מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק אלו טרפות · דף נט.
תוס' בד"ה גמל ניבי אית לי' תימא דהשתא תקשי איפכא וכו' ובספר תורת חיים מתרץ קושי' תוס' וז"ל ונראה דלאו קושי' היא דמהא דקתני כל בהמה שמעלה גרה בידוע כו' שמעי' מיני' תרי כללי חדא דכל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים ואידך דכל שמעלה גרה ואין לה שינים בידוע שהיא טהורה ופריך מעיקרא אדינא אכללא בתרא דכל שאין לה שינים בידוע שהיא טהורה והרי גמל כו' אלמא דכללא בתרא ליתא ומשני גמל ניבי אית לי' ואע"ג דהשתא ליתא לכללא קמא דהרי גמל יש לו שינים מ"מ התירצן לא אסיק אדעתי' השתא כללא קמא ולא אתא לשנוי אלא כללא בתרא ופריך אכתי כללא בתרא ליתא דהרי בן גמל כו' ותו הא כללא קמא נמי ליתא דקאמר כל שמעלה גרה בידוע שאין לה שינים והרי שפן וארנבת כו' ע"ש באורך וכמו כן כתב הרשב"א ובסוף דבריו הקשה הת"ח וכתב וז"ל אבל תימה למאי דמסיק דה"ק כל שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלה גרה ומפרסת פרסה וטהור תיקשי וכללא הוא והרי בן גמל וכו' (פי' אע"ג דמיירי שמכיר בן גמל וכמ"ש תוס' מ"מ עכ"פ הכלל דקאמר כל שאין לה שינים כו' דמשמע דמיירי בכל המינין ליתא) ונלע"ד לתרץ קושי' הת"ח ובזה יתורץ עוד קושי' אחת מה שיש להקשות על כל מה דפריך הגמ' בתחלה והרי גמל ובן גמל והרי שפן וארנבת דלמא איירי הברייתא כשיש לה פרסות ובפרט שהברייתא מתחלת אלו הן סימני בהמה כל בהמה מפרסת פרסה וגו' וא"כ מ"ל דלא קאמר כל שמעלה גרה בידוע שאין לה שינים אלא לאפוקי מספק חזיר וכמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ם שמפרש לקמן אידך ברייתא אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרניים לאפוקי מספק חזיר ויש לתרץ דמצינן לפרש ג' קושי' הגמ' והרי בן גמל והרי שפן וארנבת ועוד שינים מי כתיבי כו' בהך גוונא דודאי לכתחילה נ"ל להמקשה דהנך כללות דוקא פי' דאין לך מין בעולם שאין לו שינים וטמאה מש"ה פריך והרי גמל ואח"כ והרי בן גמל ואח"כ קאמר בדרך את"ל ותו הרי שכן וארנבת פי' את"ל לדחוק דהך כללא בתרא לאו דוקא דבאמת יש מין א' בן גמל שאין לו שינים וטמאה ובאמת צריך שיכיר בן גמל א"כ תקשי עכ"פ והרי שפן וארכבת דזה ודאי אין סברא כלל שצריך שיכיר כל המינין הכתובים בתורה כמו גמל שפן וארכבת דלא שייך לומר שצריך שיכיר כל כך מינין הרבה וא"כ קשיא אכללא קמא והרי שפן וארנבת וכו' ואח"כ ועוד שינים מי כתיבי כו' פי' דאת"ל דקושי' ב' ג"כ לק"מ משום דכלל קמא גמי לאו דוקא דכל שמעלה גרה אין לו שינים זהו דוקא במין דידעינן שיש לו פרסות אבל היכא שפרסותיו חתוכות לא משום דבאמת ישנו כמה מינים שמעלה גרה ויש להן שינים והברייתא מיירי היכא דיש לו פרסות וכקושי' הנ"ל עכ"פ תקשי הך קושי' אשר אין עליו תשובה שינים מי כתיבי באורייתא ומתרץ הגמ' אלא ה"ק כל בהמה שאין לה שינים למעלה וכו' פי' דודאי דהכלל ליתא דאין למידין מן הכללות ובאמת יש מין אחד בן גמל שאין לה שינים למעלה כו' וצריך שיכיר בין גמל ואינך ב' קושיות לק"מ דהכא קתני כל שאין לה שינים למעלה וכו' ולא אתא אלא לאשמועינן היכא דפרסותי' חתוכות והוא במדבר שאין לו ליתן לאכול לבהמה דאז לא ידע אי מעלה גרה היא אז אם אין לה שינים טהורה וממילא מתורץ קושי' התורת חיים דלפי הך תירוץ בתרא אלא ה"ק כל בהמה שאין לה שינים למעלה מסקינן דהך כללא לאו דוקא דאין למידין מן הכללות ודוק:
גמ' אלא ה"ק כל בהמ' שאין לה שינים כו' וכתב המהרש"א וז"ל אלא ה"ק כל בהמה שאין לה שינים כו' ומפרסת פרסה וליבדוק כו' ק"ק מי הכריחו לכך דלא הול"ל אלא בידוע שמעלה גרה וקושטא הוא דבודק בפרסותי' ואפי' בשאינו מכיר בן גמל ויש ליישב עכ"ל ואפשר דכוונתו ליישב הכי שצריך לתרץ האמת דאי לא הוי אמר בידוע שהיא כו' ומפרסת פרסה אלא דהוי נקט בידוע שהיא מעלה גרה לחוד ה"א שצריך תמיד לבדוק אחר פרסותי' אפי' אי מכיר בן גמל ואזי תקשי לרב חסדא לכן אמר בידוע שהיא מעלה גרה ומפרסת פרסה וטהורה וכוונתו כדרב חסדא וק"ל: