מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק בהמה המקשה · דף עז.
גמ' מכדי אין שיליא בלא ולד ל"ל קרא קרא אסמכתא בעלמא יש להקשות ל"ל לתרץ בדוחק הא קושית הגמ' הוא ל"ל קרא פשיטא דאסורה דשמא יצא הולד והרי הוא כילוד והו"מ לתרץ דהא קאמר רק שיצתה מקצתה ואעפ"כ חיישינן שבאותו מקצת יצא ראשו וכמ"ש רש"י במתני' ואע"ג דלא נפק אלא פורתא וליכא למימר כל מיחוי הולד הי' שם שמא באותו מקצת יצא הראש והרי הוא כילוד תו הו"מ לתרץ דאי לאו קרא ה"א דהפי' ראשו רובו כדדחי בפ' יש בכור בבכורות דף מ"ז דאמר שמואל אין הראש פוטר בנעלים ופריך הגמרא מהא דתנן איזה בכור לנחלה ואינו בכור לכהנים בן ט' שיצא ראשו מת טעמא דראשו מת הא ראשו חי בכור לנחלה כמי לא הוה ומשני מאי ראשו רובו פי' יצא ראשו וגם יצא רובו אח"כ כמ"ש התוס' לעיל דף מ"ח ע"א בד"ה טעמא גם כתבו התוס' לעיל בד"ה שיליא דלא קשה לשמואל משיליא שיצתה דדלמא דוקא בבהמה אבל בארם לא וא"כ מצ"ל דקרא אתי לאשמועינן זאת ובודאי בשיליא שיצתה מקצתה בההוא פורתא לא נפיק ראשו ורובו ואזי מותר באכילה מה שנשאר בפנים להכי איצטריך קרא דאותה תו יש להקשות לפ"ד הרמב"ם דספקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן א"כ מאי פריך הגמ' ל"ל קרא דלמא אתי לאשמועינן דאסור מדאורייתא תו קשה עמ"ש התוס' ע"ב בסוף ד"ה הריני מטיל עליו וז"ל א"כ אסורה באכילה משום דגזרינן מקצתה אטו רובה כדמסיק בב"ק וא"כ לפי מה דמסיק הכי בב"ק מאי פריך הגמ' הכא ומשני בדוחק הא אי הטעם רק משום גזירה בודאי איצטריך קרא תו קשה לפמ"ש התוס' לעיל דף כ"ב בד"ה איצטריך קרא למעוטי ספיקא דדוקא היכא דאפשר לברר כגון תחלת הציהוב דקמא שמיא גליא אם הן קטנים או גדולים וכן בכוי ופלגס לא אתי קרא למעוטי מטעם ספק דמי איכא ספיקא קמי שמיא אבל כל ספיק' שלפעמים כך הוא ולפעמים שהוא בענין אחר שייך למעוטי שפיר מקרא מטעם ספק וא"כ מאי פריך הגמ' הכא דיכול להיות דבמקצת שיליא יצא ראשו וגם דלא יצא ראשו דבכה"ג אתי קרא לאורוי דאסור: