מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן יז · ד
סוטה (דף ו' ע"ב) מתיב רבא ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני כו' ופירש"י שהודתה לבית דין על קלקולה שהיו מאיימין עליה יעו"ש, ומשמע דוקא כשהודה בפני בי"ד הא לא"ה לא וצ"ע. ונראה דכוונת רש"י ז"ל דמדקתני ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני וע"כ דלא מהני אמתלא ולא מצי לחזור דאל"ה לא היתה מנחתה נשרפת וכמו שהוכיח ר"י בתוס' יבמות (צ"ה ע"א) ד"ה אילימא בסוטה לבעל כו' יעו"ש, ועי' בסוטה (כ' ע"א) אמרה איני שותה כו' כיון דאמרה איני שותה טמאה אני קאמרה וכיון דאחזיק נפשה בטומאה לא מציא הדרה בה כו' יעו"ש, וע"כ דנאמנות שלה הוא מטעם עדות ולהכי ל"מ אמתלא, וכן כתב בהפלאה כתובות (כ"ב) הובא בתשו' רע"א (סי' ק"י) דהא דאשה האומרת א"א אני מהני אמתלא היינו בלא אמרה כן בפני בי"ד אבל אמרה כן בפני הבי"ד כיון דהיתה נאמנת מדין עדות אינה חוזרת ומגדת אף באמתלא יעו"ש, וכמ"כ הכא ס"ל לרש"י ז"ל דאם אמרה כן בפני בי"ד ל"מ אמתלא ודוק: