מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט
סימן סב - לקט שכחה ופאה · ה
נקטינן דב' שבלים לקט ג' אינן לקט ויש לחקור אי לקט שייך רק בשבלין או בכ"ד הנה כתב המלאכת שלמה (בפ"ו מ"ט) בשם הר"ש שוביליו ז"ל גבי אם באה רשות עני באמצע דבשומים ובצלים ליכא לקט ע"ש והנה יש לעיין שהרי כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד ה"ב) היה קוצר או תולש דבר שדרכו להתלש כו' ודבר שדרכו להתלש אינו בתבואה כ"א בשומים ובצלים כדאמרינן בחולין (קל"ז) ועיין ברש"י ז"ל שם ומוכח דאף בהנך שייך לקט והבה"ג כתב דכל מין דחייב בפאה חייב בלקט ושכחה דבפאה כתיב' קציר ובלקט ושכחה כתיב קציר וגמר קציר קציר מפאה ע"ש:
כתב רש"י ז"ל בסנהדרין (פ"ח) דג' שבלין אינו לקט משום שאין דרך להפקירן ועיין ברש"ש שם] ונראה מזה דשנים הוא מפקיר ויש לעיין א"כ מאי בעי אילפא בתמורה (כ"ה) אמר על לקט בנשירת רובו יהא הפקר הפקר הוי או לקט הוי תפשוט מכל לקט דכל לקט הוא מפקיר ומ"מ הוי לקט ולא הפקר וצריך לדחוק דבכל לקט ההפקר הוא אחר נשירת רובו:
אמרינן (פ"ה מ"ב) שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה כו' והנה הר"ש ז"ל פי' שם שהוא מדין שכחה דהוי שכחת קמה אך הרמב"ם ז"ל כתב בפסקיו שהוא מדין לקט דהוי כמו שנפלה מתוך המגל ועיין בכ"מ שם שכתב דאף שלא נקצרה כל שנשארה לבדה הוי כמו שנפלה מתוך המגל וכ"כ בפה"מ שהוא מדין לקט ע"ש היינו כמו דאיכא שכחת קמה ה"נ איכא לקט קמה דכל שהניח שבולת אחת ולא קצרה הוא בכלל לקט. והנה יש לעיין דבירושלמי תרומות (פ"ו ה"ב) גבי זר שאכל את התרומה דאין משלמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה וקאמר רשב"ל דזה דאין משלמין הוא דוקא שלא היה בהם זיקת תרומה שלא היה ראוי מעולם להיות תרומה ומוקי לה בפאת קמה ובשכחת קמה דמעולם לא היו ראוין להיות תרומה דבשכחה עומרים היו ראוין לתרומה קודם ששכחה ופרכינן מלקט ע"ש ואמאי לא מוקמינן ג"כ בלקט קמה:
אמרינן (פ"ה מ"ב) שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו אמר ר"א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו כו' והביא הר"ש ז"ל מהירושלמי דפרכינן מחלפא שטתיה דר"א תמן הוא אמר זכה לו היינו במי שליקט את הפאה ואמר ה"ז לפלוני עני וכאן הוא אמר כן ואמרינן דר"א לדבריהם דרבנן קא"ל ע"ש. והנה בההיא דמי שליקט את הפאה כו' כתב רש"י ז"ל (בפ"ג דב"מ) דמיירי באדם דעלמא שאינו בעל השדה דאי בעל השדה ל"ש מה דאמרינן שם דטעמא דר"א דזכה לו הוא משום דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני ומגו דבעי זכי לנפשיה כו' דבעל השדה עצמו לעולם אסור אפילו הוא עני דהא אמרינן להזהיר עני על שלו והר"ש ז"ל (פ"ד מ"ט) הקשה על רש"י ז"ל מההיא דשבולת של לקט שנתערב בגדיש דמעשר שבולת אחת ונותן לו וקאמר ר"א היאך עני מחליף כו' ואמרינן בירושלמי דר"א לדבריהם דרבנן קא"ל ומוכח להדיא דלר"א אף בעל השדה עצמו יכול לזכות לעני ע"ש והנה באמת קשה על הירושלמי לר"א איך מהני בבעל השדה שיזכה לעני הא הכא ל"ש מגו ונראה דר"א לטעמיה דס"ל (בפ"ה מ"ד) בבעה"ב שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה יטול וכשיחזור לביתו ישלם וחכ"א עני היה באותה שעה ע"ש ור"א סבר כיון די"ל נכסים במקום אחר לית עליה דין עני שיכול ליטול לקט שו"פ רק לזה מהני מה שאי"ל עתה במה להתפרנס שרשאי ליטול ע"מ לשלם אח"כ והכא בבעל השדה אף דאם יפקיר נכסיו ג"כ אסור ליטול לקט שו"פ והטעם משום דבעל השדה דינו לעולם כעשיר וכדאמרינן (בב"מ י"ב) גבי השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו למחצה לשליש ולרביע כו' ואי אדעתיה דאבוה קא מלקט אבוה עשיר הוא ע"ש דכיון די"ל חלק בהקציר דינו כעשיר מ"מ לזה מהני מה שמפקיר נכסיו שיהיה דינו רק כעשיר שי"ל נכסים במקום אחר דג"כ דינו כעשיר לר"א מ"מ כיון דאי"ל עתה במה להתפרנס יכול ליטול לקט שו"פ ע"מ לשלם ממקום אחר וה"נ בעל השדה שהפקיר נכסיו נהי כיון דהוא בעל השדה דינו כעשיר מ"מ הרי אי"ל במה להתפרנס ונהי דא"י ליטול לקט שו"פ לגמרי דדינו כעשיר מ"מ יכול ליטול ע"מ לשלם ממקום אחר או לאח"ז דזה אינו תלוי אם דינו כעשיר או לא אלא אם י"ל עתה במה להתפרנס ובבעל השדה גלי קרא רק דדינו כעשיר וכיון דמצי אז זכי לנפשיה אפילו ע"מ לשלם יכול לזכות לעני והעני לא יהיה צריך לשלם שהרי עני הוא לגמרי והדין דהמגביה מציאה לחברו דיל במגו דאי בעי זכי לנפשיה כו' זה תלוי רק בגוף החפץ אם יכול לזכות בגוף החפץ לעצמו יכול לזכת אף לחברו:
מקשים העולם על ההיא דמאימתי כ"א מותרין בלקט כו' אמאי מותרין יזכה בעל השדה מדין חצר דאין סברא לומר דבעל השדה עצמו אסור לעולם לזכות בלקט אף לאחר שהילכו בו הנמושות דלאחר שנתיאשו העניים ודאי בעל השדה לא גרע משאר עשיר דרשאי לזכות בו ומתרצים דמש"ה אין בעל השדה עצמו זוכה בהלקט מדין חצר משום דהוי חצר שאינה משתמרת אך אי אפשר לתרץ כך דאמרינן (פ"ר מ"ה) ג' אבעיות ביום כו' היינו דב' פעמים ביום בעה"ב מתגלה בתוך שדהו וכתב בפי' הרא"ש ז"ל משום דבשעה שאין בעה"ב בתוך שדהו אין רשות לעניים לכנוס ללקט ע"ש א"כ לאחר שנתיאשו וכל אדם מותרין בלקט מ"מ אין להם זכות יותר מהעניים שהן באין מחמתן א"כ אין רשות לכנוס ללקט אלא בשעה שבעה"ב בתוך שדהו א"כ אמאי לא קנתה שדהו לבעל השדה דכל שעומד בצד שדהו לא בעינן חצר המשתמרת:
אמרינן דספק לקט לקט ויש לחקור אי פטורה מן המעשר אם זה רק מדין ספק ורק דעניים חשיבי כמו מוחזקים דמספק היא שלהם וא"כ חייב במעשר דלגבי איסורא ל"ש זה וכמו ספק בכור דהממע"ה ואסור בגיזה ועבודה וזה שהוא לעניים אינו פוטרו מן המעשר אם אין שם לקט עליו דהוי כמפריש פאה פחות מכשיעור ואף דמה שנתן נתן וא"י לחזור בו והוא לעניים מ"מ אינו נפטר מן המעשר דאין שם פאה עליו כמה שהביאו התוס' חגיגה (י') והר"ש ז"ל ריש פאה מהירושלמי או דספק לקט לקט הוא מדין ודאי ושם לקט עליו ולכאורה תלוי בטעמי דבגמרא דילן (חולין קל"ד) אמרינן דזה דספק לקט לקט מדכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ובירושלמי (ספ"ד דפאה) אמרינן עני ורש הצדיקו הצדיקוהו במתנותיו עוד אמרינן שם דכתיב לא תטה משפט אביונך בריבו בריבו אין אתה מטהו אבל מטהו אתה במתנותיו עוד אמרינן שם תעזוב הנח לפניהם משלך ע"ש והנה לפי הטעם דלא תטה בריבו אבל אתה מטהו במתניתיו נראה שהוא הטייה בדין לזכותו ובמקום ספק מוקמינן בזכותו אבל אינו קנין חדש אבל לטעם תעזוב הנח לפניהם משלך נראה שהוא מדין ודאי וכן מההיא דעני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו נראה שהוא מדין ודאי הנה כתב התי"ט (בפ"ה מ"א) גבי הרוח שפיזרה את העומרים דאומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים כו' דפטורה מן המעשרות שמן הספק נותנים לעניים וספק לקט לקט ע"ש ונראה דס"ל דספק לקט פטור מן המעשרות ואפשר דזהו לטעמא דתלמודא דידן דטעמא הויא משום עני ורש הצדיקו:
תם ונשלם בעזרת בורא עולם.
סוף הספר