מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: · דף יא:
תוס' בד"ה כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורים הנה הקשה התורת חיים דנילף מכהן שעובד עבודה דלמא לאו אביו הוא ואינו כהן וע"ז לא מצי למדחי כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורים דאיך שייך למימר הכי על כל בהן וכהן עד אהרן הכהן ולכאורה מצינו לתרץ דלק"מ דבילף מנהן לפמ"ש המהרש"א בדבור הלז דלפי המסקנא דאין אפוטרופס לעריות לא מצינן למימר דהעמיד האם בחזקת צדקת משום דדלמא נאנסה אזי לא מצינו למילף מכהן דע"ז שפיר איכא למדחי דדלמא הטעם משום דבעמוד האם בחזקת צדקת וחזי אין לומר דדלמא נאנסה דמצינו למימר דאיירי שהאם עדיין חי ומצ"ל דמעלה עשו ביוחסין בכהנים דבאמת אין מניקין לכהן לעבוד עבודה במקדש עד שבודקין אמו ששואלין אותה אי יודעת בודאי שבנה הכהן הלז הוא מבעלה ושלא באבס' כל והרי היא בחזקת צדקת ובודאי תגיד האמת שלא תגרום העבירה הזאת שבנה שאינו כהן יעבוד עבודה במקדש. וגם דהלא אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ואזי הוה צריכה להודיע זאת לבעלה דודאי לא עבדה אסורא דהא היא בחזקת צדקת אבל מקרא דמכה אביו ואמו דמיידי בכל גונא אפילו בישראל ואשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה מוכח שפיר דאזלינן בתר רובא ואפשר לומר דאעפ"כ מקשה התורת חיים שפיר דנילף מכהן דניחוש דלמא נתחללה לה אמו זקנתו או אם אמו זקנתו מצד האם שנאנסו מנכרי אשר כבר מתו ובעלה הי' ישראל דהיתה מותרת לו ואזי בתה או בת בתה אם של הכהן חללה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפרק י"ח מהלכות א"ב כל כלהנבעלות לאדם בין באונס וכו' הוי זוכה ואז בנו הכהן חלל ופסול לעבודה לפי מה דאיתא במתני' פרק ח' דתרומות דאם הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר' אליעזר אומר כל הקרבנות שהקריב ע"ג המזבח פסולים אך יש לדחות ע"ז דניחא להו טפי לרב מרי דיליף ממכה אביו ולאינך אמוראי לתרץ כתירוצם ולא כת כתירוץ הנ"ל דאמי מוכח רק אליבא דר' אליעזר לחוד אשר לית הלכתא כוותי' אלא כר' יהושע התם דר"א שמותי הוא וק"ל:
גמ' וכ"ת משום איבוד נשמה דהאי גינוולי' מקשין העולם דלשון הגמ' קפה להולמו דהא היפ וכ"ת לעולם דלא אזליבן בתר רובא ולא תקשי איך נוכל להמיתו דדלמא טרפה הוא ז"א דצריכין אנו לבדקו ולנוולו וא"כ איך קאמר משום איבוד נשמה דהאי אדרבא אי נינוולי' ומצאנו שאינו טרפה אזי איכא איבוד נשמה אבל אי לא נינוולי' ליכא איבוד נשמה דהא למאי דס"ד השתא לא אזלינן בתר רובא ואזי לא מצינו למקטלי' דדלמא טרפה הוה ההרוג ונראה לפרש הוכ"ת הכי דהנה כתבו התוס' בד"ה וליחוש דלמא במקום סייף נקב הוה. דר"ע לטעמי' דחייש למיעוטא מש"ה חייש במי דלמא במקום סייף נקב הוה ואע"ג דאפי' ר"מ דחייש למיעוטא מודה היכא דלא אפשר ר"ע חשיב לי' אפשר דאיכא לאוקמי קרא כגון שהי' קרום של מוח מגולה וכו' ורשב"ג דפליג עלייהו אע"ג דחייש למיעוטא מ"מ חשיב לי' לא אפשר דדוחק הוא להעמיד הפסוק בכך היוצא לנו מזה דאם אין אנו יכולין לקיים הדין תורה מקרי לא אפשר לפ"ז מ"ל דה"פ דכל עיקר הך סוגי' דש"ס למילף דאזלינן בתר רובא ואזי אין אנו צריכין לבדוק אחר י"ח טרפות וכמ"ש רש"י ז"ל בסוף הסוגי' לפ"ז הכי קאמר וכ"ת דלעולם לא אזלינן בתר רובא בכל גוונא אלא דוקא היכא דלא אפשר לקיים הדין תורה כלל אזי אזלינן בתר רובא וא"כ צריכין אנו למבדקי' אחר י"ח טרפות דהוא אפשר לברר וא"כ אי חיישינן לבזיון הנהרג שלא לנוולו אזי לא מצינו למבדקי' ואז לא מצינו לברורי והוה לא אפשר דהא לא מצינו לקיים הדין תורה כלל ואזי ע"כ אזלינן בתר רובא וקטלינן לי' בלא בדיקה אבל אי לא חיישינן לבזיון הנהרג לנוולו אזי הוה אפשר דהא מצינו לעמוד על הבירור לנוולו ואזי לא קטלינן בלא בדיקה אלא בדקינן לי' ומנוולינן לי' וזהו דקאמר משום איבוד נשמה דהאי דהתורה אמרה ושפטו העדה והצילו העד' ראוי לחוס עליו דלא למיקטלי' בלא בדיק' ולא למיחש לניוול ולנוולו לזה קאמר דאעפ"כ צריך אתה לומר דאזלינן בתר רובא דאל"כ ליחוש דילמא במקום סייף נקב הוה דניחוש למיעוט' כר"ע וקרא מצינו לאוקמ' כשהי' קרום של מוח מגולה וק"ל:
תוס' בד"ה ובית דבדקינן לי' מקשינן דנילף מרוצח גופי' וכו' התורת חיים מתרץ קושי' התוס' דלא רצה למילף מרוצח דע"ז מצינו למדחי דחובשין אותו י"ב חדש דאזי צריך לומר כתירוץ התוס' בד"ה ודלמא וכו' דמוכח שפיר אליבא דמ"ד טרפה חי' ואזי ניחא לי' לרב כהנא טפי למילף מהרוג אליבא דכ"ע ע"כ ויש לדחות דבריו דשפיר מקשו התוס' דהנה יש להקשות על תי' ב' של התוס' ועוד נ"ל דטעמא דטרפה שהרג פטור משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ואי קטלינן עדים כשהוזמו לא שפיר קטלינן א"כ אין להוכיח אלא אמאי דקטלינן לעדים כדקאמר רבינא בסמוך דחזי תירוץ דרבינא א"ש דיליף מעדים זוממין אבל אכתי קושית התוס' על רב כהנא במק"ע דלמה יליף מההרוג דע"ז מצינו למדחי הא דקאמר וכ"ת דבדקינן לי' טפי הו"ל למילף מרוצח דע"ז לא מצינו למדחי דבדקינן לי' דהא הרוצח עדיין הוא חי'. אך מצינו לפרש דברי התוס' הני דבאמת קושית התוס' לא קאי אליבא דרב כהנא משום דאזי הו"מ למדחי כתירוץ התורת חיים דחובשין הרוצח י"ב חדש וכנ"ל אלא עיקר קושית התוס' הוא אליבא דרבינא למאי דס"ד השתא דטעמא דטרפה שהרג פטור אינו משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה א"כ קשי' לרבינא דמתרץ בגונא אחרינא דאתי' מדבר חדש דאתי' מעדים זוממין וכו' כדי להרויח בזה הך וכ"ת דבדקינן לי' משום דהרגו אין נהרגין דהו"ל לתרץ כתירוץ דרב כהנא דאתי' מהורג את הנפש דנילף מרוצח ולא מההרוג אלא מההורג את הנפש דע"ז לא מצינו למדחי כלל וכ"ת דבדקינן לי' דאזי לא מצינו לתרץ דחובשין אותו י"ב חדש דא"כ אכתי תקשי ארבינא על מה דמתרץ אתי' מעדים זוממין וכמו שהקשה התוס' בד"ה ודלמא וכו' ואזי צריך לומר כתירוץ א' של התוס' דקסבר טרפה חי' וא"כ שפיר הו"מ למילף מרוצח גופי' ע"ז תירצו התוס' תי' ב' שפיר דטעמא דטרפה שהרג את הנפש פטור משום דהוי עדות שאין אתה יכול להזימה ואזי לק"מ לרבינא דהא אין להוכיח אלא אמאי דקטלינן לעדים וזהו באמת מה שמתרץ רבינא אתי' מעדים זוממין וא"כ דקושי' התוס' קאי לרבינא לא מתרץ התורת חיים מידי דמ"ל דחובשין אותו ז"א דא"כ אכתי תקשי ארבינא כנ"ל וקושית התוס' קאי לתירוץ א' של התוס' לקמן דס"ל טרפה חי' ושפיר מקשו התוס' וק"ל:
בא"ד ושמא דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן להרוג את הטרפה לא נילוף בעלמא עכ"ל ויש להקשות דאיתא בגמ' דסנהדרין דף ל"ה ע"ב דפריך רציחה גופה תדחי את השבת מק"ו מעבודה מה עבודה שדוחה השבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה אמר רבא כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל דיליף גזרה שוה דבמיתת ב"ד כתיב בפ' מסעי והי' אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם וכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו' מה מושבת האמור להלן מיתת ב"ד אף כאן מיתת ב"ד ואמר רחמנ' לא תבערו אש בכל מושבות יכם ע"כ לפ"ז קושית התוס' דנילף מרוצח במ"ע דמדאיצטריך הג"ש דמושבות לאורויי שאין מיתת ב"ד דוחה השבת מוכח דאזלינן בתר רובא דאל"כ ל"ל הג"ש דבל"ה לא מצינו להמיתו בשבת דניחוש דלמא רוצח טרפה הוא ואזי אין לומר כתירוץ התוס' דמדלא חיישינן להרוג את הטרפה לא נילף בעלמא משום דלא איכפת לן אי קטלינן לטרפה דגברא קטילא הוא ז"א דאזי מחללינן שבת שלא לצורך דהא איתא בגמ' דשבת דף ע"ה דהשוחט בשבת חייב לרב משום צובע ולשמואל משום נטילת נשמה דאע"פ שהוא טרפה אעפ"כ שייך בי' נטילת נשמה דהא לענין שבת חיי שעה נמי קרוי חיות כדאיתא במס' יומא דמפקחין את הגל בשבת משום חיי שעה א"ו מדאיצטריך ג"ש מוכח דאזלינן בתר דובא ויש לתרץ לפי מה דאיתא בגמ' דסנהדרין דף ע"ח אמר רבא טרפה שהרג בפני ב"ד חייב שנאמר ובערת הרע מקרבך וכן טרפה שרבע בפני ב"ד חייב משום האי קרא דבערת וגו' אבל טרפה שהרג או רבע בפני עדים פטור וא"כ שפיר איצטריך ג"ש דמושבות לאשמועינן בכה"ג שהרג בפני ב"ד דחזי נהרג הטרפה דה"א דמצי למקטלי' בשבת קמ"ל דאינו דוחה שבת אבל התוס' מקשו שפיר דנילף מרוצח דהיינו הך רוצח שה"ג בפני עדים דחייב מיתה כדכתיב בפ' מסעי כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח וע"א לא יענה בנפש למות דאיך מצינו למקטלי' דלמא ערפה הוא א"ו מוכח דאזלינן בתר רובא ולק"מ:
בדרך אחר מצינו לתרץ הכי דהא דקאמ' התם דאיצטריך הג"ש משום דלא נילף מיתת ב"ד מק"ו מעבודה דקרבנות דדוחה שבת ואזי א"ש דה"א דמיתת ב"ד דוחה שבת דאין לומר דלמא טרפה הוא דאי ילפינן מיתת ב"ד מק"ו מעבודה ילפינן כולה מעבודה כי היכי דמחללינן שבת בעבורה להקריב קרבנות מספק כמ"ש התוס' ד"ה אבל היכא דלייף וכו' ה"נ מחללינן שבת במיתת ב"ד מספק להכי איצטריך ג"ש דמושבות (וקצת העירני לזה למדן אחד) וק"ל:
אך יש לתרץ קושית תוס' דנילף מרוצח הכי דהנה יש להקשות על תירוץ דרבינא דאתי' מעדים זוממין דהא מצינו לאוקמי קרא דעדים זוממין בכה"ג שהעידו בו עדים בב"ד זה שהרוצח הרג לפני ב"ד אחר במדינה אחרת וברח דאזי דהי' לפני ב"ד קטלינן לי' אפילו הוא טרפה דאזי באו העדים לחייבו מיתה אך אעפ"כ מתרץ רבינא שפיר דהא אעפ"כ מצו העדים לטעון דלמא הי' טרפה דהוא גברא קטילא וא"כ אין אנו חייבין מיתה דהא רצינו למקטל גברא קטילא ולזה העירני אחד מתלמידי חמד והנה כתבנו לעיל דעיקור קושי' התוס' דנילף מרוצח אליבא דרבינא ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' דלא מצי רבינא למילף מרוצח מקרא דכל מכה נפש לפי עדים דמצינן לאוקמי קרא בכה"ג שעדים העידו שהרג בב"ד אחר כנ"ל אבל מעדים זוממין שפיר מוכיח רבינא דעכ"פ ה"מ העדים לטעון דלמא הי' טרפה דגברא קטילא הוא. ואזי אין אנו חייבין מיתה ודו"ק:
תוס' וליחוש דלמא במקום סייף נקב הוי ר"ע חשיב לי' אפשר דאיכא לאוקמי קרא שהי' קרום של מוחו מגולה ונקבו ואין להקשות דאכתי אעדים זוממין שמעידין בשאר עבירות שחייב עליהן מיתה הקושי' לר"ע במק"ע היכא קטלינן להו ודלמא הך דאסהידו בי' טרפ"הוא באברי' הפנימים דלזה לא מהני שהי' קרום של מוח מגולה ז"א דלק"מ דזהו ודאי מקרי לר"ע לא אפשר וק"ל
בא"ד ועוד אומר ר"ת דאע"ג דאי לא שיילינן לעדים קטלינן להו דסמכינן ארובא היכא דלא אפשר היכא דשיילינן להו ואמרו דלא ידעו פטור לפ"ז יש לתרץ קושי' תוס' דנילף מרוצח לפמ"ש דקושייתם לרבינא דמש"ה דייק רבינא מעדים זוממין ולא מרוצח דמעדים זוממין מוכח אפי' בכה"ג היכא דהוי מצי לשיילי להו ואמרו דלא ידעו פטור והשתא דלא שיילינן להו ה"מ העדים לטעון כך דלאו כל כמיני' דב"ד להרוג אותנו דהא אין אנו יודעין אם הרוצח הוא שלם או טרפה אפ"ה בכה"ג אזלינן בתר רובא וק"ל:
בא"ד ותירץ ר"ת כיון דממ"נ הוא נהרג לענין באיזה מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא עכ"ל יש להקשות מגמ' דסנהדרין דף נ"ג דאיתא שם במתני' אלו הן הנסקלין הבא על אשת אביו דניחוש דלמא לאו אביו הוא ואזי היא כאשת איש דעלמא ואז אינו חייב אלא חנק ואיך נוכל לדונו בסקילה אלא ודאי דאפילו ממיתה למיתה אזלינן בתר רובא וכן יש להקשות אמה דקתני התם הבא על כלתו בסקילה דלמא לאו בנו הוא והוה רק א"א ואינו אלא בחנק בשלמא לר"ע א"ש דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאווין וא"כ ליכא למימר דלמא לאו בנו הוא דאי לאו בנו הוא הוה ממזר ואז אין קידושין תופסין באשתו ואינה א"א כלל ויהי' פטור ממיתה ואז בודאי צריך לילך בתר רובא אבל לרבנן דס"ל קדושין תופסין בחייבי לאווין קשה נמי מכלתו והנה כבר ידוע קושי' הרב הגאון המפורסם מו"ה הר"ש ז"ל אב"ד דק"ק הלברשטאט מה שהקשה על דברי ר"ת הלז דלענין באיזו מיתה הוא נהרג לא אזלינן בתר רובא א"כ איך מצינו לאשכוחי דנשואה בת כהן בשרפה לר"ע ולרבנן דר"ש בסנהדרין דף נ"א ולר' ישמעאל בארוסה בת כהן דדלמא לאו אביה הוא אשר נדפס כבר קושי' זו. ותירוץ העולם הוא ע"ז דיש לתרץ בדוחק דמיירי כגון שקיבל בה אביה קדושין וא"כ אי לאו אביה הוא הקדושין איכן כלום ואזי היא פנוי' ולא חייב' מית' כלל דאזי צרי' למיזל בתר רוב' אבל על הקושי' הנ"ל מאשת אב ומכלתו לא שייך תירוץ הלז אך אפשר ליישב כל הקושיות הכי דמ"ל דתירוץ דר"ת הוא כמ"ש התוס' מקודם דהיכא דלא אפשר כלל לקיים מצוות התורה אי לא אזלינן בתר רובא זהו מקרי לא אפשר ואזי ודאי צריך למיזל בתר רובא כדי לקיים הדין תורה וא"כ לק"מ ממתני' דסנהדרין הנ"ל דשם אי אפשר מקרי דהא אי אפשר לקיים הדין תורה כלל ע"כ צריכין אנו למיזל בתר רובא ולקיים הדין תורה אבל ר"ת תירץ ספיר דלא אמרינן בהנסקלין בנשרפין למיזל לכתחילה בתר רובא כדי לענוש מיתה חמורה למי שנתחייב מיתה קלה דלא מצינו לעשות זאת כדאיתא במס' סנהדרין דאין אתה רשאי למושכה להחמיר אלא להקל וניחא למימר טפי לענשו במיתה קלה דהא עכ"פ מקיימין דין תורה להמיתו וחזי לק"מ וק"ל:
עוד שמעתי מקשין בשם גדול אחד על תירוץ ר"ת הלז מגמ' דסנהדרין דף פ"ד ע"ב דאיתא שם מכה אביו ואמו מנ"ל דמחייב חנק דכתיב מכה אביו ואמו מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק ופריך הגמ' אימא עד דקטיל לי' מקטיל ומשני קטיל חד בסייף ואביו בחנק הניחא למ"ד חנק קיל אלא למ"ד חנק חמור מא"ל ואזי קשה לתירוץ דר"ת דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא מאי פריך המקשה למ"ד דס"ל חנק חמור דאי קטיל אביו בחנק ואחר בסייף הא לא מצינו למימר הכי דא"כ ניחוש דלמא לאו אביו הוא ואיש אחר הוא וחזי הוא רק בסייף דע"ז אין לומר דאזלינן בתר רובא דהא ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא לחייבו מיתה חמורה ע"כ ויש לתרץ הכי דהכי פריך הגמ' דדלמא מיירי הקרא שאביו בא על בנו במחתרת והמיתו בגו ובידוע שרחמי האב על הבן כדאיתא בגמרא ואזי אם אביו הוא יש לו דמים דאם הרגו הבן מחייב מיתה דהיינו חנק דאזי אין לומר דלמא לאו אביו הוא דאי לאו אביו הוא פטור הבן לגמרי דאין לו דמים משום דהבא להרגך השכם להרגו וא"כ בכה"ג דפטור ממיתה לגמרי צריך למיזל בתר רובא ולק"מ וק"ל:
גמ' שמא במקום נקב קשחיט כתב המהרש"א וז"ל יש מקשים רב אשי דהוא מרא דשמעתין בהך דאיבעי' לן לעיל בא זאב ונטל בני מעים וכו' מי חיישיינן שמא במקום נקב נקיב ופשיט לי' רב אשי מהך דצלוחית אמאי לא פשיט לי' בפשיטות מהכא דכמו דלא ניחוש הכא שמא במקום נקב קשחיט דאזלינן בתר רובא ה"נ לא ניחוש דלמא במקום נקב נקיב עכ"ל ויש לתרץ הכי דלא רצה רב אשי למפשט משחיטה דמ"ל דשאני בשחיטה דהתם ליכא ריעותא נגד הרוב מש"ה אזלינן בתר רובא משא"כ לעיל בבא זאב וכו' קא מבעי' לי' משום דאיכא ריעותא נגד הרוב כמ"ש המהר"ם ז"ל שהרי בני מעים נקובים לפניך אי אמרינן דאזלינן בתר רובא אפילו היכא דאיכא ריעותא נגד הרוב או לא ופשיט לי' דאפילו נגד הריעותא אזלינן בתר רובא באיסורא להקל ואזי תקשי הא בסכנתא לא אזלינן בתר רובא היכא דאיכא ריעותא דנקובה מש"ה צריך רב אשי למפשט מצלוחית דחמירא סכנתא מאיסורא. ותו מ"ל דמימר' דרב אשי דלעיל קאי להמסקנ' דהכא לבתר דשמע מרב כהנא דשחיטה הוי כלא אפשר והיכא דלא אפשר שאני וק"ל: