אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק אלו טרפות › דף מו.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק אלו טרפות · דף מו.

דף מה:

רש"י בד"ה עד ועד בכלל והכי קאמר כו' דלא תימא שני' כשלישי' לקולא עכ"ל ויש להקשות דא"כ לתני שני' כשרה ומכ"ש שלישית ונראה לתרץ דהיו מ"ל דפי פרשה תמיד בכלל בין הפרשה שלו ואזי מ"ל דלעולם בין הפרשה שני' עצמה כשירה מהא דלא תני שני' משום הכי דל"ת פי שניי' נמי כשירה וא"ל דאיך מ"ל כן דא"כ מאי בעי ר"פ את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו ע"כ מוכח דפי אינו בכלל בין הפרשה דידי' וטריפה דאל"כ איך מ"ל עד ולא עד בכלל הא קאמר דוקא שני' א"י ואז לא מ"ל כדברי רש"י דל"ת שני' כשלישי לקולא א"כ לתני שני' ואזי א"ל כדברי הנ"ל דלא מצי למתנא שני' כשירה דל"ת פי שני' נמי כשירה ובאמת הפי שייך למעל' הא באמת שייך הפי תמיד לבין הפרשה דידי' ז"א דאע"פ דמ"ל הפי שייך תמיד לבין הפרשה דידי' אעפ"כ ניחא לי' טפי לפרש דבריו ולומר בהדיא שני' אינו יודע דלא תיפוק מיני' חורבא דהעולם מצי למטעי לומר דמש"ה לא תני שני' כשירה משום הפי דהפי אינו בכלל אבל לעולם הבין דשני' נמי כשירה מש"ה קאמר שני' א"י דאזי ליכא למטעי כלל וק"ל:

תוס' בד"ה ואת"ל עד ולא עד בכלל כו' אבל אם עד ועד בכלל לא מצי למבעי פי פרשה שני' מהו דממ"נ הוי בכלל א"י וכו' י"ל הא לפמ"ש התוס' דהאחד מתחיל להתפצל קודם לחבירו מ"ל דמיקרי בין הפרשות ראשון מפיצולים הראשונים עד פיצול הנמוך שבשניים דבהך צד ליכא פיצול בינתים וא"כ כל זה מקרי בין מן הראשונים עד השני' שבשניים וכמו כן מצאתי בספר תבואות שור בבכור שור דף ק"א ע"א ד"ה בגמ' לא שלישית שכתב כן על השני' דמצ"ל שנמשך עד פיצול הנמוך שבשלישית וז"ל שם וכן דבפצולים הג' ג"כ האחד מתפצל גבוה מחבירו ולאו בשוה ממש א"כ הא דאמר שכי' א"י דהיינו בין הפצולים השניים לפצולים השלישים השעור הוא עד הפיצול הג' הנמוך מחבירו שכנגדו דהא מ"מ בין הפרשות מקרי באותו צד וכו' עד באותו צד נקרא החוט בין הפרשות דהיינו בין הפרשות השניים לפרשה הג' שבאותו צד ע"ש באורך וא"כ קושית תוס' במ"ע דהו"מ למבעי בועד ועד בכלל פי פרשה שניי' מהו פירוש פי פרשה הגבוה שבשניים מהו דע"ז ליכא לתרץ מ"ש התוס' דממ"נ הוי בכלל א"י דהא עד בין הפרשות ראשון קאמר דעריפה ותו לא וכו' ז"א דמצ"ל דמקום פי פרשה הגבוה שבשני' עדיין שייך לבין הפרשות ראשון דהא הבין הפרשות נמשך עד הפיצול הנמוך שבשניים וכ"ל דס"ל להתוס' דע"כ כ"ע סוברים דתמיד הבין מתחיל מפיצול הגבוה ולא מפצול הגמוך שלמטה ממנו ואי אמרינן עד ולא עד בכלל וכי טריפה מתחיל מסוף פצול הראשון דאל"כ קשיא דהו"ל לר"פ למבעי פי פרשות מהו בלשון רבים ותו קשיא דהו"מ למבעי אפי' בע"וע בכלל מי אמרינן דדוקא בין הגבוה לנמוך מקרי בין ממש ותו לא דהיינו מה שבין פצולים הראשונים לשניים שייך לשניים או דלמא הכל מקרי בין דהיינו בין הגבוה לנמוך ולמטה בין פצולים הראשונים לשניים א"ו דזהו דבר ברור דבין סוף פצול הראשון לשני שלמטה הימנו בראשונות זהו בודאי בכלל בין ולא שייך למעלה וגם נמשך עד ב' פצולים השניים למטה מש"ה לא מבעי לי' לר"פ אלא בעד ולא עד בכלל להיכן שדינן פי פצול הראשון אבל אי ע"וע בכלל בודאי מתחיל מפצול הראשון ונמשך עד פצול ראשון שבשניים ולא עד פצול הנמוך שבשני' דמפצול הגבוה ואילך מקרי בין דידי' (ולפ"ד ממילא אמרינן כן בשלישית דהשני' נמשך עד פצול א' הגבוה שבשלישית ודברי התבואות שור אינן מובנים לי דהוא רוצה לתרץ בזה הרש"ל וב"ח אשר הוכיחו זאת דפי פרשה ג' כשירה מדברי תוס' הנ"ל וכמ"ש המהרש"א וא"כ לפי דבריו הקושי' על התוס' כנ"ל במ"ע) ולפי דברינו מצינו לתרץ בזה הקושיא על דברי רש"י הנ"ל בד"ה ע"וע בכלל מ"ש דל"ת שני' כשלישי לקולא דקשיא דא"כ הו"ל למימר שני' כשירה ז"א דמצ"ל משום דאיכא למטעי כקושיא הנ"ל דבין לא מקרי אלא בין פצול הגבוה לנמוך אבל מן הנמוך ואילך לא מקרי בין ראשון אלא שייך למטה וכמו כן בשני' שייך למטה לשלישית וא"כ אי הוי תני שני' כשירה מצו העולם למטעי דתיכף לאחר פצול הנמוך מן הראשונים שייך למטה וכשירה מש"ה לא תני אלא שלישית כשירה ולעולם שני' כמי כשירה והנה אין להקשות מאי פריך הגמ' ת"ש הפרשה תדון כבשר דלמא ה"פ הפרשה ב' דהיינו פצול הנמוך שבראשונות תדון כבשר אבל פצול הגבוה קא מבעי לי' לר' ירמי' ז"א דס"ד דמקשה דמדקתני פרשה סתמא איירי בכל הפרשות והמתרץ משני לחומרא דאפי' בפרשות השניות איכא לספוקי וק"ל:

כתב התבואות שור בבכור שור דף ק"א ע"א ד"ה בגמ' פי פרשה מהו בסוף דבריו עי"ל דאי מספקא לן וכו' דטפי הול"ל שלא נטעה להכשיר וכו' ע"ש דבריו אינך מוכרחין דהא מצ"ל להיפוך דודאי לא נטעה להכשיר כיון דאיכא למידק מרישא הכי ומסיפא להיפך בוודאי אזלינן לחומרא וכמ"ש המהרש"א:

ומ"ש עוד ועי"ל דההיא דכשירה היא לא צריכה והיא איידי יש לדחות דדלמא אפכא דמש"ה תני כשיר' לאורוי דדוקא שלישית כשרה הא פי א"י:

עוד כתב ד"ה בגמ' לא שלישית וכו' לתרץ דברי רש"ל והב"ח שסוברים פי פרשה ג' ג"כ כשירה דאיך מתרץ הגמ' לא שלישית איך ס"ד למימר כן הא אפי' פי פרשה ג' כשירה ומכש"כ פרשה ג' ותירץ הוא ז"ל וז"ל ונלע"ד כשנדקדק עוד דקאמר הפרשה לשון יחיד וכו' וכיון דבפצולים הג' האחד מתפצל גבוה מחבירו ולאו בשוה ממש א"כ הא דאמר שני' אינו יודע דהיינו בין הפצולים השניים לפצולים הג' השעור הוא עד הפיצול הג' הנמוך מחבירו שכנגדו דהא מ"מ בין הפרשות מיקרו בצד א' וכו' באותו צד נקרא החוט בין הפרשות דהיינו בין הפרשה השני' לפרשה הג' שבאותו הצד ע"ש באורך לפ"ז קשה ג"כ מתוס' ד"ה את"ל עד ולא עד בכלל שמזה הוכרחו דפי ג' כשירה מ"ש ודוקא אם עד ולא עד בכלל אבל אם עד ועד בכלל לא מצי למבעי פי פרשה שני' ומהו דממ"נ וכו' הא מצו למבעי בפי פרשה השניי' הגבוה דזה שפיר יכול להיות בכלל בין הפרשה ראשונה ודוק:

אך אדברי תוס' זו בלא"ה בלא דבריו הנ"ל במ"ע הא מצינו למבעי' אפי' בע"וע בכלל בפי פרשה השניי' הגבוה ותו קשיא דהו"מ הגמ' למבעי' לדברי התוספת' הכי את"ל עד ועד בכלל עדיין מצינו למבעי' מהו בין אי מקרי בין מתחילת פצול הגבוה עד סוף פיצול הנמוך ותו לא הוה בכלל ראשון או מקרי בין עד מקום שמתחילין השניים להתפצל:

מהרש"א בד"ה מאי לאו ולא בעי למימר דנקט שני' משום דבפרשה שני' מבעי' לי' במלתא דשמואל אי הוה בא"י או כשירה דא"כ לא איצטריך למבעי' בפרשה בע"וע בכלל אלא אפי' את"ל עד ולא עד בכלל איכא למבעי' אי הוה פרשה בא"י אי כשירה ודאי ולפי קושיא זו על המהר"ם ומהרש"ל במ"ע ואפשר לתרץ הכי דבעד ולא עד בכלל לא מצו למבעי' פרשה שני' מהו דהא אפי' בין הפרשה שני' אינו בכלל ומכ"שכ הפרשה שני' מש"ה ניחא לי' טפי למבעי' בעו"ע בכלל דאז מצו למבעי' בין אראשונה ובין אשני':

מהרש"א בד"ה ואת"ל עד ולא עד כו' דהא אפי' בין הפרשות דראשונה הוה באינו יודע אי לא הוה עד ולא עד בכלל עכ"ל ואזי אפי' בין הפרשות בא"י ומכ"ש פי שניי' אבל קושי' התוס' הוא דהו"ל למבעי' בע"וע בכלל דאז הבין הפרשה ראשונה טריפה א"כ שפיר מצינו למימר דפי' שני' נמי שייך למעלה וטריפה:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה