אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן לב

סימן לא

הערה בדין ע"א בעדות אשה.

בשו"ע אה"ע (סי' י"ב סעי' א') שני עדים המעידים לאשה שמת בעלה מותר אחד מהם לישא אותה שאין שנים מצויים לחטא בשביל אחד כו' וי"א דאף בשנים אע"ג דשרי מכל מקום בעל נפש ירחיק מזה יעו"ש, והנוב"ק אה"ע (סי' ל') והובא שם בפ"ת (סק"ד) הקשה ע"ז איך יליף הרמ"א זה מדברי הגהות מיימוני והתוס' יבמות דהם איירי במיאון ועידי מקח וחליצה ועדי גט דבכל אלו צריך שנים ואחד אינו מועיל וא"כ אף שהשני לא יעיד שקר בשבילו מ"מ הלא השני לבדו אינו מועיל ועדות עצמו קצת כיעור יש בו כיון שעל פיו ניתרת, אבל שנים המעידים לאשה שמת בעלה שאפילו חד סגי ואין אחד מהם צריך לעדות חבירו מדוע לא תינשא ע"פ עד אחד להשני, וזה קשה ג"כ על המחבר שכתב הטעם שאין שנים מצויים לחטא בשביל אחד דתיפוק ליה דכל אחד מותר לישא אותה כיון שאינה נשאת על פיו, ולכן נראה דכוונת השו"ע אפילו היכא דאינה נשאת ע"פ עד אחד לחוד כ"א עפ"י שנים כמו במלחמה או קטטה או כגון שהעיד אחד מתחלה שהוא חי עדיין ושוב העידו שנים שכבר מת וע"ז שפיר כתב הרמ"א דבעל נפש ירחיק מזה, אבל היכא דסגי בעד אחד והעידו שנים פשיטא שאין כאן מיחוש כלל שישאנה אחד מהם כיון שא"צ לעדות כלל ליכא כיעור כלל וגם בעל נפש א"צ לחוש כלל עכ"ד הנוב"ק, והפ"ת הקשה ע"ז מד' הט"ז וב"ש שכתבו דה"ה בשלשה כו' דהרי בשלשה לעולם אינה ניתרת על פיו שהרי יש שנים בלעדו ונשאר בוצ"ע:

ולענ"ד עיקר קו' הנו"ב לק"מ, דהא כל הטעם דע"א נאמן בעדות אשה הוא מטעם דייקא ומינסבא, וא"כ י"ל דאם היה העד השני מעיד לבדו היתה מותרת דשייך בי' דייקא ומינסבא, אבל כיון דהעידו שנים היא סברא דיש כאן ב' עדים ולא דייקא וכמ"ש התוס' ב"ב (ל"א א') ד"ה א"ל יעו"ש, ואנן חיישינן דעיניו נתן בה ונשאר רק ע"א דאינו נאמן היכא דליכא דייקא, ואח"ז מצאתי סברא זו בדרו"ח למרן רעק"א בכתובות (כ"ב ב') בתוס' ד"ה כגון כו' יעו"ש שכתב כן, ומיושב שפיר קו' הנו"ב ודוק:

ואכן בשו"ת עונג יו"ט (סי' קל"א) ביאר בארוכה דהך סברא דדייקא ומינסבא אין הכוונה שכשהעד אומר שמת היא מדייקת שתדע שהעד אומר אמת דהא זימנין דלא ידעה כלל ממיתתו, ועוד קטנה ודאי דלא ידעה, אלא הכוונה דבכל ע"א בעינן למימר שמהימן בעדותו להתיר משום דאין אדם חוטא ולא לו, אלא היכא דאיתחזק איסורא בדבר שבערוה לא סמכינן ע"ז וחיישינן שמא יש איזה סיבה בזה שמשקר מצד האשה ואולי שכרתו להעיד כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' גירושין (פי"ג ה"א) גבי ע"א בקטטה, וכיון שידעו חכמים שהאשה דייקא ומינסבא כשהיא אומרת מת בעלי, א"כ גם כשע"א אומר שמת בעלה לא חשיבא לשוכרו, וכיון שהיא אינה חשודה לשוכרו אז הדרינן לכללא דאין אדם חוטא ולא לו וממילא נאמן העד וכמו שמאמינים לו בדבר דלא איתחזק איסורא אף בדבר שבערוה דע"א נאמן בזה אף מה"ת יעו"ש, ולפי"ז ליתא לסברא שכתבנו דאף דלא דייקא, מ"מ נאמן בזה ע"א מה"ת:

ובתוס' מס' גיטין (ג' א') ד"ה האי קולא הוא חומרא הוא כתבו וז"ל בריש האשה רבה (פ"ח א') גבי מתוך חומרא שהחמרת עליה בסופה דפריך לא לחמיר ולא ליקל ומשני משום עגונא אקילו בה רבנן לא שייך למיפרך האי קולא הוא חומרא הוא דאי מצרכת לה תרי ובא בעלה מותרת לחזור כדאמרינן התם והשתא בחד תצא מזה ומזה כו' והקשה מרן רעק"א ז"ל בגליון הש"ס וז"ל לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים כיון דסמכינן על סברא דדייקא דבעלה מת ממילא לא שייך שיבא ולא אתי לידי חומרא, ושאני הכא דאף דסמכינן דהשליח אומר אמת מ"מ שמא יבא בעל ויערער בשקר עכ"ד ולפמ"ש יש ליישב קו' על נכון וסמכתי על המעיין בזה, ועי' היטב שם בעונג יו"ט מ"ש בד' רש"י שבת (קמ"ה) וגם עפי"ד מיושב הקו' ודוק:

ב

שבועות (ל"ב ב') אמר רב פפא הכל מודים בעד מיתה [בעד אחד היודע באשה שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מן היורשים, רש"י] שהוא חייב כו' דלא אמר לדידה ולא אמר להו לבית דין, ולהכי מחויב קרבן שבועה יעו"ש דהפסידה ממון בכפירתו, וקשה טובא לימא מאן לימא דמשתבעת כדמקשה הש"ס לעיל אהכל מודים בע"א שכנגדו חשוד יעו"ש, והא קיי"ל דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. ובימי עלומי עמדתי בזה ואח"ז מצאתי שעמדו בזה החת"ס חו"מ (סי' ע"ה) ובס' בית מאיר על הש"ס ועוד עי"ש, והתוס' (ל"א א') ד"ה ורבנן הוא דפסלוה כתבו כיון דמדרבנן מועלת עדותו הרי יש כאן הפסד ממון במה שלא העיד, והכ"נ מה"ת א"צ שבועה, ואכן אי בתר דאורייתא אזלת הרי מה"ת ע"א אינו נאמן בעדות א"א ועי' בקצוה"ח (סי' ל"ט) בזה, ולפמ"ש גם זה נכון:

ונראה ע"פ מ"ש הריטב"א בקדושין (ס"ה) וז"ל והיינו דאמרינן התם ש"מ משביע עדי קרקע חייב דסהדי כתובה עדי קרקע חשיבי כיון דלא גבי' מטלטלין אפי' מחיים עי"ש, וכ"כ בשטמ"ק ר"פ האשה שנתארמלה ז"ל משום דקיי"ל דכתובה לעולם לא גבי' ממטלטלין אלא מן הקרקעות בין מיני' דידי' בין מיתמי וכדאמרינן עלה בשבועות ש"מ משביע עדי קרקע חייב ולא מתוקמא אלא בדתפסה מטלטלי והאי נמי דוקא מחיים וכיון דלא גביא לעולם אלא מן הקרקע הוי כטענת קרקע ואין נשבעין על הקרקעות עכ"ל, והוא תמוה דמהתם לא מוכח מידי דמחיים לא גביא ממטלטלי דהא התם במשביע עדי מיתה מיירי עיי"ש דעלה קאמר התם ש"מ משביע עדי קרקע חייב ולאחר מיתה ודאי אינה גובה אלא קרקע דאפי' שאר בע"ח אינו גובה ממטלטלי לאחר מיתה, וכבר עמד בזה באבני מלואים (סי' ק' סעי' א'):

ובא"מ ביאר דכיון דבעד מיתה אין האחין יורדין לנחלה על פיו ש"מ דלענין ממון הוא בחזקת חי והא דמהימן לעדות אשה חכמים המנוהו ומשום דדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה וכמ"ש התוס' ר"פ האשה רבה ד"ה מתוך חומר, ורש"י ז"ל כתב במס' שבת (קמ"ה) דאקילו בה רבנן ומשום דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' עי"ש, והא דגובה כתובתה אע"פ דלענין ממון עדיין בחזקת חי הוא, משום תנאי כתובה אתינן עלה שכן כתב לה כשתנשאי לאחר תטלי מה דכתוב ליכי וכיון שמותרת לינשא נוטלת כתובה והרי היא כמו גרושה שנוטלת כתובה שלא בפניו, ואם הי' דין הגרושה לגבות ממטלטלי, הי' ראוי גם בעד מיתה לגבות ממטלטלי, דלא יהא אלא שאר בע"ח הבא לגבות שלא בפניו אע"ג שיש ע"א שמת אין אנו יכולים לדחות הבע"ח מהמטלטלין כיון דע"א אינו קם לממון ובודאי מגבין אותו מהמטלטלין, וה"ה לאשה בכתובתה כיון דאינו אלא מתנאי כתובה, וע"כ מוכח דאפילו מחיים דבעל אינה גובה כתובתה מן המטלטלין עכ"ד הא"מ, ועי"ש בההגה מתלמידו הגאון ר' ענזיל ז"ל מה שביאר בזה, ולפי"ז ממילא מיושב היטב גם הקו' הנ"ל דבאמת אין כאן דין שבועה כדין הבא לפרוע מנכסי יתומים דהכא עדיין אין כאן נכסי יתומים דחזינן כאלו גבתה כתובתה בחיי הבעל דעדיין לא זכו היתומים בהנכסים דהא אין נכנסין לנחלה ע"פ ע"א:

שבתי וראיתי דז"א דנהי דא"צ שבועה כדין הבא לפרוע מנכסי יתומים ומשום דעדיין אינו נכסי יתומים דאכתי לא זכו היורשין, אבל מ"מ אף דנחשבי' כגובה מיניה דידיה, הלא ג"כ צריכה שבועה כדין הנפרע שלא בפניו דצריך לישבע וכדאיתא בכתובות (פ"ז א') יעו"ש, ועי' בכתובות (פ"ד א') במתניתין ר"ע אומר ינתנו ליורשים שכולם צריכים שבועה ופירש"י דתנן בפירקין הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ויעו"ש בדרו"ח למרן רעק"א ז"ל מ"ש בזה ודוק:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה