מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק גיד הנשה · דף צג:
בתוס' ד"ה חזרו לומר נאמנין אגיד קאי ולא אחלב עכ"ל ויש להקשות מנ"ל לתוס' זאת דלמא כמו דאמרינן בגיד דמעיקרא הוי סברי כר"מ ולבסוף סברי כר' יהודה כמו כן מצ"ל בחלב דמעיקרא הוי ס"ל כר"מ דאין נאמנין על החלב מפני שג"כ טורח להן ולבסוף סברי כר' יהודה דנאמנין על החלב וי"ל דמשמע להו לתוס' הכי מלישנא אחרינא דאמר איכא דמתני לה אסיפא כו' כמה דהוי דכירי לי' לר' יהודה לא מהימני ואי אחלב נמי קאי ועלי' קאמר ר"נ ג"כ דבזמן הזה נאמנין לא שייך לשון הגמ' על זה מעיקרא סברוה כר' יהודה אדרבה השתא ס"ל בר"י וגם לא שייך מה דקאמר אחר זה כמה דהוי דכירי לר"י אלא ודאי דלא קאי כלל אחלב אלא אגיד לחוד וק"ל:
גמ' שלימה אין כו' הקשה הרשב"א ז"ל וקשיא לי כיון דעיקר חשש אינו אלא בשביל ישראל שמא יחזור הנכרי וימכר לישראל ויבא ישראל לידי תקלת אכילת הגיד למה שנה הענין בנכרי לימא שולח אדם ירך לחבירו וגיד בתוכה מפני שמקומו ניכר הא חתוכה לא שאין מקומו ניכר ובא לידי תקלה וכדקתני בברייתא כו' ע"ש ונראה לתרץ קושית הרשב"א דלקמן דף צ"ט ע"ב כתבו התוס' ד"ה והלכתא אין בגידין בנ"ט למאי דקי"ל אין בגידין בנ"ט ג"ה אסור בהנאה וכו' ואין לתמוה על מה שמוכרין ניקור בשר לנכרי וכו' דנכרי אין נותן מעות אלא על דבר שיש בו נ"ט ולא על הגיד וירך שלימה אסור לשלוח לנכרי לפי שמתכבד בו טפי כשהוא שלם ומתניתן דשולח וכו' מוקי לה התם דלא כר"ש וכו' לפ"ז לק"מ קושית הרשב"א דמש"ה אשמועינן בנכרי לאורוי ג"כ שלימה אע"פ שמתכבד' בו אפ"ה מותר לשלוח לנכרי משום דג"ה מותר בהנאה והנה כבר כתב לי זה זמן ארוך בכי הרב הגדול מו"ה מאיר ני' דקשיא לי' כמו כן על הרשב"א אך לפ"ז תקשי מנ"ל להגמ' להוכיח שלימה אין חתוכה לא דלמא לעולם חתוכה נמי מותר לשלוח והא דקתני ירך דמשמע שלימה לאשמועינן הדין דמותר לשלוח שלימה לנכרי דאינו אסור בהנאה ואפשר לתרץ הכי דהנה הקשה הרשב"א על רש"י ז"ל שכתב דירך משמע שלימה לא ידעתי מי הצריכו לכך דחתוכה נמי ירך מקרי אלא מפני שמקומו ניכר דקתני במתניתן דייק כלומר שלימה שמקומו ניכר אין חתוכה שאין מקומו כיכר לא ואפשר ליישב פירש"י ז"ל דעיקור דיוקא דגמ' מכח דירך שלימה משמע דבלא זה לא הי' יכול להוכיח ממה דקתני מפני שמקומו ניכר דה"א דמתניתן נמי איירי בחתוכה ואע"ג שחתכה כדרך שגיד מוכח אפ"ה ניכר שהגיד בתוכו וה"פ מפני שמקומו ניכר דמקומו של הגיד ניכר שאינו נתעלם מן עין הגיד הגבוה ונראה על השופי שאינו מובלע בבשר מש"ה פירש"י ז"ל דהש"ס דייק מדקתני ירך דמשמע שלימה וא"כ דירך הוא שלימה ל"ל למתני הטעם מפני שמקומו ניכר שהוא אך למותר דממילא ידעינן דבירך שלימה מקומו ניכר אלא ודאי לאשמועינן הדיוק דדוקא שלימה שמקומו ניכר מותר לשלוח אבל בחתוכה כדרך שהגיד מונח אין מקומו ניכר ואסור לשלוח וא"ש דברי רש"י ז"ל דעיקור דיוקא מכח דתני שלימה ולפ"ז מתורץ ממילא קושיא הנ"ל דמנ"ל הדיוק דחתוכה לא דלמא איצטריך למתני שלימה לאשמועינן דג"ה מותר בהנאה דאם כן על כל פנים תקשי ל"ל מפני שמקומו ניכר ודוק: