אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: › דף טו.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: · דף טו.

דף יד.

רש"י בד"ה ר' יהודה אומר בשוגג יאכל וכו' ועיין במהרש"א ולפמ"ש המהרש"א דהש"ס בהנזקין ס"ל דלא כרב אלא דהטעם דר' יהודה דקנסו שוגג אטו מזיד ואזי אינו אסור בו ביום אלא לו אבל לא לאחריני קשה דלפ"ז מתני' דהכא השוחט בשבת דלא כמאן דכר' יהודה לא מצי אתי' דהא דומי' די"הכ קתני. מה י"הכ דאסור בו ביום בין בשוגג בין במזיד בין לו בין לאחריני אף ה"נ אסור בין לו ובין לאחריני והרי לר' יהודה שרי לאחריני בו ביום וכר' יוחנן הסנדלר לא מצי אתי' בדאמר הכא דמשום דשחיטתו כשרה קתני ל"ש לו ול"ש לאחרים וכר"מ נמי לא מצי אתי' כדאמר הכא משו' דדומי' די"הכ קתני וכו' וא"כ מתני' דלא כמאן. ונ"ל דלכאורה קשה על המקשה דלא ידע הך תירוצא דדומי' די"הכ קתני א"כ מצי איירי מתני' באין לו חולה כלל לפמ"ש התוס' ד"ה כי שרי ר"מ דמוכח דאיירי כשיש לו חולה מכח דדומי' די"הכ קתני ואזי מצ"ל דדוקא במבשל דחזי' לכוס ס"ל לר"מ בשוגג יאכל אבל בשוחט דלא חזי' לכוס אפילו לר"מ בשוגג לא יאכל משום דהוי מוקצה מחמת איסור כדאמר לקמן א"כ ה"ל להמקשה להקשות ונוקמא בין בשוגג ובין במזיד ור"מ ואת"ל דהמקשה לא ידע לחלק בין מבשל לשוחט כדמחלק רב לקמן עכ"פ הו"ל להתרצן לפרש לפי האמת כהמסקנא דלקמן דדומי' די"הכ קתני ואזי מיירי מתני' כשיש לו חולה וכו' דאינו מוקצה מחמת איסור ומש"ה לא מצי אתי' מתני' כר"מ בשוגג דהא בלא זה דמיירי כשיש לו חולה לא מתרץ מידי דשפיר הוי דומי' די"הכ בין בשוגג ובין במזיד כשאין לו חולה וכנ"ל איו דלא נעלם כלל בין מהמקשה ובין מהתרצן הך דדומי' די"הכ קתני ואזי ע"כ צ"ל דמתני' איירי בחולה וכו' רק מצ"ל דהמקשה והתרצן מחולקים בזה. דלהמקשה ס"ל דהך דומי' די"הכ דקתני לא קאי אלא אמזיד דהא משמע ממתניתן דעיקר מתני' איירי במזיד מדקתני אע"פ שמתחייב בנפשו ובמקום ששייך חיוב מדמה שבת לי"הכ וכמ"ש התוס' בד"ה כי שרי ר"מ וז"ל וי"ל דבמקום ששייך חיוב קא מדמה שבת לי"הכ כדתני אע"פ שמתחייב בנפשו וא"כ לא קתני תנא דמתני' דומי' די"הכ אלא משום מזיד ואזי שפיר מצי אתי' מתני' כר"מ במזיד ואעפ"כ מדחה התרצן דמתני' איידי בשוגג משום דהפירוש אע"פ שמתחייב בנפשו הכי אע"פ דבמזיד מתחייב בנפשו הכא בשוגג שחיטתו כשרה ואזי צ"ל שבת דומי' די"הכ לענין שוגג מש"ה לא מצי אתי' כר"מ לפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל על המהרש"א ז"ל דמציל דהסוגי' דהנזקין נ"ל כדעת המקשה דהכא דדומי' די"הכ לא קאי אלא אמזיד משום דלענין חיוב במזיד קא מרמה שבת לי"הכ ואזי ס"ל להך סוגי' דמתני' דשפיר מצי אתי' כר"מ במזיד וק"ל:

אך הא קשי' על התרצן דמתרץ דמש"ה לא מצי אתי' כר"מ משום דמתני' איירי בין בשוגג ובין במזיד וכו' לפ"ז דמיירי מתני' בכל גווני כר' יהודה נמי לא מצי אתי' משום מזיד דהא שחיטתו כשרה קתני ל"ש לו וליש לאחרים ולר' יהודה במזיד הוא לא יאכל עולמית. וכדמשני על הקושי' ונוקמה כר"י הסנדלר וצ"ל דאע"ג דהרישא מיירי בכל גוונא מ"מ הפסיק הענין אח"כ מדקאמר אע"פ שמתחייב בנפשו ור"ל אע"פ דמזיד מתחייב בנפשו בשוגג שחיטתו בשרה ובשוגג שפיר קתני שחיטתו כשרה בין לו ובין לאחרים לר' יהודה משא"כ לר"י הסנדלר אפילו בשוגג לא אתי שפיר. ודוק:

גמ' ונוקמא במזיד ור"מ לפמ"ש בחידושי הר"ן לתרץ קושי' התוס' ד"ה השוחט בשבת הא הוי מומר וכתב הוא ז"ל דלא מקרי מומר אלא לאחר גמר שחיטה דקודם גמר שחיטה הוי מקלקל אף שהוא חובל בשבת מ"מ הוי מקלקל משום דמקלקל בחבורה פטור ע"ש א"כ קשה הא זהו ניחא אי אתי' מתני' כר' יהודה דס"ל מקלקל בחבורה פטור אך תקשי מאי פריך הגמ' ונוקמא במזיד כר"מ. דילמא מש"ה ניחא לי' לרב אשי טפי לאוקמא כד' יהודה הך דאסורא באכילה ליומא משום איסור שבת משום דמתני' איירי בין בשוגג ובין במזיד ובמזיד בלא"ה לא מצי אתי' אלא כר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור אבל במזיד ור"מ לא רצה רב אשי לאוקמא משום דלא פסיקא לי' איך ס"ל לר"מ במקלקל בחבורה אי ס"ל פטור כר"י או חייב כר"ש ואז הוי מומר וצ"ע:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה