מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק אלו טרפות · דף מה:
גמ' למ"ד רוב עורו כו' וכתב המהרש"א ולמ"ד רוב מוחו אע"ג דאיכא למבעי דשמא בעורו לא בעי רוב ע"ש אפשר ליישב הכי דהך לא רצה הש"ס למבעי דמ"ל דתפשוט מדר' הונא דאמר סתמא אין הלכה כר' יעקב דקשיא הא איכא למיטעי' דר' ור' יעקב פליגי בעור דר' סבר עור חוט השדרה שנפסק ברובו ור' יעקב סבר דדוקא במוח השיעור ברובו אבל בעור א"צ רובו אפי' ניקב טריפה ואזי תיפוק מני' חורבא להתיר בעור כשלא נפסק הרוב וא"כ לא הו"ל לר"ה לסתום אלא לפרש דדוקא במוח פליגי דאמורא צריך לפרש דבריו ובפרט היכי דמצי למיפק מני' חורבא לקולא א"ו דס"ל לר' הונא בין לפירוש רוב עורו ובין לפי' רוב מוחו תמיד הלכתא דעורו בעי רוב ואזי ליכא למיבעי כלל הכי דשמא בעורו לא בעי רוב משא"כ לרב שפיר מיבעי לי' רוב מוחו מאי דדלמא כוונתו דרב דנקט רוב עורו לאשמועינן זאת דאפי' עורו בעי רוב דל"ת דפליגי במוח אבל בעור כ"ע מודים דלא בעי רוב ומצ"ל דמש"ה ר"ה תלמיד דרב ס"ל כוותי' דרבי' דמסתמא מדמפרש רב ברוב עורו משמע דס"ל כת"ק דאפי' בעורו בעי רוב ודוק:
גמ' אמר רבב"ח אמר ריב"ל נתמרך פסול נתמסמס פסול וכו' בי רב אמרי נתמסמס פסול נתמזמז כשר מיתבי רשב"א אומר וכו' ע"ש ויש להקשות לפי דברי הש"ך בי"ד סימן ל"א ס"ק ב' שכתב שאין חילוק בין נתמסמס הרבה לבין נתמזמז הרבה והא דקאמר נתמזמז כשר מיירי שנתרוקן רק מעט אבל בנתמסמס דקאמר דטריפה מיירי בנתמסמס הרבה לפי שדרכו להתמסמס הרבה א"כ מאי פריך הגמ' מבהמה שנתמזמז מוחה דילמא הך ברייתא מיירי שנתמזמז הרבה אח"כ מצאתי בספר כר"ופ שהקשה כזה על הש"ך ומש"ה פסק דלא כהש"ך דאפי' נתמזמז הרבה כשר ונ"ל לתרץ דברי הש"ך דמצ"ל מסברא דבתמזמז חמור מנתמסמס דנתמסמס גוף המוח הוא נשאר רק שנימוח אבל נתמזמז נתרוקן המוח לגמרי וכדאמרינן בסי' ל"ו גבי ריאה דאם נשפכה כולה כקיתון והסמפונת קיימין כשירה ובנחסר' שם בסעיף ח' פסק הרמ"א אם הוא יותר מרביעית טריפה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"א דגרע חסרה מנשפכה וא"כ אם מצינו דבנתמסמס הרבה טריפה וכ"ש דנתמזמז הרבה טריפה ולפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל על הש"ך דשפיר פריך הגמ' מבהמ' שנתמזמז מוחה דאזי אין לומר כנ"ל דמיירי שנתמזמז הרבה דא"כ מ"ט תני התנא דברייתא דוקא נתמזמז טריפה דאיכא למיטעי דוקא כשנתרוקן אבל נתמסמס שאינו נתרוקן רק שנשפך כקיתון לא וטפי הו"ל למיתני נתמסמס טריפה וממילא ידעינן נתמזמז טריפה מכ"ש א"ו דברייתא מיירי בנתמזמז מעט ואזי לא מצי למתני נתמסמס לפי שבנתמסמס הדרך להיות הרב' כמ"ש הש"ך וא"כ שפיר פריך הגמ' ומתרץ ההיא דייקא פי' עיקר קושייתך שהקשית מכח דהו"ל למתני נתמסמס באמת כן הוא דבנתמסמס אתמר ולפ"ז מצינו ליישב קושי' רש"י בד"ה נתמזמז כשר וכו' ולהכי הדר נקט נתמסמס פסול דלא תימא נתמסמס ובתמזמז חדא היא ולאפלוגי עלה אתא דדברי רש"י דחוקין דמה"ת לומר למטעי בין נתמסמס לנתמזמז אבל לפ"ד בלא"ה א"ש דאי הוי קתני רק נתמזמז כשר לחודא ולא הוי תני נתמסמס פסול בהדי ה"א דאפי' נתמזמז הרבה נמי כשר מש"ה קתני נתמסמס פסול דמיירי בהרבה לפי שהדרך להתמסמס הרבה ואזי ידעינן מכח כ"ש דנתמזמז הרב' פסול וא"כ מוכח הא דקאמרי בי' רב סתמזמז כשר איירי בנתמזמז רק קצת וא"ל דאעפ"כ למה לי בבא דנתמסמס פסול והו"ל למימר בהדיא נתמזמז קצת כשר דאזי לא הוי מצינו למטעי מידי. ז"א דאעפ"כ יש מקום לטעות ולומר מדמחלק דוקא בנתמזמז ולא מחלק ג"כ בנתמסמס דאע"פ דדרך להתמסמס הרבה מ"מ יכול להיות בכה"ג דכשהתחיל להתמסמס קצת נשחטה הבהמה דאזי כשר א"ו דלהכי קתני דוקא נתמזמז לדיוקא לאשמועינן דדוקא בנתמזמז יש חילוק בין קצת להרבה אבל בנתמסמס אפי' הרבה כשירה מש"ה כראה לי' למימר בהדיא נתמסמס פסול דאזי ליכא למטעי מידי ובתרווייהו אשמועינן חידוש מה דלא הי' פשוט כ"כ דבנתמסמס דדרך להתמסמס הרבה פסול וכ"ש נתמזמז הרבה ומקצת אפי' נתמזמז כשר וכ"ש נתמסמס ודוק:
ועל מה שהקשה עוד הכר"ופ על הש"ך דלדבריו מאי פריך הגמ' מעובדא דלוי דלמא הי' נתמזמז הרבה עיין בספר תבואות שור בסימן ל"א ד"ה המוח עצמו כו' שנדחק לתרץ קושי' זו וז"ל ואין להקשות מאי פריך הגמ' מגברא דטריי' לרישא וכו' וכן קשה נמי לפי' הש"ך כו' לק"מ דידעו חז"ל דאיך שיהי' הכאה לראשו אין דרך להתחסר עי"ז כ"א מעט ע"ש:
אבל מ"ש שם התבואות שור בתחלת דבריו להוכיח נגד סברא הנ"ל דנתמסמס גרע מנתמזמז וז"ל תדע דהרי"ף והרמב"ם ס"ל גבי ריאה שנהפך בשרה למים עכורים והקרום קיים דטריפה ובנחסר בשרה ס"ל דכשירה אלמא דטפי מזיק להקרום אם נתקלקל הבשר מאם נחסר ונתרוקן ואע"ג דהתם מכשירין נשפך כקיתן והכא אם הומרך והי' למים טריפה אין מדמין בטריפות אבל ללמוד חסרון מנשפך ומסמס זה אין לו הוכחה ע"ש אין מובנים לי דבריו דמנ"ל להוכיח מריאה שנהפכה למים עכורים לקולא דוק לאידך גיסא לחומרא מריאה שנשפכה כקיתון ומים צלולים דאפי' כולה כשירה ובנחסרה יותר מרביעית לדעת הדמ"א וב"י בשם אהל מועד ושאר פוסקים טרפה וא"כ כיון דנשפכה הרבה כקיתון טריפה מכ"ש דנחסר הרבה טריפה ומ"ש אין מדמין בטריפות כמו כן יוכל להשיב על דברי עצמו דלעולם הרי"ף והרמב"ם ס"ל דכאן נחסר הרבה טריפה מכח כ"ש דנתמסמס והא דבריאה נחסרה בשירה אין מדמין בטריפות ותו יש לדחות מה שהביא ראיי' מדברי רי"ף והרמב"ם ז"ל ממש גבי ריאה שנהפכה בשרה למים עכורים דטריפה דשאני עכורים דהוי לקותא גדולה שסופו לנקוב וכמ"ש הב"י בסימן ל"ו ד"ה נמוק בשרה בשם הרשב"א וז"ל וכתב הרשב"א שהם סוברים דטפי גרע עכורי וסריחי ממליא מוגלא וכו' אבל מים עכורין מראין במראיתן שבאין מחולי המפסיד ועתידה לינקוב וכל העומד לינקוב כנקוב דמי וא"כ לא מוכח מידי ואזי צדקו דברי הש"ך ודוק: