מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק גיד הנשה · דף ק.
תוס' בד"ה שאני חתיכה וכו' וא"ת א"כ אמאי אמר בפרק הערל דחתיכה של חטאת טמאה בק' של חטאות טהורות תעלה וכו' ויש להקשות לפי מה דפסקינן בי"ד סימן ק"א דדוקא חתיכה מבושלת הוי חה"ל אבל חתיכה חי' לא א"כ ל"ל להתוס' לתרץ בדוחק הו"ל לתרץ הכי דהך דחתיכה של חטאת טמאה לא איירי במבושלת אלא בבשר חי' וי"ל דמש"ה ניחא להו לתוס' לתרץ תירוצם כדי ליישב ג"כ הך בבא דמש"ה קאמר דשל חטאת בשל חולין דלא תעלה דלפי תירוץ הנ"ל לא הוי מתורץ הך בבא וק"ל:
בא"ד ולפירוש זה צריך לפרש דדבר שבמנין ולא איסור הנאה בטל לההוא תנא ולכך לא נקט אלא חתיכת ב"בח ופליג אתנא דהכא עכ"ל והנה זה הוא דחוק לומר דיש תנא דפליג אדין חתיכה הראוי להתכבד אשר לא מצינו כלל ונ"ל דמצ"ל דלא פליג כלל אתנא דהכא דנוכל לפרש דהכי מתרץ הגמ' האי תנא תרתי אית לי' דבר שבמנין מש"ה לא חשיב חמץ ואיסורי הנאה מש"ה איצטריך למתני ב"בח דעל זה ליכא למימר הא כבר שמעינן הכא בנבלה דחתיכת איסור לא בטלה ז"א דאי לא הוי תנא ב"בח לא הו"מ להוכיח דין דחתיכת ב"בח מהך דחתיכת נבלה דמצ"ל כהך וכ"ת שכתבו תוס' לעיל דשאני חתיכת נבלה דראוי להתכבד לפני אורחים נכרים מש"ה לא בטלה משא"כ ב"בח דאסור בהכאה דאין ראוי להתכבד לפני אורחים נכרים שפיר מצ"ל דבטל דהא התוס' לא דאו לעיל הך וכ"ת אלא מכח דהא תנן חתיכות ב"בח דלא בטלה וא"כ אי לא הוי תני ב"בח הוי אמרינן דהאמת כן כהך וכ"ת דאיסורי הנאה בטלו ואזי מצ"ל דלעולם הך תנא בע"א ס"ל נמי דחתיכת נבלה לא בטלה משום דהוי חה"ל והא דאיצטריך למתני ב"בח דל"ת ב"בח גרועה מנבלה לפי שאסור בהנאה כנ"ל מש"ה אשמועינן שפיר ב"בח אך נכדי הב"ח המופלא יניק וחכים טובא כ"ה אברהם שי' השיב ע"ז דזה בלא"ה מוכת מעגלה ערופה ופטר חמור דקתני התם ג"כ במתני' דע"א ואסורין ג"כ בהנאה ואינן בטלין:
תוס' בד"ה בשקדם וסילק כו' ורבינו אפרים הי' אומר מתוך כך וכו' וקשה לפירושו לרבא דמשני אפי' תימא לא קדם וסילקו מאי מהני לי' חתיכות של היתר שנאסרו מתחילה ונעשת נבלה ע"ש ונ"ל קושית תוס' הכי דמצ"ל דרבינו אפרים סבר כרשב"ם שהביאו התוס' לקמן בד"ה הוי מין ומינו כו' דס"ל כמו שצריך שיהי' ברוטב ס' כדי לבטל חתיכות איסור כך צריך נמי שיהי' ס' בחתיכות היתר כדי לבטל רוטב האיסור א"כ להכי מהני דמצ"ל דס"ל לרבינו אפרים דהא בהא תליא אם האיסור בעין אזי אמרינן אפשר לסוחטו אסור ואז לא מצטרף הך חתיכה לבטל הרוטב האיסור דאע"פ לרבינו אפרים אינו נעשה נבלה זה הוא דוקא לענין דלא מצרכינן ס' נגד כל החתיכה אבל לענין זה להצטרף הך חתיכה לבטל שפיר מצ"ל דמודה רבינו אפרים דאין מצטרפין אותה (וזה הוא דלא כדעת המחבר בי"ד ריש סימן ק"ו דס"ל דמצטרפין החתיכה) אלא כדעת הרמ"א בסימן צ"ב סעיף ד' דהיכא דלא אמרינן חנ"נ אעפ"כ בחתיכה מחמרינן דהחתיכה אסורה משא"כ אם לא נתן טעם בחתיכה אלא משהו אזי הוא כמאן דליתא ואז שפיר מצטרף החתיכה לבטל האיסור וק"ל:
בא"ד מ"מ יש לומר דההוא דשרי בע"א וכו' יסבור דאפשר לסוחטו מותר וקשה לי הא מרא דשמעתין שם בע"א דשרי בנפלו מים לבסוף הוא רבין אמר ר' יוחנן והא לקמן דף ק"ח ס"ל לר' יוחנן בהדיא דאפשר לסוחטו אסור וצ"ל דה"פ התוס' דשם בע"א אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן ומצ"ל הא דקאמר דס"ל לר' יוחנן אפשר לסוחטן אסור קאי אליבא דרב שמואל בר יהודה שם בע"א ודוק:
בא"ד ולפירוש רבינו אפרים וודאי ניחא מה שצוה הכתוב להגעיל כלי מדין וכו' אין להקשות הא לרבינו אפרים עצמו נמי לא ניחא דדלמא נשתמשו בכלים אלו ב"בח ובפרט לפמ"ש הב"י בסוף סימן ק"ג דאם הוחמו מים בכלי ב"י שנתבשל בו ב"בח חשבינן משעה שהוחמו בו מים דהוי כאלו נתבשל עתה ב"בח וא"כ לא מהני ההגעלה מידי ז"א דמצ"ל דרבינו אפרים ס"ל דמשום חשש דב"בח לחוד לא הוה צוה התורה אותנו להגעיל משום דהוי ספק ספיקא דשמא לא נשתמש בה היום כלל ואת"ל דנשתמש בה היום דלמא נשתמשו בה דברים אחרים ולא ב"בח או בשר לחוד וחלב לחוד ואת"ל דנשתמש בה ב"בח יחד שמא הי' הבשר ורוטב ס' נגד החלב וכמ"ש הרשב"א בתשובה על מה דקאמר הגמ' בע"א ובפסחים דג"נ הוי נ"ט לפגם והקשה הוא דלמא ישתמשו בו אח"כ דבר חריף ותירץ הרשב"א נמי דלא חיישינן לזה משום דהוי ספק ספיקא ודוק: