אור ברסלב
מקדש דוד חלק ד סימן סא - כלאים › ח

מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט

סימן סא - כלאים · ח

ז

אמרינן בעירובין (צ"ב) בחצר גדולה שנפרצה לקטנה דדיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה וכתב רש"י ז"ל דדיורי גדולה מושלין בקטנה ומושכין אותה אצלן ואין דיורי קטנה מושלין בגדולה למושכה אצלן ואמרינן כיצד גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה וכתב רש"י ז"ל דכמאן דהויא קטנה כולה בתוך גדולה ואמרינן שם אם זרע הזרעים אסורין והגפנים מותרין וכתב רש"י ז"ל דמש"ה גפנים מותרין דאין דיורי קטנה מושלין בגדולה ע"ש ונראה מזה דמה דבעלמא הזרעים נאסרין בכה"כ הוא לפי שהם במקום הגפנים והכא כיון דדיורי גדולה בקטנה הוי כמו שהזרעים הם במקום הגפנים ואסורים אבל זה שהגפנים נאסרין בעלמא בכה"כ הוא לפי שהם במקום הזרעים ולא משום שהזרעים הם במקומן וכיון דאין דיורי קטנה בגדולה לא חשיבי הגפנים כאילו הן במקום הזרעים ומש"ה מותרין ואמרינן שם גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה וכתב רש"י ז"ל דלגבי גדולה פתחא וכל פתחא כמחיצה הוא ע"ש ואע"ג דדיורי גדולה בקטנה והוי כמו הגפנים הן בגדולה לא איכפת לן דאיסור הזריעה הוא אם הזריעה היא במקום הגפנים ולא במה שהגפנים הן במקום הזריעה וכיון דהזריעה היא בגדולה אין הזריעה במקום הגפנים שהן בקטנה והנה בעלמא ל"ש לחלקן דאם הגפנים הן במקום הזרעים ממילא הזרעים הן במקום הגפנים רק הכא דרק רואין כאילו הן בגדולה אפשר לחלקן דחשוב רק כהגפנים אצל הזרעים ולא הזרעים אצל הגפנים ואיסור זריעת כלאים הוא משום דהזריעה היא במקום הגפנים. עוד כתב רש"י ז"ל שם וכשיגדלו הזרעים אע"ג דדיורי גדולה בקטנה אין אוסרין את הגפנים דאמרינן במנחות מעשה באחד שזרע כרם של חברו כו' האי דלא עביד איסורא לא קנסוהו רבנן ה"נ הואיל וכשזרע את הגדולה בהיתר זרעה כו' ע"ש היינו שבדין היה שהגפנים נאסרין וכמו דגפנים בגדולה וזרעים בקטנה דנאסרין הזרעים והגפנים מותרין הכא דהגפנים בקטנה הא הגפנים דינן ליאסר כיון דהגפנים במקום הזרעים ורק משום דבהיתר זרע וזה דהגפנים היה דינן ליאסר רק כשיגדלו הזרעים ולא תכף כשזרע נראה מזה כיון דהאיסור של הגפנים הוא משום שהם במקום הזרעים צריכים הזרעים שיגדלו שאז הם זרעים ונראה מדברי רש"י ז"ל דאף השרשה לא מהני דאף אם השרישו הזרעים אין ראוין לאסור הגפנים רק לאחר שיגדלו ונראה הטעם כיון דבכלאים אסור רק היכא שניכר הערבוביא וכמ"ש רש"י ז"ל (שבת פ"ד) והביא ראיה מההיא דכה"כ דזה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע"ג דינקי מתתאי ע"ש א"כ אפילו השרישו הזרעים כ"ז שלא גדלו אינו ניכר הערבוביא ואע"ג דאמרינן בזורע בכרם דזרוע מעיקרא דהשרשה הוא רק לאסור הזרעים אבל אין הגפנים נאסרין אף אם הוסיפו מאתים לאחר השרשת הזרעים אלא אחר שיגדלו כך נראה לדעת רש"י ז"ל וזה דהזרעים שאני לענין זה מהגפנים חדא דעל הזרעים גלי קרא דהזרע נאסר בהשרשה ועל הגפנים ליכא קרא ועוד דלגבי הזרע חשיב הערבוביא שלה ניכרת שהרי הערבוביא שלהם הוא הגפנים והרואה את הזרע שדנין עליה רואה שהוא בערבוביא עם הגפנים אבל הגפנים אין הערבוביא שלהם ניכרת שהרואה הגפנים אינו ניכר שהן מעורבבין כ"ז שלא גדל הזרע:

הנה התוס' השיגו שם על רש"י ז"ל שפי' דדיורי הגדולה מושלין בקטנה ומושכין אותה אצלן והוי כמו קטנה כולה בתוך גדולה ופי' דהטעם משום דשם גדולה על הקטנה ואין שם קטנה על הגדולה ומש"ה גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה דשם כרם על הקטנה אבל גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה ואין הגפנים נאסרין אף דשם שדה על הקטנה דרחמנא לא קפיד על שם שדה רק על שם כרם ע"ש ונראה דאיכא נפקותא לדינא בין טעם רש"י ז"ל לתוס' בכלאי זרעים דאם זרע בגדולה חטים לרש"י ז"ל אסור לזרוע בקטנה שעורים דהוי כמו קטנה כולה בתוך גדולה א"כ מ"ל כה"כ ומ"ל כלאי זרעים ולהתוס' דהוי רק שם גדולה על הקטנה דאין כמו קטנה בתוך גדולה רק שהקטנה נקראת כרם בכלאי זרעים ל"ש זה וכיון שהן חצרות נפרדות מותר לזרוע שם. כתב רש"י ז"ל בגפנים בגדולה דאסור לזרוע את הקטנה דאפילו מרחיק ד"א מן הגפנים שאפילו בתוך הגדולה מותר להרחיק ולזרוע הכא אסור דקתני מפני שהיא כפתחה של גדולה אלמא כולה כחד פתחא משוה לה ע"ש ונראה מזה דאף שאין כל הגדולה נטועה גפנים ויש בו חלק שאינו כרם ומותר לזרוע שם מ"מ בקטנה אסור מפני שהיא כפתחה של גדולה והוי פתח אף להכרם. והנה יש לחקור אם יש בגדולה רק גפן יחידית אי מותר לזרוע בקטנה כיון דגפן יחידי י"ל עכ"פ עבודה ו' טפחים וקטנה היא כפתחה של גדולה והוי פתח אף לאותן ו' טפחים והנה להתוס' דתלי בשם כרם יש לחקור אם גדולה בחו"ל וקטנה בא"י וגפנים בגדולה אי מותר לזרוע את הקטנה כיון דשם גדולה על הקטנה והקטנה נקראת כרם והיא בא"י הזורע שם דינו ככה"כ בא"י אך אפשר כיון דהגפנים הנטועים בחו"ל עושין שם כרם על הקטנה לא חמירא ממקום הגפנים עצמן:

אמרינן (פ"ד מ"ה) הנוטע שורה של ה' גפנים בש"א כרם ובה"א אינו כרם כו' וכתב השו"א דב"ש ס"ל רואין כאילו הן שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב [ונראה דאזלי לשיטתייהו פ"ו דפאה גבי כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ד' קבין בש"א אינו שכחה ובה"א שכחה ואמרינן בירושלמי דטעמא דב"ש דרואין כאילו הן ד' עומרים וב"ה לי"ל רואין ע"ש]. והנה בעריס אף שורה אחת של ה' גפנים חשיב כרם והנה בעריס דצריך להרחיק ד"א כמו כרם יש מחלוקת הראשונים ז"ל דהרמב"ם ז"ל כתב (פ"ח ה"ב) הנוטע שורה של ה' גפנים או יתר וערסן ע"ג כותל גבוה י' כו' הרי אלו נקראין עריס כו' ומהיכן מודדין מעיקר הגדר שערסן עליו כיצד הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל אמה ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל מודד מן הכותל ד"א וזורע כו' וכתב הראב"ד ז"ל מעולם לא עלה ע"ד שום מפרש שיהא צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל מפסיק בין הגפנים והזרע כו'. והנה לדעת הרמב"ם ז"ל נראה דמש"ה אין הכותל מפסיק בין גפנים לזרע משום דהוי שער כותש כיון דערסן על הכותל והנה בשער כותש מצינו פלוגתא בין הר"ש והרמב"ם ז"ל דהר"ש ז"ל מפרש בכלאים (פ"ה ה"ג) ובפאה (פ"ב מ"ג) דשער כותש הוא שהנופות כותשין זא"ז על הגדר ומתערב אילן זה עם אילן זה ע"ש היינו שהאילנות שמשני צדי הגדר מתערבין ענפיהן זע"ז אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ בפאה שם כתב ופי' שער כותש הוא הבדים והפארות ירצה לומר ענפי האילנות שהיו נוגעין בגדר ומושלחין עליו ואז יהיה כמחובר ואמרו בגמרא כעלה במכתש ענינו שינטו הפארות על הקיר ע"ש היינו דלא בעינן שיתערבו אילנות שבצד גדר זה עם אילנות שבצדו השני אלא כל שהענפים נוטים על הגדר אין הגדר מפסיק וא"כ הכא בעריס שערסן על הכותל אין הכותל מפסיק דכל היכא שיש שם כרם השער כותש מחברן כמו לענין פאה אך בעריס יש עוד מעלה דצריך למדוד הד' אמות מן הכותל ולא מן עיקר הגפנים כיון דערסן על הכותל חשיב הכותל כעיקר הגפנים וכמ"ש הכ"מ שם:

כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ח ה"ז) גנה קטנה שהיא מוקפת גדר ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כל כתליה אם יש בה מלא בוצר וסלו כו' הואיל והיא מוקפת גדר זורעין בתוכה ירקות ואם אין בה כשיעור הזה אין זורעין בתוכה מפני שנראה הכל כעריס אחד וירק בתוכה וכתב הראב"ד ז"ל אף זה מן כו' ולעולם מאחורי הגדר אין שם איסור כו'. והנה על הרמב"ם ז"ל יש לעיין שכתב אם יש שם מלא אורה וסלו כו' מרחיק רק ו' טפחים ואע"ג דס"ל להרמב"ם ז"ל דאין הכותל מפסיק בעריס א"כ לבעי ד' אמות וכבר עמד בזה הרדב"ז ז"ל שם ועוד שכתב הרמב"ם ז"ל הואיל ומוקפת גדר כו' אלמא דהגדר מהני להתיר ועוד אם אין שם כמלא בוצר וסלו כתב הרמב"ם ז"ל דזה דאין זורעין בה הוא רק מפני שנראה כעריס אחד וירק בתוכו ונראה דזה דשער כותש מהני לבטל הגדר הוא רק אם הגדר מרוח אחת אבל במוקף גדר אין שער כותש מהני לבטל הגדר וזהו מ"ש הואיל ומוקפת גדר כו' ואיכא מחיצה ואינו אסור אלא משום שנראה כעריס אחד וירק בתוכו. והנה בשומירה שבכרם גבוהה י' ורחבה ד' דמותר להביא זרע לשם ואמרינן אם היה שער כותש אסור כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ז הכ"ב) שומירה שבכרם אם גבוה י' ורחבה ד' מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהיו השריגין נוגעין בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה ע"ש היינו ג"כ שהאיסור הוא רק שלא יראה כו' דכיון דגבוה י' ד' א"כ מוקפת מחיצות מד' רוחות והיכא דמוקפת גדר אין שער כותש אוסר רק היכא דנראה כירק בתוך הכרם [והתם מפרש הרמב"ם ז"ל ג"כ שער כותש היינו דהשריגים נוגעין בה ולא בעינן שיתערבו השריגים של ב' הצדדין יחד ע"ש]:

אמרינן בירושלמי (רפ"ו) דר"י שהעיד על גנה קטנה שהיא מוקפת עריס כו' וריב"נ אמרו דבר אחד דס"ל לר"י דאין עריס כרם רק כריב"נ דאמר בעריס דאם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם ואם יש שם ד"א מרחיק כדי עבודתו וזורע את השאר דאי כרבנן דמשוו לעריס ככרם וצריך הרחקה ד"א א"כ בגנה קטנה אם יש שם מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן דהיינו יחד ד"א איך מותר להביא זרע לשם הא צריך להרחיק ד"א ע"ש וכן הרמב"ם ז"ל בפה"מ בעדיות שם כתב דאם יש שם מלא בוצר וסלו כו' מרחיק ו"ט וזורע את המותר והיינו כריב"נ אבל על הרמב"ם ז"ל בפסקיו קשה דפסק כרבנן דצריך להרחיק מן העריס ד"א כדין הכרם ופסק נמי ההיא דגנה קטנה שמוקפת עריס דאם יש שם מלא בוצר וסלו כו' זורעין בתוכה ירקות וקשה כיון דדין עריס כדין כרם א"כ צריך הרחקה ד"א ושיעור מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן הוא שיעור של ד"א כדאמרינן בירושלמי א"כ איך מותר לזרוע בתוכה ונראה מזה דבפסקיו חזר הרמב"ם ז"ל ואינו מפרש כהירושלמי וס"ל דאף לרבנן דערים דינו ככרם מ"מ כיון דהכא הוא מוקף הגדר חשיב הפסק וזורעין בתוכה כשאר כרם היכא דגדר מפסיק והנה בפסקיו לא כתב ג"כ דאם יש שם מלא בוצר וסלו כו' דצריך להרחיק ו"ט כמ"ש בפה"מ בעדיות אלא זורע את כולה ומשום כיון דמוקפת גדר הגדר מפסיק:

אמרינן (רפ"ו) לריב"נ בעריס דאם אין בין העריס לגדר ד"א לא יביא זרע לשם ואם יש שם מרחיק כדי עבודה דהיינו ו"ט וזורע את המותר ואמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל דריב"נ ס"ל כר"י בגפן שהוא נטוע בגת או בנקע דאם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם אבל אם יש שם ד"א מרחיק ו"ט. והנה הרמב"ם ז"ל כתב (פ"ז הכ"ג) גפן יחידית שהיתה נטועה בתוך הנקע או בתוך החריץ מרחיק ממנה ו"ט כו' והיינו כרבנן דר"י וכתב עוד שם ואם היה עמוק י' והיה רוחב שפת החריץ למעלה ד' אסור לזרוע בתוכו אעפ"י שהרחיק ו"ט וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר גבוה י' ורחבו ד' לא יזרע בכל המחיצה אעפ"י שהרחיק ו"ט כו' וכמה ירחיק לכתחילה ויזרע ד"א לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר והוא מהתוספתא פ"ד דכלאים העושה מחיצה לגפן עמוקה י' ורחבה ד' ביטל ו"ט שבגפן כו' וכנוה שהביא הכ"מ שם וכתב ג"כ דז"ש הרמב"ם ז"ל דמרחיק ד"א וזורע שאר המקום המוקף גדר או שאר החריץ הוא ג"כ מהתוספתא דאמרינן דר"ג ובית דינו התקינו שיהיו מרחיקין ד"א מעיקר גפנים ולגדר וכן משמע ממתני' גבי גפן שהוא נטוע בנקע או בגת דפליג ר"י ואומר אם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם ומינה נשמע לרבנן היכא דעמוק י' ורחבו ד' וכן הדין דמסתיא דנחמיר בו כאילו היה כרם ע"ש היינו דפלוגתא דר"י ורבנן הוא רק בנקע שאין עמקו י' ורחבו ד' אבל אם עמוק י' ורחבו ד' וכן אם מוקף גדר לכ"ע צריך הרחקה ד"א כדין כרם. והנה זה דס"ל לריב"נ בעריס שאם יש בין עריס לגדר ד"א מרחיק רק ו"ט וזורע את השאר ואע"ג דאף גפן יחידי המוקף גדר ג"כ צריך להרחיק ד"א כמו בכרם צ"ל דעריס אינו מוקף גדר מכל צדדיו ומש"ה הוי רק כנקע שאין עמוק י' ואליבא דר"י אבל ההיא דעדיות דגנה קטנה שהיא מוקפת גדר דאמרינן אם יש שם מלא בוצר וסלו מכאן כו' דהיינו ד"א מותר להביא זרע לשם קשה הא הכא היא מוקפת גדר מכל צדדיו א"כ צריך להרחיק ד"א ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דס"ל דהערוס הוא מן הגדר ולחוץ א"כ אינו שייך זה לדין גפן המוקף גדר דהכא אדרבה הגדר מוקף עריס כמ"ש פ"ח ה"ז אבל להראב"ד ז"ל דמפרש דהעריס הוא בפנים מהגדר א"כ בגנה קטנה המוקפת עריס הגדר הוא מבחוץ ומקיף את העריס א"כ אפילו אין שם אלא גפן יחידית ג"כ מרחיק ד"א לכל רוח א"כ איך מותר להביא זרע לשם וצ"ע [הנה מ"ש בפה"מ בעדיות על ההיא דהעיד ר' ישמעאל על גנה קטנה שהיא מיקפת עריס אם יש שם מלא בוצר וסלו כו' דמרחיק ו"ט וזורע את השאר והיינו כגפן יחידית יש לעיין דהא ר' ישמעאל לי"ל כלל עבודה לגפן יחידית כדאמרינן בירושלמי ספ"ד ולי"ל שיעורא דו"ט כלל א"כ לדידיה יהיה מותר לזרוע בכולו וצ"ע]:

הנה לפי מה דאמרינן בירושלמי דשיעור מלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן הוא ד"א יש לעיין על הראב"ד ז"ל דא"כ כי אין שם מלא בוצר וסלו מכאן פי' אמאי לא יביא זרע לשם הא הוי כרם הנטוע על פחות מד"א כיון דלהראב"ד ז"ל הגדר הוא חוץ להעריס ומקיפו יכי אין שם מלא בוצר וסלו מכאן כו' אין שם ד"א בין גפן לגפן וכרם הנטוע על פחות מד"א אינו כרם ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דהעריס הוא חוץ לגדר וזה דאין שם מלא בוצר וסלו מכאן כו' היינו בין גדר לגדר אבל בין גפן לגפן יש אך להראב"ד ז"ל קשה ואף דאמרינן בירושלמי דר"י ס"ל כריב"נ דעריס אינו ככרם ורק לענין שאם אין שם ד"א לגדר לא יביא זרע לשם מ"מ אף לריב"נ בעינן שיהי' בעריס ה' גפנים וכרם הנטוע על פחות מד"א דינו כגפן יחידי וכן המ"ר כתב בפשיטות דבעריס ג"כ בעינן שיהיו הגפנים רחוקים מד' ועד ח' אמות (וכן משמע מהירושלמי דמקשינן לב"ש ל"ל עריס הא ס"ל דכל שורה של ה' גפנים הוי כרם ומתרצינן בעריס מעוקם ואמאי לא אמרינן דנ"מ בעריס דלא בעינן שיהא נטוע מד' ועד ח' אמות וצ"ע]:

כתב המ"ר דאפשר לריב"נ היכא דהגדר גבוה י"ט אף בגפן יחידי ג"כ הדין דאם אין בינו לבין הגדר ד"א לא יביא זרע לשם ובהא קי"ל כריב"נ וזהו מ"ש הרמב"ם ז"ל בגפן שהוא מוקף גדר כו' אך זה לא מכרעא דהתם מוקף גדר ולא שעומד בצד הגדר ע"ש. והנה דברי הרמב"ם ז"ל בגפן שהוא מוקף גדר ודאי אינו שייך כלל לההיא דריב"נ דריב"נ קאמר דכל שאין שם ד"א לא יביא זרע לשם אבל אם יש שם ד"א מרחיק ו"ט וזורע את השאר ובההיא דגפן שהוא מוקף גדר כתב הרמב"ם ז"ל וכמה ירחיק לכתחילה ויזרע ד"א לכל רוח ואח"כ יזרע שאר החריץ או שאר המקום המוקף גדר א"כ אף אם יש שם יותר מד"א מרחיק ג"כ ד"א ובעיקר מה שרוצה המ"ר לומר דלריב"נ אם הגדר גבוה י"ט אף בגפן יחידית אם אין שם ד"א לא יביא זרע לשם הנה הראב"ד ז"ל בעדיות (פ"ב מ"ד) כתב להדיא להפך שכתב שם לריב"נ דוקא בעריס של ה' גפנים אבל בגפן יחידית אף אם אין שם ד"א מותר לזרוע ובעריס גופא בעינן דוקא גדר גבוה י"ט ע"ש א"כ בגפן יחידית לריב"נ לא מהני אף מחיצה י"ט:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה