מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן כ · ג
הנה קיי"ל דטומאה רצוצה בוקעת ועולה ואינה מטמא אלא כנגדה, וזה מכבר שהי' אצלי לדבר פשוט דזה דוקא כשהטומאה מונחת מחוץ לאהל והיינו ברה"ר או בחצר, משא"כ היכא שהיא מונחת בתוך אהל ורצוצה הרי בוקעת לתוך האהל ומטמא כל האהל, וזה לי כמה שנים שהיה לו מו"מ בזה עם הגאון ר' אברהם אהרן הכהן זצ"ל והראה לי אז דברי הירושלמי נזיר (פ"ז ה"ג) אמר ר' יאשיה טומאה טמונה בקרקעו של בית נזיר מגלח, הרי דטומאה רצוצה בתוך האהל מתפשט הטומאה בכל האהל [ומזה יש לתמוה טובא במ"ש מרן הכ"מ ה' נזירות (פ"ו ה"ח) דנזיר אינו מגלח אטומאת קבר והבין זאת בדעת הרמב"ם יעו"ש והוא נגד דברי הירושלמי ועי' במנ"ח (מ' רס"ג) והוא תימה לענ"ד. ואחר זמן רב מצאתי הערה זו בשו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב (סי' קנ"א אות ט') יעו"ש מ"ש עוד וצ"ע] וכן מצאתי אח"ז במשנה אחרונה אהלות (פ"ד מ"א) שכתב כן לדבר פשוט, ועי' בכלים (פ"ח מ"ז) השרץ שנמצא בעין של תנור כו' ואם הי' באויר [ופי' הרמב"ם ז"ל שהשרץ הוא באויר העין יעו"ש בתוי"ט] אפילו כזית מן המת טהור ואם יש שם פותח טפח הכל טמא יעו"ש, והקשה במשנ"א דלשיטת הרמב"ם קשה הא דקתני אם יש פותח טפח הכל טמא מאי איריא יש שם פותח טפח אפילו ליכא פותח טפח והטומאה רצוצה כיון שהיא בתוך הבית בוקעת לבית ומטמא כל הבית וכתב דנראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאפי' רצוצה בתוך הבית אינה מטמאה אלא כנגדה יעו"ש והוא תימה דזה נגד משמעות כמה משניות ונגד ד' הירושלמי. ומד' הרמב"ם ה' טומאת מת (פ"ז ה"ז) מוכח להדיא דס"ל דטומאה רצוצה בתוך הבית מטמא כל הבית יעו"ש. ואמנם תמוה מד' הרמב"ם (בפכ"ה ה"א) שכתב וז"ל עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד יעו"ש הרי דכתב דטומאה רצוצה בתוך הבית אינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד וצ"ע:
ואפשר לומר דזה דטומאה רצוצה דתוך הבית מטמא כל הבית משום אהל אף שההלכה שאינו מטמא רק כנגדו הוא משום כיון שהבית מאהיל על מקום הטומאה רצוצה הוי כל הטומאה כאלו היא בתוך הבית וכל הבית מקרי כנגד הטומאה, אבל אם הטומאה תחת העמוד והעמוד הוי רשות לעצמו לא מקרי כאלו הטומאה בתוך כל הבית כיון שהטומאה היא ברשות אחר, לכן אינו יוצא הטומאה מהעמוד לתוך הבית ואין הבית מקרי כנגד הטומאה וכן אמר הגאון ר' ארי' ליב שליט"א הגאב"ד מווילקומיר, ועי' בתוס' ב"ב (ק' ב') בד"ה ורומן שבעה כו' שהקשה ר"י במתניתין באהלות (פ"ד) תיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכה מה שבבית טמא כו' לפי שדרך טומאה לצאת כו' והשתא קשה ל"ל טעמא שדרך טומאה לצאת תיפוק לי' דבוקעת ועולה כיון דאין ביציאתה פותח טפח כו' יעו"ש, ומוכח גם מד' התוס' דס"ל דטומאה רצוצה בתוך הבית מטמא את כל הבית ולא כנגד הטומאה בלבד דאל"ה לק"מ קו'. והתוס' חדשו דבר חדש דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו, והוא דבר חדש למאוד ועפי"ז מיושב קו' המשנ"א בכלים פ"ח הנ"ל. ואמנם על עצם חדוש התוס' יש להעיר מד' הגמ' חולין (ע"א א') דאמר התם דכלי חרס המוקף צמיד פתיל אינו מציל על טומאה שבתוכו דטומאה בוקעת ועולה וצ"ע. וכבר ראיתי לרב גדול א' שהקשה זה. ובפי' רגמ"ה ראיתי שכתב שם בד"ה שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא כלומר דאי הוה שרץ בתוך כלי חרש אע"ג שמוקף צמיד פתיל מטמא טהרות שע"ג דאמרינן טומאה בוקעת ועולה כו' יעו"ש, וכוונתו להא דאי' במשנה כלים (פ"ח מ״ו) בית שאור מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים התנור טמא יעו"ש במפרשים ולא רצה לפרש לענין טומאת מת אולי דס"ל כשי' התוס', ולישנא דגמ' טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע נקט לישנא דמתניתין גבי מת והעיקר הכוונה דאין צמיד פתיל מציל על טומאה כ"א על טהרה ועי' בתוי"ט באהלות (פ"ד מ"א) בסופו בשם הרמב"ם ז"ל ודוק: