מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן יב · ג
ובמה שבארתי בספרי (סי' י"א) דברי התוספתא שקלים וז"ל התוספתא גר שמת ובזבזו נכסיו ואחר כך נודע שהן של הקדש מוציאין מידן, והוא תימה דמאי קמ"ל ואטו לא ידענא דאין אדם זוכה בשל הקדש והארכתי בזה ובארתי שם דהגמ' במנחות (ע"ג ע"ב) מוקי לה להך ברייתא כריה"ג ור"י הגלילי ס"ל דקדשים קלים ממון בעלים הוא ויכול הוא למכור מחיים את הקדשים שהלוקח יאכל הבשר, והכא כשמת הגר ובזבזו נכסיו, הכוונה שבין הנכסים היו שלמים קדק"ל וכמו ברישא מיירי בקדק"ל ואח"כ נודע שהן של הקדש פי' השלמים ומעתה הזוכים רוצים לזכות בהבשר, דזה הזכות היה לו להגר למכור הבשר לאחר והוא ממון בעלים ועתה כשמת הגר הלא חלקו בהשלמים נעשה הפקר ורוצים לזכות לאכול הבשר, וע"ז קמ"ל דמוציאין מידן וכאשר בארתי עוד שמה, וע"ז גמגם כת"ר מי הוא המוציא מידם, הנני לבאר דברי כי באמת נשמט שם איזה דברים, ואביא כאן כפי הרשום אצלי בחדושי מכבר:
הנה זה ברור דבאמת גם קדשים קלים הוי של גבוה, ורק דהתורה נתנה להבעלים זכות לאכול הבשר כיון דחייב באחריות וכמ"ש רש"י ב"ק (י"ג ע"ב) והכוונה באר המגי' [הוא הגאון ר' ענזיל ז"ל] בא"מ בתשובותיו (סי' ב') דר"ל שעליו מוטל קיום מעשה הקרבן והיינו שחייב להשתדל ולטפל בהם שיתקיימו בהם העבודות הראויות להן ובעד זה נתנה תורה זכות להבעלים לאכול הבשר, ואם כבר נקרב וליכא עוד ענין עבודות הרי הוא כולו לשמים, וכיון שמת הגר ול"ש כלל עתה דין בעלות שהרי אין שינוי בעלים לאחר מיתה ואין לו שום זכות פקע לגמרי ממון שלו והוי של גבוה כמו כל הקרבנות קדשי קדשים ושום אדם אין יכול לזכות בהם והוי של גבוה, ולכך הגזברים של הקדש מוציאין מידן של הזוכים דהרי עתה הוא כולו של הקדש וז"ב בפירושו:
ומה שכתבתי שם דדוקא למכור יש לו זכות אבל לא להפקיר כיון דאין מוסר זכותו לשום אדם, העיר ע"ז הגאון ר' ליב שליט"א מווילקומיר מד' התוס' ב"ק (ס"ו ע"ב) ד"ה דגזל קרבן, דהקשו הא המוכר שלמיו לא עשה ולא כלום, משמע הא אם יכול למכור יכול ג"כ לגזול עכ"ד, ואין בו כדי לדחות לענ"ד דשאני גזלן שהתורה העמידה ברשותו כמו אם היו הבעלים מקנים אותו משא"כ הפקר ודוק:
ומה שבארתי שם דאונס פטור ממעילה וגם קרוב לאונס פטור נשמט שם דהא כן מוכח בסוף פ"ק דחגיגה דקאמר ודקא קשיא לך מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש איבעי ליה לעיוני הכא מי ידע היינו כהררים התלוין בשערה ופירש"י ז"ל שהרי קרוב לאונס יותר מן השוגג עי"ש, והיינו דהשליח לא עלה על דעתו דהם מעות הקדש ולא הוי לי' לעיוני כלל דסבור שהן מעותיו של המשלח ומצווהו ליתן לחנוני, הרי כיון דלקח ממקום שלא עלה על דעתו שהן של הקדש הרי הוא קרוב לאונס ופטור מצד הדין ועי' במ"ש (בסי' ט') שבארתי יפה בעזה"י, ועי' ברש"י ב"מ (נ"ז ע"ב) בהא דאיתא שם והלא מעל הגזבר, ופירש דשוגג אצלו כסבור שמותר משום שכר הקדש, וכתב בס' נפש חיה מהגאון ר' משה בצלאל ז"ל דכוונתו למאי דפירש"י בריש מס' כריתות דאומר מותר לגמרי דעוקר כל הגוף אינו שוגג אלא אנוס ופטור עי"ש, וא"כ אי איירי בא"י כלל מאיסור הוצאת הקדש לחולין אינו שוגג רק אונס חשיב ואינו יוצא לחולין רק בשוגג ולא באונס דפטור מקרבן מעילה דכתיב וחטאה בשגגה דמ"ש קרבן מעילה מקרבן חטאת דפטור כה"ג לרש"י ודמי למזיד דאינו יוצא לחולין ומש"ה פירש כסבור שמותר משום שכר הקדש דבכה"ג דאינו עוקר כל הגוף ודאי חשיב שוגג גמור ויוצא לחולין עכ"ד ועכ"פ מכ"ז מוכח שפיר כמ"ש שם לענין אונס במעילה ודוק:
ועל יתר דבריו עוד חזון למועד אי"ה והנני המתענג תמיד על דבריו המחוכמים והעמוקים והערותיו היקרות בספרי:
יתברך כת"ר בכט"ס אוהבו סלונ"ה הדו"ש ומברכו ומכבדו ומוקירו כו'.