מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
מה שחדשתי בע"ה בפוסקים · דף כד:
טהור בכלי חרש וכו' תוס' ד"ה או אינו אא"כ נגע וא"ת וכו' וכ' המהר"ם וז"ל דברי התוס' תמוהי' דמאי ענין זה לקבלת טומאה מאוירו וצ"ל דתוס' הוי קס"ד בקושייתם דאי לא דמקבל טומאה מאוירו מאי צריך קרא למעט תוך תוכו דמה"ת שיטמאו האוכלין בפנימי כיון שהפנימי עצמו אינו נטמא עכ"ל פי' דהא דוקא אוכלין ומשקין נטמאין מאויר כלי חרש ולא כלים והאוכלים אינן מקבלין טומאה מאויר החיצון דהא כלי הפנימי חוצץ א"ו צ"ל דהלא כיון דהטומאה באויר החיצון הוי כאילו הוא נמי באויר הפנימי שפנימי עצמו נטמא מאויר החיצון מחמת השרץ התולה באויר החיצון שמטמא כלי חרש מאויר דהוי כתולה בפנימי אך ק"ק לפ"ז דל"ל לרש"י ז"ל לפרש לקמן וכמו כן התוס' ד"ה ואפי' כלי שטף דאוכלין ומשקין בפנימי הא מצינו לפרש על הכלי גופא דהכלי פנימי טהור דדרשינן תוכו ולא תוך תוכו דהיינו תוכו של הפנימי אינו נטמא מן השרץ שבאויר החיצון ולפ"ד המהרש"א בתוס' ד"ה הלז דדרשינן תוכו ולא תוך תוכו אף בליטמא מצינו לתרץ קושי' מהר"ם בלא"ה דמ"ל דבקושייתם ס"ד דקאי תוכו ולא תוך תוכו בכל גוונא בין אליטמא ובין אלטמא דהיינו מליטמא מוכח ממילא דתוך תוכו אינו מטמא אוכלין דהא כלי החיצון אינו נטמא מהשרץ שבאויר הפנימי כמ"ש המהרש"א לקמן בד"ה ואפי' כלי שטף ואזי כמו כן כלי פנימי אינו נטמא מהשרץ שבאויר החיצון וממילא הפנימי חוצץ בפני האוכלים ואזי הקשו התוס' שפיר דהא מוכח מתוך תוכו דליטמא דכלי חרש מיטמא מאויר השרץ ותירוצם הכי דמצ"ל דקאי רק אליטמא דה"א דאוכלין הוו כאילו הן באויר החיצון ולא אליטמא וק"ל:
שם במהרש"א ז"ל בד"ה או אינו אא"כ נגע אך קשה למאי דבעי תלמודא והתם בלטמא מכל וכו' וי"ל דהא פשיטא להו אי לא הוי כתיב טומאת אויר כלל לא ליטמא ולא לטמא לא הוי ידעינן למדרש וכו' אין להקשות לפ"ד דהו"ל לתוס' לתרץ תיכף הכי אקושייתם א' וא"ת והא מדכתב רחמנא תוכו ולא תוך תוכו וכו' דהיינו אי לאו הג"ש לא ידעינן טומאת אויר ולא הוי ידעינן למדרש תוכו ולא תוך תוכו אלא הוי מוקמינן חד תוכו לגופא דמקבל טומאה מתוכו בנגיעת שרץ בתוכו ואידך תוכו לטמא אחרים ולא הוי דרשינן תוכו ולא תוך תוכו ז"א דקושי' התוס' הכי דהו"ל לש"ס לתרץ רק הך תי' דהתורה העידה על כלי חרש דאזי מוכח דמטמא מאויר ואזי מיותר חד תוכו אלא לאורויי תוכו ולא תוך תוכו וא"כ ל"ל הג"ש וק"ל אבל דברי המהרש"א ז"ל א"ש דאי לא הוי ידעינן כלל לא הג"ש ולא הך תי' דהתורה העידה על כ"ח לא הוי ידעינן לא ליטמא מאויר ולא לטמא אזי לא הוי ידעינן למדרש כלל תוכו ולא תוך תוכו וק"ל:
תוס' בד"ה אא"כ נגע וא"ת הא מקרא דצמיד פתיל נפקא עכ"ל ויש לתרץ קו' זו לפמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה וגבו טהור דאיכא שום דרשא בכ"ח דניטמא תוכו נטמא גבו ע"ש ואפשר לומר דזהו הדרשה מדאיצטריך קרא דצמיד פתיל דכלי חרס אינו נטמא מגבו דאם איתא דהסברא חיצונה בכ"ח דנטמא תוכו לא נטמא גבו לא איצטריך קראי דצמיד פתיל ע"ז דהא אית לן הג"ש דליטמא ולטמא ואזי ממילא ילפינן ליטמא מלטמא כמו דאין תוכו מטמא גבו כמו כן אינו מיטמא מגבו וא"כ לא מוכח דבכ"ח כטמא תוכו כטמא גבו אלא לבתר דידעינן הך ג"ש אבל לפי מאי דס"ד דלא ידעינן מהך ג"ש לא ידעינן כמי הך דין דבכ"ח אי כטמא תוכו בטמא גבו או לא אזי לק"מ קו' התוס' דמ"ל דתוכו אתי למיעוטא דתוכו כטמא דוקא ולא גבו וצמיד פתיל אתי למעוטי דכ"ח אינו נטמא מגבו כשאר כלים וק"ל:
תוס' בד"ה התורה העיד על כלי חרש הקשה ר' אפרים כו' צ"ל דקושי' ר"א דוקא לתירוץ ב' של תוס' דלעיל א"נ ה"א תוכו של זה מקבל טומאה בנגיעה וכו' א"נ לתירוץ של הגליון אבל לתי' א' של התוס' דלעיל דה"א תוכו של זה מטמא אחרים מאוירו ולא תוכו של אחר לק"מ קושי' ר"א דמ"ל כמ"ש תוס' וכ"ת א"כ צירוף דכתיב גבי קדשים ל"ל ואזי אין לומר דאיצטריך קרא משום כלי שטף א"כ שפיר ידעינן דאין תוכו של כלי שטף מטמא אחרים מאויר דאל"כ ל"ל צירוף של הכלי הא טמא הכל מאוירו א"ו דר"א ס"ל כתי' ב' של התוס' אך מ"ל דא"ש אפי' לתי' א' של התוס' הנ"ל דאיצטריך להנך פירות הצבורין למעלה מאויר הכלי שהכלי מצרפן וק"ל: