מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק גיד הנשה · דף קא:
בתוס' ד"ה תלמוד לומר וכו' וא"ת מאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך ולגמר מיני' עכ"ל ואין להקשות מאי פריך הגמ' וליגמר מיני' הא מצ"ל דהוי הנך פסוקי שבת היא וי"הכ הוא עם הפסוק כל חלב לה' דכתיב גבי אימורין שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין דלא נכתב רחמנא בקדשים ותיתי משבת וי"הכ ז"א דהא איצטרך קרא דכל חלב גבי אימורין לאורוי דבקדשים אפי' איסור קל חייל על איסור חמור כדקאמר התם ולפירוש רש"י ז"ל דמפרש דשבת וי"הכ הוי איסור בת אחת נמי לא תקשי דמאי פריך וליגמר מיני' דילמא ר' יופי הגלילי ס"ל כפי מה דמסיק שם בכריתות דאיכא תנא דס"ל דאפי' בקדשים אין אחע"א וקרא דכל חלב מוקי לה באיסור בת אחת וא"כ הוי שבת היא וכו' עם קרא דכל חלב ב' כתובין ואין מלמדין וי"ל דקרא דכל חלב איצטריך לאורוי דלא אתי איסור חלה החמור ומבטל אימורין איסור הקל מלחול עמו וכמ"ש התוס' לעיל דף צ' ד"ה הכא במבכרת כו' וקרא דשבת היא וי"הכ הוא וודאי איצטריך דזה לא הוי מצינן למילף מקרא דכל חלב דחולין מקדשים לא גמרינן ודוק':
גמ' שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משום דר' יוחנן לדברי רי"הג למאי דאפכן הזיד בשבת ושגג בי"הכ פטור ויש להקשות למה קאמר דווקא למאי דאפכן הא לפי מה שכתבו התוס' בד"ה ואיסור כולל לית לי' ס"ד דמקשה נמי כאביי דשבת הוי קדים משום דקביעא וקיימא ואזי צ"ל דמה דקאמר ר"ע אינו חייב אלא אחת היינו אשבת א"כ למה קאמר דווקא לרי"הג למאי דאפכן טפי הו"ל למימר זאת למאי דס"ד דלא ידע מאיפוך לר"ע הכי דהא הלכה כר"ע מחבירו וי"ל דה"פ דהא הטעם דהזיד בשבת ושגג בי"הכ פטור כדמפרש אביי משום דשבת קדים דאזי לא מצי חל י"ה כלל אבל אי הוי איסור בת אחת הוי חל י"הכ תיכף אע"פ שהזיד בשבת לפ"ז ה"פ דבלא תירוץ איפוך מצינן למטעי כפירוש רש"י דמקרי בת אחת ור"ע לא ס"ל אפי' איסור בת אחת דס"ל כששגג בשתיהן דאתי איסור שבת החמור ומבטל איסור י"הכ הקל מלחול עמו אבל בוודאי חל י"ה תיכף כשהזיד בשבת דהא תרווייהו בהדי הדדי קאתו וחל י"הכ תיכף דכשהזיד בשבת הרי שגגת י"הכ עומדת וחייב אבל למאי דאפכן ע"כ צ"ל דס"ל דשבת מקרי קדים דאל"כ לא הו"ל למימר איפוך דהא לק"מ ארבי יוסי הגלילי דדלמא אית לי' בת אחת ואיסור כולל לית לי' אלא וודאי מש"ה אמר איפוך משום דס"ל דשבת קדים וא"כ שפיר קאמר דווקא למאי דאפכן הזיד בשבת ושגג בי"הכ פטור ודוק:
גמ' מ"ט אמר אביי שבת קביעא וקיימא וכו' אין להקשות לפי מה שכתבו תוס' ד"ה הזיד בשבת ושגג בי"הכ וא"ת והא לר"ע נמי פטור דהא אינו שב מידיעתו וי"ל דאפ"ה חמיר לי' י"הכ לפי שהוא יום כפרה ומחילה א"כ ל"ל לאביי למימר הך טעם משום דשבת קדים ואז קשה קושיא דרבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי וגם ל"ל לרבא לתרץ בדוחק שמדא הוי וכו' הוי להו לתרץ הכי דר' י"הג לא ס"ל כלל הך סברא דחמיר לי' י"הכ משבת אלא דשבת חמירא מי"ה משום דשבת בסקילה וא"כ מש"ה הזיד בשבת ושגג בי"ה פטור דלא הוי שב מידיעתו לפי דמזיד הוא על השבת דחמיר כקושית תוס' אבל שגג בשבת והזיד בי"הכ שפיר הוי שב מידיעתו גבי שבת די"הכ לא חמיר כ"כ ז"א דא"כ למה קאמר דווקא זאת לרי"הג הא אפי' לר"ע מצ"ל דהכי דהא לא מצינו דר"ע ור' יוסי הגלילי פליגי בסברא זו וק"ל: