מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן לב · ב
שבועות (ל"ב ב') אמר רב פפא הכל מודים בעד מיתה [בעד אחד היודע באשה שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מן היורשים, רש"י] שהוא חייב כו' דלא אמר לדידה ולא אמר להו לבית דין, ולהכי מחויב קרבן שבועה יעו"ש דהפסידה ממון בכפירתו, וקשה טובא לימא מאן לימא דמשתבעת כדמקשה הש"ס לעיל אהכל מודים בע"א שכנגדו חשוד יעו"ש, והא קיי"ל דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. ובימי עלומי עמדתי בזה ואח"ז מצאתי שעמדו בזה החת"ס חו"מ (סי' ע"ה) ובס' בית מאיר על הש"ס ועוד עי"ש, והתוס' (ל"א א') ד"ה ורבנן הוא דפסלוה כתבו כיון דמדרבנן מועלת עדותו הרי יש כאן הפסד ממון במה שלא העיד, והכ"נ מה"ת א"צ שבועה, ואכן אי בתר דאורייתא אזלת הרי מה"ת ע"א אינו נאמן בעדות א"א ועי' בקצוה"ח (סי' ל"ט) בזה, ולפמ"ש גם זה נכון:
ונראה ע"פ מ"ש הריטב"א בקדושין (ס"ה) וז"ל והיינו דאמרינן התם ש"מ משביע עדי קרקע חייב דסהדי כתובה עדי קרקע חשיבי כיון דלא גבי' מטלטלין אפי' מחיים עי"ש, וכ"כ בשטמ"ק ר"פ האשה שנתארמלה ז"ל משום דקיי"ל דכתובה לעולם לא גבי' ממטלטלין אלא מן הקרקעות בין מיני' דידי' בין מיתמי וכדאמרינן עלה בשבועות ש"מ משביע עדי קרקע חייב ולא מתוקמא אלא בדתפסה מטלטלי והאי נמי דוקא מחיים וכיון דלא גביא לעולם אלא מן הקרקע הוי כטענת קרקע ואין נשבעין על הקרקעות עכ"ל, והוא תמוה דמהתם לא מוכח מידי דמחיים לא גביא ממטלטלי דהא התם במשביע עדי מיתה מיירי עיי"ש דעלה קאמר התם ש"מ משביע עדי קרקע חייב ולאחר מיתה ודאי אינה גובה אלא קרקע דאפי' שאר בע"ח אינו גובה ממטלטלי לאחר מיתה, וכבר עמד בזה באבני מלואים (סי' ק' סעי' א'):
ובא"מ ביאר דכיון דבעד מיתה אין האחין יורדין לנחלה על פיו ש"מ דלענין ממון הוא בחזקת חי והא דמהימן לעדות אשה חכמים המנוהו ומשום דדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה וכמ"ש התוס' ר"פ האשה רבה ד"ה מתוך חומר, ורש"י ז"ל כתב במס' שבת (קמ"ה) דאקילו בה רבנן ומשום דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' עי"ש, והא דגובה כתובתה אע"פ דלענין ממון עדיין בחזקת חי הוא, משום תנאי כתובה אתינן עלה שכן כתב לה כשתנשאי לאחר תטלי מה דכתוב ליכי וכיון שמותרת לינשא נוטלת כתובה והרי היא כמו גרושה שנוטלת כתובה שלא בפניו, ואם הי' דין הגרושה לגבות ממטלטלי, הי' ראוי גם בעד מיתה לגבות ממטלטלי, דלא יהא אלא שאר בע"ח הבא לגבות שלא בפניו אע"ג שיש ע"א שמת אין אנו יכולים לדחות הבע"ח מהמטלטלין כיון דע"א אינו קם לממון ובודאי מגבין אותו מהמטלטלין, וה"ה לאשה בכתובתה כיון דאינו אלא מתנאי כתובה, וע"כ מוכח דאפילו מחיים דבעל אינה גובה כתובתה מן המטלטלין עכ"ד הא"מ, ועי"ש בההגה מתלמידו הגאון ר' ענזיל ז"ל מה שביאר בזה, ולפי"ז ממילא מיושב היטב גם הקו' הנ"ל דבאמת אין כאן דין שבועה כדין הבא לפרוע מנכסי יתומים דהכא עדיין אין כאן נכסי יתומים דחזינן כאלו גבתה כתובתה בחיי הבעל דעדיין לא זכו היתומים בהנכסים דהא אין נכנסין לנחלה ע"פ ע"א:
שבתי וראיתי דז"א דנהי דא"צ שבועה כדין הבא לפרוע מנכסי יתומים ומשום דעדיין אינו נכסי יתומים דאכתי לא זכו היורשין, אבל מ"מ אף דנחשבי' כגובה מיניה דידיה, הלא ג"כ צריכה שבועה כדין הנפרע שלא בפניו דצריך לישבע וכדאיתא בכתובות (פ"ז א') יעו"ש, ועי' בכתובות (פ"ד א') במתניתין ר"ע אומר ינתנו ליורשים שכולם צריכים שבועה ופירש"י דתנן בפירקין הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ויעו"ש בדרו"ח למרן רעק"א ז"ל מ"ש בזה ודוק: