אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן כ · ד

ג

בתוס' מנחות (צ"ה ב') ד"ה אין טמאי מתים משתלחים כו' באה"ד הקשו וז"ל וא"ת והיכי ילפינן טמא מת ממת שאני מת דאין לו טהרה במקוה כדאיתא בסוף עירובין (ק"ד ב') המכניס שרץ למקדש פטור ואע"פ שהיו נושאין ארונו של יוסף עמו במחיצתו כו' ובהגהות הגאון יעב"ץ זצ"ל כתב וז"ל נ"ב כלומר אע"ג דמסתמא כלי עץ הויא, צ"ע דאף הוא אין לו טהרה במקוה לפי שדינו כקבר וגולל ודופק אבל משום כלי אינו מטמא, אפי' יש לו שולים וראוי לקבול שאין כלי תשמיש המת מתטמא אלא אם הוא ראוי לתשמיש אדם החי כמו כר וכסת ומטה, משא"כ המחובר לקרקע דינו כקרקע ואין לו דין כלי ואין בו אלא טומאת קבר כמת עצמו, לכן כמו שהמת מותר במחנה לויה, גם ארונו מותר להכניס שם עכ"ל, הנה בעיקר חדושו דארון המת אין מטמא מטעם כלי הבאתי בספרי מקור ברוך ח"א (סי' ל"ג) בקונטרס נר אהרן מהגאון ר' אברהם אהרן הכהן זצ"ל שחדש כן והאריך הרבה יעו"ש ולא ראה שכבר הקדימו בזה הגאון יעב"ץ ז"ל, אמנם הבנתו בתוס' הוא תמוה מאד, דהוא הבין שכוונת התוס' להקשות איך היו מותרים להכניס הארון במחנה לויה ובמחכת"ה כוונת התוס' להקשות על האנשים שהם בנושאי ארונו של יוסף שהי' להם טהרה במקוה ואיך היו מותרים במחנה לויה וז"פ, ותמוה טובא איך אשתמיטתי' דבר פשוט כזה:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה