מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק גיד הנשה · דף קא.
גמ' אמר רבא ר' יוסי הגלילי היא כו' וכתב הרשב"א בחידושיו וז"ל ואתיא כלישנא בתרא דפרק כל שעה בפסחים דף כ"ג דלרי"הג ג"ה לא אסור בהנאה דמייתי לי' בק"ו מחלב עכ"ל א"כ לפי תירוץ אחד דגמרא דפסחים דסבירא לי' לרי"הג ג"ה אסור בהנאה לא אתי שפיר תירוץ רבא ואזי קושית מאן תנא במ"ע:
תו קשיא על רש"י בד"ה ורי"הג לית לי' כולל שכתב וז"ל ואע"ג דלר"ש נמי שמעינן בעלמא דלית לי' כולל דתניא ר"ש אומר האוכל נבילה בי"הכ פטור מחטאת וכו' עכ"ל דקארי לי' מאי קארי לי' הא לא מצינו לאוקמא כר"ש דהא מייתי הש"ס בפסחים ודף כ"ב ע"א ברייתא דס"ל לר"ש בהדיא דג"ה אסור בהנאה ואזי קשה למה מודה ר"ש באוכל ג"ה של עולה ושל שור הנסקל דחייל אגיד משום דהוי איסור חמור שאסורין בהנאה הא לר"ש ג"ה נמי אסור בהנאה וכמ"ש הרשב"א ז"ל לתירוץ קמא דפסחים הנ"ל אח"כ מצאתי קושיא זו בספר אור חדש בפסחים דף כ"ג ד"ה ורי"הג אשכחן חלב כו' ע"ש ונראה לי לתרץ ב' קושיות הנ"ל דלכאורה תקשי דאפילו לתירוץ ב' דפסחים הנ"ל דס"ל לרי"הג דג"ה מותר בהנאה משום דאתיא בק"ו מחלב וכו' נמי לא אתי שפיר סוגיא דהכא דאיך מצי רבא לאוקמא כרי"הג ולומר דרי"הג ס"ל האוכל ג"ה של נבילה אינו חייב אלא אחת דאיסור נבילה לא חל אגיד הא איתא לעיל דף ל"ז דמייתי הש"ס התם קרא דחלב נבילה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו וקאמר התם למאי הלכתא ומפרש רש"י כלומר האי ואכל לא תאכלוהו לא צריך דהא כתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו ע"ז קאמר אמרה התורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב פירש רש"י דלא תימא אין איסור חל על איסור וא"כ איך מצי רבא לאוקמא כרי"הג דנבילה לא חל אגיד הא לפי תירוץ ב' דפסחים יליף רי"הג גיד בק"ו מחלב דמותר בהנאה ואזי הו"ל לרי"הג לומר דיו דילפינן גיד בכל גוונא מחלב בק"ו מה חלב שעונש כרת ואש"ה חל נבילה עליו מכ"ש גיד דאין עונש כרת דחל נבילה עליו ואין לומר דמש"ה חל נבילה אחלב משום דחלב הותר מכללו ונבילה לא הותר מכללו וכמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"י הבערה ללאו יצאה כו' דמש"ה אמרה התורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב משום דחלב קיל דהותר מכללו ז"א דהא לתי' ב' דפסחים הנ"ל ס"ל לרי"הג דחלב לא מקרי הותר מכללו כדקאמר התם אכן בבהמה קאמרינן וכמו כן כתבו התוס' לקמן בחולין דף ק"כ ד"ה חלב לא אתיא מני' כו' דרי"הג לא חשיב חלב הותר מכללו ע"ז תירץ נכדי הב"ח המופלא כ"ה אברהם גלוגא שי' דלפמ"ש התוס' ד"ה מאן האי תנא דבאיסור כולל דסבר כמ"ד בריש פירקן דגיד נמי אסור לגבוה א"ש דבשלמא נבלה חל שפיר אחלב משום דנבלה נגד חלב הוה איסור מוסיף כמ"ש התוס' דמיגו דאיתוסף בה איסור לגבוה כשנתלבלה נבלה וכו' משא"כ נבלה נגד גיד לא הוה איסור מוסיף דהא גיד נמי אסור לגבוה ע"כ ואין להקשות א"כ איך מצי רי"הג למילף גיד בק"ו מחלב דמותר בהנאה הא איכא למיפרך מה לחלב דקיל שכן מותר לגבוה מש"ה מותר נמי בהנאה משא"כ גיד דחמור דאסור לגבוה אסור נמי בהנאה להדיוט ז"א דהא קאמר לעיל דף צ' ע"ב לרבנן דס"ל דגיד אסור לגבוה דמה"ט לא ילפי רבנן גיד מחלב ודם שיהא מותר לגבוה משום דשאני חלב ודם שאינן מטעם קולא אלא שמצותן בכך ואזי ליתא הך פירכא ולפ"ז מצינן לתרץ קושית הרשב"א הנ"ל דדוקא אי סבר רב דגיד אסור לגבוה אזי לא מצי שור הנסקל לחול אגיד דהא לתירוץ קמא דפסחים גיד כמי אסור בהנאה וגיד נמי אסור לגבוה כשור הנסקל אבל מצ"ל דהך תירוץ קמא דפסחים ס"ל דרי"הג סבר כמ"ד לעיל דגיד מותר לגבוה ואזי להך תירוץ קמא דפסחים נמי מצ"ל דאתי' כרי"הג ומה"ט חל שור הנסקל אגיד משום דהוי איסור מוסיף דאיתוסף איסור לגבוה וא"ל דא"כ קושית התוס' במ"ע דלמה לא חל נבלה אגיד ז"א דמצ"ל להך תירוץ קמא דפסחים דקאמר לרי"הג דגיד אסור בהנאה אזי איסור הנאה מקרי איסור מוסיף ואזי מצ"ל מאן יימר דהך חומרא דאיסור לגבוה חמירא מאיסור גיד דלמא הך חומרא דגיד חמירא דאסור בהנאה כה"ג דקאמר רב אשי בטומאת בשר אבל שור הנסקל וגיד שווין דשור הנסקל נמי אסור בהנאה ואזי שפיר מצ"ל דחמיר שור הנסקל מגיד משום דשור הנסקל הוא איסור מוסיף דאסור לגבוה ועפ"ז מתורץ קושית התוס' ביבמות דף ל"ג ד"ה אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאה כו' דמ"ט לית לי' לרי"הג כולל הא התורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב דלפ"ד הנ"ל מצ"ל דמה"ט אמרה התורה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב משום דנבלה הוא איסור מוסיף אחלב דאסורה לגבוה ובעולה מצ"ל דמה"ט חל עולה אגיד משום דעולה שוה לגיד דאסור בהנאה לעולם אף לאחר זריקה וגם עולה הוא איסור חמור דיכול לבוא בעולה לידי איסור כרת אם אוכלה בטומאת הגוף או ע"י פיגול וכדאמר לעיל דף צ' אימר דאמר ר' יהודה בטמאה דאיסור לאו קדשים דאיסור כרת מי שמעית לי' ומפרש רש"י ז"ל ותוס' דע"י קדשים בא לידי כרת כגון אכלה בטומאה או פיגול או מצ"ל משום דס"ל דבקדשים אחע"א כמ"ש התוס' ד"ה ר"ע אומר דמה"ט ס"ל לר"ע דאיסור מעילה חל אחלב ולפ"ז מתורץ ממילא נמי הקושיא על רש"י ז"ל דשפיר כתב רש"י דהו"מ לאוקמא כר"ש וכנ"ל לתירוץ קמא דפסחים כמו כן הו"מ למימר דאתיא כר"ש ומה"ט חל שור הנסקל אגיד משום דשור הנסקל הוא איסור מוסיף דאיתוסף איסור לגבוה אבל בגיד ס"ל לר"ש כרבי דס"ל לעיל דגיד מותר לגבוה ועולה חל אגיד מה"ט דהוא איסור חמור דיוכל לבוא לידי כרת או משום דלחד תנא בכריתות ס"ל לר"ש דבקדשים אחע"א ונבלה אע"ג דהוא איסור חמור דאיתוסף איסור לגבוה וגיד מותר לגבוה אפ"ה לא חל נבלה אגיד משום דלר"ש גיד אסור בהנאה ואזי מאן יימר דהך חומרא דאסור לגבוה הוא חמור דלמא גיד חמור טפי דאסור בהנא' ע"ז תירץ רש"י דהא י"הכ חמור ונבלה לאו וכו' דהא רבא לשיטתו בכריתות דף כ"ג ס"ל די"הכ איסור חמור נגד נבלה מדפריך שם מי אמר ר"ש אחע"א והתניא ר"ש אומר האוכל נבלה בי"הכ פטיר והנה רבא ס"ל כתירוץ בתרא דפסחים דיליף רי"הג דגיד מותר בהנאה בק"ו מחלב משום דחלב לא מקרי הותר מכללו כדמוכח לרבא לקמן מש"ה כתבו התוס' ורש"י ז"ל דמה"ט הוי עולה ושור הנסקל איסור חמור וחל אגיד משום דאסורין בהנאה ומה גם אליבא דהלכתא הכי הוא דג"ה מותר בהנאה כמ"ש הרא"ש והטור והש"ע בסימן ס"ה והנה נ"ל להוכיח דס"ל לרבא הכי דחלב לא מיקרי הותר מכללו ויתורץ בזה מה שיש להקשות על תוס' ד"ה ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת שהקשו למאי דפירש רש"י שהוא איסור בת אחת קשה דתנן בפרק דם שחיטה חתיכת חלב חולין וכו' ור"ע אומר אף אשם תלוי אלמא אית לי' אחע"א וכ"ש איסור ב"א הא לרש"י לשיטתו ס"ל לרבא איפוך כמ"ש רש"י בד"ה סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי וז"ל וע"כ כי פטר לי' רי"הג משום דס"ל דבכולל או מוסיף אין אחע"א באיסור ב"א כמי לא מחייב אלא חדא ואזי סבירא לי' לרבא דלרי"הג חמור איסור כולל באיסור תמור מאיסור ב"א דהא קאמר הא מני רי"הג היא וא"כ מאי מקשו התוס' הא ר"ע ברטנורה כתב בכריתות פרק ג' במשנה ד' דיש אוכל אכילה אחת כו' דמש"ה חל מעילה אחלב משום דמעילה הוי איסור מוסיף דאסור בהנאה וכדאמרינן בגמ' שם דף י"ד מיגו דאיתוסף איסור הנאה והרי כתבו רש"י ותוס' דאיסור הנאה הוי איסור חמור וא"כ הוי מעילה כולל באיסור חמור ואזי לק"מ על ר"ע דאע"פ דאיסור ב"א לית לי' אפ"ה מצי סבר דכולל באיסור חמור חל וכמו דס"ל לרבא אליבא דרי"הג ונראה לתרץ דהנה לכאורה תקשי דנראה דהסוגיא דכריתות דף י"ד עם הסוגיא דכריתות דף כ"ג סתרי אהדדי דבדף י"ד קאמר הש"ס דמה"ט חל מעילה אחלב משום מיגו דאיתוסף בי' איסור הנאה וא"כ הוה מעילה איסור חמור נגד איסור חלב ובדף כ"ג מוכיח הש"ס דבקדשים אחע"א אפי' קל על חמור מדחל איסור מעילה שהוא קל דהוא רק במיתה אאיסור חלב שהוא חמור דבכרת אע"ג דבדף י"ד קרי למעילה איסור מוסיף שהוא חמור מחלב לפי שאסור בהנאה וי"ל הכי דמצ"ל דהאי סוגיא דכריתות דף י"ד אזלא אליבא דהאי תנא דס"ל דחלב אע"פ שהוא בכרת אעפ"כ הוא איסור קל לפי שהותר מכללו אבל סוגיא דכריתות דף כ"ג קאי אליבא דרבא לתרץ קושיא דרבא שהקשה לרב נחמן ומוכיח לרבא לשיטתו דס"ל דחלב לא מקרי הותר מכללו ואזי מקרי חלב איסור חמור טפי מאיסור מעילה דזה מוכח ג"כ דרבא ס"ל דכרת הוא איסור חמור טפי מאיסור הנאה דאל"כ אלא דמעילה חמור טפי לפי שאסור בהנאה מחלב קשה ל"ל לרבא לתרץ סוגיא דלן בדוחק הא מני רי"הג היא אשר לא מצינו בהדיא דס"ל איסור כולל באיסור חמור אלא מסברא אמרי' הכי הו"ל לתרץ הכי דס"ל לרב כרבי' ר' חייא דס"ל ביבמות דף ל"ג דאיסור ב"א חמור מאיסור כולל גרידא ואזי לק"מ על רי"הג ואז אצ"ל איפוך וא"כ דברי ר"ע דאמר אינו חייב אלא אחת שרירן וקיימין ואזי מצ"ל הא מני ר"ע דאיסור ב"א ל"ל ומכ"ש דל"ל איסור כולל ואיסור כולל באיסור חמור אית לי' דהא ס"ל בהדיא בכריתות דאיסור מעילה שהוא כולל באיסור חמור דהוא מוסיף איסור הנאה דקל אחלב א"ו דנ"ל לרבא דחלב לא הותר מכללו ואזי הוה חלב חמור טפי ממעילה דאסור בהנאה משום דחלב בכרת ומעילה רק איסור קל לגבי חלב לזאת הוכיח הגמ' אליבא דרבי שפיר דנ"ל להש"ס דס"ל לרבא אליבא דרבי הכי דודאי לא פליג רבא ארבי בזה דהלכה כרבי מחבירו והשתא דמעילה כולל קל הוי ואפ"ה ס"ל לר"ע דחל אחלב אזי מתורץ הקושיא על רבא דהו"ל לאוקמא טפי כר"ע דהא ס"ל לר"ע דאפי' כולל קל על חמור וא"כ למה לא יחול נבלה שהיא כולל אגיד מש"ה הוצרך רבא לאוקמא כרי"ה לפ"ז מתורץ קושיא הנ"ל על מה שהקשו התוס' ד"ה ר"ע אומר דשפיר הקשו התוס' על ר"ע ממתניתן דכריתות דס"ל התם דמעילה שהוא כולל קל חל על איסור חלב דחמיר שהוא בכרת דהא מוכח מסוגי' דכריתות דף כ"ג דהש"ס דאזלא אליבא דרבא התם ס"ל דלרבא הוי מעילה איסור קל נגד חלב כנ"ל ולפ"ז מצינן לתרץ באופן אחר מ"ש הרשב"א דאתיא תירוץ רבא רק כלישנא בתרא דפסחים אבל ללישנא קמא קושית מאן תנא במקומה עומדת דמצ"ל דהך תירוץ קמא דפסחים לשיטתו אזיל דס"ל דג"ה אסור בהנאה ואזי ע"כ צ"ל דמה דלא יליף גיד מחלב דמותר בהנאה משום דחלב הותר מכללו וכדאמרינן לתירוץ ב' אליבא דר"ש וא"כ הוה חלב איסור קל לפי שהותר מכל לו ומעילה איסור חמור לגבי חלב דלא הותרה מכללה ואסורה בהנאה ואזי מצ"ל דהך תירוץ קמא דפסחים מוקי לה כר"ע דהך תירוץ קמא ס"ל נמי איפוך ואז ס"ל לר"ע דאפי' בב"א אינו חייב אלא אחת ומכ"ש באיסור כולל גרידא אבל איסור כולל באיסור חמור ס"ל לר"ע בהדיא דחל דהא קאמר דמעילה חל אחלב משום דחלב קיל דהותר מכללו ומעילה כולל חמור דאסור בהנאה והרי ר"ע ס"ל בפסחים כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה וא"כ דג"ה מותר בהנאה שפיר ס"ל הכא ר"ע לשיטתו דעולה ושור הנסקל חיילו אגיד לפי שאסורין בהנאה ולפ"ז מצינו לתרץ דקדוק א' מה שי"לד בדברי ריב"ח היתור לשון מה דקאמר כך הצעה של משנה ואיפוך דמפרש רש"י כך ודאי הצעה של משנה במקום שנשנית שם אבל משובשת היא ואיפוך דל"ל להאריך כ"כ והו"ל לקצר ולומר משובשת היא ואיפוך ולפ"ד הנ"ל א"ש דמש"ה קאמר ריב"ח היתור לשון משום דאיכא למטעי כתירוץ קמא דפסחים משום דניחא טפי לאוקמא כר"ע דס"ל בהדיא דאיסור כולל באיסור חמור חל דהא ס"ל דמעילה חל אחלב והרי מוכרחין אנו לומר איפוך שלא והא דברי רי"הג סתרי הדדי וא"כ כדי לאוקמא דברי ר"י אמר רב על נכון אליבא דר"ע הו"מ למטעי לומר דרב גמיר מרבו דמפכינן מתניתן דטמא שאכל בשר קדש דאזי ס"ל לרי"הג דחייב ולא הוה דברי רי"הג סתרי הדדי ואזי דברי ר"ע דקאמר אינו חייב אלא אחת שרירן וקיימין ואזי שפיר מצינן לאוקמא כר"ע מש"ה לא מצי ריב"ח למימר סתם משובשת היא ואיפוך דאזי לא הוה ידעינן איזה משובשת המתני' או הברייתא לזה קאמר כך הצעה של משנה לאשמועינן דהמשנה במקומה עומדת ואיפוך הברייתא ומדויק נמי שפיר מה דקאמר משנה דלפי' רש"י הול"ל כך הצעה של הברייתא:
אך הא קשיא על דברי התוס' ד"ה ר"ע אומר הנ"ל שכתבו למאי דמסיק רבא לא אמרינן איפוך דאליבי' לק"מ דס"ל דב"א עדיף מאיסור כולל והרי מה דקאמר רבא שמדא הוה בא לפרש מה דשלח ר' יצחק בר יעקב משמי' דר' יוחנן וא"כ קשיא לר' יוחנן לשטתו הא לקמן דף ק"ג ע"א פליגי ר' יוחנן וריש לקיש באכל אבר מן החי מן הטרפה דר' יוחנן אמר חייב שתים וריש לקיש אמר אינו חייב אלא אחת ומפרש רבא דלכ"ע אין איסור טרפה שהוא כולל חל על איסור אמ"ה אלא מיירי כגון שתלש אמ"ה וטרפה בו דר"ל סבר בהמה בחיי' לאברים עומדת ואז איסור אמ"ה קדים ולא אתי איסור טרפה וחייל אאיסור אמ"ה ור' יוחנן סבר בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת דאזי איסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי וא"כ לפי תירוץ רבא הלז ס"ל לר' יוחנן דבאיסור בת אחת חייב שתים אבל איסור כולל ל"ל וא"נ דס"ל לר' יוחנן איסור ב"א ואיסור כולל ל"ל אזי לק"מ קושית הגמ' ורי"הג ל"ל איסור כולל והתניא שבת וי"הכ וכו' דהא ב"א עדיף מכולל ואז אצ"ל איפוך וא"כ קשה איך קאמר ר' יוחנן לדברי רי"הג למאי דאפכן דמשמע דס"ל איפוך הא אליבי' אצ"ל איפוך וי"ל הכי דהא כתבו התוס' באותו הדיבור וז"ל אך הקשה הר"ר שמואל מוורדון מהא דתנן בפרק כל הבשר ר"ע אומר חיה ועוף אינו מן התורה וכו' ע"ז תירצו התוס' וי"ל דהתם פריך משום שמואל אי ס"ל כר"ע בחיה ועוף לפ"ז מצ"ל דר' יוחנן גמי ס"ל הא דשמואל וכר"ע בחיה ועוף ואזי צ"ל אליבי' דר' יוחנן דקסבר ר"ע איסור חל על איסור וא"כ קשה קושית הר"ר שמואל הנ"ל דדברי ר"ע סתרי הדדי מש"ה מוכרח ר' יוחנן לומר איפוך ומה"ט קאמר למאי דאפכן ומצ"ל דזהו ג"כ כוונת המהרש"א מ"ש לרש"י אליבי' די"מ וז"ל דאפשר משו' קושי' אחרת אמר איפוך דהיינו מכח קושי' הר"ר שמואל מוורדון הנ"ל אבל לפ"ד הנ"ל דצרי' איפוך משו' ר"ע ואזי ס"ל לר"ע באיסו' ב"א דחייב שתי' תקשי כמו דאמרינן אליבא דשמואל דר"ע לחלב ומתה לא צריך קרא משום דס"ל אחע"א א"כ למה לי קראי שבת היא וי"הכ הוא על ב"א הא כ"ש הוא דהא ס"ל דאפי' איסור גרידא חל על איסור ויש לתרץ הכי דהנה י"לד בברייתא דשבת וי"הכ וכו' דקאמר שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו דהו"ל לקצר ולומר שגג בשתיהן מנין שחייב שתים וי"ל הכי ע"פ מ"ש התוס' ד"ה הזיד בשבת ושגג בי"הכ וא"ת והא לר"ע נמי פטור דהא אינו שב מידיעתו וכו' וי"ל וכו' ע"ש לפ"ז מצ"ל דאתא לאשמועינן תרווייהו בין ששגג בשתיהן ובין ששגג באחת והזיד בחבירו חייב בכל גוונא חטאת על אותו איסור ששגג בו משום דה"א בשגג בי"הכ והזיד בשבת יהא פטור נמי אשוגג די"הכ משום דאינו שב מידיעתו לפי שהזיד בשבת כקושית התוס' וכמו כן בהזיד בי"הכ ושגג בשבת יהא פטור אשוגג דשבת משום דחמיר לבני אדם י"הכ לפי שהוא יום כפרה ומחילה כמו שתירצו התוס' ואזי מקרי אינו שב מידיעתו מש"ה נקיט בלישנא שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו לאורוי שאפי' הזיד בחבירו חייב ע"ז בעצמו לפ"ז מתורץ קושיא הנ"ל דשפיר איצטריך שבת היא וי"הכ הוא לאורוי דחייב בכל גוונא אפי' הזיד בחבירו ועפ"ז מתורץ נמי קושית התוס' ד"ה באיסור כולל לית לי' מה שהקשו אבל קשה דאי לא איסור ב"א הוא א"כ שבת היא למה לי פשיטא דחייב וכו' דשפיר איצטריך כנ"ל:
בדרך אחר יש לתרץ קושיתי הנ"ל על רש"י ז"ל ד"ה ור' יוסי לית לי' כולל ואע"ג דלר"ש נמי שמעינן דל"ל כולל וכו' מאי דקשיא לי ע"ז דקארי לי' מה קארי לי' וכו' כנ"ל דמצ"ל דרש"י כתב זאת לרב לשיטתו לעיל דהנה איתא לעיל דף צ"ב ע"ב אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב לא אסרה התורה אלא קנוקנות שבה וכתב רש"י הטעם לפי שהן רכין ונותנין טעם אבל ג"ה עצמו שהוא בראש השופי קשה הוא ועץ בעלמא הוא עולא אמר עץ הוא והתורה חייבה עליו ומסיק אביי דטעמא דעולא משום דגיד אסר רחמנא ולא הקנוקנות והנה הריטב"א מפרש הפלוגתא הכי שהפירוש הנכון הוא דתרווייהו רב ועולא ס"ל כמ"ד אבבנ"ט ורב סבר דמ"ד אין בגידין בנ"ט ס"ל דלמה יאסור התורה הגיד הא אין בו טעם דעץ הוא אלא ודאי מסתברא דהך מ"ד ס"ל דקנוקנות אסרה תורה ועולא סבר להך מ"ד עץ הוא והתורה חייבה עליו וכ"ע ס"ל דקנוקנות יש בהן טעם אבל מדברי התוס' לעיל דף צ"ב ד"ה עולא אמר עץ הוא נראה דהכי פירושו דרב סבר דהא דפליגי תנאי ביש בגידין בנ"ט בקנוקנות הוא דפליגי אבל גיד לכ"ע עץ הוא ורב ודאי סבר למ"ד יש בגידין בנ"ט דלמ"ד אין בגידין בנ"ט מה לו גיד ומה לי קנוקנות ומצ"ל דרש"י מפרש כריטב"א דכ"ע ס"ל דקנוקנות יש בהן טעם דודאי לא פליגי בדבר שהחוש מרגיש ויוכל לבחון ע"י טעימה אך רב ס"ל לא אסרה התורה אלא קנוקנות אפי' למ"ד אין בגידין בנ"ט או מצ"ל דרש"י מפרש דרב ס"ל דמ"ד אין בגידין בנ"ט ס"ל דקנוקנות בודאי אסורין דיש בהן טעם אלא מדכתב בתורה גיד סתמא ס"ל להך מ"ד דאפי' על הגיד שהוא עץ חייבה התורה אבל עולא ס"ל כמ"ד אין בגידין בנ"ט וס"ל אליבא דהך מ"ד דגזירת הכתוב הוא דדוקא הגיד שהוא עץ אסרה תורה ולא קנוקנות ולפ"ז מצינן לתרץ הקושיא על רש"י הנ"ל וגם מה שהקשה הריטב"א ז"ל שכתב על דברי רש"י הנ"ל ולא דק בה מרן דהא ר"ש ס"ל דאין בגידין בנ"ט וא"כ איך מצ"ל דמודים חכמים בגיד של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים הא לא שייך כלל איסור דעולה ושל שור הנסקל בגיד אבל לפע"ד לפי דברינו הנ"ל דק בה רש"י שפיר דהא רב לשיטתו דס"ל אליבא דמ"ד אין בגידין בנ"ט דקנוקנות שיש בהן טעם אסורין או דבין הקנוקנות ובין הגיד אסורין א"כ מצינו לעולם לאוקמא הכא מימרא דרב אליבא דר"ש ומיירי כגון שאכל הגיד עם הקנוקנות ויש בהן כזית בקנוקנות לחוד דאזי שפיר חייב משום עולה או שור הנסקל אקנוקנות דיש בהן טעם דעד כאן לא אמר ר"ש אין בגידין בנ"ט אלא בגיד דעץ הוא אבל בקנוקנות ס"ל לרב דאפי' לר"ש חייב ולפ"ז מתורץ כמי קושיא הנ"ל על רש"י דהא פריך הגמ' בפסחים דף כ"ב ע"א על ר' אבוהו והרי ב"ה וכו' ומתרץ הגמ' קא סבר ר' אבוהו כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה ופריך הגמ' הניחא למ"ד יש בגידין בנ"ט אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט ואינו בכלל נבלה מא"ל ומתרץ מאן שמעית לי' דאמר אין בגידין בנ"ט ר"ש ור"ש ס"ל דג"ה אסור בהנאה וכו' והנה לפי דברינו הנ"ל דלרב מודה ר"ש בקנוקנות דיש בהן טעם ואסורין אזי ממילא דמודה ר"ש דקנוקנו' הם בכלל נבלה משום דיש' בהן טעם ואז אפי' ר"ש מודה דהקנוקנות מותרין בהנא' דגיד דוקא אסור בהנא' ולא הקנוקנו' והשתא א"ש דברי רש"י הנ"ל דהוה מצי לאוקמא כר"ש ובגיד עם הקנוקנות דמותרין בהנאה לפ"ז מצינן לתרץ נמי קושית רשב"א הנ"ל דאפי' לתי' קמא דפסחים א"ש ואיירי בקנוקנות דמותרין בהנאה והא דקאמר הש"ס התם דף כ"ג דלא ס"ל לרי"הג כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה הטעם כמ"ש רש"י דחלב אינו בכלל בשר וגידה מיירי גיד בלא קנוקנות אבל קנוקנות בודאי הן בכלל בשר:
עוד יש לתרץ קושית הרשב"א הנ"ל באופן אחר ונקדים לתרץ מהדי"לד על רב אשי דמנ"ל למימר הכי דטומאת בשר יהא עדיף מאיסור כרת החמור ועוד למה קאמר רב אשי זאת בלשון דלמא כמסתפק בדבר דהול"ל כפשוטו טומאת בשר חמירא דהא ע"כ צ"ל כן וי"ל הכי דהנה הקשו התוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר' יוסי איך קאמר ר"י דאין איסור כולל קל חל על איסור אחר הא אמרינן בחולין דף ל"ז התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל ותירצו וז"ל ואומר ר"י דחלב קיל דהותר מכללו וכו' ועוד תירצו דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה ואע"ג דיש חומרא בחלב פי' כרת דליכא בנבלה אין לחוש כדאמרינן בג"ה מה חזית דטומאת הגוף חמירא דבכרת דלמא טומאת בשר חמירא לפי הך תירוץ ב' מצינו ליישב הנ"ל מה די"לד על רב אשי דמה"ת לומר דטומאת בשר יהא חמור מאיסור כרת החמור מאוד גם מה די"לד בלישנא דרב אשי דקאמר דלמא טומאת בשר חמירא כמסתפק בדבר דמצ"ל דנ"ל לרב אשי דנוכל לומר דכרת קיל מאיסור טומאה מכח קושית התוס' ביבמות הנ"ל על רבי יוסי וס"ל לר"א תירוץ ב' של התוס' דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה ואע"ג דיש חומרא בחלב שהוא בכרת אין לחוש דחומרא שכן מטמאה חמירא מכרת וכמו שכתבו התוס' כדאמרינן בג"ה מה חזית וכו' דלמא טומאת בשר חמירא אלמא דהתוס' מדמין הך טומאת בשר לטומאת נבילה ואזי ס"ל לרב אשי דכמו דחומרא שיש בנבלה שכן מטמאה עדיף מאיסור כרת דחמור כמו כן מצ"ל דטומאת בשר דאין לו טהרה במקוה נמי חמור מאיסור כרת ומה דקאמר רב אשי בלשון דלמא כמסתפק הוא מה"ט דדילמא אמרינן כתירוץ קמא של התוס' דלעולם כרת חמירא והטעם דחל נבלה על חלב משום דחלב הותר מכללו אמנם הך תירוץ קמא דפסחים דס"ל לרי"הג ב"ה אסור בהנאה נ"ל דברי רבא דוחק לאוקמא כרי"הג דא"כ יהא רב פליג ארבי דרבי סתם במתני' דטמא שאכל בשר קודש רי"הג בלשון יחיד ודחכמים פליגי עליו ורב שונה רי"הג בלשון חכמים אלא נראה להך תירוץ קמא דפסחים אליבא דרי"הג דכמו דמשני הגמרא בתירוץ ב' שם אליבא דר' שמעון דלא יליף מחלב דמה לחלב שכן הותר מכללו כמו כן אמרינן להך תירוץ קמא אליבא דרי"הג דג"ה אסור בהנאה משום דלא ילפינן מחלב שכן הותר מכללו ואזי דהך תירוץ קמא ס"ל הטעם דהותר מכללו מצ"ל דס"ל כתירוץ א' של התוס' ביבמות הנ"ל דאיסור כרת חמיר טפי מטומאת בשר וכמו כן מטומאת נבלות ודלא כרב אשי וחלב אע"פ שהוא בכרת אפ"ה חל נבילה עליו משום דהוה איסור קל שהותר מכללו אבל טומאת הגוף שהוא בכרת שפיר חל אטומאת בשר ואפי' לבר קפרא דס"ל ביבמות דף ל"ג דטומאה הותרה לכל משום דטומאה הותרה בצבור במקדש ואזי מקרי טומאת הגוף הותר מכללו אעפ"כ חל אטומאת בשר דשוין הן דטומאת בשר נמי הותר מכללו כדאיתא בגמ' בפסחים דף ס"ב ע"ב דטומאת בשר הוי הותר מכללו גבי פסח דפסח הבא בטומא' נאכל בטומאה והנה זהו ודאי אי הוי מצינו חכמים במשנה או בברייתא דל"ל כולל אבל כולל באיסור חמור אית להו אזי הוי לרב ניחא טפי לאוקמא הני חכמים כאינך חכמים ולא כיחידאה דהא דקאמר מאן תנא אינו פירושו מאן חכמים דא"כ הו"ל למיפרך בהדי' מאן חכמים א"ו מדנקיט בלישנא מאן תנא הקושי' על מה דקאמר ר"י אמר רב דפליגי חכמים אר"מ אשר לא מצינו חכמים אלו בשום משנה או ברייתא א"ו דידע רב דאיכא שום תנא דס"ל הכי להכי פריך מאן האי תנא לפ"ז מצינן לתרץ קושית רשב"א הנ"ל דלפמ"ש דהך תירוץ קמא דפסחים לא ס"ל כרב אשי דאמר מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמירא אלא ס"ל להך תירוץ קמא דטומאת הגוף שהוא בכרת חמירא וא"כ דטומאת הגוף הוא חמור מטומאת בשר אזי הוי טומאת הגוף נגד טומאת בשר איסור כולל באיסור חמור ואפ"ה ס"ל לרי"הג דלא חל טומאת הגוף אטומאת בשר אלא ע"כ צ"ל דרי"הג אפי' כולל באיסור חמור לית לי' ואזי לא מצינו לאוקמא מימרא דר"י אמר רב כרי"הג אלא נ"ל להך תירוץ קמא דפסחים דניחא טפי לאוקמא הנך חכמים כחכמים דפליגי ארי"הג דס"ל בהדיא דכולל באיסור חמור דהיינו טומאת הגוף חל אטומאת בשר אבל כולל גרידא לא מצינו אליבייהו דחל ואזי אמרינן מסברא דכולל גרידא לית להו ואזי שפיר אתי' כחכמים דרי"הג ומתורץ קושית רשב"א הנ"ל דמצ"ל דהך חכמים סברי דג"ה מותר בהנאה:
בדרך אחר מצינן לתרץ קושית רשב"א הכי דמצ"ל דקשיא לי' להך תירוץ קמא דפסחים קושית התוס' ד"ה בנטמא הגוף והא דקאמרו לי' רבנן כיון שנגע בו טמאהו דמאי מקשו רבנן דשאני התם דטומאת הגוף קדים ותו לא פקע מש"ה נ"ל להך תירוץ לפרש פלוגתא דחכמים ורי"הג דלא כרבא דהנה הרמב"ם ז"ל מפרש בפי' המשניות משנה דכריתות דף י"ג ע"ב יש אוכל אכילה אחת וכו' כגון שלא הי' איסור חלב מקודם אלא מיידי כגון דאיטמי קודם שהביא שתי שערות וכשהביא שתי שערות אכל חלב דאזי איסור טומאה ואיסור חלב בהדי הדדי קאתיין וכמו כן רוצה הש"ס לאוקמא פלוגתא דר' חייא ובר קפרא ביבמות דף ל"ג ע"א מה דפליגי בזר ששימש בשבת ובבעל מום ששימש בטומאה דפליגי באיסור ב"א כגון דאייתי שתי שערות בשבת דהוה זרות ושבת בהדי הדדי ובעל מום נמי בדאייתי שתי שערות ע"ש לפ"ז מצ"ל דנראה לי' להך תירוץ קמא דפסחים דפלוגתא דחכמים ורי"הג נמי מיירי בב' ופליגא בפירושו דהך קרא בפרשת צו דכתיב בטומאת הגוף והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה ופירש רש"י בחומש שם וז"ל וטומאתו עליו בטומאת הגוף הכתוב מדבר אבל טהור שאכל את הטמא אינו עונש כרת אלא אזהרה ע"ש פירוש דלא תטעי לומר דמה"ט נכתב וטומאתו עליו אחר אשר תאכל בשר דקאי וטומאתו עליו על הבשר שהוא טמא דהיינו טהור שאכל את הטמא מש"ה כתב רש"י דלא תימא הכי אלא וטומאתו עליו קאי ארישא דקרא על והנפש דהיינו טומאת הגוף וכתב הרא"ם על דברי רש"י אלו וז"ל ואע"ג דפשטא דקרא מוכח שפיר שישוב אל הבשר דהא לעיל מיני' הזהיר על הבשר הטמא שלא יאכל דכתיב הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ואחריו מיד כתב העונש ואמר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא דמשמע שהעונש הזה הוא על מה שהזהיר עליו אעפ"כ פירשו רז"ל אותו בטומאת הגוף ולא טומאת בשר משום ג"ש דטומאתו טומאתו כתיב הכא וטומאתו עליו וכתיב בפ' פרה טמא יהי' עוד טומאתו בו מה להלן בטומאת הגוף אף כאן בטומאת הגוף גם הביא שם מה דתניא בת"כ דאחרים לא ילפינן מג"ש אלא ממשמעו דלא דבר אלא במי שטומאה פורשת ממנו דהיינו אדם שיש לו טהרה בטבילה יצא בשר שאין טומאה פורשת ממנו שאין לו טהרה במקוה עכ"ל ע"ש לפ"ז נ"ל להך תירוץ קמא דפסחים דהך חכמים דרי"הג לית להו ג"ש דטומאתו טומאתו ואזי קשיא להו אם איתא דקאי רק אטומאת הגוף למה כתיבוטומאתו עליו באחרונה אחר אשר תאכל בשר אלא הו"ל למיכתב הכי והנפש אשר בטומאתו תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' ונכרתה אלא ע"כ צ"ל הכי דאי הוה כתיב והנפש אשר בטומאתו תאכל בשר היא דקרא איירי דווקא כשנטמא הגוף תחלה אבל בב"א בכה"ג שכתב רמב"ם כגון דאיטמי קודם שהביא ב' שערות ובשעה שהביא ב' שערות נטל בשר קודש לאכול וטימא הבשר בנגיעה ואכלו דאזי טומאת הגוף וטומאת בשר בהדי הדדי קאתיין ה"א דטומאת בשר שאין לו טהרה במקוה מבטל טומאת הגוף מלחול עמו להכי כתיב וטומאתו באחרונה וה"פ הפסוק והנפש אשר תאכל בשר וכו' וטומאתו עליו דהיינו בשעת אכילה בא טומאתו עליו דבשעת אכילה הביא ב' שערות אזי ונכרתה במזיד ובשוגג חייב חטאת גם נ"ל להך תירוץ קמא דפסחים מכח היתור לשון דקאמר רי"הג טמא שאכל את הטמא פטור מפני שלא אכל אלא דבר טמא דהו"ל לקצר ולומר טמא שאכל את הטמא פטור דאין איסור חל על איסור אלא וודאי דפליגי בב"א כשהביא ב' שערות דאזי לא מצי למימר דאין אחע"א דא"כ הא דדוקא כשנטמא הבשר תחילה אז אין איסור טומאת הגוף חל עליו אבל בב"א חיילו תרווייהו מש"ה קאמ' שלא אכל אלא דבר טמא פירוש בכל גוונא כשהבשר טמא אפי' אתו תרווייהו בשעת אכילה פטור על טומאת הגוף דרי"הג לית לי' איסור ב"א ואזי שפיר הקשו רבנן לרי"הג כיון שנגע בו טמאוהו פירוש דמשמע מקרא מדכתיב וטומאתו באחרונה דקרא מיירי בב"א כנ"ל דכשנגע בו טמאוהו דבשעה שנטלו לאכול טמאוהו דתרווייהו בהדי הדדי קאתי וחייב משום טומאת הגוף במזיד כרת ובשוגג חטאת וא"כ איך פליג רי"הג בב"א אבל רי"הג ס"ל דלעולם בב"א אינו חייב משום טומאת הגוף ומוקי הקרא כפירוש רש"י דטומאתו עליו קאי ארישא דקרא על והנפש דמיירי כשנטמא הגוף תחילה אזי חייב משום טומאת הגוף דלא פקע אבל בב"א לא מיירי קרא וא"כ תקשי דדברי רי"הג סתרי אהדדי דהכא לית לי' לרי"הג איסור ב"א ובברייתא גבי שבת וי"הכ ס"ל דחייב שתים אלא ע"כ צ"ל איפוך דל"ל לרי"הג כלל איסור ב"א וס"ל להך תירוץ קמא דפסחים דלא כרבא דכולל באיסור חמור עדיף טפי מאיסור ב"א דאדרבה בסוגי' דכריתות דף כ"ג משמע דב"א עדיף טפי מכולל חמור וכן נראה מדברי תוס' ביבמות דף ל"ג ע"א בד"ה בר קפרא סבר דאיסור בת אחת עדיף טפי מאיסור מוסיף אלא ס"ל להך תירוץ קמא דפסחים דאיסור ב"א וכולל חמור שווין הן ואזי השתא דל"ל לרי"הג איסור ב"א ל"ל נמי כולל באיסור חמור וא"כ לא מצי הך תירוץ קמא דפסחים לאוקמא כרי"הג דהא ל"ל ב"א ול"ל נמי כולל באיסור חמור ואזי ניחא לי' להך תירוץ קמא לאוקמא הנך חכמים דרב יהודה אמר רב בהני חכמים דפליגי ארי"הג דס"ל לפי מה דהוכיחו מקרא דקרא מיירי בב"א כנ"ל דדוק' בב"א חייב אבל בכולל גרידא דהיינו כשנטמא הבשר תחילה אזי לא חל טומאת הגוף על טומאת בשר וא"כ מוכח דל"ל לחכמים כולל גרידא אבל כולל באיסור חמור אית להו דהא ס"ל ב"א וב"א וכולל באיסור חמור שווין הן לפ"ז מתורץ קושית הרשב"א הנ"ל על התירוץ קמא דפסחים דהך מוקי לה כחכמים דרי"הג כנ"ל והנך חכמים מצי סברי ג"ה מותר בהנאה לפ"ד הנ"ל מצינו לתרץ קושיא על רש"י שכתב בד"ה שלח רבין וז"ל והוא הדין דמצי למימר דס"ל לרי"הג דאע"ג דאיסור כולל לא חייל איסור ב"א חייל ומיהו ריב"ח סבר דמאן דל"ל איסור כולל ל"ל נמי איסור ב"א ופלוגתא היא ביבמות בפרק ג' דף ל"ב עכ"ל פי' דשם פליגי באיסור ב"א ר' חייא ובר קפרא בזר ששימש בשבת ובבעל מום ששימש בטומאה דלבר קפרא אין חייב אלא א' משום דשבת הותר מכללו במקדש וכמו כן טומאה הותרה בציבור במקדש ואזי לפי מ"ש רש"י סבר ריב"ח כבר קפרא שם וקשה הא אינו ראי' כלל מבר קפרא דזיל בתר טעמא דהטעם דבר קפרא משום דשבת וטומאה הותרו מכללן במקדש משא"כ בשאר איסור ב"א וכמו כן כתבו התוס' שם ביבמות דף ל"ג ד"ה בר קפרא סבר דדוקא באיסור ב"א דשם דטומאה ושבת לא חיילו לפי שהותרו מכללן במקדש דאתי הך דלא הותר ומבטל הך דהותרה וא"כ הכא בשבת וי"ה דתרווייהו הותרו במקדש לעבוד עבודה בשבת וכמו כן בי"הכ א"כ שוים הן ואין אחד יכול לבטל חבירו ואזי לק"מ מב"א אכולל א"כ למה לי' לריב"ח לתרץ איפוך ולפ"ד הנ"ל מצ"ל הכי דס"ל לריב"ח כתירוץ רבא דרבנן דרי"הג פליגי בכולל ואזי קשיא לי' לריב"ח קושית התוס' מאי מקשו רבנן כיון שנגע בו טמאוהו הא קרא מיירי כשנטמא הגוף תחילה ותו לא פקע א"ו צ"ל כנ"ל דנ"ל לרבנן מדכתיב בקרא וטומאתו עליו לאחר אשר תאכל בשר מוכח דקרא מיירי בב"א כנ"ל דבשעה שרצונו לאכול הבשר טומאתו עליו וטימא הבשר בנגיעתו דבאותו שעה הביא ב' שערות וחיילו תרווייהו ומקשו רבנן שפיר כיון שנגע בו טמאוהו ואזי אתיין טומאת הגוף וטומאת הבשר בהדי הדדי ואפ"ה חייב אטומאת הגוף כמו כן ראוי לחייב כשנטמא הבשר תחלה מטעם דטומאת הגוף הוי איסור כולל דס"ל דליכא חילוק כלל בין איסור ב"א לאיסור כולל גרידא וכהך אופן שכתב המהרש"א בתוס' ד"ה בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר דחכמים אינן מחלקין בין איסור כולל לאיסור מוסיף ואזי פריך הגמ' שפיר אדברי רבא איך קאמר דפליגי באיסור כולל ורבנן הקשו לרי"הג דכיון דל"ל כולל ל"ל נמי איסו' ב"א ואזי קשיא מקרא כיון שנגע בו טמאוהו דנראה להו לרבנן אי לית לי' לרי"הג איסור כולל לא מצי כמי לחייב שתים באיסור ב"א ואע"פ דטומאת הגוף וטומאת הבשר שווין לענין זה דתרווייהו הותרו מכללן כנ"ל דהא טומאת בשר נמי הותרה גבי פסח הבא בטומאה שנאכל בטומאה ואפ"ה לא חיילו תרווייהו הותרו מכללן כנ"ל דהא טומאת בשר דתרווייהו הותרו מכללן וס"ל לריה"ג דחייב שתים לפי שהן איסור ב"א ע"ז מתרץ ריב"ח איפוך אבל רבא ס"ל דקרא והנפש אשר תאכל בשר וכו' לא מיירי בב"א אלא כמו שמפרש רש"י ז"ל דטומאתו עליו קאי ארישא דקרא דטומאת הגוף כשנטמא הגוף תחילה ומ"ש רבנן כי נגע בו טמאוהו ס"ל לרבא כתירוץ התוס' דסבורין היו רבנן דרי"הג פטור משום דמחולל ועומד הוא דגמרינן מתרומה ואזי לק"מ קושית הגמ' משבת וי"הכ דהוא איסור ב"א אאיסור כולל דבהך איסור ב"א אפילו בר קפרא מודה דחייל משום דשווין הן דתרווייהו הותרו במקדש כנ"ל וזהו שהקשה רבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי פי' הא הך איסור ב"א אינו דומה לב"א דבר קפרא שם דהתם חד הותר וחד לא הותר ואתי הך דלא הותר ומבטל חבירו דהותר אבל הכא תרווייהו הותרו במקדש ואין חבירו מבטלו ואזי תרווייהו בהדי הדדי קאתי ודוק:
גמ' ורב יוסי הגלילי לית לי' איסור כולל והתניא שבת וי"הכ וכו' י"לד לפי מה דאיתא בגמ' דכריתות דף כ"ג ע"ב דפריך שם רבא לרב נחמן ומי אמר ר"ש אחע"א והתניא ר"ש אומר האוכל נבלה בי"הכ פטור ומשני הגמ' דבקדשים גלי רחמנא דאיסור חל על איסור וכו' תדע דהא רבי ס"ל אחע"א והני מילי איסור חמור על קל אבל קל על איסור חמור לא ובקדשים שמעינן לי' דאמר איסור קל על חמור נמי חייל דתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל אאיסור חלב דאיסור כרת הוא ש"מ בקדשים גלי קרא ופריך הגמרא והא תניא ר"ש אומר אין פגול בעולין וכו' אלא תנאי היא ואליבא דר"ש דאיכא דאמרי בקדשים נמי אין אחע"א ופריך הגמ' להך מ"ד כל חלב לה' מאי עביד לי' ומשני הגמ' דמוקי' לי' בולדות קדשים דקסבר ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים דתרוייהו בהדי הדדי אתו וא"כ קשה מאי פריך הגמ' הכא דהא ר' י"הג ס"ל דאיסור טומאת הגוף דאינו אלא בקדשים דאסור לאכול קודש אינו חל על טומאת בשר קדש וא"כ דס"ל לרי"הג דאפי' בקדשים אין אחע"א א"כ כל חלב לה' מאי עביד לי' ואזי צריך לומר כתירוץ הגמרא דמוקי לה בולדות קדשים ומשום דהוא איסור בת אחת דתרווייהו בהדי הדדי קאתו אלמא חזינן דאע"ג דאיסור כולל לית לי' בקדשים אעפ"כ איסור בת אחת אית לי' וא"כ קשיא לפירוש רש"י שמפרש דשבת וי"הכ איסור בת אחת היא ומאן דלית לי' איסור כולל לית לי' איסור בת אחת מאי פריך הגמ' דהא חזינן לרי"הג לית לי' איסור כולל ואיסור בת אחת ע"כ אית לי' ואפשר לומר הכי דלעולם רי"הג אית לי' בקדשים אחע"א והני מילי כשהאיסור השני הוא קדשים דהיינו בשר קדש או אימורים אבל כשהאיסור השני הוא טומאת הגוף אע"ג דעיקר איסורו שאסור בקדשים אעפ"כ לא מקרי קדשים דהא הגוף אינו אלא חולין ודוק: