מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
מה שחדשתי בע"ה בפוסקים · דף יט:
רש"י ד"ה הכי כמי במיפק חיותא בעי למתלי ובהגרמ' נפקא וכל הנך הגרים דקאמרי רב הונא ורב יהודה הכא לאו בהגרמ' דרבנן וריב"י קאמרי וכו' והא אמוגרמת דשיפוי כובע קיימו כרחב"א ורב הונא משמי' דרב קאמר לה עכ"ל דברי רש"י תמוהין דדברי ר"ה דהכא לא תליין כלל בפלוגתא דרחב"א וריב"י דאתרווייהו מצי קאי דברי ר"ה דהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש לכל אחד לפי מקום שחיטה שלו וכמ"ש המהרש"א ומהר"ם לובלין ז"ל. ואפשר ליישב הכי. ונקדם לתרץ קושי' המהרש"א ז"ל ד"ה והלכתא כרחב"א דקאי ר"נ כוותי' וז"ל וצ"ע ל"ל למימר משום דר"נ סבר כוותי' הא כל עדות הלכתא היא כפירש"י בשמעתין וכ"ל קושי' המהרש"א דאי הוה אמר סתמא הלכתא כרחב"א משום דכל עדות וכו' ה"א כלישנא קמא דר"ה דפליגי בשחט שני שלישי' והגרים שליש משום הכי קתני העיד ראב"א על מוגרמת ולא קתני העיד עלי' דאי הוה קתני העיד עלי' ה"א דקאי אדרבנן דהיינו דשחט שני שלישי' והגרים שליש דכשרה מש"ה קתני על מוגרמת לאשמועינן אפי' במאי דמודה ריב"י לרבנן דהך הגרמה דהגרים שליש ושחט שני שלישי' דפסולה קאמר רחב"א דכשרה. אבל בכולה למעלה מטבעת הגדולה מודה רחב"א דהך הגרמה פסולה מש"ה הוצרך לומר דקאי ר"נ כוותי' לאשמועינן דאפי' הך הגרמה דכולה למעלה מטבעת הגדולה ס"ל לרחב"א דכשרה דמיל דר"כ ס"ל כלישנא בתרא דר"ה דאזי ס"ל לריב"י דאפי' הגרים שליש ושחט שני שלישי' דכשרה ומדנקט העיד רחב"א על מוגרמת ולא נקיט העיד עלי' ש"מ דרחב"א קאי אמוגרמת אחר דכולה למעלה מטבעת הגדולה אבל ללישנא קמא דר"ה לא מוכח מידי דאזי מ"ל כמשמעות לישנא על מוגרמת דמשמע שהגרים בשעה שחיטה דאל"כ הול"ל העיד רחב"א דלמעלה בשיפוי כובע הוי מקום שחיטה ואז לא פליג רחב"א אלא הגרים שליש ושחט שני שלישים דכשרה ולפ"ז מ"ל דזהו כוונת רש"י זיל הנ"ל דקשי' לי' לרש"י ז"ל הא קשי' דר"ה אדר"ה לל"ק דל"ק ס"ל דפליגי בשחט שני שלישי' והגרים שליש אבל בהגרים שליש ושחט שני שלישי' ד"ה פסולה ע"ז תירץ רש"י שפיר דההוא אפלוגתא דרבנן וריב"י קאי דחזי בהגרים שליש ושחט שני שלישי' ד"ה פסולה ומכ"ש בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אבל הך מימרא דר"ה דהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דכשרה קאי אדרחב"א דס"ל לל"ק דהפי' מוגרמת דשיפוי כובע דהיינו כשהגרים שליש ששחט תחילה שליש בשיפוי כובע ואח"כ יצא ושחט בטבעת הגדולה שני שלישים דהך הגרמה דוקא כשרה לרחב"א אבל בולה בשיפוי כובע ס"ל לרחב"א נמי דפסולה דאינו מקום שחיטה ואתי ר"ה לאשמועינן דלא זו כשהגרים שליש ושחט שני שלישים ס"ל לרחב"א דכשרה אלא אפי' בהגרים שליש ששחט בשיפוי כובע ואח"כ שחט שליש בטבעת הגדול' ואח"כ הגרים עוד יצא למעלה ושחט בשיפוי כובע שליש כמי כשרה וא"ש דברי רש"י ז"ל ודוק:
שם מתניתן השוחט מן הצדדין וכו' אמרי בני ר"ח מצות מליקה וכו' כתב הים של שלמה וז"ל והרא"מ בפרשת ויקרא נוטה לדברי בני ר"ח דמצות מליקה מחזיר הסימנין וכתב היש"ש עליו דלא דקדק בדברי הרמב"ם דהא הרמב"ם פסק דמוליך ומביא כשר במליקה וא"כ מאחר דמוליך ומביא כשר במליקה א"כ נדחו דברי בני ר"ח דמכשירין כשמחזיר הסימנין עכ"ל פי' אי מוליך ומביא כשר לא מצינו למימר התירוץ של הבני ר"ח למעוטי מוליך ומביא אלא למעוטי מחזיר הסימנין ואיך כתב הרא"מ כבני ר"ח דמחזיר סימנין ונ"ל ויתורצו עם זה עוד ו' קושיות. א' קשה על דברי רש"י ז"ל דף כ' ע"א ד"ה אמר שמואל כל הכשר וכו' שמואל לאו בהלכות שחיטה איירי וכו' שמפרש המהרש"א ז"ל דברי רש"י דה"ק דתלמודא מדקדק מדברי שמואל דע"כ לאו בהלכות שחיטה איירי דאי הלכה דרישא גופא אתא לאשמועינן הא האי כללא ליתא דאי סבר מוליך ומביא פסול הא איכא מוליך ומביא והאיכא תלוש לפי אית דמפרשי דלעיל ואי קסבר מוליך ומביא כשר דבהכי איירי דכל הכשר כשר ולדיוקא אתא דכל הפסול פסול דהשתא אין לחוש אע"ג דכללא דרישא ליתא בכל מילי כגון בתלוש ובשמאל דעיקרו לדיוקא אתא קשה דהא כללא דסיפא נמי ליתא דהא איכא קוצץ ויורד וקשה לפמ"ש רש"י ז"ל לעיל בד"ה שן וצפורן דלא כאית דמפרשי אלא דתלוש לא מקרי מליקה כלל אפי' מליקה פסולה לא מקרי וא"כ לק"מ מתלוש ושמאל נמי ל"ק דמ"ל דשמואל ס"ל כר"ש בזבחים דף כ"ד ע"ב לפמ"ש רבינו תם שם בתוס' ד"ה והרי זריקה דגרסינן בברייתא מלק בשמאל פסול ור"ש מכשיר ומ"ל דמה"ט לא הקשה רש"י ז"ל משמאל וא"כ קשה מנ"ל להגמ' לדייק הא פסול פסול דלמא הלכה דרישא גופי' אתא לאשמועינן דכל הכשר כשר היינו מוליך ומביא וכללא דרישא דוקא ולא הדיוקא דסיפא דהא מתלוש ומשמאל לא קשה כנ"ל:
ב' יש להקשות למה מתרץ ר' ירמי' למעוטי מוליך ומביא דהוא סברות הפוכות נגד מה דס"ל לר' ירמי' דהא ר' ירמי' עצמו ס"ל להיפוך כדקאמר אח"ז על מה דסבר ר' אבין למימר קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא דאמר לי' ר' ירמי' כ"ש דמוליך ומביא כשר במליקה טפי הו"ל לר' ירמי' לתרץ דבני ר"ח ס"ל דעיקור סימנין בעוף פסול בשחיטה וכשר במליק' וכדס"ל לרבין בר קיסי לקמן ואזי מ"ל דמתני' אתא למעוטי עיקור סימנין ומשום סיפא נקיט לה דכשר במליקה עיקור סימנין פסול בשחיטה וקאי אמאי דקאמר שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה ע"ז קאמר דאותו צואר שנעקרו הסימנין כשר במליק' ופסול בשחיטה:
ג' קשה קושי' המהרש"א בפירש"י ז"ל ד"ה מחזיר הסימנין שהקשה למאן דאמר מחזיר דוקא הא איתא בברייתא להדי כיצד מולקין חטאת עוף חותך שדרה ומפרקת עד שמגיע לוושט או לקלה וכו':
ד' מה שמקשה העולם לפמ"ש התוס' ד"ה מסתברא כמ"ד אף מחזיר תימא דלא הול"ל מסתברא דהא תיובתא גמורה היא וכו' וי"ל דלכתחילה פליגי וכו' וא"כ לרש"י ז"ל שכתב בד"ה וא"ד דוקא מחזיר דלא כדברי התוס' דלכתחילה פליגי חלא ואם לא החזיר אלא חתך השדרה פסולה קושי' התוס' תימא דלא הול"ל מסתברא עליו במ"ע:
ה' על מ"ש המהרש"א ז"ל ברש"י ד"ה מחזיר הסימנין וחותך הסימנין לבדן ומפרש המהרש"א ז"ל דה"פ דחותך רק הסימנין ואינו חותך המפרקת כלל כשמחזיר הסימנין דהא לא יבדיל כתב ע"ש דיש להקשות ע"ז דמנ"ל לרש"י זאת דאיירי רק בחטאת עוף ולא הו"ל לרש"י ז"ל לסתום אלא לפרש דחותך הסימנין לבדן בחטאת עוף אבל בעולת עוף חותך ג"כ השדרה ומפרקת:
ו' לפמ"ש המחבר בי"ד סימן ך' סעיף ג' דאם שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה והוא שהחזיר הסימנין ויודע שחתכם קודם שחתך המפרקת כי הסימנין רכים ונדחים מן הסכין וה"ה לשוחט מן העורף עכ"ל ואפי' לרש"י ז"ל שכתב דהשוחט מן הצדדים דקתני רישא מיירי אפי' לא החזיר הסימנין דמן הסתם משחטי סימנין שפיר קודם חתיכת מפרקת חבל במן העורף ודאי ס"ל לרש"י ז"ל דכשמחזיר הסימנין צריך שיודע שחתך הסימנין קודם שחתך המפרקת דאל"כ איכא למיחש שחותך הסימנין עם המפרקת יחד וזהו דוקא בשחיטה אבל במליק' מן העורף אפי' למ"ד מחזיר דוקא היינו לכתחילה כמ"ש התוס' וא"כ מחזיר סימנין וא"צ לחוש שמא ימלקו הסימנין עם המפרקת דהא אע"ג שנמלקו הסימנין עם המפרקת יחד אפ"ה כשרה המליקה דהא בדיעבד המליקה כשרה כשמולק המפרקת תחלה וא"כ קשה מאי פריך הגמ' על מ"ד מחזיר דוקא מאי ארי' מלק אפי' שוחט נמי דלמא מתני' איירי שהחזיר הסימנין בדלא ידע ואתי לאשמועינן דשוחט מן העורף בלא ידע דפסול דחזי במולק כשר ובשוחט מן העורף פסולה לפי שהסימנין רכים ונדחים מן הסכין איכא למיחש דלמא בשעת שחיטת הסימנין חתך ג"כ המפרקת. ונראה לתרץ קושיות אלו דמ"ל דקשי' לי' לרש"י ז"ל קושי' אחרונה הנ"ל ומזה הוכיח רש"י ז"ל למ"ד מחזיר דוקא דבמליקה פסול אם לא החזיר ואזי צריך ג"כ לידע למ"ד מחזיר דוק' לחתוך הסימנין בתחלה לבד בלי מפרקת ומטעם שכתב הרשב"א ז"ל דמש"ה סברי בני ר"ח מחזיר הסימנין דכל מה שנוכל להדמות מליקה לשחיטה טפי עדיף דאין לחלק אלא במקום דשחיטה מן הצואר ומליקה מן העורף אבל לענין חיותא דסימנין שווין כי היכא דצריך לשחוט חיותא דסימנין כמו כן במליקה כשהחזיר הסימנין צריך למלוק חיותא דסימנין תחלה. ולמ"ד אף מחזיר דאזי יכול ג"כ למלוק שדרה ומפרקת תחלה צריך ג"כ להיות בשעת מליקה עכ"פ חיותא בעוף שיהא השדרה שלם בתחלת מליקה דאם נשברה השדרה מקודם פסולה וכן כתב הפרי מגדים כשמחזיר סימנין במליקה צריך למלוק בתחלה הסימנין לבד בלי המפרקת משום חיותא דסימנין לפ"ז מתורץ קושי' ו' וקושי' ה' לרש"י ז"ל דמצינו לפרש דברי רש"י ז"ל בד"ה מחזיר סימנין וחותך הסימנין לבדן דלא כמהרש"א ז"ל וה"פ חותך סימנין לבדן דצריך שידע בשעה שמולק הסימנין למלוק הסימנין לבדן בלי מפרקת כלל משום חיותא דסימנין כמו בשחיטה וכ"מ לשון רש"י ז"ל דאל"כ הול"ל וחותך הסימנין ולא המפרקת אבל לאחר מליקת הסימנין בודאי מולק ג"כ השדרה ומפרקת ומולק כל אחד כדינו דהיינו חטאת עוף מולק סימן א' ואח"כ שדרה ומפרקת ובעולת עוף ב' סימנין ואח"כ שדר' ומפרקת כדכתיב בקרא ולק"מ קושי' ה' ואזי ממילא מתורץ ג"כ קושי' ו' דשפיר פריך הגמ' מאייארי' מולק כו' דהא מליקה ג"כ צריך שידע שמולק הסימנין לבדן בלי המפרקת כלל ולפ"ז ממילא מתורץ קושי' ד' קושי' התוס' תימא דלא הול"ל מסתברא על רש"י ז"ל דהא מצינו לתרץ קושי' הגמ' מאי ארי' מולק אפי' שוחט נמי דהפי' מחזיר דוקא רק לכתחילה כמ"ש התוס' וחזי שפיר נקיט מולק דוקא דמתני' מצי איירי בלא ידע דאזי כשר במליקה ופסול בשחיטה כנ"ל אך המקשה פריך מכח סברא דלענין חיותא דסימנין מליקה דמי לשחיטה וכנ"ל ואזי שפיר קאמר מסתברא:
באופן אחר יש לתרץ קושי' התוס' בד"ה מסתברא על רש"י ז"ל הכי ויתורץ בזה קושי' ג"קושי' המהרש"א ז"ל ברש"י ד"ה מחזיר סימנין על מ"ד מחזיר דוקא הנ"ל דהנה מוכח דמ"ד מחזיר דוקא ע"כ ס"ל כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה אבל מ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ודאי לא ס"ל כמ"ד מחזיר דוקא דהא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה א"צ אלא נחירה בסימנין כמ"ש התוס' ד"ה לא אמרן ואזי אי ס"ל מחזיר דוקא כותר בצפורן הסימנין במליקה ומוציא דם וכדאיתא בנזיר שם כ"ט בתוס' וא"כ קשה איך אמר יחזקאל הנביא נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים דקאמר הגמ' במנחות דאיצטריך סד"א הואיל ואישתרי מליקה גבייהו אישתרי נמי נבלה הא לא הוי נבלה ומותר באכילה מדאורייתא דהא נוחר הסימנין במליקה אלא ודאי דמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה לא ס"ל כמ"ד מחזיר דוקא אלא דמולק שדרה ומפרקת תחלה דהוי טרפה ובמ"ש התוס' בד"ה לא אמרן הנ"ל וא"כ דמ"ד מחזיר דוקא קאי אליבא דרבי דס"ל לקמן דף כ"ח ע"א יש שחיטה לעוף מן התורה קשה מאי פריך הגמ' על מ"ד מחזיר דוקא ממתני' מאי ארי' מולק אפי' שוקט נמי דלמא מתני' אתי' כר' אליעזר הקפר ברבי דפליג לקמן דף כ"ח על רבי דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה. אך מ"ל דמסתבר להש"ס טפי לומר דמתניתן אתי' כרבי מר"א דרבי הי' סותם כל המשניות וגם דהלכתא כרבי דיש שחיטה לעוף מן התורה דסבירא לן כר' יוחנן כסתם מתני' הגם דבנזיר דף כ"ט ע"א מוקי ריש לקיש סתם מתני' האיש מדיר את בנו בנזיר כר' יוסי בר' יהודה דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה מ"ל דלהש"ס דידן לא נראה לומר כן כר"ל אלא ס"ל להש"ס כר' יוחנן דהלכה היא בנזיר כסתם מתניתן ואזי מתורץ שפיר קושי' התוס' על זה דקאמר מסתברא לרש"י ז"ל דמסברא נ"ל להש"ס לאוקמא מתני' כרבי דס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ולפ"ז מתורץ ממילא קושי' ג' קושי' המהרש"א ז"ל על מ"ד מחזיר דוקא מברייתא דכיצד מולקין חטאת עוף דמ"ל דמ"ד מחזיר דוקא מוקי הברייתא כר' אליעזר הקפר דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה וחזי מולקין דוקא שדרה ומפרקת תחל' ולפ"ד הנ"ל באופן ראשון דמסתבר להש"ס לומר דמליקה כשחיטה דכשחולק צ"ל בתחלה חיותא דסימנין מצינו לתרץ קושי' א' הנ"ל דמה"ט אמר למעוטי מוליך ומביא ולא קאמר למעוטי עיקור סימנין דכשר במליקה ופסול בשחיטה משום דלמאי דסיד השתא עיקור סימנין נמי פסול במליקה דהא לרש"י ז"ל לשטתו הוא טריפה ואזי כשמולק כבר אזלא חיותא וא"כ המליקה פסולה כמו בשחיטה דמליקה ושחיטה שווין הן. לפ"ד הנ"ל יש לתרץ קושי' א' וקושי' היש"ש על הרא"מ ז"ל דלפום ריהטא דהשתא דאין לומר תירוץ אחר למעוטי עיקור סימנין אין לפרש למעוטי דמתני' באופן אחר אלא או למיעוטי מחזיר סימנין או למיעוטי מוליך ומביא לפ"ז מתורץ קושי' א' דשפיר מקשה הש"ס הא פסול פסול דאין לומר דלמא דיוקא דסיפא אינו אלא דרישא דוקא דאתי לאשמועינן כל הכשר בשחיטה דהיינו מוליך ומביא כשר במליקה דא"כ דמוליך ומביא כשר במליקה ע"כ מתני' דכשר בשחיט' פסול במליקה אתי לאשמועינן מחזיר סימנין דכשר בשחיטה ופסול במליקה תקשי הא ע"כ כללא דרישא לאו דוקא דכל הכשר בשחיטה כשר במליקה דהא מחזיר סימנין כשר בשחיטה ופסול במליקה אלא ודאי דאתי לדיוקא הא פסול פסול והנה זה דוקא לפום ריהטא השתא אבל למאי דמסיק רבין בר קיסי דאין עיקור סימנין בעוף דוקא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור אזי מ"ל דמליקה לא דמי לשחיטה דמליקה לא תלי' בחיותא דסימנין אלא צ"ל דהכי אגמרי' ואזי שפיר מ"ל דאין נדחין דברי בני ר"ח ומחזיר סימנין כשר במליקה ומוליך ומביא נמי כשר במליקה ומתני' אתי למיעוטי עיקור סימנין וסרה תלונת היש"ש מעל הרא"מ אך דלפ"ז קשה דל"ל להגמ' לתרץ ההוא פליגי דר' ירמי' אמר שמואל פליג ארבין בר קיסי דלמא ר' ירמי' נמי ס"ל כרבין בר קיסי ושמואל לאו בהכשר מקום שחיטה איירי אלא בהלכות שחיטה איירי וכללא דרישא דוקא ואת לאשמועינן דכל הכשר בשחיטה דהיינו מוליך ומביא כשר במליקה וכמו כן מחזיר סימנין ולא דייקינן כלל הא פסול פסול אלא יש שפסול בשחיטה דהיינו עיקור סימנין וכשר במליקה כקושי' המהרש"א ז"ל ואזי לא פליגי כלל ר"י אמר שמואל עם רבין וי"ל דניחא לי' להש"ס טפי לומר הכי משום דמשמע מדברי שמואל דקאי אהכשר מקום שחיטה ולא מיירי מהלכות שחיטה מדנקיט בלשונו כנגדו בעורף שהוא אך למותר דהול"ל כל הכשר בשחיטה כשר במליקה אלא ודאי מש"ה נקיט כנגדו בעורף לאשמועינן דינין דמקום שחיטה דהיינו למיעוטי ראשוולמיעוטי עיקור סימנין דפסול במליקה ואזי פליג אדרבין בר קיסי. אך קשה דבנזיר דף ב"ט פריך הגמ' על ר"ל דאמר הטעם דמתני' דהאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות כי מטמא מייתי קרבן צפרין וקאכל כהן מליקה דהויא נבלה ומשני קסבר כר' יוסי בר יהודה דאין שחיטה לעוף מן התורה ופריך הגמ' וסבר ריב"י הכי והתני' וכו' מאי שני איסורין לאו איסור נבלה וכו' מתקיף לה רב אחי בר איקא דהפי' הוא תרי איסורין מדרבנן דחוקין כמ"ש התוס' בד"ה מתקיף לה וצ"ע אם ההיקש דרשה גמורה היכי קאמר להו אם אמרת בזכר שכן איסור א' תאמר בנקבה שכן שני איסורין דרבנן וט' ע"ש אזי תקשי ל"ל להש"ס לתרץ הך דוחק הו"ל לתרץ דר"ל ס"ל כבני ר"ח אף מחזיר וכמ"ש התוס' שם דס"ל לר"ל מחזיר הסימנין וס"ל דמוליך ומביא במליקה כשר וס"ל כר"ח דמחובר כשר בשחיטה ובכה"ג בשמדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות כי נטמא ומביא חטאת עוף אינו מולק שדרה ומפרקת תחלה אלא מחזיר סימנין אחורי עורף ומוליך ומביא בצפורן דהוי שחיטה מעלי' אי ס"ל כבני ר"ח דמחובר כשר ואזי לא קאכיל כהן נבלה ונראה לתרץ דמש"ה לא משני הגמ' הכי דהנה איתא במס' חולין דף ך' אמר זעירי נשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבלה אמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדים בבית הבליעה ואי אמרת טריפה הוי' מליקתה זו היא שחיטתה תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה אמרי התם משום דלאו שחיטה היא כלל מאי טעמא ר"ה אמר מפני שהוא מחליד רבא אמר מפני שהוא דורס מ"ד מפני שהוא מחליד מ"ט לא אמר מפני שהוא דורס קסבר מוליך ומביא במליקה כשר ופירש"י ז"ל בד"ה מוליך ומביא וההיא דמלק סתמא קתני לא שנא קוצץ ויורד ולא שנא מוליך ומביא ולפ"ז מ"ל דנראה לי' להש"ס דאי דאמרינן כבני ר"ח דאף מחזיר סימנין ומוליך ומביא במליקה כשר אזי מיירי מתני' דמלק סכין בכל גוונא מליקה דהיינו נמי שמחזיר הסימנין ומולח וכמ"ש רש"י ז"ל דמלק סכין סתמא קתני לא שנא קוצץ ויורד ול"ש מוליך ומביא כמו כן מיירי בכל גוונא מליקה בין שמולק שדרה ומפרקת תחלה ובין שמחזיר הסימנין דהא סתמא קתני ואם איתא דר"ל ס"ל דמחזיר הסימנין ומוליך ומביא ג"כ כשר תקשי מתני' דמלק בסכין דמיירי ג"כ כשמחזיר הסימנין ומוליך ומביא דלמה מטמא בגדים בבית הבליעה הלא כשמוליך ומביא בסכין בסימנין הוי שחיטה מעלי' וא"כ תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה דע"ז לא שייכו השני טעמים מפני שהוא דורס ומפני שהוא מחליד דהא מחזיר הסימנין ומולק הסימנין דאזי אינו דורס ואינו מחליד אלא ודאי דלא ס"ל לר"ל הכי דאי ס"ל דמחזיר סימנין אזי צ"ל דס"ל דמוליך ומביא במליקה פסול ואזי קושי' הגמ' במק"ע והא קאכל כהן מליקה דהוי נבילה מש"ה הוצרך הגמ' לתרץ דס"ל לר"ל כריב"י. ודוק: