מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק גיד הנשה · דף צד.
בתוס' ד"ה חתוכה דנכרי מידע ידיע פירש בקונטרס וכו' ותימה דא"כ לוקמי אף כשאין מכריזין וכו' יש להקשות לפ"ז מה שכתבו התוס' אחר זה בד"ה טריפה הוי כו' דאם גניבת דעת שרי ליכא למיחש שמא יקנה ממנו ישראל דיחוש דלגנוב דעתו דעתו נכרי אומר כן א"כ לא מקשו התוס' מידי דלוקמי אף כשאין מכריזין דדלמא הך תירוץ ס"ל דגניבת דעת מותר ובפרט בדורון א"כ ליכא למיחש שמא יקנה ישראל דיחוש מש"ה חתכה ישראל כדרך שעושין ליטול את הגיד כדי לגנוב דעת נכרי ואין לומר דא"כ איך סמיך רבו של רש"י ז"ל להתיר בכה"ג בשולח ירך לחבירו ע"י נכרי שמא נזדמנה לנכרי ירך אחרת טריפה אשר ישראל חתכה כדרך שהגיד מונח כדי לגנוב דעת נכרי והחליפה הנכרי בזאת ז"א דרבי ס"ל כהמסקנא דגניבת דעת אסור אבל הך תירוץ מצ"ל דס"ל דגניבת דעת מותר ונראה לתרץ דהוכיחו התוס' דע"כ הך תירוץ נמי ס"ל דגניבת דעת אסור ורק לא רצה לאוקמי מתניתן הכי משום איסור אחר אלא מחמת איסור תקלת הגיד דאיירי בזה בהך פרקין דאל"כ חתוכה נמי לישדר לי' ואזי ליכא למימר שמא ימכרנו לישראל ויאכלנה בגידה דהא גניבת דעת מותר ויחוש ישראל דחתכה ישראל כדרך שהגיד מונח כדי לגנוב דעת הנכרי ולא יסמוך על החיתוך הלז אלא בוודאי מראה הירך לבקי אלא וודאי מוכח דהך תירוץ נמי ס"ל דגניבת דעת אסור תו יש לתרץ הכי דדוקא לקמן בעובדא דשמואל דמיירי באמירה בעלמא שאמר לנכרי שהיא כשירה כתבו התוס' הכי דליכא למיחש שמא יקנה ממנו ישראל דיחוש לגנוב דעתו של נכרי אומר כן אבל כשעשה ישראל מעשה וחתכו כדרך שהגיד מונח אינו חושש ישראל לזה שיטריח הישראל לעשות מעשה כזה כדי לגנוב דעתו של נכרי דלפי מאי דס"ד של התוס' השתא לא חיישינן לזה שמא אחר הניקור נודע לו שהיא טריפה וא"כ למה הטריח עצמו טרחא כזו דהרי נתן הירך לנכרי אלא וודאי כדי שיוכל הנכרי למכור הירך מנוקר לישראל וכמו דמחלק הט"ז בשם הרשב"א בהלכות נדה סימן קפ"ה ס"ק ב' בין אמירה למעשה דכשעשתה מעשה בוודאי האמת כן ודוק:
הנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ח מהלכות מ"א הלכה י"ד וז"ל ג"ה מותר בהנאה לפיכך מותר לשלוח ירך שלימה כו' שהרי מקומו ניכר לפיכך אם היתה הירך חתוכה לא יתננו לנכרי בפני ישראל עד שיטול הגיד שמא יאכל ממנו הישראל עכ"ל והקשו עליו למה פסק רבינו דוקא בפני ישראל אסור דהא הש"ס קאמר דאפילו שלא בפני ישראל נמי אסור משום גזירה שמא יתננו לו בפני ישראל ונראה לתרץ דברי רמב"ם ז"ל דהנה לקמן מתרץ רב אשי מציעתא גזירה שמא ימכרנה בפני ישראל ומפרש רש"י ז"ל ד"ה גזירה וז"ל ומיהו ברישא גבי שולח ירך לנכרי לא גזר שמא יתננו לו בפני ישראל ויקחנו ויאכלנו בגידה דבשלמא גבי מכירת טבח באטליז וכו' התם ישראל טובא ואזי חיישינן דלמא חד מינייהו הדר וזבין לה מיני' אבל שולח לנכרי בביתו הוא ומי ראה ואת"ל יראנה אדם לא גזרינן כולי האי שמא יקחנו זה דכ"ע לא זבני בישרא עכ"ל ע"ש והכה דברי רש"י דבשולח מותר משום דמי ראה וכו' לא שייך אלא כשאינו נותנו בפני ישראל אבל אם הוא בפני ישראל בודאי אסור כמו במכירת טבח באטלז דהא הישראל ראה ולפ"ז יש לומר דרמב"ם כמי סובר כדברי רש"י ז"ל ופוסק כהמסקנא כרב אשי כשאר פוסקים ואזי דוקא אסור בפני ישראל דהא הישראל ראה אבל כשאין ישראל רואה מותר לשלוח לנכרי ירך דבביתו הוא ומי ראה וכו'. כמ"ש רש"י ואזי פסק הרמב"ם שפיר דדוקא בפני ישראל וק"ל:
גמ' תניא הי' ר' מאיר ולומר וכו' ולא יאמר לו סך שמן מפך ריקן ואם בשביל כבודו מותר וכן פסק המחבר בח"מ סימן רכ"ח סעיף ז' וז"ל לא יאמר לו סך שמן מפך זה והוא ריקן ולא ילך לבית אבל ובידו כלי ריקן וסובר האבל שהוא מלא ואם הוא עושה כדי לכבדו מותר וכתב הסמ"ע שם ס"ק יוד והוא ריקן פירוש והוא יודע בו שלא יסוך מש"ה דוקא אסור מפני ג"ד דחבירו יחזיק לו טובה חכם אבל אם הי' בו שמן אף שיודע בו שלא יסוך מותר לו לדבר בא וסך ממנו מפני הכבוד וכמ"ש לפני זה והנה לכאורה דברי סמ"ע תמוהים שכתב דוקא אם הי' בו שמן אף שיודע בו שלא יסוך מותר לי' לומר לו בא וסך ממנו מפני הכבוד משמע מדבריו דבסך שמן מפך ריקן ויודע שאינו סך אפי' מפני הכבוד אסור והוא נגד הברייתא והש"ע דהרי איתא בברייתא על סך שמן מפך ריקן ואם בשביל כבודו מותר וכמו כן פסק בש"ע כנ"ל ונ"ל לפרש כוונת הסמ"ע הכי דמצ"ל דקשי' לי' לסמ"ע על הברייתא וכן על המחבר בסעיף ז' שפסק דוקא בהנך ב' בבות לא יאמר לו סוך שמן מפך זה והוא ריקן ובבא ב' ולא ילך לבית האבל ובידו כלי ריקן וסובר האבל שהוא מלא דאזי ואם הוא עושה כדי לכבדו מותר אבל אסעי' ו' שכתב לא יסרב בחבירו שיסעוד עמו והוא ידע שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובות וכו' ע"ז לא כתב דאם עושה כדי לכבדו מותר ותו קשי' לי' לפי דבריו בס"ק ח' דדוקא הפצרה אסור אבל לדבר לו פעם אחת ושתים בא אכול עמי מותר וכו' ע"ש א"כ למה קתני בברייתא ובש"ע לא יאמר לו סוך שמן וכו' סתמא דמשמע אפי' פעם אחת לא יאמר לו סוך שמן לזה כתב הסמ"ע פי' והוא ידע בו וכו' דזהו דוקא אסור מפני ג"ד דחבירו יחזיק לו טובה חנם פי' דרישא מיירי שמעמיד כלי ריקן בלי כסוי לפני העם הנכנסין ויוצאין אבל רחוק הוא מחבירו או מהאבל דאזי אינו יודע אם הכלי ריקן או לא ומחזיק לו טובה חנם דאינו מותר מפני שפלותו של זה בעיני הבריות דהא אכתי אינו מכבדו דכל העם רואין שהפך ריקן ע"ז קאמר ואם עושה כדי לכבדו מותר דהיינו בכה"ג שהעולם גם כן אינן יודעין שהפך ריקן כגון שהכלי מכוסה או שעומד רחוק מהם דאזי עושה זאת מפני שפלותו שלא יהא שפל בעיני העולם אז מותר אפי' פך ריקן ויודע בו שלא יסוך ואח"כ כתב הסמ"ע אבל אם הי' בו שמן אף שידע בו שלא יסוך מותר לו לדבר בא וסוך מפני כבוד דאל"כ הוא שפלות לו דהעולם רואין שיש בתוכו שמן ואינו מכבדו לומר בא וסוך אזי מותר לומר לו עכ"פ פעם א' או ב' וזה שכתב וכמ"ש לפני זה בס"ק ח' אבל בסעיף ו' דמיירי שמרבה עליו דברים אינו מותר בשביל כבודו דהא בפעם א' או ב' די להראות שאינו שפל בעיניו ואפשר דגם בחביות הפתוחות לחנווני אינו מותר בשביל כבודו לגנוב דעתו דהא יכול להודיע לו דמצ"ל דבזה לא שייך דמותר מפני כבודו דמי יודע זאת אם פתוחות לחנווני או בשבילו אבל בפך ריקן חושבין הרואין שבוודאי אין הכלי ריקן כשמכבדו בו כדרך העולם ואזי מותר מפני שמכבדו בעיני הרואין וק"ל: