מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: · דף ח:
תוס' בד"ה אגב דוחקא דסכינא בלע ומקשו תוס' וז"ל והשתא ללישנא דדוחקא דסכינא תקשה הכא דהתירא נמי אגב דוחקא דסכינא בלע דליכא לשנויי הכא וכו'. דברי תוס' אינם מובנים לי דנוכל לומר דפלוגתא דסכין טרפה לא קאי כלל אליבא דמ"ד אגב דוחקא דסכינא בלע ולא דמי' כלל לדלעיל דאף שלעיל סבר אגב דוחק דסכינא בלע כאן מצי סבר דסגי בצונן כסברת רש"י ד"ה משום דקבלע דבשלמא לעיל גבי סכין של נכרים בעי קליפה אף שבית השחיטה צונן דבשר רך לבלוע אמרינן אגב דוחקא דסכינא תבלע הבשר אבל הכא בסכין דקשה לבלוע לא אמרינן דבלע הסכין שמנונית הטרפה אגב דוחקא דסכין דקשה ובית השחיטה צונן הגם שרש"י בד"ה משום דקבלע פי' שהסכין קשה הוא ואין דם קא בלע בו אלא שמנונית דנבלעת בין ברך ובין בקשה איכא למימר דלא פי' זאת אלא למאי דקיימינן השתא למ"ד בחמין דסובר לדעת רש"י בית השחיטה רותח וכמ"ש המהר"ם ע"ש ואזי בולע הסכין שמנונית אבל אי אמרינן בית השחיטה צונן לא בלע הסכין כלום לא אמרינן אצל סכין שקשה דבלע אגב דוחקא. אחר כתבי זאת מצאתי שהמעדני מלך הקשה כן ותירץ דמסתמא הך פלוגתא דסכין טרפה אזלא במי אליבא דכל הנך אוקימתות דלעיל וכמ"ש המהר"ם וא"כ אליבא דהך לישנא דדוחקא דסכינא היינו טעמא דמ"ד בחמין ואזי מוכח דע"כ הסכין נמי בולע אגב דוחקא ע"ש והוא דחוק גם אפשר לדחוק ולומר דנ"ל להתוס' דלא אמרינן שהסכין קשה אלא כששחט בו טרפה באקראי בעלמא שהוא מועט אבל איסור אבר מן החי שהוא תמיד לא ימלט מלבלוע שמנונית בכל פעם מעט עד שנבלע בו הרבה ומחמת הרבוי פולט אח"כ אגב דוחקא דסכינא וק"ל:
תוס' בד"ה סכין טרפה פליגי משמע דסכין כשרה לכ"ע בצונן עכ"ל אין להקשות מנ"ל לתוס' הא דאיך מוכח מזה. דלמא לעולם דהאי דסבר סכין טרפה בחמין סבר סכין כשרה צריך נמי חמין והא דנקט דוקא סכין טרפה לאשמועינן כח דהיתרא דמ"ד בצונן זה אינו דהתוס' הוכיחו שפיר דס"ל להש"ס דהאי דסבר סכין טרפה בחמין סבר דבסכין כשרה סגי אפילו בצונן דאלת"ה מה פריך הגמ' דהיתרא נמי קא בלע איסור אבר מן החי וא"כ לבעי חמין הא באמת בעי חמין אלא ודאי דנ"ל לסתמא דש"ס דפלוגתא לא איירי אלא בסכין טרפה וא"כ מ"ד סכין טרפה בחמין סבר דסכין כשרה סגי בצונן ומקשה הגמ' שפיר וק"ל: