אור ברסלב
מקדש דוד חלק ד סימן סא - כלאים › ג

מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט

סימן סא - כלאים · ג

ב

אמרינן במנחות (ט"ו) בההיא במעשה באחד שזרע כרמו ש"ח סמדר כו' דרק קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן וכתבו התוס' שם היינו דרק קנבוס ולוף וה' מיני דגן הן מה"ת ושאר זרעים מדרבנן ע"ש. והנה אי גם בכלאי זרעים אמרינן זה דרק קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן נראה זה ממ"ש התוס' (חולין ס') על הא דאיבעי לן הרכיב ב' מיני דשאים מהו והקשו הא מתני' היא דאין נוטעין ירק בירק ותי' שם דזה דאין נוטעין ירק בירק הוא משום כלאי זרעים ולא משום הרכבה וכאן מיירי באופן דליכא כלאי זרעים וכתבו שם אופנים הרבה דלא להוי כלאי זרעים בהרכבה וחדא משום דרק קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן ע"ש היינו דאף בכלאי זרעים יש זה הכלל והנה לפי הטעם שכתב רש"י ז"ל במנחות שם דטעם דקנבוס ולוף הוא משום דכתיב כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כמו ענבים ע"ש א"כ ל"ש זה הטעם רק בכה"כ צ"ל דבכלאי זרעים אין איסור רק על ה' מיני דגן לבד. והנה על התוס' יש לעיין דאמרינן בתוספתא שהביא הרמב"ם ז"ל (פ"ה ה"ט) דפול המצרי מין זרעים ואינו מקדש בכרם ובכלאי זרעים מוכח מפ"א דכלאים מ"ב וכן מפ"ג מ"ד דפול המצרי כלאים בזרעים ע"ש אלמא דאין דין כלאי זרעים שוה לכה"כ וצ"ל נהי דמדאורייתא הן שוים דבשניהם שאר זרעים מותרין מיהו לענין דרבנן חלוקין הן דפול המצרי בכרם אף מדרבנן אינו כלאים ובכלאי זרעים אסורי מדרבנן:

הנה הרמב"ם ז"ל כתב דעיקרין שמקיימין אותן רק לרפואה אין בהם משום כלאי זרעים וכתב ע"ז הרדב"ז ז"ל דמקור הרמב"ם ז"ל הוא מההיא דהארוס והקיסוס ושושנת המלך וכל מיני זרעים אינם כלאים בכרם ע"ש היינו דכמו שאינן כלאים בכרם ה"נ אינן כלאים בזרעים והיינו דאף מדרבנן הן שוין כה"כ וכלאי זרעים דכל שאינו אסור בזה אינו אסור בזה וכן נראה מהגהת הגר"א ז"ל סי' רצ"ז סק"ו דאותן הזרעים שאינן כלאים בכרם ה"נ אינן כלאים בזרעים ע"ש וקשה מפול המצרי דבכה"כ הן מותרין אף מדרבנן מפני שהן כאירוס וקיסוס ושושנת המלך כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ה הי"ט) ובכלאי זרעים הם אסורים:

אמרינן בירושלמי ספ"ק דירק בירק ללקות טפח כו' ע"ש א"כ מוכח דירק אסור בכלאי זרעים מה"ת והנה להרמב"ם ז"ל אתי שפיר דס"ל דאף בכה"כ אסור ירק מה"ת ועיין בכ"מ פ"ה ה"ג] אך להתוס' דס"ל דאינו אסור רק קנבוס ולוף וה' מיני דגן וס"ל דאף בכלאי זרעים כן צ"ע:

כתב הגר"א ז"ל יו"ד ריש סי' רצ"ו דזה דאמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן היינו דבמפולת יד אסור אף שאר זרעים אבל שלא במפולת יד שאר זרעים מותרין לגמרי ע"ש. והנה יש לעיין דאמרינן (פ"ב מ"ה) תבואה שעלו בה ספיחי אסטים אין מחייבין אותו לנכש אם ניכש או כסח אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד ע"ש והא אסטים לכל השיטות הן כשאר זרעים שאין אסורין מה"ת דלהתוס' רק קנבוס ולוף וה' מיני דגן מה"ת ולהרמב"ם ז"ל לפמ"ש הכ"מ גם ירקות וקטניות מה"ת אבל אסטים שהוא ממין הצובעין הן בכלל שאר זרעים דאין אסורין אלא מדרבנן א"כ להגר"א ז"ל דבשאר זרעים אינו אסור אלא במפולת יד אמאי מחייבין אותו לעקור. והנה י"ל דהכא בניכש חשיב כמו מפולת יד שהרי הרמב"ם ז"ל פסק דהמנכש בכלאים לוקה וכתב המנחת חינוך כיון דהניכוש מועיל לשני המינים הו"ל זריעה לשניהם בב"א והוי כמו מפולת יד ע"ש א"כ הכא שניכש הוי כמו מפולת יד אך אינו מתיישב בזה דזה דאמרי' תבואה שעלו בה ספיחי אסטים וכן מקום הגרנות כו' זה דאין מחייבין אותו לנכש הוא רק משום דקשה להו ואינו רוצה בקיומן וכמ"ש התוס' (ב"ק פ"א) הא בלא"ה היה צריך לנכש ואמאי הא ליכא מפולת יד וע"כ צ"ל דלא ס"ל להגר"א ז"ל כהכ"מ שכתב דאף בכלאי זרעים בעינן מדאורייתא במפולת יד וכיון דלא בעינן מפולת יד הוי כמו בכה"כ במפולת יד דאסור מדרבנן אף שאר זרעים והנה כ"כ המ"ר רפ"ג דכלאים דבכלאי זרעים לא בעינן מפולת יד דלא כהכ"מ והתי"ט אך התוס' חולין (ס' ע"א) גבי הרכיב ב' מיני דשאים כו' כתבו להדיא דאף בכלאי זרעים בעינן מפולת יד וכ"כ הרשב"א ז"ל (חולין פ"ב) בשם הראב"ד ז"ל ע"ש (וכן נראה מההיא דב"ק נ"ה אלא מעתה חיבר חטה ושעורה בידו וזרע חטה בארץ ושעורה בחו"ל כו' ול"ל חיבר חטה ושעורה בידו לימא זרע חטה בארץ ושעורה בחו"ל ונראה ג"כ דבעינן במפולת יד] וצ"ע:

כתב השנו"א (פ"ז מ"ז) דזה דאמרינן קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הוא רק לר' יאשיה דאינו אסור אלא במפולת יד א"כ לא משכחת לה בשאר זרעים דהא תבואה משיבשה אינה מתקדשת וודאי כשנטע אילן ותבואה במפולת יד התבואה נגמרת קודם שנעשה אילן סמדר והגפן קודם שנעשה סמדר בודאי אינו מקדש ולא אשכחן אלא בקנבוס ולוף שהן עושין לג' שנים דבשנה הג' דאז נגמר הגפן והקנבוס הוי כלאים לכך לר' יאשיה לבד הוא דרק קנבוס ולוף הוא מדאורייתא ע"ש ויש לעיין בקנבוס ולוף בעושות לג' שנים נמי היכא משכחת לה שתאסר תבואת הכרם מדין כלאים הא ג"ש הן ערלה ואף דלענין ערלה מקצת השנה ככולה מ"מ אף בשנה הרביעית כשהוא כרם רבעי ג"כ אינו נאסר משום כה"כ לפי שהוא ממון גבוה ואין אדם אוסר דבר שא"ש וכמו ההיא דזרע כרמו בשביעית דאמרינן דאינו נאסר משום דאין אדם מקדש דבר שא"ש א"כ אינו מקדש רק בשנה החמישית וקנבוס ולוף אין עושות רק לג' שנים וי"ל באופן שעמדו הקנבוס והלוף אחר שנגמרו בשדה עד שנה החמישית דתבואה שיבשה נהי דאינה מתקדשת מ"מ מקדשת הגפנים אך דוחק גדול לומר דכל דין כלאים מיירי בכה"ג:

הקשה המנחת חינוך מצוה תקמ"ח דבפ"א בכלאי זרעים כתב הרמב"ם ז"ל דהמנכש והמחפה לוקה ובפ"ה בכה"כ כתב רק המחפה דלוקה אבל מנכש לא הזכיר שם וכתב דאי משום דבעינן שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ה"נ בכלאי זרעים בעינן מפולת יד כמ"ש הכ"מ וע"כ דמפולת יד היינו בב"א וה"נ במנכש דמהני לשניהם הוי הזריעה לשניהם בב"א וא"כ ה"נ בכה"כ ע"ש ונראה דמש"ה בכה"כ מנכש לא הוי כמפולת יד דבכה"כ אין הקפידא על הגפנים רק על שם כרם כמ"ש התוס' עירובין (צ"ב ע"ב) ד"ה גפנים דזה דגפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה הוא משום דשם גדולה על הקטנה ובגפנים בגדולה שם כרם על הקטנה ואע"ג דאין גפנים בקטנה אסור לזורעה דרחמנא קפיד על שם כרם דכתיב לא תזרע כרמך כלאים ולא כתיב שדך לא תזרע כרם ע"ש א"כ זה דבעינן שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו דבעינן שיעשה כרם יחד עם זריעת הזרעים אבל המנכש נהי דהוי תולדה דזורע שממהר גידולו זה שייך רק בכלאי זרעים כיון שממהר גידולו בכלל זורע הוא וכיון שממהר גידול ב' המינים בב"א הוי כמו מפולת יד אבל בכה"כ דבעינן שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו שיעשה כרם בב"א עם זריעת הזרעים דהאיסור הוא על הזריעה ולא על הנטיעה דלא כתיב שדך לא תטע כרם כמ"ש התוס' רק בעינן שיעשה כרם יחד עם זריעת הזרעים הכא במנכש שממהר אח"כ גידולן נהי דחשיב להו זריעה מיהו כבר נעשה כרם קודם ומה שממהר גידול הכרם אינו עושה עליו שם כרם ומש"ה לא הזכיר הרמב"ם ז"ל מנכש בכה"כ אבל המחפה שמכסהו בעפר זהו זריעה ממש ולא שממהר גידולו אלא זריעה ממש היא כמ"ש רש"י ז"ל (ע"ז ס"ד) והמחפה לאחר זריעתן חיפה עפר עליהן כדרך כל הזורעים ע"ש דהזריעה והחיפוי בעפר שניהם הם לקליטת הזרע וע"י זה נעשו כרם ומש"ה חייב בכה"כ:

הנה לר' יאשיה דבעינן חטה ושעורה וחרצן במפולת יד הכל בכלל האיסור דבעינן זריעה הכרם עצמו יהיה בכלאים כמ"ש רש"י ז"ל (קידושין ל"ט ע"א) ולר' יונתן דאפילו היה כרם תחילה וזרע לוקה לדידיה האיסור הוא זריעת התבואה דאסור לזרוע תבואה בכרם. והנה בחולין (פ"ב ע"ב) אמרינן הזורע כלאים כלאים לוקה כו' אלא פשיטא ב' מלקיות כו' אלא פשיטא בב"א בהתראה אחת וכתב רש"י ז"ל בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן ע"ש והנה ע"כ לא אתיא כר' יאשיה דלדידיה איך איכא ב' מלקיות הא בעינן חטה ושעורה וחרצן למלקות אחת וע"כ הוא כר' יונתן ויש לעיין ל"ל בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן כיון דלר' יונתן האיסור הוא רק על זריעת התבואה והכרם הוא תנאי דבעינן שיזרע בכרם א"כ בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה לחוד כיון דנעשה כרם ע"י החרצן שבידו זה א"כ איכא מלקות על החטה ומלקות על השעורה:

אמרינן (בסוטה מ"ג) דילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים והנ"מ ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב אבל כרם כולו מקדש ושיטת רש"י ז"ל שם דהטעם משום דקנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן ובכרם כי האי לא גזור אבל הרמב"ם ז"ל לא חילק בין קנבוס ולוף לשאר זרעים וכתב הכ"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל שהוא בכלל כל שיעורין שהן הלל"מ ע"ש. והנה לר' יאשיה דאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ואעפ"י דאז הגפנים הם פחות מטפח צ"ל דתחילת זריעת הכרם שאני דבהכי חייביה רחמנא דבעינן זריעת הכרם וזריעת התבואה כאחת. והנה בההיא (דחולין פ"ב) דהזורע כלאים כלאים לוקה מסקינן לאפוקי מדר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן שעורה וחרצן נמי מיחייב ע"ש והיינו כר' יונתן ויש לעיין הא לר' יונתן אין האיסור על זריעת הכרם יחד עם זריעת התבואה רק אסור לזרוע תבואה בכרם והא הכא אי זרע קודם החרצן ואח"כ החטה אינו חייב דהא הוי ילדה פחות מטפח דאינה מקדשת הזרעים וא"כ כ"ש דאינו לוקה א"כ בב"א אמאי חייב וצ"ל דאף ר' יונתן ס"ל כר' יאשיה בהא דיש איסור מיוחד על זריעת הכרם עצמו בכלאים רק ס"ל דאסור ג"כ לזרוע תבואה בכרם. והנה בזה אפשר היה ליישב מה שהקשיתי לעיל על הס"ד בחולין שם דהזורע כלאים כלאים דהיינו דלוקה שתים ובב"א וכתב רש"י ז"ל דבידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן כיון דע"כ אתיא כר' יונתן א"כ בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה סגי ולפ"ז י"ל דהכא אף לר' יונתן אי אפשר לחייבו משום זריעת תבואה בכרם דהוי ילדה פחותה מטפח וע"כ הכא אף לדידיה האיסור רק משום זריעת הכרם והתבואה כאחת ומש"ה בעינן בידו אחת חטה וחרצן לחיוב אחד ובידו אחת שעורה וחרצן לחיוב שני אך לרש"י ז"ל אכתי קשה דהא רש"י ז"ל ס"ל בסוטה דכל פטור של ילדה פחותה מטפח הוא רק מדרבנן א"כ הכא שהוא לחיוב מלקות ל"ש זה וצ"ע. [כתב הרגמ"ה ז"ל (בכורות נ"ד) לר' יאשיה דעד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כו' אבל לא במפולת שוורים ע"ש ונראה הטעם דהזריעה במפולת שוורים הוי רק מחמר ובכלאים ליכא איסור מחמר]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה