אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: › דף יא.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: · דף יא.

דף ו:

רש"י ד"ה מנא הא מלתא איידי דאיירי במנא הא מלתא דחזקה נקיט נמי הא ע"ש ולתירוץ א' של התוס' ד"ה מנא הא מלתא וי"ל דלר' אחא בר יעקב בעי וכו' אצ"ל איידי דבלא"ה א"ש דבל"ז לא ה"מ להקשות מנא הא מלתא דאזלינן בתר רובא דה"מ למימר כקושי' התוס' דהא לר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן דיליף חזקה מקרא ממילא מוכח דאזלינן בתר רובא דהא רובא עדיף מחזקה אבל השתא פריך לרב אחא בר יעקב הא ע"כ מוכח כרשב"ג אר"י דיליף חזקה מקרא דאל"כ מנ"ל לר' אחא בר יעקב דאזלינן בתר רובא וק"ל:

תוס' ד"ה אבל היכא דלייף וכו' מקשין אמאי לא יליף מכל קרבנות וכו' הנה שמעתי שהקשה הרב הגאון מו"ה משולם ז"ל אב"ד דק"ק פרעשבורג דמה מקשו התוס' משבת דלמא תמיד בשבת עשו ב' כהנים העבודה ושנים שעשו מלאכה בשבת פטורים כדאיתא בשבת דף ג' ולעולם לא אזלינן בתר רובא ע"כ ולכאורה הוי מ"ל דלק"מ דהא בקדשים אסורים לשחוט שנים כדאיתא לקמן דף כ"ט ע"ב בברייתא דתני' תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד ואזי מקשו התוס' שפיר משחיטה בשבת אמנם לשיטת התוס' לקמן שם ד"ה תרי גברא וכו' שכתבו דדוק' לכתחלה אבל בדיעבד אם שחטו שנים קדשים מותר אזי שפיר קשה קושי' הנ"ל דמ"ל דהכא דלא אפשר הוי כדיעבד ומותרין שנים לשחוט אך אפשר לתרץ דכוונת התוס' להקשו' לשמואל דס"ל במס' יומא דף מ"ב ע"א דשחיטת פרו של כ"הג בי"הכ פסולה בזר משום דכתיב אהרן וחוקה ולפמ"ש התוס' שם ד"ה שחיטה וכו' פסולה השחיטה אפי' בשאר כהכים דצריך להיות דוקא בכ' בכ"הג וא"כ מקשו התוס' שפיר דאפי' אם תדחוק לומר דב' כהנים עשו העבודה עכ"פ מי"הכ הקושי' במ"ע דהא לשמואל צריך הכ"הג לחוד לשחוט וק"ל

תוס' ד"ה דמנח גומרתא אפילו חל ערב פסח להיות בשבת וכו' אין להקשות הא כבר כתבו התוס' בדבור הקודם דלק"מ משבת דמספק נמי אמר רחמנא דלדחי שבת. מ"ל דזה דוקא בשחיטה דא"א בענין אחר אבל לאחר שחיטה ההקרבה ואכילת הפסח דאזי, מצינו למבדק אחר טרפות בודאי צריכין אבו למבדק דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן וק"ל:

תוס' ד"ה אתי' מפרה אדומה וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים וכו' יש להקשות לפי התי' א' של התוס' דלעיל ד"ה מנא הא מלתא וי"ל דלרב אחא בר יעקב בעי דאזי לא מצינו למילף הך ק"ו דאין למדין ק"ו מהלכה כמ"ש המהרש"א ז"ל ואזי מ"ל דהך תי' דרבה בררב שילא אתי' מפרה אדומה קאי נמי אליבא דרב אחא ב"י וא"כ לא מקשו התוס' מידי דדלמא הטעם משום דאוקמא אחזקה שאינה ערפה דהא רב אחא ב"י ס"ל לקמן דף נ"ז ע"ב הלכה טרפה יולדת ומשבחת ומאן דאית לי' טיפה יולדת מנ"ש דאית לי' טרפה חי'. וי"ל דהני מקשו התוס' דעכ"פ להך תנא דס"ל לקמן דף הנ"ל דטרפה אינה חי' אזי הקושי' במ"ע מנלן דאזלינן בתר רובא. ואזי ע"כ צריך לומר דיליף מקרא אחרינא דאזלינן בתר רובא או שהיא הל"מ כדמסיק רש"י ז"ל לבסוף וא"ב ליל למילף מפרה אדומה הא בלא"ה צריך למילף מקרא אחרינא או מהל"מ וק"ל:

עוד בא"ד הנה הרשביא ז"ל מתרץ קושי' התוס' וז"ל י"ל אם אתה, אומר דטעמא דפרה אדומה משום חזקה כ"ש שמוכח שהולכין אחר הרוב דכל דכן הוא דע"כ לא איבעי' לן אי אזלינן בתר רובא או לא אלא משום דלא איפשטא בעיין דהולכין אחר חזקה פי' דהא מ"ל כדדחי רב אתא ב"י לעיל דלא מוכח מקרא מידי דהולכין אחר חזקה וחזי אליבא דרב אחא ב"י לא אפשטא בעיין דהולכין אחר חזקה ולא ידעינן נמי אי הוי חזקה הל"מ או לא אבל אי אפשטא לן דהולכין אחר חזקה כ"ש דקים לן דהולכין בתר דובא דרובא וחזקה רובא עדיף עכ"ל ע"ש ויש להקשות על דבריו דאכתי תקשי דלמא לא אפשטא הך בעי' דאזלינן בתר חזקה ואזי לא אפשטא הך בעיא דאזלינן בתר רובא ושאני פרה אדומה דהתם איכא תרתי דרוב בהמות כשרות וחזקה שאינה ערפה אבל לעולם מ"ל דלא אזלינן בתר חזקה לחוד ובתר רובא לחוד והר"ן ז"ל הקשה באופן הלז כקושית התוס' דדלמא הטעם משום דאיכא תרתי ע"ש ויש לתרי דהכי פירושו דעד כאן לא איבעי' לן אי אזלוכן בתר רובי או לא אלא משום דלא איפשט בעיין דהולכין אחר חזקה פירושו דאזי לא ידעינן כלל חזקה לא מקרא ולא מהל"מ אבל אי איפשט לן דהולכין אחר חזקה פי' אע"ג דליכא קרא למילף מיני' חזקה אעפ"כ אזלינן בתר חזקה דהא סוקלין ושורפין על החזקות דאזי צריך לומר דהוא הל"מ ולא מ"ל דדלמא הל"מ אתרתי דרוב וחזקה מהני ז"א דעל זה לא איצטריך ההלכתא דזה הוא מוכח מפרה אדומה דתרווייהו מהני א"ו דההלכתא אתי לאורויי דחזקה לחוד מהני ואזי מוכח ממילא דטעמא דפרה משום דאזלינן בתר רובא לחוד דאין לומר דלמא לעולם הטעם דפרה משום חזקה לחוד ואפ"ה איצטריך ההלכתא דלא תימא דטעמא דפרה משום דאיכא תרווייהו רובא וחזקה א"כ עכ"פ מוכח מההלכתא דחזקה לחוד מהני בפרה א"כ ממילא מוכח דרובא לחור מהני דהא רובא וחזקה רובא עדיפא דאזי ליכא למימר כמ"ש המהרש"א הא אין למדין קיו מהלכה דהשתא לא ילפינן זאת מהלכה אלא מקרא דפרה דהלכתא היא רק גילוי מלתא דליכא למימר דהטעם בפרה משום דאיכא תרווייהו אלא משום חזקה לחוד וק"ל:

בא"ד אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה הנה הך קושית התוס' לק"מ לתירוץ א' של התוס' לקמן ע"ב ד"ה ודלמא הך דאסהידו בי' דשמא אסבר טרפה חי' אלא לתי' ב' של התוס' והא דלא הקשו התוס' כן מקודם לרב כהנא דאמר אתי' מהורג את הנפש משום דנפש משמע אפי' קטן לאחר ל' יום שיצא מכלל נפל כדדרשינן בסנהדרין אשר הביא ג"כ רש"י בחומש איש כי יכה כל נפש אדם אפי' קטן במשמע ואזי מצי איירי בקטן תוך י"ב חודש דאין לו החזקה שאינו טרפה וק"ל:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה