אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק גיד הנשה › דף צח:

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק גיד הנשה · דף צח:

דף צח.

בתוס' ד"ה רבא אמר פירוש בקונטרס וכו' וקשה לי לפי מה דמפרשו התוס' דברי רש"י דכ"ש אוסר בקדשים א"כ תקשי מהש"ס דפסחים דף ע"ו ע"ב דפריך הגמ' התם על לוי דאמר אפי' בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבלה שמן מותר מאי טעמא ריחא לאו מילתא היא ופריך הגמ' שם מיתיבי אין צולין שני פסחים באחד מפני תערובות מאי לאו תערובות טעמים פירש"י דמפטם מהדדי ונמצא פסח נאכל שלא למנויו וא"כ קשיא מאי פריך הגמ' דלמא לוי נמי ס"ל כרבא דכ"ש שאוסר בקדשי' וכמו דלוי ורבא שווין לענין ריחא לאו מילת' דתרווייהו ס"ל ריחא לאו מילת' כמ"ש רש"י שם בפסחים בסוגיא הנ"ל והא קיי"ל דכל היכא דבמשהו אסור ריחא נמי אסור וכן כתבו תוס' בע"א בסוגיא דריחא מילתא וא"כ לק"מ מברייתא דאין צולין שני פסחים כאחד דדלמא דווקא גבי קדשים דכ"ש אסור ריחא נמי אסור אבל הך דלוי דבשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה דמיירי בחולין שפיר ס"ל ללוי דריחא לאו מילתא ונראה לפרש פירוש אחר בדברי רש"י ואזי לק"מ קושי' הנ"ל וגם קושית של התוס' ובתחלה נקדים לפרש הסוגיא על מכונה דהנה י"לד על מה דקאמר בלישנא קמא דכ"ע בהדי איל מבשל לה מ"ס מחתך לה והדר מבשל לה ומ"ס מבשל לה והדר מחתך לה במאי קמפלגי תנאי' אלו בשלמ' ללישנ' בתר' פליגי אי מותר לבשל בהדי איל או לא דת"ק ס"ל דבקדרה אחרת מבשל לה משום דאין נכון לבטל איסור לכתחילה ור"ש סבר דמותר לבטל לכתחיל' מדאוריית' אבל ללישנ' קמא קשי במאי קמפלגי ונראה לתרץ דהנה בע"א דף ס"ז ע"ב בתוס' ד"ה ואידך קדרה בת יומא כתבו התוס' בשם הר"ר שמואל מאוורא דיש להביא ראי' לתירוץ השני של תוס' דמודה ר"ש דקדרה בת יומא כמי א"א דלא פגמה פורתא דאי לא פגמה כל לר"ש גיעולי ככרים דכתב רחמנא ל"ל פשיטא כיון דהוי לשבח דמיתסר דהטעם הוי כעיקר וכ"ת להאי גופא איצטריך דמג"נ יליף ר"ש ט"כע כדאמרינן לר"ע אי אפשר לומר כן דא"כ תקשי לר"ש משרת דכתב רחמנא ל"ל דהא לט"כט לא איצטריך דמג"נ יליף לה ואין לומר דאיצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כמו לד"ע דהא שמעינן לר"ש דאמר כ"ש למכות וא"כ ל"ל היתר מצטרף לאיסור אלא ש"מ דמודה ר"ש דקדרה בת יומא נמי א"א דלא פגמה פורתא אחר זה כתבו תוס' שם דהר"ר יקר מקיבו דוחה זאת דאיכא למימר דאכתי שפיר איצטריך משרת לר"ש אע"ג דסבר כ"ש למכות דהא פירש ר"ת בסמוך דדווקא בשהאיסור בעין ס"ל לר"ש דכ"ש למכות אבל לא ע"י תערובות וכו' וא"כ שפיר איצטריך משרת כגון בחצי זית יין שנבלע בחצי זית פת ואכלו כדקאמר התם נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה"רר פרץ מקיים שם פירוש ה"רר שמואל ואומר דדיחוי דה"רר יקר אינו כלום דוודאי לא איצטריך משרת להמ"לח לר"ש דכיון דיליף ט"כע מג"נ א"כ חשוב הטעם הנבלע כאילו הי' בעין ואזי מחייב בכ"ע לר"ש כשהוא כבלע בהיתר כמו בבעין והא דפירש ר"ת לקמן מההיא דערלה וכלאים דלא אמר ר"ש כ"ש למכות במידי דתערובות לק"מ דר"ת לא דבר אלא בתערובות כגון יבש ביבש דחד בתרי בטיל או בדבר לח היכא דליכא טעמא כגון דאיכא ס' וכו' אבל היכא דאיכא טעם הטעם לא בטיל כיון דהטעם כעיקר ע"ש באורך ונ"ל להביא ראי' לדברי הר"ר פרץ דאפי' בתערובות ס"ל לר"ש דכ"ש למכות דקשה על הר"ר יקר מגמ' ערוכה בשבועות דף כ"א ע"ב דקאמר התם איבעיא להו ר"ע בכל התורה כולה כר"ש ס"ל דמחייב במשהו וכו' או דלמא בעלמא כרבנן ס"ל והכא היינו טעמא הואיל ומפרש חייב בשבועה סתם נמי חייב ופשט הש"ס ת"ש מהך דמייתי הר"ר יקר ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ואי ס"ד דבעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף א"כ מוכח בהדיא דר"ש ס"ל כ"ש למכות אפי' בתערובות בנזיר ששרה פתו ביין אלא ודאי דאפי' בתערובות היכא דאיכא טעם ס"ל לר"ש כ"ש למכות דהטעם כעיקר אח"ז מצאתי שהא"ח הביא קושיא זו בשם העולם על הר"ר יקר והנה לפמ"ש ר"ת בע"א דף ס"ז ע"א בד"ה כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וכמו כן כתב ר"ת לקמן בד"ה גלי רחמנא וסתם תוס' כאן וז"ל דהכא איירי בטעם גמור דבקדשים אסור והכא שרי דפעמים שהזרוע ומקצת מן האיל חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם ממה שחוץ וזמנין נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהי' רוב אותו מקצת לבטלו ובכל ענין שיבשל התיר הכתוב צ"ל כמו כן לר"ש דכאן במי אע"ג דס"ל כ"ש למכות לפמ"ש הר"ר פרץ שם אפי' בתערובות היכא דאיכא טעם אפ"ה ס"ל כאן דבהדי איל מבשל הזרוע משום דבזרוע בשילה גלי קרא דמותר אפי' טעם גמור א"כ תקשי לפי פירוש התוס' ור"ת הלז מאי פריך הגמ' זהו למעוטי כל איסורין שבתורה דקארי לי' מאי קארי לי' דאפי' תימא דכ"ע ס"ל בכל איסורין דט"כע לאו דאורייתא ולא חיישינן לחשש רחוקה שאין הרוב כנגד הזרוע עכ"פ ר"ש ס"ל בכל איסורין אפי' בטעם כ"ש למכות דהא מוכח מיתורא דמשרת וללישנא אחרינא בוודאי הקושיא רק אי הברייתא דזהו כו' אתיא כר"ש דלת"ק דאמר בקדרה אחרת מבשל לה ליכא איסור כלל א"כ מאי פריך דלמא ללישנא קמא כמי הברייתא אתיא כר"ש ולר"ש א"ש הברייתא רה"פ דדווקא בזרוע בשילה מותר אע"פ שנותן טעם משום דגלי קרא משא"כ בשאר איסורין הוי נ"ט כבעין ואזי ס"ל לר"ש כ"ש למכות ולוקין עליו ויש לתרץ הכי דהנה כתב האשל אברהם בחולין דף צ"ח בסוגיא זו דזרוע בשילה בד"ה אין בשילה אלא שלימה לתרץ הדקדוק דאמאי קאמר הש"ס אחר לישנא בתרא דווקא דפליגי אי משערינן בשר בהדי בשר או בבשר ועצמות למה לא אמר בלישנא קמא דפליגי בהך ותירץ הוא ז"ל דללישנא קמא אין צריך לומר דפליגי בזה דלת"ק דאמר אין בשילה אלא שלימה לפמ"ש התוס' דהפירוש שלימה שהיא מחוברת באיל ס"ל השיעור בס' כיון שהיא מחוברת והוי איסור דבוק צריך ס' באיל גופא נגד הזרוע ואין הרוטב וקיפה מה שבקדירה מצטרפינן דכיון דאין משערינן אלא באיל גופי' וודאי ליכא אלא ס' אבל מ"ד בק' ס"ל כר"ש בן יוחאי דאמר מחתך לה והדר מבשל לה ואזי הזרוע מונח ברוטב וא"כ מצטרף הכל כל הקדרה והוי עם הרוטב במאה הגם שדבריו דחוקין ואינן אלא דברי נביאות דמאן יימר דהרוטב עם האיל הם מאה כנגד הזרוע ומסתמא איירי כדרך המתבשלין בשר כמ"ש הרשב"א ז"ל ולכל הפחות הדרך ליתן בקדרה שיעור מים כמו שיעור האיל דזה הוי עם האיל שיעור מאה ועשרים וגם דוחק לומר דהאמוראים פליגי בפלוגתא דתנאים אך היוצא לכו מזה דסובר האשל אברהם דכשהזרוע מחובר באיל אין מצטרפין הרוטב כלל לבטל הזרוע אע"ג דלפעמים מונחת הזרוע כשהיא מחוברת תוך הרוטב ואזי הרוטב מפעפע בכל הקדרה וא"כ נבעי יותר מס' כנגד האיל עם הרוטב אעפ"כ לפי שמצוי שהזרוע שהוא בקצה האיל תחוב חוץ לרוטב אינו מועיל הרוטב כלום לבטל הזרוע וגם מוכח כשמחתך לה אע"ג דיכול להיות דאעפ"כ לפעמים מוכח הזרוע חוץ לרוטב אפ"ה אינו מצוי לפ"ז לא מצי לאוקמי הברייתא אליבא דר"ש דהא התוס' לשיטתם ס"ל דאפי' ללישנא קמא מ"ד מחתך לה והדר מבשל לה היינו ר"ש ואזי מוכח הזרוע ברוטב ואזי מצטרפין כל הקדרה הרוטב עם האיל לבטל טעם הזרוע גם הרוטב מפעפע אז בכל הקדרה וא"כ בוודאי אין נותן הזרוע טעם גמור דנתבטל טעמו והיכא דנתבטל טעמו לא ס"ל לר"ש כ"ש למכות ואזי פריך הגמ' שפיר מברייתא דזהו וכו' דאזי ליכא למימר דלמא הברייתא אתיא כר"ש וכנ"ל דהא מיירי שנתבטל טעמו וא"כ ליכא חילוק כלל בין זרוע בשלה לשאר איסורין ולפ"ז מצ"ל דשפיר איכא בינייהו ללישנא קמא דמ"ל דר"ש ס"ל דלא הותר טעם בזרוע בשולה דלר"ש לשיטתו דס"ל כ"ש למכות היכא דאיכא טעם מש"ה מחתך לה והדר מבשל כדי שיהי' הזרוע מוכח ברוטב ג"כ דאז הרוטב מפעפע ומוליד הטעם בכל הקדרה משא"כ אי מבשל לה בתחילה ואח"כ מבטל לה אז הזרוע מדובק באיל מצוי טפי שהזרוע שהיא בקצה האיל להיות מונח חוץ לרוטב דאזי אין הרוטב מפעפע וא"כ יכול להיות דנ"ט גמור במקצת האיל שחוץ לרוטב דהוי כבעין ואזי אפי' לוקין עליו לר"ש דס"ל בכה"ג כ"ש למכות אבל הת"ק לא ס"ל הכי אלא מבשל לה והדר מחתך דס"ל דאפי' טעם גמור התיר הכתוב בזרוע בשילה אך לפי מה שהוכחנו לעיל לדחות דברי הר"ר יקר בע"א ולקיים דברי הר"ר פרץ דאזי דברי הר"ר שמואל מאוורא שרירן וקיימין א"כ קשיא אדברי תוס' בפסחים ד"ה ורבנן קדרה בת יומא כמי שכתבו ה"נ סבר ר"ש כר"ע דקדרה בת יומא לא פגמה כלל וכמו כן כתבו התוס' שם בע"א בתירוץ קמא דר"ש ס"ל כר"ע קדרה בת יומא לא פגמה כלל א"כ קשה קושית הר"ר שמואל מאוורא ג"נ דכתב רחמנא ל"ל לר"ש פשיטא כיון דהוי לשבח דמיתסר דהטעם הוי כעיקר ונ"ל לתרץ קושית הר"ר שמואל מאוורא על התוס' ונקדים לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"א דאם עירב דבר מר בקדרה של בשר בחלב הרי זה אסור משום דב"בח אסור שלא כד"ה וכתב ע"ז הכר"ופ בסימן פ"ז ד"ה אין לשמש בו וגם בסימן צ"ד סעיף ג' כתב הכר"ופ דלפ"ז כף הבלוע מב"בח אע"ג שהוא אינו ב"י אוסר אם אין ס' כנגדו לפ"ז תקשי להרמב"ם ז"ל איך משני הגמ' בפסחים דג"נ חידוש הוא דבעלמא נ"ט לפגם מותר והכא אסור דלמא לא הוי חידוש והטעם דאסרה התורה נ"ט לפגם בג"כ משום דאיכא למיחש שמא נתבשל בה ב"בח דב"בח נ"ט לפגם אסור ויש לתרץ דהא בל"ה קשה קושי' העולם מה שמקשה ג"כ הפ"י על מה דמשני הגמ' דר"ע יליף מג"נ איך מצינו למילף מג"נ דלמא לעולם בכל איסורין ט"כע לאו דאורייתא והא דצוה התורה להגעיל כלי מדין משום שנתבשל בהם ג"כ ב"בח דטעמו אסור מן התורה אך חידוש הוא ולא גמרינן מיני' ויש לתרץ על זה ב' תירוצים חדא לפמ"ש התוס' בחולין דף ק' ד"ה בשקדם וסילקו ולרבינו אפרים ניחא מה שהגעילו יורה גדולה ע"ש והתוס' דחו שם דבאמת לא הגעילו יורה גדולה וזהו דוחק גדול דהא כתיב וכל אשר יבא באש דמשמע כל הכלים וכמ"ש התוס' בנזיר דף ל"ז ע"ב בד"ה מג"נ דבכולהו כלי מדין הצריך הכתוב הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין וכו' דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש וא"א דמש"ה הצריך הכתוב הגעלה משום ב"בח הקושיא במ"ע איך הגעילו יורה גדולה הא ב"בח כ"ע מודו דחתיכה נעשה נבלה ועוד לפמ"ש הב"י בסוף סימן ק"ג דאם הוחמו בכלי שנתבשל בו ב"בח מים תוך מעת לעת חשיב כאלו נתבשל עתה יחד בשר וחלב וא"כ מאי מועילה הגעלה דהא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא ואזי כי מגעיל קדירה ב"י מטעם דנתבשל בה בשר בחלב הוי בשעת הגעלה כאלו נתבשל עתה בשר וחלב יחד ואזי אין מועיל ההגעלה כלום א"ו דלא חיישינן כלל לבשול ב"בח משום דהוי ספק ספיקא דדלמא לא נתבשל בה היום בשר בחלב ואם תמצי לומר דנתבשל בה היום ב"בא דלמא הי' החלב ס' נגד טעם הבשר או להיפוך וא"כ א"ש ולק"מ קושית פ"י דשפיר יליף ר"ע ט"כע בכל איסורין מג"נ דהא התם לא חיישינן כלל לבישול ב"בח ולפ"ז צדקו דברי רמב"ם הנ"ל דשפיר קאמר דג"נ חידוש הוא דנ"ט לפגם אסור דאזי ליכא למימר דנ"ט לפגם אסור משום חשש דשמא נתבשל בו ב"בח דהא מוכח דלא חיישינן כלל להך חשש דבישול בשר וחלב ולפ"ז א"ש דברי תוס' בפסחים הנ"ל בד"ה ורבנן קדרה בת יומא גמי וכמו כן תירוץ ראשון של תוס' בנזיר דלעולם ר"ש ס"ל כר"ע דקדרה בת יומא לא פגמה כלל ולא תקשי קושית הר"ר שמואל מאוורא א"כ לר"ש ג"נ ל"ל דלפ"ז שפיר איצטריך ג"נ לאורוי דמהני הגעלה לכלי מדין ולא חיישינן דשמא נתבשל בה בשר וחלב באותו יום דאזי לא מהני הגעלה משום דהוי חששא רחוקה כנ"ל אך מה שכתבנו לעיל לתרץ הדקדוק דמאי בינייהו ללישנא קמא זה הוא ניחא דווקא לפירוש התוס' דפירשו דגם ללישנא קמא הא דקאמר מ"ס מחתך לה והדר מבשל היינו ר"ש אבל לרש"י ז"ל שמפרש להיפוך דמ"ס מחתך לה והדר מבשל לה היינו ת"ק הדקדוק במ"ע דמאי בינייהו ללישנא קמא ונראה לתרץ דקדוק הנ"ל לרש"י ז"ל באופן אחר ואזי יתורצו ג"כ כל קושיות תוס' על רש"י ז"ל דהנה פסק הרמ"א ז"ל בסימן צ"ב דבאיסור דבוק צריך ס' כנגד ההיתר הדבוק באיסור דההיתר נעשה נבלה לפ"ז מצ"ל דבהא קמפלגי דמר סבר מחתך לה והדר מבשל לה ס"ל כר"י דמין במינו לא בטיל ואזי אין האיל מצי לבטל הזרוע אך אמרינן לר"י כדאמר רבא לקמן דף ק' ע"ב גבי חתיכות של נבלה שנתבשלו עם חתיכות של היתר דהוי מין ומינו ודבר אחר דאזי סליק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ופירש"י סלקוהו כמי שאינו בקדרה זו ונשארו הנבלה והרוטב ובטלה הנבלה ברוטב וכמו כן כאן מסתמא יש מים בקדרה כ"כ כמו שהדרך ליתן בבשול בשאר קדרות וא"כ הרוטב מבטל הזרוע מש"ה מחתך לה והדר מבשל לה משום דאי לא מחתך לה מקודם אין ברוטב שיעור לבטל כל האיל שהוא דבוק לזרוע כדמשמע שהאיל הוא שלם וכן משמע בים של שלמה שהאיל הוא שלם דהא האיל לא מצי לבטל הזרוע לר' יהודה דהא מין במינו הוא אלא דהמים מבטלין הזרוע דהוי מין בשא"מ והא דקאמר בשר בהדי בשר או בשר ועצמות בהדי בשר וכו' משום דבעי ב' פעמים ס' דהיינו בבשר נמי כנגד רוטב הזרוע כמ"ש התוס' לקמן בשם ר"ש דף ק' ומר סבר מבשל לה והדר מחתך לה ס"ל כרבנן דר"י דמין במינו בטיל ואזי אין צריך לרוטב אלא דהאיל עצמו מבטל הזרוע ולפ"ז ה"פ ושניהם לא למדוהו אלא מזרוע בשלה דהנה מה דקאמר ושניהם לא למדוה וכו' לא איירי לכ"ע בשוה דהא לר' יהודה לא מצי קאי אלא אמין בשא"מ דאליבי' מין במינו לא בטיל ולרבנן בכל גוונא וא"כ מצ"ל הכי ללישנא קמא דת"ק ס"ל מחתך לה והדר מבשל לה כמ"ש רש"י ז"ל וכמו כן ללישנא בתרא דס"ל לר"ש מחתך לה והדר מבשל לה הכל קאי אליבא דר' יהודה דאליבא דר"י לא מצינו למגמר מזרוע בשלה דמין במינו בס' אלא רק גמרינן מיני' דמין בשא"מ בס' משום דאמרינן סליק דיש ס' במים לבטל הזרוע אבל ללישנא קמא דמ"ד מבשל לה והדר מחתך לה דס"ל כרבנן דר"י שפיר גמרינן מזרוע בשלה דמין במינו בס' ודקאמר אביי לא נצרכא אלא לר"י ה"פ דהנה הקשה הרשב"א ז"ל לאביי הא אמרינן סליק לר' יהודה ותירוצו דחוק דאיירי ברוטב עבה ולפע"ד מצינו לתרץ הכי בוודאי להך מ"ד מחתך לה והדר מבשל לה אמרינן לר' יהודה סליק את מינו כמי שאינו וכו' ואזי א"צ לאיל לבטל הזרוע אנא הרוטב מבטל הזרוע אבל הך ברייתא דזהו היתר הבא מכלל איסור ס"ל לאביי דאתיא כמ"ד מבשל לה והדר מחתך לה דאזי אין ברוטב ס' לבטל הזרוע וכל האיל אלא האיל עצמו מבטל הזרוע וקאי נמי אליבא דר' יהודה דאמר בעלמא מין במינו לא בטיל אבל בזרוע בשלה ס"ל דגזירת הכתוב היא דמין במינו בטיל ורבא תירץ לא נצרכה אלא לט"כע דבקדשים אסור ומפרש רש"י ז"ל אבל חולין שפיר גמרינן מיני' למאה וס' דהא קים לן מאחרי רבים להטות דבטלי ברובא וילפינן מהכא להחמיר וכו' ורבא לית לי' טעם כעיקר בחולין כדמפרש ואזיל דמדאורייתא ברובא בטיל והא דילפינן לי' בפסחים מנזיר וכו' ס"ל דאסמכתא בעלמא הוא דהו"ל נזיר וג"נ שני כתובים הבאים כאחד וכו' עכ"ל והנה לכאורה י"לד על מ"ש רש"י ורבא לית לי' ט"כע בחולין כדמפרש ואזיל מדאורייתא ברובא בטיל מנ"ל לרש"י הא דאמרינן כן במין בשא"מ דהא לאביי דקאמר לקמן דף ק"ח ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא במין בשא"מ בוודאי מה דאמר כאן מדאורייתא ברובא בטיל קאי אמין במינו וא"כ לרבא נמי נימא הכי דמאי דקאמר מדאורייתא ברובא בטיל קאי אמין במינו ומנ"ל דט"כע במין בשא"מ לאו דאורייתא ונראה לתרץ דמצ"ל דקשיא לי' לרש"י קושית התוס' לקמן ד"ה גלי רחמנא גבי חטאת שהקשה ר"ת דהאי קרא דחטא מייתי הכא לט"כע ובפרק אלו עוברין מוקי להיתר מצטרף לאיסור לכ"ע וט"כע מפיק לי' ממשרת ולר"ע מג"נ מזה הוכיח רש"י דרבא לית לי' ט"כע דאורייתא בשא"מ משום דהוי נזיר וג"נ ב' כתובים בשלמא בסוגיא דאלו עוברין דלא איצטריך קרא דחטאת לט"כע דלמר יליף לה ממשרת ולמר מג"נ אזי מוקמינן קרא דחטאת להיתר מצטרף לאיסור אבל רבא דס"ל דהוי אסמכתא בעלמא וט"כע בחולין לאו דאורייתא איצטריך קרא דחטאת לאסור בקדשים ט"כע לר' יהודה מין במינו ולרבנן מין בשא"מ דהא כתיב כל אשר יגע בבשרה דכייל הכל אפי' בשר פרה של שלמים שנגע בשעיר חטאת שהוא מין בשא"מ ולא להיתיר מצטרף לאיסור דט"כע מסתבר טפי לאסור מהיתר מצטרף לאיסור וכמ"ש התוס' בד"ה רבא אמר הנ"ל אליבא דר"ת דקאמר דלוקה אט"כע וז"ל והא דקאמר בירושלמי דערלה בפרק ב' אמר ר' יוחנן כל נ"ט אין לוקין עליהם חוץ מנ"ט דנזיר ר"ל דבהיתר מצטרף לאיסור איירי אלמא דהיתר מצטרף לאיסור גרוע מט"כע וכן כתבו התוס' בהדיא בנזיר דף ל"ו ע"א בד"ה ט"כע מנ"ל דטפי מסתבר לאוקמי קרא לט"כע מהיתר מצטרף לאיסור וא"כ ה"פ בדברי רבא לא נצרכא אלא לט"כע דבקדשים אסור פירוש דלא כאביי דמוקי ברייתא זהו היתר הבא מכלל איסור דווקא כמ"ד מבשל לה והדר מחתך לה ואליבא דר"י ואזי ע"כ צ"ל דר' יהודה ס"ל דבזרוע בשלה שפיר בטיל במין במינו דמנא לך זאת אלא לעולם דברייתא מצי אתיא נמי כמ"ד מחתך לה והדר מבשל לה אליבא דר"י דאזי א"צ לומר דהאיל מבטל הזרוע אלא הרוטב מבטל הזרוע דאמרינן סליק לר' יהודה וכמו כן מצי אתיא כמ"ד מבשל לה והדר מחתך לה וכגון שהזרוע מונח ברוטב דאז המים דרוטב שהן מין בשא"מ עם הזרוע מבטלין הזרוע וכמו כן כתב הר"ן ז"ל דרבא דאמר לא נצרכא קאי אליבא דר"י ובאופן אחר וז"ל הר"ן ודאמר רבא לא נצרכא אלא לט"בע דבקדשים אסור והכא שרי אע"ג דהכא ליכא טעמא כלל דהאיכא ס' או ק' ה"פ דרבא נמי לר' יהודה קאמר ובמינו ומשום דאמר אביי דלר"י אע"ג דבעלמא מין במינו לא בטיל בזרוע בשלה בטיל קאמר רבא דלא שרינן בזרוע בשלה כולי האי אלא טעמא הוא דשרינן דכיון דבקדשים ט"כע אסור הו"ל למימר ר' ר' יהודה דלא ליבטיל טעמא ואפ"ה מבטלינן לי' אבל היכא שנמחה הזרוע עצמו לא למדנו שיבטל עכ"ל וכמו כן מצ"ל באופן אחר מהר"ן ז"ל דרבא מוקי נמי הברייתא כר"י דאליבא דר"י אמרינן סליק וכו' והרוטב שהוא מין בשא"מ עם הזרוע מבטל הזרוע ואזי ילפינן מיני' ט"כע בחולין במין בשא"מ דבטל בק' וס' משום דליכא קרא לאסור ט"כע בחולין ואזי בטל מדאורייתא ברובא מאחרי רבים להטות וגמרינן לחומרא מזרוע בשלה דבעינן ק' או ס' אבל בקדשים דאיכא קרא דחטאת לאסור בט"כע בקדשים לא מצינן למגמר מזרוע בשילה דחדוש הוא ואזי אפי' בק' ופ' נמי אסור ודלא כהתוס' שמפרשו דברי רש"י דלרבא אסור בקדשים בכ"ש דזה אינו סובל הלשון ט"כע אלא הו"ל לרבא למימר לא נצרכא אלא לטעם כל דהוא דבקדשים אסור אלא ה"פ דהנה כתב הר"ן ז"ל בסוגיא זו וז"ל והוי יודע דהא מילתא כולה דגמרינן מזרוע בשלה אסמכתא בעלמא הוא דהא מין במינו מדאורייתא ברובא בטיל ומין בשא"מ נמי כל היכא דליכא טעמא ברובא בטיל וה"ט משום דמזרוע בשלה ליכא למגמר ק' וס' דדלמא בבציר מהאי שיעורא נמי בטיל (וכמ"ש הר"ן לעיל דיש הרבה איסורים שאפי' ביוד ועשרים אין נותנים טעם הלכך כי בעינן ס' בכל איסורין אע"ג דליכא טעמא חומרא הוא וכו'). אלא שמצותו בכך לבטל את הזרוע והאיל כאחד אלא וודאי מדאורייתא נא בעינן ס' כלל לא במינו ולא בשא"מ אלא משום דאיכא איסורא דיהיב טעמא בשא"מ בס' כגון בצל וקפלוט וההיא מדאורייתא אסור דמין בשא"מ בטעמא ולפיכך השוו חכמים כל נ"ט דלא ליבטלי אלא בס' דאע"ג דבציר מהכי בטיל טעמא עכ"ל ע"ש ולעיל דף צ"ז ע"ב השיב אביי לר' אבא שיעורו חכמים דאין נ"ט באיסורין יותר מבצל וקפלוט ולפ"ז ה"פ בדברי רבא דדוקא חולין מצינו למגמר מזרוע בשלה במאה או ס' דהשוו חכמים ועשו שיעור בינוני משום שיש הרבה איסורים שאפי' ביוד ועשרים אין נותנין טעם ולפעמים איכא איסורא דיהיב טעמא טפי בשא"מ אפי' בס' כשיעור דבצל וקפלוט כמ"ש הר"ן ז"ל אבל בקדשים דאיכא קרא לאסור טיכע לא גמרינן מזרוע בשלה להתיר בשיעור בינוני בס' אלא מחמרינן לשער בשיעורא רבה היותר גדול מכל השיעורים דהיינו בשיעורא דבצל וקפלוט משום דאזלינן בקדשים לחומרא דדלמא כ"ט ביותר מס' וכבצל וקפלוט ומצי איירי בחטאת פסולה או בנשפך דאזי אי אפשר לכהן למיטעם דדילמא נשפך טעם החטאת אבל לאסור בקדשים ביותר מבצל וקפלוט ואפי' בכ"ש כמו שהבינו התוס' דברי רש"י זה אינו דזה לא נראה כלל מדברי רש"י למימר הכי וכדאמר אביי לעיל הנ"ל דשיעורו חכמים דאין נ"ט באיסורין יותר מבצל וקפלוט ואין להקשות למה לא פירש"י כן לאביי דע"כ ס"ל דטכ"ע במין בשא"מ לאו דאוריי' דאל"כ תקשי איך מצינו למגמר מין בשא"מ בחולין מזרוע בשלה וכמו שהקשו התוס' ד"ה לחומרא גמרינן י"ל דלאביי לא מצי רש"י לפרש הכי דס"ל דט"כע בחולין לאו דאורייתא דהא אביי קאמר לקמן בהדיא דף ק"ח טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דגמרינן מב"בח ונ"ל לרש"י דוחק לומר כתירוץ התוס' לקמן דף ק"ח דלבתר דשמעה מרבא הדר בי' אביי וכן משמע מקושית הרשב"א שם בפסחים ד"ה ורבנן מב"בח לא גמרינן תימא וכו' דלא הדר בי' אביי וא"כ ע"כ צ"ל אליבא דאביי כתירוץ התוס' ד"ה לחומרא גמרינן דבשא"מ קים להו דביותר מששים למר וק' למר פוסק הטעם ואסמכינהו כמי אהאי קרא אבל לרבא דדחי לקמן דף ק"ח דברי אביי דקאמר דרך בשול אסרה תורה ע"ש נראה לי לרש"י ז"ל דאינו דיחוי בעלמא כמ"ש התוס' אלא דרבא ס"ל באמת דט"כע בחולין לאו דאורייתא וכמו שהביאו התוס' בע"א דרש"י הוכיח מהך מימרא דרבא דט"כע לאו דאוריית' ומפרש רש"י כהאמת אליבא דרבא לפ"ז קושית התוס' לק"מ על רש"י דמה שהקשו קושיא א' והשתא תימא כיון דהכי לא איירי בטעם גמור אלא בכ"ש מי דחקו לפרש דרבא אית לי' ט"כע בחולין לאו דאורייתא וכו' ז"א דזה לא נראה כלל לרש"י לפרש דברי רבא דקאמר לט"כע שיהי' פירושו כל דהוא אלא רש"י רוצה לפרש האמת בדברי רבא דמדקאמר רבא לא נצרכא אלא לט"כע דבקדשים אסור משמע דווקא בקדשים דגלי קרא גבי חטאת מחמרינן למיחש דדילמא יהיב טעמא אפי' במאה וששים אלא צריך שיעור רבה לשער בבצל וקפלוט דמשמע מדקאמר דווקא בקדשים דבחולין ליכא קרא לט"כע וכדדחי לי' רבא לאביי לקמן מש"ה שפיר מצינן למגמר חולין מזרוע בשלה ומה שהקשו התוס' ועוד תימא דע"כ אין כ"ש אוסר בקדשים דלא אסור במשהו אלא עולין דווקא לרבנן וכו' לק"מ דלפ"ד ס"ל לרש"י נמי הכי דאין כ"ש אוסר בקדשים אלא דווקא שיעורא רבה דנ"ט כבצל וקפלוט אוסר בקדשים ומה שהקשו מפרק התערובות דקאמר ריש לקיש הפיגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור וקאמר ש"מ נ"ט ברוב לאו דאורייתא אלמא משמע דאפי' כדי נתינת טעם לא אסור במינו וזרוע בשילה וחטאת דשמעתין מין במינו עסקינן מצינן לתרץ הכי חדא דאין הפירוש ברש"י ז"ל דכ"ש אסור בקדשים ועוד לפ"ד הנ"ל דרבא מוקי להברייתא דזהו היתר הבא מכלל איסור נמי כאביי כר' יהודה וכמ"ש הר"ן ז"ל דמ"ד מחתך לה והדר מבשל לה דאזי אין הזרוע בטיל מטעם דמין במינו בטיל בזרוע בשלה אלא הטעם משום דאמרינן סליק דאזי הוי מין בשא"מ דהרוטב מבטל לי' להזרוע וכמו כן מצ"ל גבי חטאת שנגע חתיכת חטאת בשאר קדשים המתבשלין בקדירה שיש בו מים הרבה כדרך שאר המתבשלין בקדרה ואזי הרוטב מצי לבטל טעם חטאת שיש ס' כנגדו ואזי לק"מ קושית התוס' דהא מיירי במין בשא"מ וממילא לק"מ מה שהקשו התוס' אחר זה ועוד אמר בהקומץ רבה שתי מנחות שנקמצו וכו' אלמא אין כ"ש אוסר בקדשים ז"א דהאמת כן הוא דאין כ"ש אוסר בקדשים אלא דצריך שיעורא רבה לשער בבצל וקפלוט וזה הוא דווקא במין בשא"מ אבל במין במינו אפי' בקדשים בטל ברוב לרבנן ולפ"ז מתורץ ממילא קושיא הנ"ל דמה פריך הגמ' על לוי מהך דאין צולין ב' פסחים כאחד דדלמא ה"ט משום דכ"ש אסור בקדשים מש"ה אוסר ריחא דהא לפ"ד ס"ל לרש"י דאין כ"ש אוסר בקדשים אך יש לדחות זאת דאיך מצ"ל דרבא דאמר לא בצרכא וכו' אליבא דר' יהודה קאמר לה וכמו שכתב כמי הר"ן ז"ל כנ"ל דמשמע דאליבא דר"י בקדשים דווקא אסור ולא בחולין מטעם שכתב רש"י ז"ל משום דהוי נזיר וג"נ ב' כתובים וכו' הא ר"י ס"ל בסנהדרין דף ס"ז ב' כתובין הבאים כאחד מלמדין אלא ע"כ צ"ל לרש"י דרבא משני הך תירוץ לא נצרכא וכו' אליבא דרבנן דס"ל דאיל מבטל הזרוע דהוא מין במינו דעל זה קאמר התנא דברייתא זהו היתר הבא מכלל איסור דדווקא בזרוע בשלה מהני ק' או ס' אבל בקדשים במין במינו צריך שיעורא רבה כמו בצל וקפלוט כנ"ל ואזי אכתי ב' קושית של תוס' בד"ה רבא אמר מפרק התערובת דאמר ריש לקיש הפגול והנותר והטמא וכו' דקאמר על זה ש"מ נ"ט ברוב לאו דאורייתא דמשמע דבמינו לא אסור אפי' בנתינת הטעם וקושי' ב' מהקומץ רבה משתי מנחות שנקמצו ונתערבו דבטל ברוב וכו' במ"ע ונראה לתרץ ב' קושיות תוס' הנ"ל על רש"י באופן אחר כפשוטו דעל מה שהקשו התוס' ממימרא דריש לקיש הפגול ונותר והטמא וכו' י"ל דמשמע מדברי רש"י שם ד"ה שבללן זה עם זה שכתב כזית מזה וכזית מזה נתן לתוך פיו דמשמע שהי' כזית בשר פגול וכזית נותר או כזית טמא אשר ניכרין שהם בעין וא"כ הוי יבש ביבש חתיכות אלו וכמו שכתב הרשב"א כאן אליבא דאביי דאמר לא נצרכא אלא לר"י וביבש ביבש אפי' מדרבנן בטל ברוב וכדפסקינן בי"ד סימן ק"ט גם קושיא אחרת מה שמקשו התוס' משתי מנחות שנקמצו וכו' מצינן לתרץ הכי דלא מיירי במנחת סולת דמקרי לח בלח אל במנחת מאפה תנור דהוי יבש ביבש גם מה שהביא הרשב"א ז"ל בחולין שם קושיא אחת על רש"י בשם ר"י דע"כ מוכח דכ"ש אין אוסר בקדשים ממתניתן דזבחים דף צ"ז דקתני התם קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים בנ"ט עכ"ל לק"מ לפ"ד הנ"ל שרש"י ג"כ סובר דאין כ"ש אוסר בקדשים רק דחיישינן בקדשים לנ"ט היותר גדול כמו בצל וקפלוט מש"ה צריך שיעורא רבה יותר מס' או ק' וא"כ מצ"ל דמיירי התם בקדשים כשרים הנאכלין דאזי מצי הכהן לטעום אותן אם נתן טעם או לא ומה שהקשה ר"ת ז"ל על רש"י בע"א דף ס"ז דאיך כתב רש"י ז"ל בחולין דמשרת הוי אסמכתא הא משמע שם בפסחים דלר' יוחנן דס"ל כר"ע דמוקי משרת להמ"לא דלקי עלי' כמו כן לרבנן דילפי ממשרת ליתן ט"כע נמי לקי על ט"כע יש לתרץ הכי דמצ"ל דהך תנא דברייתא דמשרת ליתן ט"כע שהוא רבנן דר"ע ס"ל כר' יהודה בסנהדרין דבכתובין הבאין כאחד מלמדין ואזי שפיר מצינן למילף ממשרת דלוקה אפי' על ט"כע אבל לרבא מצי סבר כר' מאיר דב' כתובין הבאין כאחד אין מלמדין ואין להקשות מנ"ל למקשה להקשות לר' יוחנן וההיא משרת להכי הוא דאתי ההיא מבעיא לי' לכדתניא משרת ליתן ט"כע דלמא ר' יוחנן נמי ס"ל כרבא שם בחולין דקרא דמשרת ע"כ לא אתי לאורוי על ט"כע משום דהוי גזיר וג"נ ב' כתובין ז"א דהא אכתי לא ידע המקשה מקרא דג"כ ולפ"ז מצינן נתרץ גם כן קושית הרשב"א בפסחים בתוספות ד"ה ורבנן מב"בח לא גמרינן דחדוש הוא תימא לרשב"א התינח לרבא אלא לאביי דבשר בחלב לא חידוש הוא אמאי איצטריך למילף מבזיר לט"כע וכתב המהרש"א ז"ל על קושית הרשב"א וז"ל נזיר גופא וודאי ליכא למילף מב"בח דחמור דאיסורו איסור עולם ואין היתר לאיסורו ואסור בהנאה אלא מה שאמרו גבי נזיר מכאן אתה דן לכל התורה ט"כע לא איצטריך דשעיר איכא למילף שאר איסורין לאביי מב"בח עכ"ל ע"ש ודברי מהרש"א ז"ל דחוקין קצת דמצ"ל מה"ע גופא ניחא להו טפי למילף כל איסורין מנזיר משום דדמיין טפי לנזיר ולא מב"בח דחמור טפי כמ"ש המהרש"א בעצמו ונ"ל לתרץ קושית המהרש"א דהכי מקשה הרשב"א לאביי דס"ל דב"בח לאו חידוש הוא לא מצינן למילף כלל שאר איסורין מנזיר משום דהוי נזיר וב"בא שני כתובין דוודאי נזיר דקיל איצטריך אך ב"בח ל"ל נילף בשר בחלב מנזיר דהיינו לר' יוחנן דיליף איסור אכילה בבשר בחלב מלא תאכלנו יתירה דכתיב בדם ל"ל לא תאכלנו נילף בשר בחלב מנזיר ולתנא דבי ר' ישמעאל דיליף מדכתיב ג' פעמים לא תבשל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה וכו' למה לי הך לא תבשל אאכילה נילף מנזיר ולאיסי בן יהודה דיליף שם אכילה מג"ש דנבלה והלאה מערלה וכ"הכ ל"ל ג"ש דנבלה לאכילה נילף מנזיר דבשלמא אי ב"בח חידוש הוא לק"מ דאיצטריך בשר בחלב משום חידושו וכמו לרבנן דר"ע דלא הוי נזיר וג"נ ב' כתובין משום דג"ג חידוש הוא אבל לאביי דס"ל בשר בחלב לאו חדוש הוא קשיא שפיר הא לא מצינו למילף כלל ט"כע בשאר איסורין אפי' מנזיר משום דהוי נזיר וב"בח ב' כתובין דמצינן לתרץ לאביי נמי הכי כמו שתרצתי לעיל אליבא דרבא דס"ל לאביי באמת הכי דנזיר וב"בח הוי ב' כתובין רק אביי מוקי ברייתא דמשרת כר' יהודה דאמר ב' כתובין הבאין כאחד מלמדין ולפ"ז א"צ לדחוק לתרץ כמו שתירצו התוס' בחולין דף ק"ח מב"בח מ"ט לא גמרינן שהקשו התוס' שם קושית הרשב"א דכאן ותירצו וי"ל דאביי קבלה מרבא שדחה לו וחזר בו אלא לפי המסקנא נמי ס"ל לאביי דבשר בחלב לאו חדוש הוא ושפיר מצו רבנן דר"ע למגמר מב"בח ונזיר ט"כע משום דס"ל כר"י ב' כתובין הבאין כאחד מלמדין ואזי מתורץ בזה מה שי"לד בגמ' דפסחים דלמה לי' להאריך לתרץ לר"ע דיליף מב"בח הו"ל למימר תיכף דיליף מג"נ דמצ"ל דבתחלה ניחא לי' טפי לתרץ יליף מב"בח כאביי דס"ל דלאו חידוש הוא משום דהך תירוצא דיליף מג"נ נראה לו קצת דוחק דאזי קשה קושית הר"ר יוסף בד"ה אלא יליף מג"נ ותירוצו דחוק אח"כ מפרש אליבא דרבא דס"ל דבשר בחלב חידוש הוא דמצ"ל דמש"ה לא ילפו רבנן ט"כע מב"בח אלא מנזיר וא"כ לרבא קשיא לר"ע איך מצי ר"ע למילף ט"כע מב"בח על זה תירץ דצריך לדחוק ולומר דר"ע יליף ט"כע מג"נ ולפ"ז מצינן לתרץ מה דקשיא לי אשר מצאתי אח"כ בספר פ"י איך קאמר לר"ע דיליף מב"בח הא איכא למפרך מה לבשר בחלב שכן אסור בהנאה אך יש לתרץ דמצ"ל דהכי קא מתרץ הגמ' דר"ע ס"ל כר"ש דס"ל בפרק כל הבשר דף קט"ו ע"ב דב"בא אסור באכילה ומותר בהנאה משום דילפינן בשר בחלב לגמרי מנבלה דמה נבלה אסור באכילה ומותר בהנאה אף בשר בחלב כן אך הא קשיא מאי פריך הגמ' ורבנן דלמא רבנן סבירא להו כהני תנאי דסבירא להו בשר בחלב אסור בהנאה ובפרט לאביי לשיטתו קשיא טפי דאמר בחולין דף ק"ח ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דגמרינן מבשר בחלב הא הש"ס קאמר לעיל דף כ"ה ע"א ואביי תאמר במאי תאמר בשר בחלב שאין לוקין עליו שלא כדרך הנאתן אטו בשר בחלב אכילה כתיבא בי' דמשמע דסבירא לי' לאביי דאפי' שלא כדרך הנאתן אסור ומכ"ש כדרך הנאה א"כ תקשי אליבא דאביי איך מצי למילף מב"בח מה לבשר בחלב שכן אסור בהנאה תו איכא למיפרך מה לב"בח שכן לוקין עליו שלא כדרך הנאתן (ולפמ"ש המהרש"א לעיל בתוס' ד"ה הכל מודי' הפירוש שלא כדרך הנאתו שלא כדרך הנאת אכילתו) ולפ"ד הנ"ל אתי שפיר דמצ"ל דאביי ס"ל כר' יהודה דאמר ב' כתובין הבאים כאחד מלמדין ונזיר ובשר בחלב הוי ב' כתובין וא"כ שפיר קאמר אביי דגמרינן טעמו ולח ממשו מב"בח דאזי ליכא למפרך מה לב"בח שכן אסור בהנאה ושלוקין עליו והך פרכא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו דעל זה איכא למימר נזיר יוכיח והשתא אתי שפיר נמי שהוצרך לומר ורבנן מב"בח לא גמרינן דחדוש הוא ולא תירץ כפשוטו דלא מצינן למילף מב"בח משום דאיכא למיפרך מה לב"בח שכן אסור בהנאה דמצ"ל דרוצה ליישב דברי רבנן אפי' למ"ד ב' כתובין הבאין כאחד מלמדין דאזי הך פרכא ליתא דמצ"ל נזיר יוכיח ודוק:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה