מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן כא · הערות בדין בל תאחר.
התוס' ראש השנה (ד' ב') ד"ה לקט שכחה ופאה חקרו איך יתכן בל תאחר בלקט שכחה ופאה וכתבו באופנים שונים וא' מהם כתבו וז"ל ויש לפרש כגון במלקט לצורך עניים כי ההיא דתנן בפאה (פ"ד מ"ט) מי שמלקט ואמר הרי זה לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וחכ"א יתננה לעני הנמצא ראשון עי"ש. והרשב"א ז"ל הקשה ע"ז שהרי זה אתיא כר' אליעזר דאלו לרבנן כיון דקיימו עניים אחריני מחייב בה לאלתר ומי נימא דהך דרשא לא ס"ל לרבנן ועוד א"כ הו"ל לאקשויי עלה הניחא לר' אליעזר אבל לרבנן מאי איכא למימר יעו"ש. ויש להתבונן עוד בזה דלר' אליעזר דס"ל דזכה לו א"כ כבר הוא ממונו של אותו העני אצל בע"ב הוא ואם לא יתן לו יוכל לתובעו בדיינים דממון גמור אית ליה גביה ולא רק לקט שכחה ופאה לבד אלא פקדון אית לי' גביה, ואם לא ישיב לו עובר משום לא תגזול ואין כאן בל תאחר ואע"פ דבהקדש אמרינן אמל"ג כמסירה להדיוט ומ"מ עובר בבל תאחר, שא"ה דאמל"ג אינו קנין גמור דאמל"ג כמסירה להדיוט גופי' אינו אלא מטעם מוצא שפתיך תשמור כמ"ש הרא"ש בפי' לנדרים (כ"ט) וכבר האריכו בזה טובא וגם אנכי הארכתי בזה במק"א בעזה"י, אבל הכא דזכה בעד העני דקנין גמור הוא וממון גמור אית לי' להעני גבי בעה"ב וכבר יצא מדין פאה ואיך שייך בזה בל תאחר:
והנראה דכבר הקשו בזה דאיך סבר ר' אליעזר דזכה לו והא ר' אליעזר ס"ל בב"ב (קנ"ו ב') זכין לקטן מדרבנן ולא לגדול, ומשמע דר' אליעזר לית לי' כלל דין דזכיה דהיינו דזכין לאדם שלא בפניו כדמשמע מתוס' שם ד"ה זכין יעו"ש, ותי' עפי"ד הרשב"א במס' קדושין (כ"ג ב') שכתב דמתנת ממון לאו זכות גמור הוא ואדרבה חוב הוא מצד עצמו דכתיב ושונא מתנות יחיה אלא לפי שנפשו של אדם מחמדתן קרי לי' זכות ואע"פ שהוא מצד עצמה חובה זכין לו שלא בפניו אבל גט שחרור זכות גמור הוא כו' יעו"ש, וכן כתבו התוס' בכתובות (י"א א') סד"ה מטבילין אותו יעו"ש. ולפי"ז ר"א דאמר זכין לקטן ואין זכין לגדול טעמו דזכי' אינו אלא מדרבנן וסובר דלא תקנו זכיה רק גבי קטן ולא בגדול, אבל ז"א אלא בגוונא דמיירי התם פלוגתא דר"א ור' יהושע דהיינו במתנה כמו שמפרש שם הרשב"ם משום דלא חשיב זכות גמור, אבל היכא שהוא זכות גמור לא צריכין לתקנת חז"ל, דהא מדאורייתא זכין בכה"ג מה לי קטן מה לי גדול וגבי פאה דהוא זכות גמור דלא שייך שונא מתנות שפיר זוכין. [עי' בשו"ת עטרת חכמים חחו"מ סי' ו' יעו"ש]. ולפי"ז הא דזוכה בפאה בעד העני י"ל דז"א רק במה דהוי זכות לעני והיינו דלא מצי לחזור וליתן לאחר, משא"כ דלא יעבור בבל תאחר דזה הוי חוב להעני ולענין זה לא זכי לי' אלא עוד הוא כמו פאה, ועוד יש לעיין בזה:
ואמנם העיקר בהבנת דברי התוס' הוא כמ"ש הטור"א וז"ל עוד פי' התוס' דמיירי במלקט לצורך עניים כהא דתנן בפ"ד דפאה מי שלקט את הפאה ואמר ה"ז לפלוני עני רא"א זכה לו וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון ולפי דבריהם צ"ל הא דאמרינן בפ"ק דגיטין כו' דהא דמזהיר רחמנא לא תלקט לעני היינו לצורך עני פרטי והיינו דכתיב קרא לא תלקט לעני לשון יחיד, אבל במלקט לצורך עניים דעלמא ליתן לכל הבא ראשון אפילו לרבנן שפיר דמי ופלוגתייהו אינו אלא במלקט לצורך עני פרטי כדקאמר ה"ז לפלוני עני והיינו עני פרטי כו' עכ"ד, והוא אמת ונכון, ולפי"ז לק"מ קו' רבינו הרשב"א, ומיושב גם הערתי דבאמת אין כאן זכיה לשום אדם ודוק: