא בפסחים דף מ"ב ע"ב כתב רש"י על שכר המדי דהוא כעין שכר שלנו משעורין ושכר המדי מהנך מינין דפליגי בהו ר"א ורבנן דלר"א באזהרה ולרבנן על עירובו בולא כלום אבל לכ"ע אינו בכרת הרי חזינן דיש חילוק בין בעין לתערובות וא"כ ע"כ קרא דונכרתה הנפש דכתיב גבי חמץ לרבות השותה לא מיירי ע"י תערובת וכמו כן לא מיירי קרא דחלב ונבלה ע"י תערובת דהא הש"ס מדמה להו אהדדי ועביד צריכותא וא"כ איך מצינו למילף שכר דחדש שהוא על ידי תערובת מהנך דמיירו בבעין וע"ז לא שייך תירוץ המהרש"א וצ"ע:

תוס' ד"ה היכא דלאו איסור הבא מאליו כו' אלא אכלאי' קאמר כדפרישית שאין זה איסור הבא מאליו שע"י מעשה של זריעה נאסרין הכלאים וכו' עכ"ל לפ"ז קשה הא פריך הגמ' לעיל דף קט"ו ע"ב ל"ל למימר כלאי כרם יוכיח לימא ערלה תוכיח ולהדר דינא ומתרץ בדוחק משום דאיכא למיפרך פרכא כל דהו אחדא מתרתי דמה להנך שכן גדולי קרקע דע"ז קשה קושית תוס' לעיל דף קי"ו ד"ה חדא מתרתי וא"ת א"כ מיד וכו' ע"ש הו"ל לתרץ בפשיטות דצ"ל כלאי כרם יוכיח דאל"כ איכא למיפרך מה לערלה וחמץ שכן איסו' הבא מאליו משא"כ ב"בח דבא האיסור ע"י בישולו מש"ה הוצרך לומר כלאי כרם יוכיח דכלאי כרם ג"כ לא הוי איסור הבא מאליו כמ"ש תוס' כאן וצ"ע:

בא"ד וא"ת ושביעית היכי אתי מכולהו וכו' וי"ל דילפינן מטומאת שרצים וכו' לפ"ז יש להקשות לרש"י שמפרש בד"ה מהנך חלב וחמץ וגבלה ולא כתב דילפינן מטומאת שרצי' א"כ קושית תוס' ושביעית היכי אתי מכולהו במ"ע וצ"ע:

תוס' ד"ה הביא ענבים ודרכן אע"ג דשתי' הוי בכלל אכילה בענבים וזיתים לענין הבאת בכורים לא כתיב אכילה עכ"ל וקשה לפי המסקנא דקאמר והדר מייתי לה לערלה פרי פרי מבכורים וכתבו התוס' ד"ה והדר מייתי ערלה כו' דלהכי צריכא הג"ש דפרי פרי דלא נימא דמשקה דזיתים וענבים הוי זיעה בעלמא וכמו שמפרש המהר"ם דבריהם לפמ"ש התוס' שם בפסחים ע"כ קושית התוס' במ"ע ל"ל הג"ש דפרי פרי לאורוי דגבי ערלה משקה זיתים וענבים לא הוי זיעה בעלמא הא בלא"ה ידעינן זאת דבזיתי' וענבים שתי' בכלל אכילה וע"ז לא שייך תירוץ התוס' דהא בערלה כתיב בי' אכילה ג' שנים יהי' לכם ערלים לא יאכל וכמו כן קשיא ל"ל לר' יהושע למילף תרומה מבכורים הא בתרומה נמי כתיב אכילה ואזי הוי שתי' בכלל אכילה וא"ל דדוקא אם דורכן דאזי אחשבי' למשקה כאכילה אז אמרינן דשתי' בכלל אכילה וקרא איצטריך למשקין היוצאין מאליהן א"כ אכתי תקשי איך מצינו למילף בערלה ובתרומה דמשקין היוצאין מאליהן כמותן מבכורים הא בבכורים עצמן צריכא להיות דוקא שהביא ענבים ודורכן ואפשר לתרץ לפמ"ש הרשב"א דהנה מצאתי ברשב"א לתרץ קושית תוס' הנ"ל אע"ג דשתי' בכלל אכילה באופן אחר דאיצטריך תביא בענבים דלא נימא דקרא דפרי ממעט אפי' בענבים דלא נימא שתי' בכלל אכילה ולבסוף כתב וערלה נמי פירי כתיב בי' וכו' ע"ש והנה מצ"ל דמש"ה לא תירצו התוס' כתירוץ הרשב"א דנראה להו דאפשר לקיים שתיהן קרא דפרי וקרא דואכלת לפני ה' אלהיך דילפינן מיני' דשתי' בכלל אכילה דהא מצינו לאוקמי קרא דפרי בבכורים אמשקין דשאר פירות מז' המינין שאינן זיתים וענבים דאע"פ דהסברא חיצונית דאמשקין דשאר פירות לא צריכי קרא משום דהוו זיעה בעלמא כנראה מסוגיא דפסחים דף כ"ד ומדברי תוס' ד"ה והדר מייתי ערלה הנ"ל לפמ"ש המהר"ם דבריהם אעפ"כ מצ"ל דאיצטריך קרא דפרי גבי בכורים דלא מיירי לענין אכילה אלא לענין הבאה דלענין הבאת בכורים מצי כל א' למטעי ולומר כמו דאם הביא ענבים ודרכן יצא כמו כן הוא בשאר פירות מז' מינין דאם הביאן ודרכן דיצא דלא חילקה התורה כלל בין אותן ז' מינין מש"ה איצטרך פרי דלא יצא בשאר מינין כשדרכן מש"ה הוצרכו התוס' לתרץ תירוץ אחר אבל גבי ערלה דמיירי לענין איסור אכילה מצ"ל שפיר דהתוס' נמי ס"ל כדברי רשב"א דבלא הג"ש דפרי פרי מבכורים ה"א דקרא דפרי גבי ערלה אתי לסתור דלא נימא גבי ערלה שתי' בכלל אכילה בזיתים וענבים דע"ז לא מצ"ל כנ"ל דמצינו לאוקמי קרא דפרי אמשקין דשאר פירו' דלענין איסור אכילה לא איצטריך אמשקין דשאר פירות דבל"ה ידעינן מסברא דאין סופגין אמשקין דשאר פירות משום דהוו רק זיעה בעלמא אלא ה"א דקרא דפרי איצטריך אזיתים וענבים דלא נימא גבי ערלה דמשקה דזיתים וענבי' הוו בכלל אכילה מש"ה איצטריך ג"ש דפרי פרי לאורוי דמשקה זיתים וענבים כמותן ופרי דכתיב גבי ערלה לא איצטריך השתא אלא לג"ש ואזי איצטריך למילף ג"ש תרומה מבכורים לענין משקין דזיתים וענבים משום דתרומה ובכורים איתקש להדדי דהוו כמו דכתיב בתרומה גופי' פרי וכנראה ג"כ מש"ות ח"צ וק"ל:

גמ' תינח היכא דאיסור הבא מאליו היכא דלאו איסור הבא מאליו מנ"ל לפמ"ש התוס' ד"ה היכא וכו' דאכלאים בעי דאע"ג דלא כתיב בהו אכילה סברא הוא דלא אסרה תורה אלא כשהאיסור בעין וכמו כן לפירוש הר"ר שמואל דקאי אמשקה היוצא מהן מכלאים א"כ צ"ל לר"ז בפסחים דף כ"ד דאמר אף אנן כמי תנינא וכו' דס"ל דמשקין היוצאין משאר פירות הוי שלא כדרך הנאתן ואז ע"כ הך ברייתא דהטבל והחדש וכו' דס"ל דמשקין היוצאין מהן כמותן הוא רק לענין איסור שאסור מדאורייתא כמו חצי שיעור אבל אין לוקין עליהן וכמ"ש הלח"מ להרמב"ם ז"ל אבל בכלאי כרם ודאי דאפי' לוקין עליהן דהא קאמר אביי התם הכל מודים בכלאי כרם שלוקין עליהם שלא כדרך הנאתן ולא מצינו דר"ז פליג ע"ז וא"כ צ"ל דמאי דקתני התנא דברייתא כלאים בהדי שאר איסורין משום דלענין איסור דאורייתא הכל שווין לענין דהמשקין היוצאין מהן כמותן אבל לענין מלקות יש חילוק דבכלאים לוקין אמשקין היוצאין מהן מסברא החיצונית משום דלא כתיב בהו אכילה כדאמר אביי א"כ תקשי מאי פריך הגמ' מנלן כלאים הא לא איצטרך קרא כלל אכלאים דהא אפי' לוקין עליהן ואפשר לומר דס"ל לתוס' דקושית הגמ' אזלא אליבא דאביי התם דקאמר הטעם דאין סופגין משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומענבים ומשום דמשקין משאר פירות הוי זיעה בעלמא א"כ הכי פריך הגמ' מנ"ל אכלאים דהיינו הנך זרעים חיטין ושעורין שנזרעו בכרם מנ"ל דהמשקין היוצאין מהן כמותן דדלמא לא הוי אלא זיעה בעלמא תו מצ"ל דסוגית הגמרא כאן הוא אליבא דרבא לפמ"ש מהרש"א בפסחים דף כ"ו ע"א בתוס' ד"ה שאני היכל דלתוכו עשוי דע"כ רבא לא ס"ל כאביי אלא דאין לוקין בכלאי כרם שלא כדרך הנאתן וכתב המהרש"א אפשר דאיכא בי' שום דרשה ע"ש ואזי פריך הגמ' שפיר אכלאים מנ"ל ואפשר לומר דזהו שום דרשה דרבא דלפי המסקנא דגמרינן כלאים מתרומה וחד מהנך ובכל הני כתיב בי' אכילה א"כ מצ"ל דס"ל לרבא דכיון דגמרינן מהנך דכתיב בהו אכילה הוי כאלו כתיבא אכילה בכלאים גופי' ואזי לא לקה אמשקה דיוצא מפרי דכלאים אפילו אי אמרינן דלא הוי זיעה בעלמא אלא שהוא שלא כדרך הנאתן כדס"ל לר"ז משום דהוי כמו דכתיב בי' אכילה תו מצ"ל דזהו הדרשא דרבא דבסוף תמורה דף ל"ג כתבו התוס' ד"ה אלו הן הנשרפין בשם רש"י דאתקש כלאי כרם לערלה ובערלה כתיב בי' אכילה ואזי מצ"ל מכח ההיקש הוי כמו דכתיב בכלאי כרם גופי' וק"ל:

גמ' ת"ל תביא הקשה האלי' רבה ל"ל פרי ותביא לר' יהושע דהא נלמוד מהקישא בכורים מתרומה דדוקא זיתים וענבים משום דשתי' בכלל אכילה פי' דהא בתרומה כתיב בי' אכילה בפרשת אמור ע"ש שהניח קושיא זו בוצ"ע ואפשר לתרץ דאי לא הוי כתיב פרי ותביא ה"א דאפילו לכתחילה רשאי להביא בכורים ממשקה דזיתים וענבים דהא ילפינן בכורים מתרומה בהקישא ואין היקש למחצה וא"כ כמו גבי תרומה ליכא חילוק כלל דמשקה זיתים וענבים לגמרי כמותן כמו כן בבכורים לגמרי המשקה דזיתים וענבים כמו הפרי עצמו לכן איצטריך קרא דולקחת מראשית כל פרי האדמה ואח"כ תביא לאורוי דהבאה צריך להיות דוקא הפרי עצמו וממילא נלמוד מתביא דהתורה מקפיד דווקא על ההבאה אבל לאחר ההבאה מותר לדרוך אותן וכמו כן מצאתי אחר כך בהרא"ש בפרק כיצד מברכין דלהכי אצטריך תביא דלא נילף בכורים גזירה שוה מערלה לענין זה וק"ל:

הנה לדעת הירושלמי שהביא ג"כ האלי' רבה משמע דאם בצרן זיתים וענבים מתחילה לכך להביאן כשהן דרוכין ועומדין המשקין לבכורי' יכול להביאו משו' דאחשבינן ולהנך משקין כאוכל מצינו לתרץ קושיא הנ"ל דל"ל ג"ש פרי פרי גבי ערלה לפמ"ש התוס' ד"ה הביא ענבים דהא בערלה כתיב בי' אכילה והוי שתי' בכלל אכילה וכמו כן למה לי' לר' יהושע למימר בתרומה דון מינה הא בתרומה כתיב אכילה בפרשת אמור דמצ"ל דאיצטריך ג"ש דפרי פרי בערלה וכמו כן גבי תרומה למשקין היוצא מאליהן שלא בצרן ולא דרנן מתחיל' לכך דלא אחשבינ' להנך משקין כאוכל והכי ילפינן ערלה מתרומה מהביא ענבים ודרכן דבכורים דכמו גבי בכורים דלא שייך לומר שתי' בכלל אכילה משום דלא כתיב בהו אכילה כמו כן גבי תרומה וערלה המשקין היוצאין מאליהן כמותן אע"פ דלא שייך בהו שתיה בכלל אכילה דה לא אחשבינן להנך משקין כאוכל אפילו הכי הוי כמותן וק"ל:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה