מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
חילוקא דרבנן שאמרתי בסוגי' דמכם ולא כלכם להוציא את המומר: · דף ז:
רש"י בד"ה חבטינהו בנפה וכו' כתב המהרש"א ז"ל וליכא למימר דמעיקרא לאן משום מעשר לא אכלה אלא משום שלא היו טובים לאכילה עם הפסולת. ואחר שחבטינהו לא אכלה משום חיוב מעשר וכו' ע"ש ויש ליישב קושית המהרש"א דא"כ בודאי לא היו מעושרין שהרי עתה נגמרה מלאכתן כשהוציאן מהשבלים ולא עשרן הבעלים אח"כ וא"כ מאי פריך הגמרא ומי מחייבא והיינו בדמאי וגם ל"ל לתרץ דמיירי דוקא שלקחן מתחלה לאדם הו"ל לתרץ האמת שהי' ודאי טבל. מש"ה לא רצה הק"בה להכשיל לר' פינחס ב"י שלא ידע ר' פינחס ב"י שעתה כגמרה מלאכתן ולא היו רשאין ליתן לבהמתו אותן שעורין מש"ה לא אכלה א"ו דחבטינהו אינו כלל לשון דישה וא"ש דברי רש"י ז"ל וק"ל:
גמ' ומי מחייבא וכו' וכתב המהרש"א ז"ל וליכא למימר שאותן שעורים שהיו דמאי היא היתה יודעת שלא עשרינהו דהא ודאי וכו' והנה תירוץ המהרש"א דחוק קצת דלעולם מ"ל דאעפ"כ לא רצה הק"בה להכשיל את הצדיק בדבר שהוא עכ"פ איסור ודאי דהא אלו ידע ר' פינחס ב"י מזה לא הי' מניח לבהמתו לאכול מש"ה הי' הק"בה משמרו מתקלה דלא יאונה לצדיק כל און ורגלי חסידיו ישמור ויש לתרץ קושית המהרש"א דמסתמא לא נתארח ר' פינחס ב"י בבית ע"ה משום טומאה וכדמשמע במי בירושלמי שאמר ר"פ ב"י להם ארימתן דמאי אזי ודאי לא הי' בבית ע"ה. גם אם איתא שנתארח ר"פ בבית ע"ה. איך לא השגיח ר"פ ב"י על בהמתו דדילמא יתנו לה לאכול מתבואה שלקחן מתחלה לאדם א"ו שהי' בבית חבר וא"כ שהי' בבית חבר שאינן מאכילין לבהמה דבר שודאי אינו מעושר ורק טעו בלקחן מתחילה לאדם שמותר לבהמה אזי לק"מ קושית מהרש"א דדילמא הבהמה היתה יודעת שודאי לא עשרינהו דאעפ"כ מקשה שפיר ומי מחייבא על מה דקאמר ר' פינחס ב"י ואתם מאכילין אותה טבלים הא אע"פ דבהמה ידעה שודאי אינו מעושר הם לא ידעו זאת והי' בעיניה דמאי וא"כ היו שעורין אלו מותרין להאכיל לבהמה ואיך קאמר רפב"י ואתם מאכילין אותה טבלים ופריך הגמרא שפיר מש"ה הוצרך לתרץ לפי שלקחן מתחלה לאדם אסור ואזי שפיר אמר רפב"י אתם מאכילין אותה טבלים וק"ל:
הנה מ"ל דמזה מוכח ג"כ כדברי רש"י ז"ל דחבטינהו אינו דישה דאל"כ הוא ודאי ואז בודאי עישר החבר עוד כ' המהרש"א שמקשין למה לא נתן החמור עיניו בצד זה ואכל בצד אחר. אפשר לומר משום דאיכא למיחש למכשול שיאכל אחר המעשר דבשלמא גבי אדם מ"ל שלוקח אח"כ המעשר עמו וכנ"ל כמ"ש לר"מ אבל בבהמה לא שייך זאת וק"ל: