אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: › דף ו:

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: · דף ו:

דף ו.

לא כר"ח ולאכשורי בתרייתא יש להקשות דל"ל לומר לאכשורי בתרייתא דמשמע דבלא בדיקה הוי טריפה דהו"ל לתרץ בפשיטות לעולם כר"ח ולכתחלה מיהא צריך בדיקה אפי' לר"ח כדי שלא יהא צריך אח"כ להתיר מספיק' דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואפשר לומר דמש"ה קאמר לאכשורי בתרייתא לאשמועינן הדין דלא נימא מכדי מתלא תלינן וכמ"ש רש"י ז"ל. משא"כ אי הוי מתרץ בתירוץ הנ"ל ה"א דבדיעבד אפילו בתרייתא כשירה משום דמתלא תלינן וק"ל:

תוס' בד"ה דלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא אבל קשה דתינח היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצאת פגומה כה"ג מנ"ל דאזלינן בתר חזקה עיין במהרש"א ז"ל דמפרש דקושי' התוס' לרב חסדא דס"ל דכשרה מטעם דבהמה לא איתרעי ואזי הוא חזקה הרי שחוטה לפניך ע"ש והוא דחוק דהא התוס' כתבו לעיל דהטעם דריח משום ס"ס. והמהר"ם ז"ל מפרש דקושי' תוס' לר"ה דס"ל דאפילו שיבר בה עצמות פסולה מטעם דמוקמינן בהמה בחזקת איסור דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת אע"ג דאיכא ריעותא דהרי שחוטה לפניך נגד החזקה ע"ש ודבריו דחוקין טפי. דאיך שייך לומר דהרי שחוטה לפניך הוא ריעותא נגד החזקה הא לר"ה כל כמה דלא ידעינן דנשחטה כראוי לא הוי בכלל שחוטה וכדקאמר ר"ה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דמשמע דכל כמה דלא ידעינן בודאי שנשחט' כראוי לא מקרי שחוטה והוי כנחירה ומטעם זה כל ספק בשחיטה פסול. גם לשון התוס' אבל היכא דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצאת פגומה לא משמע כדבריו. ולפע"ד אפשר לפרש דברי התוס' הכי דלעולם קושייתם אליבא דר"ח וכמו שרצה המהר"ם ז"ל לפרש בתחלה דנ"ל לתוס' כמ"ש הר"ן ז"ל דהפירוש בדר"ח סכין איתרעי לפי דאין ריעותא אלא בסכין לא איכפת לן מידי בהך ריעותא דהלא הסכין הי' בחזקת בדוק מתחילה ומה שדחה המהר"ם ע"ז שהוא דוחק שהתוס' יכוונו לזה דהא התוס' פירשו לעיל סכין איתרעי וכו' דהיינו טעמא דכשרה משום ס"ס ולא כדברי הר"ן ע"ש אפשר לתרץ הכי דלעולם ס"ל להתוס' לפרש כדברי הר"ן דר"ח סמיך עצמו אחזקת סכין דמכשיר מטעם תרווייהו מטעם חזקת סכין ומשום ס"ס והא דהוצרכו התוס' לטעם דס"ס כדי שלא תקשי הא איכא חזקת איסור דבהמה כנגד חזקת סכין וכמו במקוה דלא מהני חזקת טהרות שנשתמשו בכלים שנטבלו במקוה זו וכמ"ש רש"י ז"ל שם בריש נדה נגד חזקת טומאה כמו כן הכא לא מהני חזקת סכין כנגד חזקת איסור דבהמה מש"ה איצטרכו להתוס' לפרש דהוי נמי ס"ס אבל לעולם ס"ל להתוס' דר"ח סמיך עצמו אחזקה דסכין להדי ס"ס ומשום דמ"ל דהתוס' ס"ל כמו שהביא הש"ך בי"ד בסימן ק"י בכללי ס"ס כלל כ"ז דהד"מ בשם האו"ה כתב דחזקה עדיפא מס"ס וא"כ מטעם ס"ס לחוד לא הוי מכשיר ר"ח דהא חזקת איסור דבהמה עדיפא מס"ס א"ו דר"ח סמיך כמי אחזקת סכין ואזי אוקי חזקה להדי חזקה ומהני הס"ס. לפ"ז מקשו התוס' שפיר מנ"ל לר"ח דמהני חזקת סכין נגד הריעותא שנמצאת הסכין פגומה ואזי דלא מהני חזקת סכין נגד הריעותא אזי הוי חזקת סכין כמאן דליתא ואז הוי חזקת איסור דבהמה לחוד וא"כ מ"ט דר"ח דכשרה דהא לא מהני הס"ס נגד חזקת איסור דבהמה דחזקה עדיפי כנ"ל וק"ל:

בא"ד הקשה המהר"ם בסוף דבריו דהו"ל לתוס' להקשות מהא רבא זאב ונטל בני מעים דתלינן להיתר מטעם חזקה דנשחטה הותרה הא החזקה איתרעי שהרי הבני מעים נקובים לפניך והביא זאת בקושי' ונראה לתרץ קושי' המהר"ם לפמ"ש חידושי הר"ן דהטעם נשחטה הותרה הוא משום דאזלינן בתר רובא דרוב בהמות כשרות הן. וא"כ לא ה"מ התוס' להקשות מבא זאב וכו' דמ"ל דבתר רובא אזלינן אע"פ דאיכא ריעותא משום דרובא עדיף מחזקה כדאשכחן בפרה אדומה דבהזאתה מטהרין לגברא אע"ג דריעותא דטומאה עליו אבל אחזקה מקשו התוס' שפיר מנ"ל למיזל בתר חזקה היכא דאיכא ריעותא כנגדה דהא מהך דגבי נגע לא מוכח אלא היכא דליכא ריעותא וק"ל:

תוס' בד"ה אלא לאו ועוד דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקה דאי הי' נגע גדול וכו'. ע"ש ובזה מתורץ ג"כ מה שכתבו התוס' לעיל בדבור הקודם אין להקשות דלמא הכא טמא מספק דספק טומאה בר"הי טמא עכ"ל דא"כ הו"ל לטמוי להאי גברא בסוף שבוע ג"כ מספק וק"ל:

בא"ד דאי הי' נגע גדול ובסוף שבוע הי' חסר ממה שהי' מטהרין וניחוש דלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא והי' כשיעור שהי' בסוף שבוע עכ"ל הנה ה"מ התוס' למימר ג"כ בהך גונא דאדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא מכגריס ונמצא שלא הי' נגע כלל ואח"כ פשה הנגע ואזי הוא כבתחלה ונמצא שהוא נגע חדש וצריך ראיית כהן והגר מחדש ואפשר שזהו כוונת רש"י ז"ל שהאריך לפרש בציר לי' שיעורא מכגריס ונמצא שלא הי' נגע בשעת הסגר ואין הסגרו הסגר דכמאן דליתא דמי ע"כ דהו"ל לרש"י ז"ל לפרש בקצרה בציר לי' שיעורא מכגריס. ונמצא שהוא טהור אך מ"ל דרש"י ז"ל רוצה ליישב בזה קושי' התוס' ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומרא וכנ"ל דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקה דדילמא בציר לי' שיעורא מכגריס וחזי אינה נגע כלל דכמאן דליתא דמי וצריך ראיית כהן והסבר מחדש וק"ל:

גמ' א"ל רבא דקאמרת יציאה דרך אחוריו לא שמי' יציאה כ"הג בי"ה יוכיח דכתיב בי' יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו ויש להקשות וכי לא ידע אביי מהך מתני' דיצא ובא לו דרך כניסתו הלא המשניות היו סגורין בפי האמוראים וכמ"ש התוס' לקמן דף ק"י ע"ב בד"ה דתנן הכבד אוסרת ואפשר לומר דס"ל לאביי דשאני התם דיצא ובא לו וכו' דהך יציאה דהתם הוא משום כבוד השכינה דלא מצי להיות שם בגוונא אחרינא וע"ז השיב רבא דעכ"פ אנו רואים דהפי' של ויצא הכהן הוא דרך אחוריו א"כ גבי נגע ג"כ מצינו לפרש ויצא דרך אחוריו (אח"ז מצאתי בחדושי הר"ן שמפרש כן הפלוגתא דר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן עם ר' אחא בר יעקב) וק"ל:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה