מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן כא · ב
בגמ' ראש השנה (ו' א') אמר רבא כיון שעבר רגל אחד עובר בעשה, מיתיבי העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים א"ר פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג בשלמא בפסח לא אקרבוה אימור דמחוסר זמן הוה אלא ולדה בעצרת היכי משהי לה ועברי עלה בעשה כו'. ובתמורה (י"ח ב') הגירסא ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד בכל יום ויום עובר עליהם בבל תאחר יעו"ש ובשטמ"ק מחק תיבות בבל תאחר דהא ברגל אחד אינו עובר אלא בעשה ועיי"ש בהגהות ר' צבי חיות ע"ש בזה, ולכאורה הנה לא מצינו בל תאחר רק בדבר הנידר ונידב או שקדושה שלהם חל ע"י דבור כמו תגלחת דנזיר דקדושת שער ע"י דבורו באה, ובכור בעל מום דאם לא שחטו בתוך שנתו ואינו אוכלו עובר בל"ת אף דלא בעי למיעבד מידי רק שחיטה, שא"ה דהא קיי"ל דצריך להקדישו דמצוה להקדישו דכתיב תקדיש וכן כתב בס' אור שמח ה' נזירות (פ"ז הי"ד), אבל וולדות קדשים דקדושים מאיליהן שהתורה הקדישה אותם מטעמא דכתיב רק קדשיך כדאי' בתמורה (י"ז א') והתוס' שם (ל"א ב') ד"ה ואפי' למ"ד כו' כתבו דוולדות קדשים אינן קדושים מטעם גידולין ורק מקרא יעו"ש היטב [ועי' במ"ש בזה בספרי מקור ברוך ח"א סי' כ"ד יעו"ש] ולפי"ז לכאורה בוולדות קדשים ל"ש בל תאחר:
וראיתי בס' חמדת ישראל שנסתפק טובא אי בוולדות קדשים מהני שאלה לא מבעי למ"ד וולדות קדשים עם יציאת האויר הם קדושים וכן הלכה א"כ אין הקדושה מכח גדולי הקדש ואפי' למ"ד במעי אמן הם קדושים ג"כ דעת התוס' בתמורה (ל"א ב') דקדושתן אינו מכח גידולי הקדש רק דגזיה"כ הוא דהוי קודש א"כ נראה דהוי דבר האסור ולא דבר הנדור ול"מ שאלה יעו"ש בד' ל"ה א'), ואמנם הדבר מבואר בירושלמי נדרים (פ"א ה"ג) כאימרה כו' תמן אמרין כוולד חטאת יעו"ש, והרי מפורש דוולדות קדשים מקרי דבר הנדור, [אלא דקשה דהרי וולד חטאת למיתה אזיל ואין בו קדושה דהרי אין בו מעילה ואיך מצי להתפיס בי' וכבר כתבתי מזה בספרי מקור ברוך ח"א סי' כ"ה דמ"מ כיון דאסור מדרבנן מצי להתפיס יעו"ש] וממילא שייך בל תאחר, וצ"ל דמ"מ מקרי דהקדושה באה על ידו דקדושת התורה נמשך מכח קדושתו, ועי' בירושלמי ר"ה (פ"א) כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל מהו שיעבור בבל תאחר ופשיט דאינו בבל תאחר מדכתיב לא תאחר לשלמו יצא זה שלא ניתן לתשלומין יעו"ש ואע"פ דמילה אינו דבר הנדור ומ"מ רצה לומר דעובר בבל תאחר ועי"ש באור שמח ודוק: