מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק אלו טרפות · דף מג:
רש"י בד"ה אין חוששין שמא נקב הי' והבריא והוי קרום שעלה מחמת מכה בושט דאינו קרום ואני שמעתי והבריא לשון ניקב וכו' הנה הקשה הש"ך בסימן ל"ג ס"ק כ' וז"ל ולכאורה קשה למה הוצרך המחבר לטעם ונתרפא כיון דפסק בסעיף ז' דאין בדיקה לושט מבחוץ א"כ שפיר הו"מ למימר דחיישינן שמא ניקב אע"ג דלא נתרפא וכו' וכמו כן קשה על רש"י דס"ל לעיל דלענין נקב נמי אין לושט בדיקה מבחוץ א"כ ל"ל הך טעמא שמא נקב הי' והבריא והוי קרום שעלה מחמת מכה דהא אע"ג דלא חיישינן שמא נתרפא עכ"פ חיישינן שמא ניקב דאין לושט בדיקה מבחוץ וכן הקשה המהר"ם שיף ולשיטת רש"י אין לתרץ כתירוץ הש"ך דהוצרך לטעם דונתרפא כשמפרידין שתי העורות ורואין שגם הפנימי לא ניקב מעבר לעבר דהא כתב רש"י על מאי דקאמר אבל ישב חיישינן דחיישינן שמא ב' העורות נקבו והבריא החיצון אלמא דנראה לו לרש"י דמיירי שניקב הפנימי מעבר לעבר דאל"כ למה כתב רש"י דוקא והבריא החיצון תו י"לד בדברי רש"י דבד"ה מאי שנא מספק דרוסה כו' כתב רש"י והכא לא אפשר למבדקי' דנקב במשהו בעור החיצון של ושט לא מינכר דהוא כפי' ב' של רש"י ואח"כ בד"ה חיישינן כתב רש"י שמא ב' העורות נקבו והבריא החיצון דהוה כפי' א' של רש"י לעיל ונראה לתרץ ב' קושיות אלו דהנה כתב רש"י לעיל דף כ"ח ע"ב בד"ה אין לו בדיקה מבחוץ לפי שהוא טרפה בנקב משהו ואינו ניכר וטיפת דם נכנסת מבפנים בנקב ואינו כיכר אבל קרום הפנימי לבן הוא וטיפת דם ניכרת בו וכמו כן כתב הר"ן בסוגיא הנ"ל דף כ"ח דס"ל דלענין נקב יש לושט בדיקה מבחוץ וכתב על ההוא עובדא דממסמס קועא דמא וז"ל דאין ה"נ דושט יש לו בדיקה אפי' מבחוץ והכא שאני דמאחר שצווארו מלא דם חוששין שמא כסה הדם את הנקב ונקרש בתוכו שאינו יוצא ע"י הדחה ואי אפשר להכירו מבחוץ כלל לפ"ז מצ"ל דדוקא בדאיכא קורט דם אזי חיישינן שמא ניקב מבחוץ ונקרש הדם בתוכו ואינו ניכר מבחוץ אבל אי ליכא קורט דם לא חיישינן כלל הך חששא רחוקה שמא ניקב החיצון ונקרש הדם בתוך הנקב לפ"ז מצ"ל איכא בינייהו בין ב' פירושים של רש"י הכי דלפי' הראשון דהטעם שמא ניקב הי' והבריא והוי קרום שעלה מחמת מכה בושט זהו שייך אפי' אי ליכא קורט דם וזהו שכתב רש"י וקורט דם אין בה בפנים והך טעמא דמיירי אפי' בדליכא קורט דם אח"כ כתב רש"י ואני שמעתי והבריא לשון ניקב דאזי דוקא אי איכא קורט דם אנו חוששין להך חששא שמא ניקב אבל בדליכא קורט דם לא חיישינן כלל ואיכא גוונא כמי היכא דשייך הך חששא שמא ניקב החיצון בדאיכא קורט דם ולא שייך הטעם דשמא נתרפא כגון דחזינן דאכלה קוץ או מחט ובזמן קצר אח"ז נשחטה הבהמה דלא היתה יכולה להתרפות בזמן קצר כזה דאזי חיישינן שמא ניקב ולא שמא נתרפא והנה כתב הרשב"א להך שיטה דס"ל דלענין נקב אין לושט בדיקה מבחוץ וז"ל יש לומר דלא אמרו ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא היכא דאיכא לספוקי בכולי' ושט היכא דאינקוב כגון ההוא אווזא ומפני שהעין משוטט בכל ובנקב משהו עובר ההרגש ואינו מרגיש בו כיון שהוא אדום ואינו ניכר אלא בדקדוק גדול אבל אם ניקב מבפנים ואין לנו מחפש אחר נקיבתו אלא מבחוץ כנגד ניקב הפנימי הרי הוא יכול לכוון עליו אם ישנו כך תירץ רבינו הרב ז"ל וכתב על זה הרשב"א שאין דעתו של רש"י ז"ל כראה כן מדפירש על קושית הגמ' מ"ש מספק דרוסה והכא לא אפשר למבדקי' דנקב משהו בעור החיצון של ושט לא מינכר עכ"ל נראה מתוך פירושו דנקב משהו אע"פ שמקומו ניכר מבפנים אאין לו בדיקה מבחוץ נגד הקוץ שהרי קוץ זה ניכר מקומו מבפנים עכ"ל הרשב"א והר"ן ז"ל כתב ג"כ לחלק בין מקום ידוע לשאינו ידוע וכמו כן הש"ך בסימן ל"ג לפ"ז מצ"ל מש"ה פירש רש"י דקושית הגמ' מ"ש מספק דרוסה דפריך והכא לא אפשר למבדקי' דנקב משהו בעור החיצון של ושט לא מינכר דזהו לטעם ב' דרש"י לרבותא דלא מיבעיא לטעם א' דשמא נתרפא בודאי קשה אעולא דקאמר אין חוששין שמא הבריא אמאי ניחוש לשמא נתרפא אלא אפי' להך טעם דשמא הבריא ניקב נמי קשיא אעולא איך קאמר עולא סתמא אין חוששין שמא הבריא דמשמע בכל גוונא אפי' בדאיכא קורט דם בפנים אמאי ניחוש שמא הבריא ניקב דבכה"ג נקב משהו בעור החיצון של ושט לא מינכר ואתא רש"י לאשמועינן בזה דל"ת דהמקשה פריך דוקא להך טעם דשמא נתרפא אבל לאידך טעמא דשמא הבריא ניקב לא קשה קושית המקשה דזהו שפיר אפשר למבדקי' בעור החיצון נגד מקום הקוץ דזהו מקום ידוע מש"ה כ' רש"י לאשמועינן דקושית המקשה אפי' להך טעם דשמא הבריא ניקב משום דהכא לא אפשר למבדקי' אע"פ שהוא מקום ידוע ואח"כ בד"ה חיישינן הוצרך רש"י לפרש לטעם הראשון שמא ב' העורות נקבו והבריא החיצון דהא מדאמר עלי' רב כהנא לא תצייתו לי' ישב אתמר אבל נמצאת לא איצטריך לי' לעולא לומר דכולהו חיווי ברייתא קוצי אכלן דזהו מיירי ע"כ בדליכא קורט דם וכמו"ש הרשב"א דאל"כ איך קאמר רב כהנא דלא איצטריך לי' לעולא לומר משום דכולהו חיווי ברייתא קוצי אכלן וכי נמצא קורט דם בקוצים דאכלי חיווי ברייתא א"ו דמיירי בדליכא קורט דם ובדליכא קורט דם לא הוה חיישינן שמא הבריא נקב דהא ליכא דם שנכנס בנקב בחוץ כנ"ל מש"ה הוצרך רש"י לפרש לפי טעם א' דחיישינן שמא הבריא החיצון דנתרפא וק"ל:
תוס' ד"ה אי כשמואל האומר ברובו אע"ג דשמואל פוסל בפ"ק הגרים שליש ושחט שני שליש גבו כל הכשר בשחיטה וכו' הכא בעי למימר דרבא לא פסול מהאי טעמא וכו' תירוצם דחוק תו מקשין העולם דהקושיא על ר' אבא במ"ע דאמר תורי' בין לרב בין לשמואל שרי הא לשמואל בלא"ה פסול מטעם דהגרים שליש ושחט שני שליש ונראה לתרץ קושית תוס' ויתורץ בזה ג"כ קושית תוס' דף מ"ד בד"ה כולה כרב עבדה שכתבו דהמ"ל כולה כשמואל עבדה דלאו מקום שחיטה הוא ואסר נמי בהגרים שליש ושחט שני שלישים וכו' ע"ש דהנה לעיל דף כ' ע"ב מסיק הגמ' אמר רבינא אמר לי רבין בר קיסי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף לא אמרן אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור ופריך הגמ' והאמר ר' ירמי' אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה הא פסול פסול ומתרץ הגמ' ההיא פליגא פירש"י ההוא דר' ירמי' פליגי אדרבין בר קיסי פי' דסובר דהא דתני רמי בר יחזקאל דאין עיקור סימנין בעוף קאי ג"כ אשחיטה דאף לשחיטה אין עיקור וכתב רש"י ולית הלכתא כמתניתא דרמי בר יחזקאל דהא תניא בפרקין לקמן שחט את הושט ואח"כ כשמטה הגרגרת כשר נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה וכו' ואי קשיא לך מתניתא אמתניתא דרמי בר יחזקאל תריץ הא כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה עכ"ל לפ"ז מצ"ל דר' אבא סובר דלפי המסקנא שמואל קאי אליבא דהלכתא כאידך ברייתא דפליגא ארמי בר יחזקאל דס"ל לשמואל דבשחיטה יש עיקור וכמו כן במליקה דמסברא ראוי להיות מליקה דומה לשחיטה וכמו"ש הרשב"א לעיל דף י"ט למד מחזיר סימנין ואזי לפי המסקנא לא נצטרך לומר דמאי דקאמר ר' ירמי' אמר שמואל דכל הכשר כשר הא פסול פסול לא אתי למיעוטא הגרים שליש ושחט שני שליש אלא ס"ל לשמואל כלישנא בתרא דלעיל דרב הונא אמר רב אסי דמחלוקת בשהגרים שליש ושחט שני שליש דרב יוסי בר' יהודה סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום והרי רב ושמואל קאמרי לעיל דהלכה כרב יוסי בר יהודה וכן פסקינן בש"ע סימן כ"ד סעיף י"ג כר' יוסי בר יהודה ללישנא בתרא דהגרים שליש ושחט שני שליש כשר וס"ל לר' אבא דשמואל קאי אליבא דהלכתא כלישנא בתרא דרב הונא אמר רב אסי דמצ"ל דכל הפסול פסול אתי למיעוטי מידי אחרינא דהיינו כל הפסול בשחיטה הוא עיקור סימנין דפסול בעוף כאידך מתניתא דנשמטה הגרגרת פסולה פסול נמי במליקה דמליקה היא דומיא דשחיטה והשתא שפיר קאמר ר' אבא דתורא שרי אליבא דשמואל וכהלכתא לפ"ז מצינו לתרץ קושית התוס' ד"ה אי כשמואל דאע"ג דשמואל פוסל הגרים שליש ושחט שני שליש דמצ"ל דרבא נמי ס"ל דשמואל קאי אליבא דהלכתא דהגרים שליש ושחט שני שליש כשר והא פסול פסול אתי למיעוטי מידי אחרינא כנ"ל וממילא מתורץ ביה ג"כ קושית התוס' ד"ה כולה כרב עבדה הנ"ל דמהאי טעמא הנ"ל לא בעי למימר כולה כשמואל עבדה דלאו מקום שחיטה היא ואסר כמי בהגרים שליש ושחט שני שליש דניחא לי' טפי לומר דשמואל קאי אליבא דהלכתא וק"ל: