מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
מה שחדשתי בע"ה בפוסקים · דף כג:
מתני' כשר בפרה וכו' ואמרי' לקמן בדף כ"ד א"ק וערפו העגלה וכי המהרש"ל בד"ה א"ק וערפו העגלה כצ"ל וכן ברש"י ונמחק הערופה ונראה בעיני טעות כי לא כ' בתורה רק וערפו שם את העגלה והאמת שהעגלה השנית מיותר בתורה דלא הוי לי' למכתב רק וערפו שם בנחל דהא לעיל מיני' כתיב והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אלא שינה הכתוב לעכב שלא תהא הכשר של עגלה אלא בעריפה עכ"ל וכ' עליו הת"ח ושרי' לי' מרא דלא דק כלל דהוי סבר וערפו הערופה גבי הדדי כתיבי ומקרא כתיב בתורה כך הוא ושגגה היוצא מלפני השליט הוא אלא ה"פ ל"ל הערופה דכתיב גבי ירחצו את ידיהם הא כתיב וערפו א"ו שינה הכתוב לעכב עכ"ל הת"ח ואפשר לומר דה"פ בדברי המהרש"ל דס"ל להמהרש"ל דמהך הערופה דכתיב וכל זקני העיר ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה ליכא למילף מידי דבעריפה אין בשחיטה לא דהא איצטריך הך ערופה לדרשא אחריתי כמ"ש התוס' לעיל דף י"א ע"א ד"ה הערופה ועיין מהר"ם שם דמהערופ' ילפינן דאף לאחר שנעשית מצותה אסורה ומן ה' דהערופה ילפינן זאת הערופה וכו' גם ילפינן בסוטה מהך הערופה דצריכין זקני העיר לרחוץ ידיהם על מקום עריפת עגלה כמו שהקשה הת"ח עצמו על סוגי' דהכא מש"ה כ' המהרש"ל דילפינן דבעריפה אין בשחיטה לא מקרא דוערפו שם העגלה דהך העגלה מיותר וה"פ בדברי המהרש"ל נראה בעיני טעות כי לא כ' בתורה פי' דהא לא כתיב וערפו הערופה דנימא ל"ל תרי הערופה א"ו חד אתי לאורויי דבעריפה אין בשחיטה לא דהא לא כתיב אלא חדא היינו וכל זקני העיר ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בכחל והך הערופה איצטריך כנ"ל א"ו ילפינן זאת דבעריפה אין בשחיטה לא מהך קרא דוערפו שם את העגלה דהך העגלה מיותר כמ"ש המהרש"ל שם והבן:
תוס' ד"ה פרה כו' אין ללמוד וכו' ותירצו התוס' ונ"ל כיון דאיכא מיעוטא דפרה ובעגלה וכו' וכ' המהרש"א ז"ל גליון הוא ואינו מלשון התוס' ולפי תירוץ התוס' דלעיל דאיכא מיעוט בפרה דאינו במליקה ובעוף דאינו בשחיטה צ"ל דלא שייך למימר תוכיח בכה"ג דאל"כ לא הוי צריכין למעט פרה מעריפה ועגלה משחיטה דהא איכא למימר פרה ועוף יוכיח ע"ש והכה קו' המהרש"א על הגליון במ"ע דל"ל הערופה למעט פרה מעריפה והעגלה למעט עגלה משחיטה ונראה לתרץ דהנה איתא ר"פ השוחט דף כ"ז אמר רב כהנא מנין לשחיטה שהיא מן הצואר שנאמר ושחט את בן הבקר ממקום ששח חטהו ופריך הגמ' ואימא מאזנו כו' עד אלא גמ' שחיטה מן הצואר כמי גמ' ותנא מייתי לי' מהכא דתני' ר"ח אומר וכו' מנין לרבות את הראש שכבר הותז וכו' מדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר והאי תנא מייתי לי' מהכא וזאת תורת הבהמה והעוף וכו' מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה פירש"י ד"ה מה בהמה בשחיטה יוצאה מידי נבילה דכתיב ושחט את בן הבקר אי מה להלן ברוב שנים וכו' ת"ל זאת פירש"י ז"ל ד"ה אי מה בהמה ברוב שנים מדאיצטריך לעיל לרבות את הראש שכבר הותז וכו' ר"א אומר באיזו תורה וכו' לומר לך מה עוף הכשרו מן הצואר מליקתו אף בהמה הכשרו מן הצואר ומה להלן ממול עורף וכו' ת"ל ומלק את ראשו ראשו של זה ממול עורף וכו' ור"א האי זאת מאי עביד לי' וכו' ע"ש משמע מדברי רש"י דהאי תנא דקאמר מה בהמה בשחיטה נפקא לי' שחיטה מן ושחט דהיינו הפי' הוא ממקום ששח חטהו והגם שכ' רש"י ז"ל דהא דקאמר האי תנא מה בהמה ברוב שנים משום דנפקא לי' רוב שנים מדאיצטריך לרבות את הראש שכבר הותז אעפ"כ אכתי לא ידעינן אי מן הצואר אי ממול עורף להכי איצטריך רש"י למימר דנפקי לי' שחיטה מושחט דהיינו מן הצואר ממקום ששח דהא לא מזכיר כלל הלימוד דראשו א"ו דיליף מושחט וכמו כן צ"ל לעיל לר"ח דהא ר"ח לא מזכיר ג"כ כלל הלימוד דראשו א"ו דיליף שחיטה מן הצואר ג"כ מן ושחט ממקום ששח דאל"כ קשה דילמא ממול עורף וכמ"ש התוס' ד"ה מדקאמר והנה להמקשה יש להקשות דפריך ולר"א האי זאת מאי עביד לי' דהו"ל להקשות ג"כ על האי תנא דפליג על ר"א וכן לר"ח האי וי"ו דראשו מאי עביד לי' וצ"ל דס"ל להמקשה דאיצטריך וי"ו דראשו אליבייהו לאורויי דפרה פסול במליקה כמו שכתבו התוס' ד"ה פרה שהיא כשירה בשחיטה דדרשינן ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר משום דסד"א דפרה דמי לחטאת עוף משום דחטאת קרי' רחמנא ואזי כשירה כמי במליקה דודאי אשחיטת בהמת חולין לא איצטריך ראשו כנ"ל אלא משום פרה איצטריך ראשו ואע"פי דגבי פרה כמי כתיב ושחט אעפ"כ ה"א דאתי לאשמועינן דשחיטה נמי כשר אבל מליקה דכשירה בה לא איצטריך קרא דבלא"ה מוכח מק"ו דמליקה כשירה בה וכה"ג כ' המהר"ם לעיל גבי תורים ומשום דפרה דמי לעוף קדשים כנ"ל להכי איצטריך ראשו והנה מ"ל דלא איצטריך ראשו אליבא דר"ח והאי תנא אלא משום פרה אבל לא משום קדשים לפמ"ש המהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה פרה על מ"ש בתוס' ואין ללמוד בענין זה שתהא פרה כשירה במליקה מק"ו שהקשה המהרש"א וז"ל לכאורה מאי קשיא דאימא דתלמודא ל"ל הכא שום סברא לעשות ק"ו א' יותר מחבירו ולהכי כל חד וחד תיקום אדוכתי' אלא דאמת קאמרי דליכא למילף הכא ק"ו דפרה ועוף ולפ"ז מ"ל דלר"ח והאי תנא מוקי ראשו רק אפרה משום דאפשר דאיכא שום סברא להו למילף בק"ו פרה מעוף שתהא במליקה אבל בקדשים משמע מהש"ס דליכא שום סברא לעשות ק"ו מדלא פריך הש"ס ג"כ אקדשים כמ"ש התוס' וה"ה וכו' ואפשר לומר הטעם משום דבכל הקדשים כתיב שחיטה דהיינו בעולה וחטאת ושלמים ואשם ולא לשתמט קרא למיכתב פ"א ומלק וכדאמרינן לעיל גבי תורים ובני יונה מש"ה לא פריך הש"ס אקדשים ותו לר"ע דס"ל דהותר להן בשר נחירה ונחירתן זו היא שחיטתן אעפ"כ ס"ל דקדשים שאני א"ו מה"ט משום דמצינו בכ"מ שחיטה בקדשים ולא מליקה אפי' פ"א לפ"ז ק' על המקשה דפריך וכל היכא דכתיב בי' חוקה לא דרשינן ק"ו והא גבי י"הכ דכתיב בי' חוקה ותנא כו' דע"ז יש להקשו' קו' התוס' ד"ה טעמא דכתב רחמנא תימא דבפ' טרף בקלפי וכו' ואין לומר דשום תנא לא פליג אדרשה דועשהו וכו' והא אשכחן ר"ש וכו' ותי' התוס' די"ל דפריך משום דבפ' טרף בקלפי דריש ר' ינאי מאשר עלה אשר עלה וכו' והוא דחוק חדא דזהו רק לל"ב שם אליבא דר' ינאי ב' דאין לדמות קרא דאשר עלה להך קרא דושחט וחוקה וכמ"ש התוס' ביומא דף מ' ד"ה ועשהו דאע"ג דתנא בי' קרא תרי זמני אשר עלה אעפ"כ איצטריך נמי ועשהו משום דלא תנא בי' קרא בלשון צווי משא"כ בקרא דחוקה דכתיב גבי פרה דהוא צווי וא"כ ל"ל למקשה להביא ממרחק לחמו ולהקשות מברייתא מי דלא אתי ככ"ע ובדוחק טפי הו"ל להקשות מני' ובי' לר"ח ולהאי תנא הא מדאיצטריך ראשו מוכח דאע"פי דכתיב בי' חוקה דרשינן ק"ו דאל"כ הא מוכח מחוקה דפרה בשחיטה אין במליקה לא כמו דחוקה אתי לאורויי בשחיטה אין בעריפה לא ולא איצטריך ראשו ע"ז וכמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה פרה דמש"ה מיאנו התוס' בתי' הגליון משום דאל"כ לא הוי צריכין למעט פרה מערופה דמקרא דראשו מוכח דפרה אינו במליקה ואזי הוי פרה יוכיח לפ"ז מ"ל דזה קשי' לי' להגליון דס"ל להגליון מדאיצטרי' ראשו לא מוכח מידי דס"ל להגליון בל"ה איצטרי' ראשו למעט קדשים ממליקה דדמי טפי לעוף דנעשה בפנים דקרא דראשו קאי אקדשי' שבפנים אזי ממעט דוגמתו מש"ה מפני הגליון תי' אחר ול"ק לי' קושי' המהרש"א הנ"ל דל"ל הערופה למעט פרה מעריפה הא איכא למימר פרה דאינו במליקה יוכיח דמנ"ל זאת דדילמא קרא דושחט אתי לאורויי דכרת נמי בשחיטה וכדברי המהר"ם הנ"ל בסוגי' דתורים אבל מסברא החיצונית היא בעריפה משום דדמי לעגלה כמ"ש התוס' ומכח ק"ו ואזי דלא הקפיד התורה בפרה להיות דוקא בשחיטה דמכ"ש דכשירה בעריפה מכח ק"ו כמו כן מ"ל בפרה כשירה במליקה מק"ו וקרא דראשו לא אתי אלא למעט קדשים דבקדשים צריך דוקא שחיטה אבל פרה דא"צ דוקא שחיטה עריפה וודאי עדיפה משחיטה אצלה משום דדמי' לעגלה ומק"ו כמו כן מ"ל דכשרה נמי במליקה לפי דאינה דוקא בשחיטה ואזי לא מ"ל דפרה דאינה במליקה יוכיח דמאן יימר זאת אבל מ"ש הגליון היוכיח להיפוך בפרה דאינה בעריפה הוי יוכיח אמליקה ועגלה דאינה בשחיטה הוי יוכיח אעוף א"ש דהשתא דאיתא הך מיעוטא למעט פרה מעריפה ועגלה משחיטה חזינן דהתורה הקפיד דפרה תהא דוקא בשחיטה ועגלה דוקא בעריפה שפיר מ"ל דכמו כן פרה דוקא בשחיטה ולא במליקה ועוף דוקא במליקה ולא בשחיטה תו מצינו לתרץ דלעולם ראשו לא קאי אלא אפרה ולק"מ קושי' המהרש"א על הגליון וכפשוטו דשפיר איצטריך מיעוטא בפרה ועגלה דמפרה דאינה במליקה ומעוף ליכא יוכיח כלל דטפי מסתבר לומר דפרה בעריפה משום דהנך תרתי דמיין שהן מין א' מין בהמה וגם דומין להדדי טפי כמ"ש התוס' משא"כ פרה ועוף ליכא מין א' ואינן דומין דעוף בפנים ופרה מבחוץ וגם לענין לפסול בעול אינן דומין אבל להיפוך שפיר כ' הגליון דהוי יוכיח דהא חזינן דאפי' בהנך דדמיין להדדי דלא נילף חד מחבריה אלא פרה בשחיטה דוקא וכן עגלה בעריפה דוקא ומכ"ש הנך דלא דמו להדדי דלא ילפינן חד מחברי':
ובאופן אחר כ"ל קושי' הנ"ל דלעולם מ"ל דראשו לא לא קאי אלא אפרה לתנאי' הנ"ל משו' דבקדשי' מוכח בלא"ה מכח דלא אשתמיט כנ"ל ול"ק קושי' הנ"ל דלא הו"ל להש"ס להקשות מי"הכ אלא מיני' ובי' מדאיצטריך ראשו למעט פרה ממליקה מוכח דאע"ג דכתיב חוקה דרשינן ק"ו דשפיר איצטריך ראשו אליבא דר"ח דל"ת פרה כשירה בהך מליקה שמחזיר סימנין ומוליך ומביא כשר במליקה בצפורן ור"ח לשיטתי' דס"ל שחיטה במחובר כשר וכמו כן מצי סבר האי תנא ואזי כשמוליך ומביא בצפורן הסימנין הוי שחיטה מעליא ולא מצינו למעוטי הך מליקה מן ושחט וחוקה בשחיטה אין במליקה לא דהא כה"ג הוי שחיטה מעליא מש"ה איצטריך ראשו למעוטי הך מליקה משום דאינן מחזיר הסימני' ואזי צריך להיות קוצץ ויורד במפרקת דפסול בשחיטה ודוק: