אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק גיד הנשה › דף צב:

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק גיד הנשה · דף צב:

דף צא:

תוס' בד"ה וא"ר אלעזר א"ר אושעיא הוצרך לאתויי דר' אלעזר דאי לאו דר' אלעזר ה"א חלבו דקתני בברייתא היינו חלבו דגיד כו' והנה לפי מ"ש רש"י ז"ל ד"ה גוממו עם השופי דהפירוש הוא החלב הגבוה ונראה על השופי גוממו ומשליכו מפני מראית עין כו' תירוץ התוס' הוא דחוק דאי הפירוש בברייתא חלבו דגיד לא הו"ל לר' יהודה למימר סתם חלבו מותר לכתחילה דאזי איכא למטעי דאפי' חלב על השופי מותר אלא הוה לי' לר"י למימר גוממו עם השופי כדקאמר באידך בריית' ונרא' לתרץ קושית תוס' על רש"י ז"ל לפי מ"ש הרשב"א לעיל ריש פרק ב"ה ד"ה אלא בולדות קדשים לתרץ קושית תוס' וא"ת הא אמר ר"א א"ר אושעיא לקמן מחלוקת בבן ט' חי וכו' אלמא אפי' לר' מאיר דאית לי' נוהג בשליל לא חל עלי' איסור גיד עד ט' חדשים ואיסור מוקדשין חל עליה משעת יצירה ותירץ על זה יש לומר דאתיא דלא כר' אלעזר א"ר אושעיא וכו' ע"ש וא"כ לפי מ"ש הרשב"א לא חל איסור גיד עד ט' חדשים לפ"ז מצ"ל דכמו כן ס"ל לרש"י לפ"ז יש לתרץ קושית התוס' הכי דאי לאו דר' אלעזר א"ר אושעיא ה"א מדקתני במתניתן דפליגי דוקא בגיד וחלבו מותר קתני סתמא משמע דלכ"ע מותר אלא וודאי דמתניתן איירי בבן ח' שלא נשחטה האם מש"ה חלבו מותר אפי' לר"מ משום דלא מקרי חלב דאינו בעומד והקרב אבל בגיד דלא שייך זה פליג ר"מ וכמ"ש התוס' ד"ה אלימא חלבו דשליל כו' אבל בברייתא דס"ל לר"מ חלבו אסור מיירי בבן ט' מש"ה אסור לכך מייתי דר' אלעזר א"ר אושעי' דקאמר הטעם על הברייתא משום דהלכו לשיטתם משמע דאי לאו הטעם דהלכו לשיטתם לא הוי פליג ר"מ וא"כ ס"ל לר"א דבבן ח' לא פליג ר"מ כלל אפי' בגיד וכקושית הרשב"א הנ"ל א"כ לא מצ"ל דמתניתן איירי בבן ח' דא"כ אמאי לר"מ הגיד אסור אלא ודאי דמתניתן איירי בבן ט' ואפ"ה קאמר שמואל דחלבו מותר לד"ה ואזי פריך הגמ' שפיר מברייתא וק"ל:

תוס' בד"ה עולא אמר עץ הוא כו' ורב ודאי סבר כמ"ד יש בהן בנ"ט דלמ"ד אין בגידין בנ"ט מה לי גיד מה לי קנוקנות עכ"ל לפ"ז מצ"ל לרב דמ"ד אין בגידין בנ"ט לאוסופי קאתי כלומר דקנוקנות וודאי אסירי מדאורייתא אלא אפי' גיד עצמו דס"ל למ"ד יש בגידין בנ"ט דאינו אסור משום דהוי עץ בעלמא קאמר הך תנא דס"ל אין בגידין בנ"ט דאע"פ שהגיד עץ היא ואין בו טעם אפ"ה אסור מדאורייתא ולפ"ז יש להקשות מאי פריך הגמ' לעיל בר"פ וסבר תנא דידן אין בגידין בנ"ט והתנן ירך שנתבשל בה ג"ה אם יש בה בנ"ט הרי זו אסורה דילמא מתניתן דידן אתי לאשמועינן בגיד עצמו לחוד דאסור משום גיד אע"פ שהוא עץ ואין בו טעם ואזי רק גיד נוהג ולא מוקדשין אבל מתניתן דירך מיירי בירך שלימה שהגיד בתוכו שלם עם הקנוקנות ואזי ה"פ אם יש בה בנ"ט פירוש שהקנוקנות נותנים טעם ועל זה לא שייך התירוץ מה שכתבו התוס' לעיל ולפירוש הר' מאיר א"ש וכו' דהא קנוקנות נמי מדאורייתא אסירי אך לק"מ דמצ"ל דסוגיא דלעיל אזלא אליבא דהלכתא אליבא דעולא דקאמר גיד אסיר רחמנא ולא קנוקנות דהא קאמר אביי כוותי' דעולא מסתברא וא"ל הא אביי מדמי קנוקנות לחוטין וא"כ כמו חוטין אסירי מדרבנן כמו כן קנוקנות וכמ"ש השאלתות ואזי שפיר מ"ל כנ"ל דנקט אם יש בה בנ"ט על קנוקנות ז"א דע"ז מצ"ל בדברי הר' מאיר דאין להחמיר בקנוקנות כיון שהגיד עצמו אינו אוסר שלא יהא טפל חמור מן העיקר וכמ"ש הרשב"א בד"ה הא דאמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא כו' בסוף דבריו כתב שם וז"ל אלא א"כ כאמר שאין הקנוקנות אוסרין למ"ד אין בגידין בנ"ט שלא יהא טפל חמור מן העיקר הגיד אינו אסור והקנוקנות שאין אסורין אלא משום לתא דגיד אסורין וכסברת רבותינו הצרפתים ז"ל כמ"ש בריש פרקין עכ"ל ע"ש:

תו מ"ל דבלא דברי הר' מאיר נמי א"ש דאע"ג דאביי מדמי קנוקנות לחוטין אפ"ה מצ"ל דקנוקנות אפי' מדרבנן מותרין דאביי לא מדמי אהדדי אלא לענין דאורייתא דאמרינן בקנוקנות ג"כ גיד אמר רחמנא ולא קנוקנות אבל לעולם דקנוקנות אפי' מדרבנן מותרין דשאני חוטין דאסירי מדרבנן כמ"ש התוס' לקמן דף צ"ג ע"א ד"ה בעי לחטוטי בתרייהו דמש"ה צריך לחטט אחריהם מדרבנן דבהמה בחיי' פרוקי מפרקא ונמשכין החוטין בהליכתה ומתבלין א"נ כיון דבל"ה רובן גלוים וכו' ע"ש מה שאין כן בקנוקנות דלא שייך טעם זה וק"ל:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה