מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: · דף ח.
גמרא ותני' שחין ומכוה וכו' ופירש"י ז"ל כולהי הנך מתנייתא מצטרכי הכא לפרושי מאי תבעי לן וכו' עכ"ל ונראה דבודאי בלא מתני' בתרייתא דביטל אחרון את הראשון אלא דהוי אמרינן דראשון במקומו עומד נמי ה"מ למבעי ובכה"ג נימא חבטא קדים להבלא ולא מבטל לי' הבלא ומצטרפין או דלמא הבלא קדים וחבטא לא מבטל לי' ולא מצטרפין אך רוצה למבעי לפי האמת כפי מה דאיתא בברייתא וק"ל:
רש"י בד"ה ביטל אחרון את הראשון ונ"מ לענין צירוף שאם הי' בו חצי גריס שחין ולקה באור וכו' רש"י ז"ל נקט בכה"ג וה"ה דמצי למינקט להיפוך בכה"ג דברישא מועיל הביטול להצטרף ובסיפא שלא להצטרף דבתרווייהו ברישא ובסיפא מיירי שנולד אח"כ חצי גריס מכוה. וא"כ אם שחין קודם למכוה דהיינו שאם הי' בו בתחלה חצי גריס שחין ולקה באור באותו חצי גריס ונעשה מכוה ואח"כ נולד בו חצי גריס אחר של מכוה אזי מצטרפין יחד ואם מכוה קודם לשחין שהי' בו בתחל' ח"ג מכוה ואח"כ לקה באותו ח"ג ונעשה שחין ואח"כ נולד בו ח"ג אחר של מכוה אזי אינן מצטרפין:
בד"ה ותיפוק לי' אע"ג דהוא מקלקל אסור לחתוך עכ"ל וכתב המהרש"א וז"ל בין אהיתירא דלחתוך ובין אאיסורא דלחתוך וה"ה דה"מ לפרש אשחיטה וכו' והכה באמת דברי רש"י ז"ל תמוהים במה שמפרש דוקא קושי' הגמרא אהיתרא דלחתוך ונראה לתרץ דברי רש"י ז"ל דבאותו דבור הנ"ל כתב המהרש"א וז"ל והא ליכא לאקשויי דמאי פריך ותיפוק לי' משום שמנונית, דאימא דסבר כמ"ד לקמן השוחט בסכין של נכרים סגי בהדחת בשר דהשתא מותר לשחוט לכתחילה דליכא למיחש שמא משתלי דבל"ה ידיח הבשר משום דם שעליו כבר תירץ הר"ן דלמ"ד נמי דבעי הדחה לא סגי בהך הדחה משום דם דמשום שמנונית הסכין בעי שפשוף גדול כדי שיסיר שומנו והנה כתב הש"ך בסימן י' דמשמע מלשון רש"י לקמן מ"ש אליבא דמ"ד מדיח בד"ה צונן ומיהו הדחה בעי שהרי נתקנח בה שמנונית וכו' שאי אפשר לדופני הסכין בלא שמנונית. שרש"י אינו מפרש הפלוגתא דהשוחט בסכין של נכרים כמ"ש התוס' ד"ה השוחט דמיירי דוקא בבן יומו אלא כמ"ש הרשב"א והר"ן דמצי איירי אפילו באינו ב"י. ומשום שסתם סכין אינו נקי וכן תירצו התוס' בע"ז שם וזהו שכתב רש"י ז"ל שאי אפשר לסכין וכו' לפ"ז מ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דדוקא כשהסכין אינו נקי שהשמנונית קרוש על פניו הך הדחה בעי שפשוף. אע"פ שאינו ב"י אפ"ה בעי שפשוף משום השמנונית שעליו אבל כשהסכין אינו ב"י ונקי מ"ל דסגי בהדחה בעלמא בלא שפשוף ולפ"ז קשי' לי' לרש"י ז"ל קושית המהרש"א הנ"ל דמה פריך הגמרא ותיפוק לי' וכו' דלמא מיירי ר' נחמן אמר רבה בר אבוהו בסתם סכין שאינו ב"י ונקי וס"ל כמ"ד מדיח ואזי מותר לשחוט לכתחילה על סמך שידיחנו הדחה בלי שפשוף אך אי קושית הגמרא אלחתוך מצינו לתרץ קושי' הלז דהכי פריך הגמרא דלא הו"ל למימר סתם מחתך מותר דמשמע בכל גוונא הלא לבתר דחללי בי' טבחא שנעשה הדחה אסור לחתוך לכתחיל' אפילו בסכין שאינו ב"י על סמך שידיחנו וכמ"ש הר"ן ז"ל על הא דאמר ר"י אמר רב בדף זה ע"ב הטבח צריך שיהא לו ב' סכינן דהיינו טעמא דבעינן שלא יחתוך בשר בסכין ששחט בה משום דם שעל פניו דאע"ג דצונן בצונן הוא ובהדחה סגי וכי מלח לי' לבשר ודאי מדיחה דהא קיי"ל מדיח ומולח ומדיח הא אמרינן היינו היכא דלא חללי' בי' טבחא וכו' וכמו כן הכא נמי דזמנין מחתך בה בשר כמה פעמים אחר שנמלח והודח דאזי אסור לכתחילה להכי מפרש רש"י ז"ל קושי' הגמרא ותיפוק לי' וכו' דוקא אלחתוך דעל לשחוט דאז בודאי ידיח הבשר אח"כ משום דם לא הוי פריך הגמרא מידי דהא רבה בר אבוהו מצי איירי בסתם סכין ונקי דאינו צריך אלא הדחה בעלמא ואזי הוי מותר לשחוט לכתחילה על סמך שידיחנו משום דם אבל אלחתוך פריך הגמרא שפיר דלא הול"ל סתם מחתך מותר בכל גונא כנ"ל ולפ"ז א"ש ג"כ דמפרש רש"י ז"ל הקושי' דוקא אהיתירא דלחתוך ולא אאיסורא דלחתוך דאאיסורא לא הו"מ המקשה להקשות ותיפוק לי' דמ"ל דניחא לי' טפי לאשמועינן דאסור משום ע"ז דאז אסור לחתוך בכל גונא אפילו קודם הדחה משא"כ משום שמנונית דאיסורא אינו אסור אלא לאחר מליחה והדחה. וע"פ דברי אלו מצינו לתרץ קושי' המהרש"א מה שהקשה על הרא"ש וז"ל בא"ד ותיפוק לי' הג"ל על מ"ש הרא"ש הא איצטריך לאשמועינן דהבשר מותר וכח דהיתרא עדיף לאשמועינן דאע"ג דאסור לכתחילה משום שמנונית אם חתך או שחט שלא נאסר הבשר ממה שישמיענו שלכתחילה אסור שזהו דבר פשוט ע"ז כתב המהרש"א ז"ל וז"ל לא ידענא מאי קאמר דמ"מ פריך שפיר דלא הול"ל מותר לשחוט ולחתוך דהא לכתחילה מיהא אסור משום שמנונית ואפילו על סמך שיקליפנו וכו' ע"ש דלפי דברינו מ"ל דהרא"ש ז"ל לשטתו אזל. דלא ס"ל כדעת הב"ח שהביא הש"ך אלא ס"ל במסכ' ע"ז כדעת המהרש"ל שהביא הש"ך בסימן י' ס"ק י"א ועיין בפרי מגדים בשפתי דעת ס"ק י"א. דבסכין שאינו ב"י ונקי מותר לשחוט לכתחילה על סמך שיקליפנו אפילו אי לא יקלף אח"כ ליכא אסורא דבדיעבד מותר נ"ט לפגם וכמו כן מותר למ"ד מדיח על סמך שידיחנו דס"ל דאי שוחט לכתחילה על סמך שיקליפנו אן ידיחנו לא מיקרי כמתיר נ"ט לפגם לכתחילה וא"כ מ"ל דה"פ בדברי הרא"ש. וגם אי פריך אהיתרא דמותר לשחוט וכו' ע"כ לא אזלא קושי' הגמרא דלמה יהא מותר הא אסור משום שמנונית דאיסור' דהא מ"ל כנ"ל למא מיירי רבה בר אבוהו דוקא בסכין שאינו ב"י ונקי דאזי מותר לשחוט לכתחילה על סמך שיקליפנו או למ"ד מדיח על סמך שידיחנו אלא ע"כ צ"ל דהכי פריך איך קאמר רבה בר אבוהו סתמא מותר הא איכא למטעי דמותר אפילו בסכין ב"י או באינו נקי והול"ל טפי אסור סתמא דאע"פ דאי הוה קאמר סתמא אסור הו"מ למטעי להחמיר אפילו באינו ב"י ונקי לא אכפת לן מידי דכללא הוא דלחומרא לא דק. משא"כ אי מצינו למטעי להקל אמרינן דלקולא דק על זה שפיר קשה הא איצטריך לאשמועינן דהבשר מותר בדיעבד משום ע"ז בכל גונא דזהו חידוש ואעפ"כ נקט רבה בר אבוהו שפיר הלשון מותר לשחוט לכתחילה משום שמנונית וכוונתו באינו ב"י ונקי דכח דהיתרא עדיף לי' ממה שישמיענו סתמא דלכתחילה אסור ופירושו בסכין ב"י או אינו נקי שזהו דבר פשוט ודוק. אחר כתבי זאת מצאתי בספר כר"ופ סימן י' ד"ה ואסור לשחוט מסוכנת שמקשה ג"כ קושי' זו מה פריך הגמרא ותיפוק לי' משום שמנונית והוצרך לדחוק בשנוי דחיקא וכו' לימא דמיירי בסתם סכין דהוא אינו ב"י ורוצה ג"כ לתרץ הרא"ש ע"י זה קצת באופן אחר ע"ש ודבריו אינן מובנים לי מ"ש שם וז"ל וא"כ טענת הרא"ש נכון דמ"מ קמ"ל משום הנאת תשמישי ע"ז מותר הבשר דבשביל שמנונית מותר לכתחילה לשחוט על סמך שישליך אח"כ כדי קליפה וכו' ולא שייך דלמא אשתלי ולא קליף מה בכך הא אין איסורו דאורייתא ואי אכיל בלי קליפה לא קעביד איסור של תורה דנט"לפ מותר ומותר לסמוך על כך לכתחילה ושפיר הקשה ע"ש. דלפ"ד איך כתב הרא"ש וכח דהיתרא עדיף לאשמועינן דאע"ג דאסור לכתחילה משום שמנונית אם חתך או שחט שלא נאסר הבשר ממה שישמיענו שלכתחילה אסור שזהו דבר פשוט הא אפילו לכתחילה מותר לדבריו בכה"ג על סמך שיקלוף ודוק: