אור ברסלב
מקדש דוד חלק ד סימן נה - תרומות › ה

מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט

סימן נה - תרומות · ה

ד

בתרומות (פ"ג מ"ה) גרסינן האומר תרומת הכרי הזה בתוכו ומעשרותיו בתוכו תרו"מ זה בתוכו רש"א קרא השם וחכ"א עד שיאמר בצפונו או בדרומו וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ בזה דלר"ש קרא השם היינו דחייב להוציא מאותו הכרי כל החוקים שזכר וזה דלרבנן לא קרא את השם היינו שנשאר כמו שהיה קודם ומוציא מה שחייב עליהן ממקום אחר וכ"כ הרע"ב ז"ל והיינו דלר"ש רק שחייב להוציא התרומה מאותו הכרי ולא ממקום אחר אבל כשמוציא אח"כ נתקן הכל אך בירושלמי אמרינן דלר"ש קדשו מדומעין והיינו דתרומה וחולין מעורבין זה בזה וא"י אח"כ להפריש זה מזה כשאר מדומע וכ"כ הר"ש ז"ל וכן באומר לצפונו דאף לרבנן מהני פליגי בירושלמי רבי ורבנן לרבי כל חציו הצפוני מדומע דבצפונו משמע כל חציו הצפוני ולרבנן רק רביע הכרי בכלל דימוע היינו דאי"ל תקנה ונשארים מדומע והנה באמר בצפונו דברי הרמב"ם ז"ל בפסקיו סתרי אהדדי דבפי"ג מהל' תרומות (הט"ו) פסק כהירושלמי דאם אמר תרומת הכרי בצפונו חולקין אותו לשנים והחצי שבצפון לשנים ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפונו הוא המדומע ע"ש והיינו כרבנן בירושלמי דרביע הכרי מדומע אך (בפ"ג ה"ח) כתב האומר תרומת הכרי זה לתוכו אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם וחייב להפריש ממנו תרומתו ע"ש היינו שאינו מדומע רק שחייב להפריש ממנו תרומתו וכמ"ש בפה"מ לר"ש דזה דקרא את השם הוא דחייב להפריש אח"כ רק ממנו ולא ממקום אחר עליו וכבר עמד בזה בתוס' א"ש שם וכתב שלא העירו בזה מן המפרשים ע"ש:

ונראה לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג וכן בפה"מ לר"ש דאינו נעשה מדומע רק שצריך להפריש אח"כ מיניה וביה הטעם דכל שאינו מברר התרומה לגמרי רק אומר בתוכו או בצפונו אינו אלא קביעות מקום שקובע שהתרומה בצפונו ולא במקום אחר ולר"ש הוא קובע שיהא התרומה בתוכו ולא שיפריש ממקום אחר וכיון דעדיין לא חל תרומה עליהן אינו מדומע ויכול אח"כ להפריש דהקריאת שם לא הועילה רק שלא יוכל להפריש ממקום אחר ואף דכשאומר תרומתו בצפונו הותרו השיריים וחלק הדרומי יצא מידי טבל ואף דעדיין לא חל שם תרומה. הנה מצינו כעין זה איפכא במפריש מקצת תרומות ומעשרות דאמרינן דמפריש אח"כ ממנו אבל לא למקום אחר והקשה המהרי"ט ז"ל (ח"א סי' י"ח) איך יכול אח"כ להפריש מיניה וביה כיון דמקצת הכרי כבר הותר ואין בילה שמא מפריש אח"כ מן הפטור וכתב דבמפריש מקצת תרומה ומעשר אף דחל שם תרומה ע"מ שהפריש כמ"ש הראב"ד ז"ל אך הכרי לא נתקן כלל כיון דלא גמר הפרשתו ע"ש היינו דהתם הוי איפכא דקדושת תרומה חל ע"מ שהפריש אך הכרי לא נתקן וטעם הדבר דבמפריש מקצת תרומה על אותה התרומה גמר הפרשתו וחל עליה שם תרומה אבל הכרי עדיין לא גמר הפרשתו דלא הפריש רק מקצת תרומה ממנו וכ"ז שלא גמר הפרשתו לא נתקן הכרי דהחלות הוא בשעת גמר הדבר והכא הוי איפכא כשאומר תרומתו בצפונו היינו שקבע התרומה בחציו הצפוני וא"כ חציו הדרומי כבר גמר הפרשתו דאינו מחוסר בהן כלום ונתקנו ע"י קביעות מקום זה אבל התרומה דלא גמר הפרשתה דהא צריך עוד לברר באיזה מקום בהצפון כ"ז שלא גמר הפרשתו לא חל שם תרומה ויכול אח"כ להפריש ואינו נעשה מדומע:

והנה להרמב"ם ז"ל בפי"ג ולהירושלמי דכשאומר בצפונו חציו הצפוני מדומע דחל שם תרומה גמורה מיד ומדומע בכל חציו הצפוני של הכרי. יש לעיין אמאי מהני זה לרבנן מ"ש כשאומר תרומת הכרי בתוכו דלא מהני דלא קדשו מדומעין ומשום דבעינן ראשית ששיריה נכרין כשאומר בצפונו שחציו הצפוני מדומע היינו דמעורב חולין בתרומה חציו הצפוני איך מהני ההפרשה עליו הא אותן השירים שבחציו הצפוני אין נכרין שהרי מדומעין עם התרומה וצ"ל דזה דבעינן שירים נכרין אין זה דין בהשירים דשירים שאינן נכרין לא מהני הפרשה עלייהו אלא דין הוא בהתרומה דכל שאי"ל שירים נכרין אין זה ראשית דבעינן ראשית ששיריה נכרין ואינה תרומה אבל כל שי"ל מקצת שירים נכרין והוי ראשית ונעשה תרומה אפשר לה להתיר אף אותן שיירים שאין נכרין א"כ הכא שעושה תרומה על הכל וחציו הדרומי הוא שיריים נכרין וכיון דיש להתרומה שירים נכרין אפשר להתיר אף חציו הצפוני אף שאותן השירים אינן נכרין ונעשין חולין והוי רק מדומע עם תרומה ונמכרין לכהן כשאר מדומע אך בזה יש לעיין דאותו מקצת התרומה שבא להתיר חציו הצפוני אי"ל שיריים נכרין כלל ואמאי מהני מיהו בתרומה י"ל כיון דאין שיעור לתרומה כל שמפריש איזה שיעור כגון אחד מ"כ אין זה שכל חטה של תרומה מתרת י"ט חטים רק כל התרומה יחד פוטרת כל חטה וחטה מהשיריום כיון דאין שיעור לתרומה ובזו התרומה עצמה יכול לפטור כמה שיריים שירצה א"כ לכל מקצת תרומה איכא שירים נכרים דכל מקצת תרומה מתרת הכל אך זה קשה הא כשאומר לצפונו או לדרומו מהני ג"כ במעשרות כדאמרינן במשנה שם ובמעשרות כיון שי"ל שיעור קבוע כל חטה מן המעשר מתרת כנגדה ט' חטים מן השיריים דהא הממעט במעשרות פירותיו מקולקלין דטבל וחולין מעורבין זה בזה א"כ כל מקצת מעשר מתיר כנגדו בהטבל א"כ כשאומר מעשר בצפונו א"כ אותו המעשר שהוא להתיר חלק הצפוני אי"ל שיריים נכרים כלל והוי ממש כאומר מעשרותיו בתוכו דלא מהני לרבנן דבעינן לרבנן שיריים נכרים אף במעשר כמ"ש הר"ש ז"ל שם והנה לפמ"ש רש"י ז"ל קידושין (נ"א) במרבה במעשרות דכל חטה וחטה קדשה לפי חשבון ה"נ י"ל בממעט במעשרות זה דפירותיו מקולקלין היינו דכל חטה וחטה מהשירים נתרים לפי חשבון ובמפריש מעשר שלם כל מקצת מהמעשר מתיר כנגדו בכל חטה חטה מהשירים וא"כ באומר מעשרותיו בצפונו כל מקצת ומקצת מהמעשר י"ל שיריים נכרים בדרומו אך התוס' עירובין (נ') לא כתב כרש"י ז"ל ובמרבה במעשרות שהפריש ב' סאין במקום סאה לא תפוס כל פלגא דחטתא רק סאה אחת מעשר וסאה אחת טבל והן מעורבין ע"ש וכן הראב"ד ז"ל בפ"א מהל' מעשר במפריש מקצת תרומות ומעשרות דאמרינן דמוציא ממנו ולא על מקום אחר כתב דעל המקצת מעשר שהפריש חל שם מעשר דהוי הממעט במעשר דפירותיו מקולקלין ואינו מוציא על מקום אחר משום דאין ברירה דשמא המתוקן עלה בידו ע"ש ונראה ג"כ דס"ל דבממעט במעשרות לא אמרינן דכל פלגא דחטתא ניתרת דא"כ ל"ש דשמא המתוקן עלה בידו ול"ש לברירה אלא מקצת חטים אינו מתוקן א"כ כשמפריש מעשר שלם כל מקצת המעשר מתקן שיעור חטים שלמים א"כ אותו המעשר שהוא להתיר חציו הצפוני אי"ל שיריים נכרים כלל וצ"ע בזה:

עוד יש לעיין דהא אשכחן במעשרות דאף לכתחילה יכול לומר לצפונו או לדרומו כדאמרינן (בפ"ה דדמאי) ואיך עושה לכתחילה שיהיו מדומע בשלמא במע"ש לא אכפת לן אם הוא מדומע דמחללו אח"כ על המעות כדאמרינן במתני' דדמאי שם אך אמרינן שם בירושלמי (פ"ה ה"ב) דתנאי ב"ד הוא שיקבע מע"ר לצפונו ומע"ש לדרומו ותרומת מעשר בצפון צפונו ע"ש וכיון דכל חציו הצפוני הוא בכלל צפונו והוא מדומע א"כ איך יכול אח"כ להפריש תרומת מעשר דהוי מדומע שמא נוטל מן הפטור ואף דאמרינן שם דתרומת מעשר הוא בצפון צפונו היינו דחלק המעשר שצריך להפריש ממנו תרומת מעשר הוא בצפון צפונו הא אמרינן בירושלמי (פ"ג) דתרומות ה"ג שם דצפון צפונו הוא ג"כ אחד מ"ח ע"ש א"כ אכתי הוי מדומע והרמב"ם ז"ל פי"ג כתב דכשאומר בצפונו הוא ג"כ צפון צפונו ושיעורו אחד מ"ד ע"ש א"כ איך מפריש מע"ר ותרו"מ לכתחילה שיהיה מדומע. והנה לשטת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דתרומות דכשאומר לצפונו אינו אלא קביעות בעלמא ואין זה חלות תרומה ומעשר ממש א"כ ל"ק דאינו מדומע כלל אך גם ע"ז יש להקשות איך אמרינן בפ"ה דדמאי שם כשאומר מע"ש בדרומו מחללו על המעות ואי עדיין לא חל קדושת מע"ש איך יכול לחללו:

כתב רש"י תמורה (ד') על ההיא דהיו לפניו ב' כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת. ז"ל מעשר של זו בזו מעשר שאני חייב להפריש מכלכלה זו תהא בכלכלה זו שנוטל אני מזו לזו או שאמר של זו בזו ושל זו בזו שאפריש מכלכלה זו על אידך כלכלה ומאידך כלכלה אפריש על כלכלה זו ראשונה מעושרת אע"ג דלא הפריש לאלתר וכדאמרינן גבי חבית יין שאני עתיד להפריש כו' מיחל ושותה מיד אע"ג דלא הפריש לאלתר מן החבית וכ"ש הכא דמוחל ואוכל מיד הואיל וב' כלים נינהו עכ"ל היינו דס"ל לרש"י ז"ל כשאומר מעשר כלכלה זו בזו הוי כאומר מה שאני עתיד להפריש מזו יהא תרומה וההיתר הוא מדין שאני עתיד להפריש וא"כ ה"נ באומר מעשרותיו בצפונו היינו מה שאני עתיד להפריש מחלק הצפוני והשתא ניחא הכל דיכול אח"כ להפריש תרומת מעשר וגם יכול לחלל מע"ש כמו ב"ב לוגין שאני עתיד להפריש כו' דמיחל ושותה מיד וזה דאמרינן בירושלמי דחציו הצפוני מדומע צריך לפרש דמדומע רק עד שיפריש. אך יש לעיין דאם הוא מדין מה שאני עתיד להפריש יהא תלוי בברירה מיהו ההיא דהיו לפניו ב' כלכלות כתבו התוס' שם דמיירי בדמאי ע"ש י"ל כיון דדמאי דרבנן סמכינן אברירה אך התוי"ט הקשה שם על התוס' מדאמרינן שם בגמרא דלוקה משום מקדים מע"ש למע"ר מכלל דמיירי בודאי ובההיא דפ"ה דדמאי דהרוצה להפריש תרומה ותרו"מ כאחת דקתני ג"כ מע"ש בצפונו או בדרומו והוכיח שם הר"ש ז"ל דע"כ מיירי בודאי דבדמאי ליכא תרומה צ"ל דאתיא כמ"ד יש ברירה מיהו בהירושלמי (פ"ג) דתרומות באומר תרומה בצפונו פליגי רבי ורשב"ג דרבי אומר דמחציו ולצפון מדמע ורשב"ג אומר דנוטל מצפון צפונו שהוא אחד מ"ח ולכ"ע חלה ההפרשה ובגיטין (מ"ז) פליגי רבי ורשב"ג אי יש ברירה ומוכח דכשאומר בצפונו לא תלי בברירה והכא ע"כ מיירי בודאי דבדמאי ליכא תרומה ולהרמב"ם ז"ל ודאי א"א לומר דהוי כמו שאני עתיד להפריש דבאומר שאני עתיד להפריש פסק כרבנן דלא מהני משום דאין ברירה ובאומר לצפונו פסק דמהני:

הביא הר"ש ז"ל (פ"ג מ"ה) מהירושלמי דר"ש דאמר האומר תרומת הכרי הזה בתוכו קרא את השם אתיא כב"ש דקדשו מדומעין וכתב הר"ש ז"ל היינו ב"ש (דפ"א מ"ד) בתורם זיתים על שמן דס"ל דתרומת עצמן יש בהם היינו דקדשו מדומעין דבהזיתים שהפריש לא קבע שם מקום התרומה שיחול מיניה וביה והוי כתרומת הכרי בתוכו והנה בירושלמי (פ"ד ה"ד) על ההיא דהמרבה בתרומה רא"א א' מעשרה יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר אמרינן ג"כ דאתיא ר"א כב"ש דקדשו מדומעין דבמה שנוטל יותר מאחד מעשרה ולא חל תרומה אלא על א' מעשרה הוי מדומע ומ"מ קדשי ע"ש. והנה בזה יש לעיין דהא הכא איכא שיריים נכרין דשאר הכרי שהפריש עליו הם נכרים ואף דבאלה שהפריש הוי מדומע מאי איכפת לן הא כשאומר בצפונו ג"כ חציו הצפוני מדומע ומ"מ מהני לכ"ע כיון דאיכא נמי שיריים נכרים ולעולם במרבה במעשרות פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלין שהם מדומעין ומ"מ פירותיו מתוקנים:

הנה לעולם בהפרשת תרומות ומעשרות דיכול להפריש מיניה וביה ויכול ג"כ להפריש ממקום אחר. נראה דקודם שמפריש הכרי עומד להפריש מיניה וביה ולא ממקום אחר ואם אח"כ מפריש ממקום אחר או שמפריש מזה הכרי על מקום אחר הוא קביעות חדשה ועתה הוא קובע מעשרותיו במקום אחר ולא מהני זה רק מכאן ולהבא אבל קודם היה עומד להפריש מיניה וביה. והנה זה נראה ממ"ש רש"י ז"ל תמורה (ד') בההיא דהיו לפניו ב' כלכלות ואמר מעשר של זו בזו ואמרינן שם דלוקה מפני שהקדים מע"ש שבה למע"ר של חברתה וכתב רש"י ז"ל מפני שהקדים מע"ש שבה למע"ר דמעיקרא מקמי דאמר של זו בזו קיימא להפריש ממנה מע"ר ומע"ש והשתא כי מפריש ממנה מע"ר ומע"ש בשביל אידך כלכלה נמצא מע"ש של כלכלה זו קודם למע"ר שהיה עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן ע"ש היינו דקודם שהפריש מכלכלה זו על מקום אחר היה עומד להפריש מכלכלה זו על עצמה והיה צריך להפריש כסדר מע"ר ואח"כ מע"ש ואח"כ כשהפריש מכלכלה זו על האחרת מע"ר ומע"ש נמצא שהפריש מכלכלה זו מע"ש על האחרת קודם שהפריש מע"ר על כלכלה זו עצמה וזה חשיב ג"כ מקדים ומוכח דקודם שהפריש על האחרת היה עומד להפריש עליה מיניה וביה וכשהפריש אח"כ למקום אחר ג"כ לא אמרינן דאגלאי מילתא שלא היה עומד להפריש מיניה וביה דא"כ מאי מקדים איכא דהא על כלכלה שניה שהפריש ליכא מקדים שהרי הפריש עליה מע"ר ומע"ש בב"א וכדאמרינן שם בגמרא דעל אידך כלכלה ליכא מקדים ע"ש ונראה דזהו נמי מה דאמרינן בירושלמי (מע"ש פ"ג ה"ג) על ההיא דפירות שנגמרו מלאכתן שעברו בירושלים שיחזרו מע"ש שלהם ויאכל בירושלים בעי ר"ז אם הפריש עליהן אח"כ מע"ש ממקום אחר אם נפטר או כבר תפסתו מחיצה ע"ש היינו אם הפריש עליהן אח"כ מע"ש ממקום אחר אי אמרינן דאיגלאי מילתא דלא היה שם מע"ש מעולם ולא קלטוהו מחיצות או דלא מהני זה רק מכאן ולהבא וכשהיה בירושלים קלטוהו מחיצות למע"ש שבהם וא"י אח"כ להפריש עליהן עוד ממקום אחר ופשטינן שם לקמן דפירות שנגמרה מלאכתן שעברו בירושלים א"י להוציא עליהן עוד מע"ש ממקום אחר ע"ש היינו דההפרשה ממקום אחר מהני רק מכאן ולהבא וקודם הקביעות היה עומד להפריש מיניה וביה וכשהי' בירושלים תפסוהו מחיצות להמע"ש שבו וכיון שתפמן מחיצות תו א"י לקבוע במקום אחר. הנה אמרינן בבכורות (כ"ז) דתרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ושיטת רש"י ז"ל ועוד מהראשונים דא"צ לשייר מן הכרי רק כדי תרומה ואח"כ יפריש ועיין בתוס' שם אבל לאכול כל הכרי ולהפריש אח"כ מכרי אחר אסור ומ"ש האי כרי מכרי אחר ולפמ"ש דמסתמא עומד הכרי לתקן מיניה וביה וזהו קביעותו מיהו יכול אח"כ לשנות קביעותו ולקבוע במקום אחר וזה מהני רק מכאן ולהבא אך לעשות קביעות חדשה אפשר רק בשניהם בעולם דאז קובע מעשר של זו בזו אבל אחר שנאכל הכרי א"י לעשות קביעות בכרי אחר ונהי דהקילו בתרומת חו"ל להפריש אחר אכילה אבל לעשות אז קביעות חדשה למעשרות אינו שייך ולפיכך צריך להפריש רק מכרי הזה שכבר הוקבע מעשרותיו בזה הכרי:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה