מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט
סימן נח - מעשר שני ונטע רבעי · ו
הנה בנטע רבעי אם יכול לפדות במחובר בתוספתא אמרינן דאין נפדין במחובר והתוס' (ב"ק ס"ט) הקשו מהא דאמרינן שם כל המתלקט יהא מחולל על המעות הללו דמשמע דחל הפדיון במחובר לקרקע שהרי קודם לקיטה היה מתחלל שהרי אחר שנלקט שבא לרשות אחרים אין לבעלים כח בהם לחלל ותי' שם דהטעם דאין נפדין במחובר הוא רק משום דאין דמיו ידועים ע"ש אך הרמב"ם ז"ל כתב דהטעם דאין פודין במחובר הוא משום שהוא כמע"ש וכן הוא בירושלמי דמה מע"ש אין נפדין במחובר אף נטע רבעי אינו נפדה במחובר וכבר הקשו המפרשים ז"ל מההיא דב"ק ועיין בכ"מ שם. והנה בעיקר יש לעיין בההיא דב"ק שם דמקשינן על כל הנלקט מזה יהא מחולל על מעות הללו הא הוי אינו ברשותו ע"ש ומאי קושיא הא לפדות יכול אפילו אחר ואפילו שלא ברצון בעלים דהא אמרינן במע"ש (פ"ד מ"ג) בעה"ב אומר בסלע ואחד אומר בסלע ואיסר האחר קודם ואעפ"י שבעה"ב רוצה לפדות לעצמו אם אחר נותן יותר הוא קודם וה"ה בכרם רבעי ולא עוד אלא שאחר י"ל זכות לפדות בפחות מן הבעלים שאם בעה"ב רוצה ליתן ה' דינרין ואחר נותן סלע ואיסר האחר קודם דאם הבעלים רוצים ליתן ה' דינרין בעד המע"ש צריכים לפדות בסלע מפני שמוסיפין חומש ואם אחר נותן סלע ואיסר האחר קודם מפני שמוסיף על הקרן כדאמרינן שם א"כ מאי קושית הש"ס דהוי אינו ברשותו הא אף אחר לגמרי יכול לפדות שלא ברשות בעלים וע"כ צ"ל נהי כשהמע"ש עומד לפדיון הכל שוין וכ"א יכול לפדות אך לזה שהמע"ש יהא עומד לפדיון לזה צריך דעת בעלים וכמ"ש לעיל דאם אין הבעלים רוצים לפדות אין שום אדם רשאין לפדותו א"כ זה דמקשינן דהוי אינו ברשותו היינו כיון דלזה שיהא המע"ש עומד לפדיון בעינן דעת בעלים וכיון שהוא אינו ברשותו לא חשיב בעלים ואין המע"ש עומד לפדיון ולא מהני פדיונו אך זה דהכרם רבעי יהא עומד לפדיון זה מהני אף במחובר נהי דעצם הפדיון לא מהני במחובר כמו מע"ש אבל זה שיהא עומד לפדיון ולא להעלותו לירושלים דצריך לזה דעת בעלים מהני אף במחובר דכל שרוצים בבעלים אז שיפדו לאחר שיתלשו חשיב עומד לפדיון א"כ באומר כל המתלקט לעולם חלות הפדיון הוא לאחר שיתלשו וזה שהקשו התוס' הא אז אינם ברשותו זה לא איכפת לן דעצם הפדיון לא בעינן ברשותו דאף אחר יכול לפדותן וזה דאומר כשהן מחוברין דאז הם בעלים מהני דחשיב עומד לפדיון:
הביא הר"ן ז"ל (פ"ק דר"ה) בשם הגאון ר"א משבחא דלמאן דתני כרם רבעי ומייתי לה בגז"ש דתבואת הכרם אין רבעי נוהג אלא בכרם שלם אבל בגפן יחידי לא ע"ש היינו דלא רק דבעינן מין כרם אלא גם שיעור כרם. והנה בתוספתא פ' בתרא דמע"ש אמרינן כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד בד"א בכרם שיש בו ה' גפנים אבל כרם שאי"ב ה' גפנים ושאר כל האילן ה"ז נפדה סמוך לחומה רשב"ג אומר אחד כרם שיש בו ה' גפנים ואחד כרם שאי"ב ה' גפנים ה"ז עולה לירושלים כו' והנה זהו כמ"ד נטע רבעי דהא קתני דשאר כל האילן נפדה סמוך לחומה אלמא נוהג בו רבעי אך יש לעיין מ"ש כרם שיש בו ה' גפנים דאינו נפדה ושאי"ב ה' גפנים דנפדה מיהו בזה דשאר אילן נפדה י"ל הטעם משום דזה דגזרו דעולה לירושלים מהלך יום אחד הוא משום שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים ולא היו ענבים מצויות כדאמרינן בירושלמי וזה שייך רק בכרם ולא בשאר אילן אבל מאי נ"מ בין כרם שיש בו ה' גפנים לאין בו ומזה נראה כהגאון משבחא ז"ל דלמ"ד כרם רבעי בעינן ג"כ שיעור כרם ושיעור כרם הוא ה' גפנים ואתיא כמ"ד כרם רבעי וזה דאם אי"ב ה' גפנים וכן שאר אילן דנפדה אלמא רבעי נוהג בהם הוא כמ"ש התוס' ריש קידושין דמדרבנן לכ"ע נוהג וכיון שכל דין רבעי שלהם הוא רק מדרבנן לא החמירו שלא יפדה:
כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' מע"ש) דכרם רבעי אי"ל פרט ועוללות וכן אין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות ע"ש וזה דפטור מן המעשרות הוא מהירושלמי ומשום דהוי ממון גבוה והוי כמו הקדש דפטור מן המעשרות והנה כשפודה הכרם רבעי אי מתחייב אח"כ במעשרות הנה אם פדה לאחר גמר מלאכה ודאי פטור וכמו הקדש דאם פדה לאחר מירוח פטור דמירוח הקדש פוטר אך אם פדה קודם גמר מלאכה אי חייב אח"כ במעשרות יש לעיין דבהקדש דאם הגיע לעונת המעשרות דהיינו הבאת שליש ביד הקדש ג"כ פטור מן המעשרות כדאמרינן (פ"ד דפאה) ואמרינן בירושלמי חד למירוח וחד לשליש ובנטע רבעי יש לחקור אי בשעת עונת המעשרות כבר חל עליו קדושת כרם רבעי והוי כמו עונת המעשרות ברשות הקדש הנה הרמב"ם ז"ל כתב (פ"ט מהל' מע"ש ה"ב) דאם נתן כרם רבעי במתנה כשהוא בוסר חל המתנה דעדיין לא חל עליו תורת נטע רבעי וכיון דבשיעור בוסר עדיין לא חל קדושת כרם רבעי א"כ ע"כ חל בשעת עונת המעשרות דליכא בינתים גבול אחרינא וכ"כ התוי"ט (פ"ה ה"ה) דלהרמב"ם ז"ל נעשה ממון גבוה משבא לעונת המעשרות ע"ש. ובזה יש לחקור כיון שההקדש ועונת המעשרות חלים בב"א אי כה"ג פטור מן המעשרות אך הכ"מ תמה שם על הרמב"ם ז"ל הא אמרינן בגמרא דיהביה כשהוא סמדר אבל בוסר שהוא יותר מסמדר לא מצי יהיב במתנה ע"ש ולדברי הכ"מ ודאי דכרם רבעי לעולם פטור מן המעשרות ואף אי פדאו קודם גמר מלאכה: