אור ברסלב
מקדש דוד חלק ד סימן ס - חנטה לקיטה והבאת שליש › ב

מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט

סימן ס - חנטה לקיטה והבאת שליש · ב

א

נקטינן דבירק אזלינן בתר לקיטה והנה מהו ירק ביאר הרמב"ם ז"ל (פ"א דכלאים ה"ח) וכתב ז"ל הזרעונים נחלקין לג' חלקים א' מהם הוא הנקרא תבואה והוא ה' מינים החטים כו' והב' מהם הוא הנקרא קטניות והן כל זרעים הנאכלים לאדם חוץ מן התבואה כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספוד וכיוצא בהן והג' הוא הנקרא זרעוני גנה והן שאר זרעונין שאינן ראויין למאכל אדם והפרי של אותו הזרע מאכל אדם כגון זרע הבצלים והשומים וזרע החציר והקצח וזרע לפת וכיוצא בהן וזרע פשתן ה"ה בכלל זרעוני גנה כשיזרעו כל מיני זרעונים אלו ויצמחו נקרא הצמח כלו כ"ז שלא ניכר הזרע דשא ונקרא ירק ויש מזרעוני גנה זרעונים שדרכן לזרוע מהן שדות כגון הפשתן והחרדל ואלו הן הנקראים מיני זרעונים ויש מזרעוני גנה זרעים שאין דרך בנ"א לזרוע מהן אלא ערוגות קטנות כגון הלפת והצנון והתרדום והבצלים הכסבר והכרפס והמדור וכיוצא בהן ואלו הן הנקראים מיני ירקות ע"ש. והנה במיני ירקות כתב הרמב"ם ז"ל התנאי שהזרע מהן אינו מאכל אדם והנה יש לעיין דאמרינן בפול המצרי שזרעו לירק דינו כירק זרעו לזרע דינו כזרע אלמא דאף זרען ראוי לאכילה ומ"מ אפשר להם להיות כירק מיהו הרמב"ם בפה"מ שביעית (פ"ב מ"ח) כתב על ההיא דפול המצרי שזרעו לזרע דהיינו שזרעו לקחת ממנו זרע ולא לאכילה היינו לזרוע השדה ולא כפי' רש"י ז"ל (ר"ה י"ג ע"ב) דלזרע היינו לאכול את זרעו מ"מ אי אפשר לומר דאין הזרע של פול המצרי ראוי לאכילה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל (פ"א דמע"ש ה"י) בפול המצרי שזרעו לירק ולזרע מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אלמא זרעו ראוי לאכילה וצ"ל דז"ש הרמב"ם ז"ל דהזרע אינו מאכל אדם אין כוונתו אין מאכל אדם כלל אלא אינו עיקר מאכל דהא חשיב שם זרע פשתן ג"כ בין זרעוני גנה שאין נאכלין אף דראוין לאכילה כדאמרינן בפ' המוכר פירות וגם חייבין במעשרות ובפאה ומ"מ כיון דאין זורעין אותן בשביל אכילת זרען כדאמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל בתרומות (פ"ט מ"א) הן בכלל זרעוני גנה שאין נאכלין. והנה פול המצרי הוא מין קטניות כמ"ש רש"י ז"ל בר"ה שם מ"מ בזרעו לירק הוא כירק לכ"ד, דכיון שלא זרעו בשביל הזרע אף שזרעו ראוי לאכילה הוא מזרעוני גנה שאין נאכלין כמו זרע פשתן וא"א לו להיות קטניות כ"א ירק דמתנאי הקטניות כתב הרמב"ם ז"ל שהזרעים נאכלין לאדם ודברים אחרים שזרען לירק לא מהני דבטלה דעתו אבל בפול המצרי מהני דעתו אמרינן בכלאים (פ"ג מ"ב) כל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכל מין ירקות זורעין בערוגה כו' אפונין הגמלונין מין ירק וכתב בפה"מ הירקות יזרעו מהן מעט וע"כ הן נזרעות ערוגות ערוגות ומיני זרעים שיזרעו מהם שדה גדולה אין זורעין אותן ערוגות והוא אומר כי מה שהקדים בהתרת ה' זרעונים בערוגה כו' זה במיני הירקות בלבד אבל מיני זרעים אסור מפני שהם נראים כלאים ע"ש והיינו כמ"ש בפסקיו שהובא לעיל דבזרעוני גנה שאין נאכלין איכא הפרש בין זרעים לירקות וזהו ההפרש שירקות נזרעות רק ערוגות והזרעים שדה גדולה. והנה הר"ש ז"ל שם הביא מהירושלמי אפונין הגמלונין ופול המצרי שזרען לזרע אין נותנין אותן ע"ג ערוגה זרען לירק נותנין אותן ע"ג ערוגה ע"ש ויש לעיין להרמב"ם ז"ל כיון דהחילוק תלוי אם זורעין אותן שדות או ערוגות א"כ מאי נ"מ אם זרען לזרע או לירק וצ"ל כדאמרינן בירושלמי שביעית (פ"ב ה"ה) דמקשינן כיון דהטעם דבירק אזלינן בתר לקיטה משום דגדל על מי שנה הבאה ושאר זרעים דרכן ליגדל על מי שנה העברה א"כ אמאי בפול המצרי בזרעו לירק אזלינן בתר לקיטה ואם זרעו לזרע לא אזלינן בתר לקיטה ומתרצינן דאם זרעו לירק גדל על מי שנה הבאה ואם לזרע גדל על מי שנה שעברה היינו כשזורעין לזרע נוהגין בו כמו בזרעים ומונעין מהם מים וגדלין על מי שנה שעברה וכשזורעין לירק נוהגין בו כמו בירק וה"נ י"ל דכל שזורעין אותו לירק זורעין מהן ערוגות ולזרע זורעין אותן שדות אך בזה יש לעיין דאמרינן בפול המצרי שזרעו לזרע ולירק זרעו מתעשר לשעבר וירקו מתעשר להבא כדין ירק א"כ ה"ד אי כשזורעין לזרע ולירק מונעין מהם מים כזרעים א"כ יתעשר הכל לשעבר ואם אין מונעין מים יתעשר הכל להבא ונראה דהוי כמ"ש רש"י ז"ל בר"ה (י"ד) גבי בצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה דמתעשרין לשעבר דדינן כזרעים וכתב דדוקא הנך אבל שאר ירק אפילו מנע מהם מים שאין דרכן בכך לא יצאו מדין ירק דבטלה דעתו ע"ש אלמא דלא תלוי אם זה הירק גדל על כל מים או לא רק תלוי בשם ירק דכל ששם ירק עליו מתעשר להבא רק שם ירק תלוי בגדל על כל מים א"כ בפול המצרי כיון דכל שזורעין אותו לזרע אין דרכו ליגדל על כל מים ושם זרע עליו וכל שזורעין אותו לירק דרכו ליגדל על כל מים ושם ירק עליו א"כ מה שזורעו לזרע עושה עליו שם זרע ומה שזורעו לירק עושה עליו שם ירק ואם זורעו לזרע ולירק זרעו י"ל שם זרע וירקו שם זרע ואינו תלוי אם כאן מנע מהם מים או לא כתב רש"י ז"ל (ע"ז ז') על ההיא דשבת מתעשר זרע וירק וזירין כו' דשבת הוא ירק ע"ש ואע"ג דגם זרעו ראוי לאכילה דהא מתעשר זרע וצ"ל כמ"ש דבשבת הירק עיקר וחשיב הכל מין ירק וכ"כ התוס' עירובין (כ"ח) בשחליים וגרגיר דאם זרען לירק הוי ירק עיקר ואף הזרע מתעשר כמו ירק ואם זרען לזרע הזרע עיקר והכל מתעשר כדין זרע ע"ש הנה אמרינן בעירובין שם דהפול והשעורה כו' שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור כו' היינו דאף בתבואה איכא ירק וזהו כמ"ש הרמב"ם ז"ל ספ"א דכלאים דבכ"ד יש ירק אך הרמב"ם ז"ל שם כתב דזהו הצמח עד שלא ניכר הזרע א"כ יש לעיין ל"ל טעם דירקן פטור משום דבטלה דעתו תי"ל דכ"כ שלא ניכר הזרע הכל פטור מן המעשר וכדאמרינן בירושלמי מקרא דעשר תעשר את כל תבואת זרעך דבעינן כל שנזרע ומצמיח וצ"ל דז"ש הרמב"ם ז"ל עד שלא ניכר הזרע היינו דאז הוא הכל ירק ואף אח"כ יש בהם ירק וכמו בשבת דמתעשר זרע וירק וזורין וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ (פ"ד דמעשרות) דהיינו הזרע והעלין והגבעולין ע"ש דהעלין הם לעולם ירק אף כשיצא הזרע:

הנה הר"ש ז"ל בשביעית (פ"ה מ"ג) בההוא דלוף שעבר עליו שביעית אם לקטו עניים את עליו כו' הקשה הא בירק אזלינן בתר לקיטה ואמאי יש עליהן קדושת שביעית ע"ש היינו דלוף הוא ירק אך רש"י ז"ל כתב במנחות (ט"ו ע"ב) דלוף הוא קטניות ע"ש. והנה להרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר דלוף הוא מין ירק דהא אמרינן שלהי פ"ה דמעשרות זרע לוף העליון ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות ואמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שם דדוקא זרע לוף העליון דהיינו לוף שוטה אבל זרע לוף חייב במעשר ע"ש א"כ א"א לומר דלוף הוא מין ירק דלהרמב"ם ז"ל תנאי הוא בירק שהוא מזרעוני גנה שאין נאכלין וע"כ מין קטניות הוא דכל שזרעו נאכל להרמב"ם ז"ל מין קטניות הוא. והנה אף אי לוף מין קטניות שפיר הקשה הר"ש ז"ל דלפמ"ש הרמב"ם ז"ל דבכ"ד איכא ירק והעלין הן לעולם ירק וכמו בשבת א"כ בההוא דלוף שעבר עליו שביעית אם לקטו עניים את עליו כו' דמיירי לענין עלים שפיר הקשה אמאי לא אזלינן ביה בתר לקיטה דרק עיקר הלוף הוא קטניות אבל עלה הלוף הוא ירק וס"ל דהעלין חשובין ולא בטלי אגב הזרע והוי כמו פול המצרי שזרעו לזרע ולירק דירקו מתעשר להבא אך הרדב"ז ז"ל כתב (פ"ה דכלאים ה"ג) דלהרמב"ם ז"ל לוף הוא ירק ולא קטניות ע"ש וקשה הא להרמב"ם ז"ל מתנאי הירק שהוא מזרעוני גנה שאין נאכלין וצ"ע:

הנה השנו"א שיטה אחרת לו בזרעים וירק שכתב בפאה (פ"א מ"ב) ז"ל והכלל ירקות נקרא מה שזורעין ואינו אוכל הזרע בעצמו רק הדבר שיוצא ממנו כמו לפת וצנונות ודומיהן ותבואה הוא ה' מינים והשאר הוא נקרא קטניות אבל תבואה אינו אוכל רק הזרע שנזרע דהיינו התבואה בעצמה והשאר מה שנתגדל דהיינו התבן אינו אוכל אבל בירקות הוא להיפך הזרע אינו אוכל רק מה שנתגדל מהזרע ע"ש היינו דכל זרעוני גנה שאין נאכלין הן בכלל ירקות ולא כהרמב"ם ז"ל שמחלקן דאותן שדרכן לזרוע שדות הן זרעים ויש רק ג' חלוקות תבואה וקטניות וירק ולא כהרמב"ם ז"ל שמחלקן לד' תבואה וקטניות וזרעים וירק וזה דפשתן אינו בכלל ירק להשנו"א צ"ל משום דהזרע שלו נאכל ואינו תלוי במה שאין זורעין אותו בשביל הזרע כמו להרמב"ם ז"ל. והנה יש לעיין דבנדה נ' חשבינן שומים בכלל ירק ואף שזרעו נאכל כדאמרינן בירושלמי ריש מעשרות דזרע שומים חייב במעשרות כתב הריטב"א ז"ל (ר"ה י"ב) דזה דאמרינן שם דהתלתן משתצמח לזרעים הנ"מ כשזרעו לזרע ואזלינן בו בתר גמר פרי אבל אם לירק דינו כשאר ירקות לחיוב המעשרות ולכל דבר ע"ש והנה יש לעיין טובא דהא דאמרינן בעירובין (כ"ח) דתלתן שזרעו לירק בטלה דעתו זרעו חייב וירקו פטור ע"ש וצע"ג]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה