אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק גיד הנשה › דף צ.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק גיד הנשה · דף צ.

דף פט:

בתוס' ד"ה אלמא איסור מוקדשין קדים אומר ר"ת משום דמתחילה הכל הוא בשר וכו' פירו' דקשיא לי' לר"ת מאי פריך הגמ' אלמא איסור מוקדשין קדים הא עכ"פ כשהגיד נוצר איסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קאתי לזה קמפרש ר"ת משום דמתחילה הכל הוא בשר ואח"כ הבשר עצמו מתקשה ונעשה גיד אזי איסור מוקדשין קדים דחל תיכף אבשר ובקונטרס פירש לקמן וכו' דאזי ג"כ לק"מ ודוק:

בא"ד ואע"ג דהשתא ר"ל כו' ועוד דאי אפשר לאיסור גיד להיות בענין אחר עכ"ל ויש להקשות דהא אפשר להיות איסור גיד בלא איסור אבר מן החי דאיסור אבר אינו אלא באבר שיש בו משהו בשר גידין ועצמות כדאיתא לקמן דף ק"ב ואיסור גיד חל אגיד עצמו בלא משהו בשר וצ"ע:

גמ' אלא הכא במבכרת כו' ואין להקשות דלמה נקט מוקדשין לשון רבים דהא אינו נוהג אלא בבכור דמ"ל דמש"ה נקט לשון רבים משום דאיירי מתני' נמי במוקדשין שהקדישן לאחר מכאן ואתי לאשמועינן כדס"ד לעיל דאתי איסור מוקדשין וחל אאיסור גיד ולא קשיא קושית הגמ' דלעיל מוקדשין נוהג בגיד מבעי' לי' דאי הוי תני הכי ה"א דאיירי רק בשהקדישן לאחר מכאן אבל בבכור לא דאתי איסור קדשים החמור ומבטל איסור גיד הקל מלחול עמו לכן קמ"ל דגיד נוהג במוקדשין:

בתוס' ד"ה אלא הכא במבכרת וא"ת וכו'עיין במהרש"א שהקשה דאף לר' מאיר דאתיא מתניתן כוותי' וסבר נוהג בשליל הי' להם להקשות כיון דנוהג בשליל א"כ איסור גיד קדים וא"כ מוקדשין נוהג בגיד מבעי' לי' ותירץ דיש לומר כמ"ש הרא"ש וכו' מיהו שמעתא לא משמע כן עכ"ל ונראה לי לתרץ קושי' המהרש"א דמצ"ל דהמתרץ אלא הכא במבכרת רוצה לאוקמי מתניתן אליבא דכ"ע הא דקתני נוהג במוקדשין בין לר' מאיר ובין לר' יהודה וא"כ מתורץ קושית המהרש"א דלר"מ הו"ל למימר מוקדשין נוהג בגיד מבעיא לי' ז"א דאי הוה נקט מוקדשין נוהג בגיד ה"א דמתניתן איירי בקדשים שהקדיש לאחר מכאן דאזי איסור גיד קדים ואתא מוקדשין וחל עליו אבל במבכרת לר' יהודה דסבר אינו נוהג בשליל אזי גיד וקדשים באין בבת אחת ה"א דאתי איסור מוקדשין החמור ומבטל איסור גיד הקל מלחול עמו לכך אשמועינן ג"ה נוהג במוקדשין אפי' לר' יהודה במבכרת דאע"ג דגיד וקדשים באים כאחת לא אתי איסור מוקדשין החמור ומבטל איסור גיד הקל אבל לר"מ בודאי לא מצינו למטעי במבכרת דמבטל איסור גיד דהא ס"ל דגיד נוהג בשליל וא"כ איסור גיד קדים והתוס' הקשו קושייתם שפיר לר' יוחנן דס"ל דגם לר' יהודה נוהג בשליל במעי אמו בשלא נשחטה כמ"ש התוס' לעיל דאזי איסור גיד קדים וא"כ מוקדשין נוהג בגיד מבעיא לי' ועפ"ז מצינו ליישב דברי רש"י בד"ה אלא הכא במבכרת שכתב אפ"ה יש מוקדשין שהגיד נוהג בהן כגון בכור ממ"נ אי נוהג בשליל איסור גיד קודם וכו' ואי אין נוהג בשליל תרווייהו בהדי הדדי קאתי ובד"ה ואי בעית אימא לא כתב רש"י ז"ל הך ממ"נ ולכאורה אינו מובן הא גם בתירוץ ואי בעית אימא שייך גמי הממ"נ ולפי דברינו הנ"ל אתי שפיר דמצ"ל דקשיא לי' לרש"י קושית מהרש"א לר"מ מוקדשין נוהג בגיד מבעיא לי' וצ"ל כמו שכתבתי דהמתרץ אלא הכא במבכרת נחית לאוקמי' מתניתן אפי' כר' יהודה כנ"ל וזה שכתב רש"י ממ"נ אי נוהג בשליל היינו אליבא דר"מ דס"ל נוהג בשליל ואי אינו נוהג בשליל דמתניתן אתיא נמי כר' יהודה עכ"פ במבכרת שניהם חלו בבת אחת אבל בתירוץ אי בעית אימא וכו' אין אנו צריכין לזה דלר"מ גופי' לק"מ כיון דס"ל דנוהג בשליל מוקדשין נוהג בגיד מבעיא לי' דא"כ איכא למטעי דולדות קדשים במעי אמן הן קדושים ואזי רק איסור מוקדשין נוהג בגיד משום דקדים אבל איסור גיד ליכא אפי' לר"מ לכך הוצרך למתני גיד נוהג במוקדשין לאשמועינן אליבא דר' מאיר דס"ל נוהג בשליל דמש"ה גיד נוהג במוקדשין דוולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ואזי איסור גיד קדים אבל לר' יהודה דס"ל אינו נוהג בשליל ואזי גיד וקדשים באין בב"א מצ"ל באמת דאתי איסור מוקדשין החמור ומבטל איסור גיד הקל מלחול עמו ואז א"צ להך ממ"נ ודוק:

עוד בדיבור הנ"ל אלא הכא במבכרת כו' עיין כאן קושית האלי' רבה בתוס' ד"ה אלא הכא קמ"ל דלא מבטל כו' ויש להקשות למה להם לדחוקי נימא דמתרץ השתא תירוץ דלעיל של תוס' ד"ה איסור גיד איכא וא"ת לימא דקסבר יש בגידין בנ"ט ואפ"ה לא אתי איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד דלית לי' איסור חל על איסור ולא שייך השתא תירוץ תוס' דלעיל אין מוקדשין נוהג בגיד מבעיא לי' דאי הוי תני הכי ה"א בקדשים שהקדישו אחר לידה אבל במבכרת נוהג איסור קדשים בגיד משום דאין גיד נוהג בשליל ובהדי הדדי קא אתיין לכן תנא ג"ה נוהג במוקדשין דדוקא ביד נוהג ולא קדשים אפי' במבכרת משום דנוהג בשליל וגיד קדים וכנ"ל דנוהג בשליל מחלוקת ר"י ורבנן ע"ש באורך ולענ"ד יש לדחות הכי דלא ניחא להו לתוס' לומר שתחלוק הך מתניתן אסתמא אכריתות כמ"ש תוס' לעיל או מצינן למימר בוכי תימא שכתבו התוס' לעיל משום דמתניתן אתיא כר"מ ור"מ אית לי' איסור חל על איסור דאזי לא מצ"ל מה שדחו התוס' לעיל דהשתא נמי דקאמר אין בגידין בנ"ט דהא השתא מסקינן דיש בגידין בנ"ט תו מצינו למדחי דמש"ה מפרשו התוס' קמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור וכו' כדי לאוקמי הך תירוץ דמבכרת אפי' לר' יוחנן ואליבא דרב פפא דמפרש ולא פליגי כאן להלקותו איסור גיד נוהג א"כ לא מצ"ל כקושי' האלי' רבה דלהך תירוץ דמבכרת אתי לאשמועינן דדוקא גיד נוהג במוקדשין אבל מוקדשין ליכא משום דאין איסור חל על איסור דא"כ איך אמר רב פפא דר' יוחנן איירי להלקותו משום גיד אזי קשה מאי קמ"ל ר' יוחנן בזה דרק איסור גיד נוהג ולא קדשים פשיטא דלקי משום גיד דקדים אלא ודאי ר' יוחנן אתא לאשמועינן אפי' לר' יהודה דס"ל אין נוהג בשליל ואזי חיילי גיד וקדשים בבת אחת אזי גיד נוהג במוקדשין דלא תימא דאתי איסור קדשים החמור ומבטל איסור גיד הקל א"כ שפיר הוצרכו התוס' לומר כן קמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור וכו' וק"ל:

גמ' כאן להלקותו כאן להעלותו פירש"י להעלותו למזבח אין איסור גיד נוהג דלא כתב ולא יאכל המזבח כו' וכתב המהרש"א הכי אית לי' לרב חסדא לקמן ולא קאמר מדכתיב והקטיר הכהן את הכל דמיני' דרש רבי בסמוך דמחוברין דאיסורא מותר להעלותן משום דרב פפא דקאמר דלא פליגי האמוראים בהעלותו ה"נ לא פליגי תנאי בהכי אלא דר"ב ב"י מפרש לפלוגתייהו בהכי כו' וכתב עוד בסוף דבריו ורב חסדא קאמר מדלא כתב ולא יאכל המזבח ס"ל דלא פליגי רבי ורבנן בהכי כלל דאל"כ תקשי לרב חסדא דלא כמאן דהא רבי כמי מוהקטיר הכהן את הכל מרבה לג"ה במחובר ולא מדלא כתיב ולא יאכל המזבח עכ"ל ויש להקשות לפי דבריו דס"ל לרב חסדא דלא פליגי רבי ורבנן במחוברין דאיסורא אבל בודאי אית לי' לרב חסדא מה דאיתא בברייתא בהדיא דפליגי רבי ורבנן בפרשו דבודאי לא פליג רב חסדא אברייתא א"כ תקשי לפי מה שהבין המהרש"א דמי כתיב לא יאכל המזבח הוי למוד גמור לרב חסדא א"כ למה לי' לרבי והקטיר וכו' דהא למחוברין דהיתירא א"צ קרא מידי דהוי אראשה של עולה ולמחוברין דאיסורא נמי לא איצטריך דכבר מוכח מדלא כתיב ולא יאכל המזבח ואפשר לתרץ קושית מהרש"א הכי דהנה פריך הגמ' מדברי רב חסדא דאמר מי כתיב ולא יאכל המזבח ורב הונא ומתרץ ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולכאור' יש להבין דאכתי תקשי לרב הונא הך לימוד דרב חסדא למה לא כתיב לא יאכל המזבח וצ"ל דה"פ דרב הונא ס"ל אי הוי כתיב לא יאכל המזבח ה"א דוקא לגבוה אסור אבל לא להדיוט מש"ה כתיב על כן לא יאכלו בני ישראל ואזי א"צ למכתב לא יאכל המזבח דממילא ידעינן דאסור לגבוה מכח ממשקה ישראל וכו' וכמ"ש מהר"ם שיף דאע"ג דעדיין לא נאמר הפסוק דיחזקאל ממשקה ישראל מ"מ מסברא אמרינן זאת דמה דנאסר להדיוט אסור לגבוה ע"ש וכמו שאר איסורין כמו נבלה וטרפה וטמאה דאסורין להדיוט כמו כן אסורין לגבוה ולפ"ז מצ"ל דרב הונא ורב חסדא פליגי הכי לרב הונא פליגי רבי ורבנן כדמסיק הש"ס לקמן דלרבנן הכל אסור אפי' מחוברין דאיסורא ולרבי והקטיר אתא לאורוי דמחוברין דאיסורא יעלו ולית לי' לרב הונא כלל הך לימוד דלא יאכל המזבח וכנ"ל אבל לרב חסדא אית לי' דהך דכי כתיב לא יאכל המזבח אע"פ שאין לימוד גמור הוי עכ"פ אסמכתא דהנה הקשה המהרש"א בתוס' ד"ה קדשים דאיסור כרת כו' וז"ל קצת קשה כיון דלפום סברא דהשתא שרי קדשים לאכילת הדיוט שרי כמי לגבוה ומקרי שפיר ממשקה ישראל וכו' דכה"ג מקרי מליקת עוף להקטיר לגבוה מן המותר לישראל דכיון דשרי לכהן באכילה אע"ג דמליקה אסור בחולין ותירץ המהרש"א דיש לחלק דלשם א"א בענין אחר והנה כתבו תוס' בד"ה פרשו ירדו דלהכי מייתי ברייתא קמייתא דאי לאו ברייתא קמייתא המ"ל דרבנן סברי שיש לרבות כל מה שנוכל לרבות ואפי' פרשו דאיסורא ולית לן למעוטי אלא פוקעים גרידא שהיא סוף העלאה ורבי סבר דרבויא ומיעוטא אית לן לאוקומי בתחלת העלאה ולא נמעט כמו כן אלא דבר אחד דהיינו פרשו דאיסורא אבל מחוברים דאיסורא ופרשו דהיתירא יעלו ולהכי מייתי ברייתא קמייתא וכו' וע"כ רבי היא אלמא לא מרבי רבי כל מה שיכול להרבות דהא אוקי כמי מיעוט בפרשו דהיתירא וה"נ לרבנן לא מרבו כל מה שיכולין להרבות כו' ומצ"ל דתירוץ התוס' נראה לרב חסדא דוחק לומר מדרבי לא מרבי כל מה שיכול להרבות ה"נ לרבנן לא מרבינן הכל דאפשר לומר דרבנן דייקו מלת הכל דטפי נכון לומר דמלת הכל אתי לרבויא כל מילי דהא ליכא מיעוט ובזה פליגי רבי ורבנן דרבי ס"ל דמוקמינן קרא אמסתברא יותר ורבנן ס"ל דמלת הכל אתי לרבויא כל מילי ולפ"ז מצ"ל דרב חסדא ס"ל דוודאי מהך לימוד מדלא כתיב לא יאכל המזבח לחוד לא מצינו למילף מידי דמצ"ל דקרא סמך עצמו על פסוק על כן לא יאכלו בני ישראל דסברא הוא מדאסר לישראל בודאי אסור לגבוה וכתירוץ המהרש"א הנ"ל דאינה דומה למליקה אעפ"כ סבר רב חסדא לפי דמצינן למיטעי כקושית מהרש"א הנ"ל לומר דמותר לגבוה ספי הו"ל למכתב בהדיא לא יאכל המזבח וע"כ מדלא כתיב זאת בהדי' הוי עכ"פ אסמכת' לאורוי דוהקטיר הכהן את הכל אתא לרבויא כל מילי אפי' פרשו דאיסורא כן ס"ל לרבנן וכס"ד שכתבו תוס' אבל רבי ס"ל דהך לימוד ולא יאכל המזבח לא הוי אפי' אסמכתא וכתירוץ המהרש"א הנ"ל ולא מצינן למיטעי כלל וא"כ לק"מ קושיא הנ"ל דלרבנן איצטריך והקטיר דהך לימוד מדלא כתיב ולא יאכל המזבח אינו לימוד גמור כנ"ל אלא לאורוי דמוהקטיר מרבינן הכל ולרבי לא ס"ל כלל הך לימוד מדלא כתיב ולא יאכל המזבח וא"כ איצטריך והקטיר אמחוברין דאיסורא וא"כ אתי שפיר מ"ש רש"י ז"ל ד"ה להעלותו לרב פפא מדלא כתיב ולא יאכל המזבח דרב פפא ס"ל כרב חסדא דמכח זה מוכח דוהקטיר אתי לרבויא הכל ודוק:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה